בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קסו
שיל"ת ב' איפאלא ב' תרומה תר"ן לפ"ק:
אלפי שלומים, מגבהי מרומים, לאהובי מחותני החו"ב העדני והעצני, החרוץ ושנון, וריח לו כלבנון, שמו ינון, מו"ה ליב פריעדמאן נ"י בק"ק פרעסבורג:
ברכתו וכו' וסוף הכבוד לבוא אין כבוד אלא תורה מ"ש ליישב קושית ראש יוסף בחולין צ"ז דקאמר כלכית באילפס הוי ואר"י לטעמי' קפילא ארמאה ופירש רש"י ואשמעינן דמותר לסמוך עליו לפ"ת, והק' בספר הנ"ל הא רש"י פסק לקמן צ"ח דבעינן ס' עם קפילא וא"כ קפילא הוי לחומרא אבל לקולא לא סמכינן אקפילא, ותי' כ"מ משום דשם ע"ב אר"י דכל איסורין שבתורה משערין כאלו הן בצל וקפלוט ופירש"י ובהנך איסורין דא"א למטעמינהו כגון מב"מ וא"נ בשא"מ וליכא קפילא וכו' ודקדק מ"ט לא כתב רש"י נמי היכא דבדקי' ולא יהיב טעמא כמ"ש רש"י בדף צ"ח ומזה הוכיח דס"ל לרש"י כשיטת תוס' ד"ה כל שם דשיעור דבצל וקפלוט הוי טפי מס', ולפ"ז דוקא בפחות מס' ס"ל לרש"י דאפי' בדקי' ולא יהיב טעמא אסור דחיישינן למשקר כיון דרוב פעמים יהיב טעמא עד ס' אבל כאן מיירי באיכא ס' רק דליכא שיעור דכבצל וקפלוט בזה מהני אי בדקי' ולא יהיב טעמא, וא"כ לר"י לשיטתו שפיר הוי טעימת קפילא לקולא היכא דאיכא ס' ואין בו. שיעור דכבצל וקפלוט:
הנה מ"ש דרש"י ס"ל כשיטת תוס' דבצל וקפלוט הוי טפי מס' ליתא לפענ"ד דרש"י שם מסיים ואכתי לא איפסקא הלכתא בששים וכוונתו דודאי לבתר דפסקינן הלכתא בששים כבר קי"ל לרבנן דליכא נו"ט באי' יותר מס' אבל אכתי לא איפסקא הלכתא הכי ולהכי תלה בבצל וקפלוט דאין נו"ט באיסור יותר מבצל וקפלוט כדאמרינן התם ומבשלי' בצל וקפלוט בהיתר כזה ואם אינו נו"ט ג"ז שנתבשל בו האי' מותר ולפ"ז אי ס"ל לרש"י כשיטת התוס' דהוא טפי מששים א"כ כל כמה דלא איפסק שיעורא דששים הוי בצל וקפלוט כמו שיעור ששים וכמו דלא מהני קפילא בפחות מס' ה"נ לא מהני בפחות מבצל וקפלוט קודם דאיפסק הלכתא בששים, או דס"ל לרש"י דבצל וקפלוט וששים חד שיעורא דלא כתוס' אלא דאכתי לא קמו רבנן במלתא דהוא שיעור ששים או דבשר בלפת הוא פחות מס' והא דאר"נ גיד בס' היינו לבתר דהשוו חכמים מדותיהם שיהיו כל האיסורין בששים אבל מדינא הוא כבשר בלפת שהוא פחות מס' אבל לעולם בצל וקפלוט וששים חד שיעורא, וא"כ הוא דבריו דחוים מעיקרא:
ומה שדקדק אמאי לא כתב רש"י היכא דבדקי' ולא יהיב טעמא כדלקמן, לק"מ דלקמן בעי ס' אפי' היכא דודאי ליכא טעמא דטע"כ לחוד וס' לחוד מזרוע בשילה וכמו שהאריך חוו"ד סי' צ"ח אות ב' או משום דהשוו חכמים מדותיהם דהא גזרו במב"מ אטו אינו מינו דלא סגי ברוב ובמב"מ ליכא למיקם אטעמא ובעי ס' וא"כ אין סברא לחלק בא"מ בפחות מס' אפי' ליכא טעמא אבל שיעור דבצל וקפלוט הוא רק משום דבהאי שיעור ודאי ליכא נו"ט וא"כ אי בדקי' וליכא טעמא ודאי מותר וא"צ יותר ופשוט:
אבל לפענ"ד ליישב קושית ראש יוסף בפשיטות דהא דס"ל לרש"י דבעינן ס' וקפילא היינו משום דעפ"י רוב כי איכא ס' ליכא נתינת טעם ומ"מ בעינן קפילא משום דהיכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן ארובא אבל כי ליכא קפילא או במב"מ שרי בס' משום דליכא לברורי סמכינן ארובא ואעפ"י דאיכא קפילא צריך ס' כמ"ש חוו"ד הנ"ל או מטעם שהשוו חכמים מדותיהם כמש"ל והתינח אם הקפילא נאמן גם לקולא וא"כ ע"י הקפילא יתברר שני צדדי הספק אם יאמר שיש בנו"ט אסור ואם אומר שאין בנ"ט מותר מצד אמירתו וא"צ לסמוך ארובא דבס' ליכא נו"ט אז שפיר צריך לברר באיכא ס' ע"י קפילא אבל אי נימא דקפילא א"נ רק לחומרא ולא לקולא א"כ א"א לברר ע"י שני צדדי הספק דאם יאמר שאין בו נו"ט לא סמכינן עלי' רק ארובא בכה"ג לא אמרינן היכא דאיכא לברורי מבררי' וכעין זה בנוב"ק יו"ד סי' נ"ז דלא אמרינן איכא לברורי מבררינן אלא אם אפשר לברר שני הספיקות ע"ש [עיין ישוע"י או"ח סי' ח' וסי' תמ"ז ובחיו"ד סי' א' ובפ"ת ונח"צ סוס"י ק"י], ולפ"ז באיכא ס' ל"ל קפילא כלל אעכ"ח דסמכינן אקפילא אפי' לקולא ושפיר איכא לברורי מבררינן ושפיר כתב רש"י דאשמעינן ר"י דמותר לסמוך עליו לפי תומו אפי' לקולא וא"ש.
ומ"ש ליישב קושית רשב"א שבועות כ"א דקאמר ואס"ד ר"ע בעלמא כר"ש ס"ל כ"ש נמי מושבע ועומד מהר סיני הוא, ותמה רשב"א התינח לר"ל אבל לר"י דמוקי לי' בכולל לא נפשט האיבעי ע"ש ותי' מעלתו משום דבדף כ"ב ע"ב פריך ור"י מ"ט לא אמר כר"ל ומשני משום דמוקי לי' למתני' כד"ה והק' בתוס' הא איכא תנאי דל"ל כולל, ותי' דאין לחוש לזה כיון דבהדיא פליג ר"ש מה"ט דל"ל איסור כולל ושוב הקשו לוקי במפרש וד"ה ותי' דא"כ לא אתי כר"ע דמשמע הא סתם פטור ע"ש, ולפ"ז גם לר"י מוכח דר"ע בעלמא לא ס"ל כר"ש דאי ס"ל כר"ש תקשי קושית תוס' אמאי לא מוקי במפרש ואי כתירוץ תוס' דא"כ לא אתיא כר"ע ז"א דהא מה"ט דר"ע באמת פליג ר"ש בסיפא וכמ"ש קודם לזה:
ולבבי לא כן ידמה, דודאי אי גוף הדין לא אתיא כר"ע ומה"ט פליג ר"ש אגוף הדין כתבו תוס' שפיר דל"ש למימר דאינו כד"ה דהא האי פלוגתא דאיכא בעלמא איכא נמי הכא, אבל אם מצד דיוקא דרישא לא אתיא כר"ע ור"ש הא לא פליג אדיוקא רק אגוף הדין ול"ש ה"ט ושפיר י"ל דמשו"ה לא מוקי לה ר"י הכי משום דא"כ לא הוי דיוקא דרישא כד"ה, אבל עדיפא הי' לו לומר דאי ר"ע כר"ש ס"ל א"כ אפי' במפרש אין השבועה חלה דהא בכל איסורין כ"ש למלקות וא"כ מ"ט לא מוקי ר"י במפרש ורבנן ואי דבעי לאוקמא כד"ה ואי כנ"ל לא אתיא כר"ע אין לחוש דמה"ט פליג ר"ש בסיפא על גוף הדין, ולפ"ז לא נתנו דבריו להאמר כלל דאי ר"ע כר"ש ס"ל אין חילוק בין סתם למפרש בכ"מ לא חיילא שבועה ולא שייך לא קושית התוס' ולא התי', אך לפענ"ד גם הא ליתא דמ"ש תוס' דאין לחוש במה דאיכא תנאי בעלמא דל"ל כולל כיון דבהדיא פליג ר"ש מה"ט נמשך למ"ש קודם לזה בהא לא חיישינן כיון דלא מתני במתני' וע"ז כתבו ועוד דאפי' בעי לאוקמא כד"ה ואפי' כהני דלא מתני במתני' מ"מ אין לחוש על הני תנאי דלא מתני במתני' כיון דר"ש פליג מה"ט אבל הני תנאי דמתני במתני' דהיינו ר"ע ודאי בעי לאוקמא כד"ה דהיינו דת"ק ור"ש פליגי בין אליבא דרבנן ובין אליבא דר"ע וא"כ אפי' ר"ע בעלמא כר"ש ס"ל מ"מ פליגי ת"ק ור"ש אליבי' אי חל בכולל:
והנ"ל בזה אקדים מה שדקדק בנובי"ק חאו"ח סי' ל"ו אמאי קאמר מושבע ועומד מהר סיני ולא קאמר הא אאחע"א, [ע"ל סי' תכ"ג] ונ"ל דפנ"י בקידושין ע"ז ע"ב הק' אהא דקאמר מר התם זונה משוי לה רק מיבע"ל אי חללה נמי משוי לה הא אאחע"א דהיינו איסור חללה על איסור זונה, ותי' דנפ"מ אי אתרו בי' משום חללה ולא משום זונה ע"ש מבואר מדבריו דהא דאין אחע"א היינו רק לחייב שתים אבל מ"מ חל לענין דאם אינו חייב משום אי' ראשון חייב משום אי' שני, ולפ"ז תקשי בהאי שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וכו' דמיירי בשוגג ולענין קרבן שבועה כמבואר למעיין שם בסוגיא וא"כ אין כאן חיוב משום נבלה בשוגג ושפיר חייב משום שבועה דל"ש בזה אאחע"א כנ"ל וא"כ מה פריך מושבע ועומד הוא, אך לק"מ לפמ"ש תוס' רי"ד קידושין דף נ' לענין אי' בב"א דדוקא באיסור הבא ממילא אמרינן איסור ב"א דחייל אבל באי' הבא ע"י עצמו ודיבורו אדרבה אמרי' כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו ע"ש, וה"נ הא דאמרינן דאם אינו חייב על אי' ראשון חייב על השני ה"ד באי' הבא מאליו אבל שבוע שהיא עפ"י דיבורו כיון שהוא מושבע ועומד אין שבועה שני' חל כלל ולהכי קאמר אמאי מושבע ועומד הוא אבל משום אאחע"א לא פריך די"ל כי קושיין, אלא דלפ"ז כיון דהמקשן עכ"ח ס"ל לחלק בין אי' הבא מאליו לאי' הבא מעצמו לענין אחע"א א"כ מה משני בכולל וכו' דלמא ל"א כולל אלא באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא מעצמו וכדקאמר ר"ל, לכנ"ל לפמ"ש תוס' דף כ"ד ד"ה אלא דלא משמע נבלה סרוחה בכלל נבלה אלא כשכולל עמהם דברים המותרים דגלי דעתי' שרצה לאסור עצמו בדבר המותר ע"ש, ולפ"ז ה"פ בכולל דברים המותרים עם דברים אסורים וכיון דגלי דעתי' שרוצה לאסור עצמו בדבר המותר אמרינן דגם מה שאסר נבלות היינו נמי דבר המותר שאין בו מלקות והוא כ"ש לדעת כ"מ פ"א מחמץ ה"ז כ"ש אפי' לר"י אינו אסור מה"ת ע"ש ואפילו לרבנן דר"ע דבסתם אינו אוסר עצמו בכ"ש מ"מ בכה"ג אסר עצמו בכ"ש ושפיר חיילא שבועה, והא דקאמר ר"ל לא אמר כר"י משום דבאי' הבא ע"י עצמו לא אמרינן כולל ה"פ כיון דלא אמרינן כולל וסברא הנ"ל ל"ל דתוס' לא כתבו סברא זו רק לר"י, ולפ"ז גם לר"י הא דחיילא שבועה היינו משום דאוסר עצמו בכ"ש והרי הא דלא אמר כר"ל הוא משום דמוקי' לה כד"ה ואי בעלמא כר"ש ס"ל הרי לא אתי כר"ע דהא שאר איסור נמי איסורי' בכ"ש ולא חיילא שבועה עליהו משום כ"ש ושפיר פשוט גם לר"י, והא דפריך אלא לר"י מ"ט דר"ש דפוטר ומשני ר"ש לטעמי' וכו' היינו מקמי דידעינן האי סברא הנ"ל והוי ס"ל דטעמא משום אי' כולל כמו בעלמא אבל לבתר דפריך אלא הן היכא משכחת לה ומשני אלא כדרבא וחידש לו סברא הנ"ל כמ"ש תוס' שוב אמרי' הפי' בדברי ר"י כנ"ל ושפיר פשוט לעיל לפי המסקנא, ויען אני נחפז לדרכי וכו' תהי' בזה שביתת קולמסי, וד' יברך אותנו בברכה שלימה עדי יבנה עיר ד' שמה כנפשו ונפש ידידו מחו' דש"ת
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל