אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קסד

תשובה קסג

ב"ה חוסט יום ה' מו"מ בין המצרים תרמ"ב לפ"ק:

שיאך יעלה למעלה עדי יבנה עיר ד' על תלה ויצמיח גאולה לעם סגולה ובתוכם בני חביבי הרבני החריף כש"ת מו"ה יצחק יעקב נ"י:

תמול קבלתי מכתבך והי' לי למשיבת נפש ואודות ח"ת אשר כתבת ליישב קושית הגאון מו"ה דניאל פרוסטיץ המובא בחת"ס יו"ד סי' פ"ח, יפה כתבת לפי שיטתך שתרצת קושית תוי"ט ריש שקלים למה בב"ח מהני ביטול הא הוי היתר בהיתר וכתבת דמעט בשר בהרבה חלב החלב בבשר אינו בטל ונאסר הבשר וא"כ שוב כשחוזר ופולט הבשר בחלב הוי איסור בהיתר ושפיר בטל וכיון דטע"כ לפי"ד רשב"א אנו לומדי' רק מדנאסר החלב וזה אינו היתר בהיתר ושפיר ילפינן, אבל גוף דבריך על קושית תוי"ט אין להם מובן כי מי הגיד לך איפה שאינו פולט טעם בשר קודם שמקבל הבשר טעם חלב דלמא בולע ופולט בפעם אחד וא"כ הוי טעם הבשר בחלב היתר בהיתר ולא יתבטל אפי' איכא ששים בחלב וכן הוא קושטא דמלתא לדעת ר"ת בחולין בתוד"ה שנפל דדוקא מה שבולע עכשיו אינו פולט עד ששבע מלבלוע אבל פליטת עצמו הוא גם פולט בשעת בליעה יעו"ש:

אך יש להצדיק דבריך לפי דעת ר"ש שבתוס' שם דדבר גוש בולע תחלה הדבר לח ואחר ששבע מלבלוע פולט מה שבלע וגם מעצמו וא"כ בחלב אין כאן רק אי' בהיתר דהא לא בלע הטעם של בשר בחלב רק אחר שנאסר הבשר, ואולם לא כוונת לזה שהרי כתבת בשעה שיוצא טעם מבשר יוצא גם החלב והחלב הוא אי' ובזה לא תירצת כלום דאי נמי החלב הוא איסור אם הבשר היוצא אינו אסור לא הי' לו להתבטל משום דהוי טעם הבשר היתר בהיתר אך לא הוצרכת לזה דהא גם טעם הבשר הוא איסור כיון שכבר נעשה הבשר בב"ח הוא כשאר איסורין וכמ"ש הש"ך סי' צ"ד סק"ד אבל גם ז"א דא"כ אין החלב נאסרת בב"ח רק משום שקיבלה טעם איסור בב"ח ולא אמרינן בה חתיכה נ"נ מה"ת וזה אינו במשמע, ועוד דכל זה אינו אלא בנפל ליורה רותחת אבל בבישל בב"ח באין יורה רותחת הלא בליעת ופליטה הבשר כאחת ואפ"ה אם יש ס' בחלב הוא מותרת לדידן וק' נימא היתר בהיתר לא בטל או בנפל שומן מהותך לתוך חלב או טיפת חלב לקדרה של בשר ואיכא ס' אינו נאסר דל"ש סברא זו מבלע בלע מפלט לא פלט וא"כ נימא היתר בהיתר לא בטל וקושית תוי"ט במקומה, וליישב קושית מהרד"פ י"ל דהתורה אסרה החלב אפי' בנפל הגדי בחלב ביורה רותחת דאז טעם הבשר בחלב איסור בהיתר כנ"ל ושפיר ילפינן מיני' טע"כ, וגם זה ליתא דאביי עכ"ח לא מהכא יליף דא"כ מה קאמר מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא משום דהאי לחודא שרי וכו' ובהדדי אסור או משום דתרי לי' שרי הא כיון דבעי למילף מחלב שנאסרת מבשר שכבר נאסר משום בב"ח שוב הוי כשאר איסורין ואינו חידוש כלל וגם תרי לי' אסור בכה"ג:

וביישוב קושית מהרד"פ נ"ל פשוט לפמ"ש רשב"א בחידושיו בסוגיא דזרוע בשילה ד"ה אמר אביי דאפילו לר"י דמב"מ לא בטל היינו דוקא בשממשו מעורב כמו בדם הפר אבל אם רק טעם מעורב מותר יעו"ש באריכות והוא דכל מה דאמרינן בטל ולא בטל הוא רק על עצם האיסור וממשו אבל על טעם ל"ש לומר בטל ולא בטל כיון שאין בו ממש ותלי' אי טע"כ מה"ת וכ"כ הראשונים כמה פעמים דאי כזית בכא"פ לאו דאורייתא מבשא"מ חד בתרי מקרי רק טע"כ כיון דהממש בטל ברוב כמו במב"מ נקרא רק טעם, ולפ"ז למש"כ הרשב"א דילפינן טע"כ מחלב שאין בה ממשות בשר רק טעם בשר לא שייך למימר כלל דהא מן הדין שלא יתבטל כלל דהוי היתר בהיתר וקל שהקילה תורה דבטל ביתר מנותן טעם ואין ללמוד מזה חומרא דע"כ לא אמרינן היתר בהיתר לא בטל אלא בשממשו מעורב אבל אם אין כאן רק טעם שפיר בטל הוא אפילו חד בחד אי טעם כעיקר לאו דאורייתא ושפיר ילפינן מדאסרה תורה חלב דטעם כעיקר מן התורה:

ובזה יובנו דברי רשב"א שם בחולין צ"ח ד"ה אמר רבא שכתב ופי' טע"כ וכו' וא"נ יש בו יין שאבד במיעוטו כגון שנפלה טיפת יין לתוך מים ואין בו מראה יין שאבד ממשו מחמת מיעוטו וכו', מבואר דגם כשממש מעורב והוא מעט שאבד חזותא מקרי טע"כ ואיך סותר עצמו תכ"ד וכתב דמבשר לא מוכח טע"כ כיון שממשו של חלב נבלע בו, אבל הוא הדבר אשר דברנו דודאי באיסור בהיתר דממש בטל ברוב מקרי טע"כ אבל בב"ח דהוא היתר בהיתר ואין הממש בטל ל"ש ללמוד טע"כ מבשר שממש נבלע בו וכקושי' הנ"ל רק מחלב דליכא בה רק טעם ול"ש היתר בהיתר לא בטל וזה קרוב לאמת בעזה"י:

וביישוב קושי' תוי"ט והוא קושית תוס' ורא"ש בע"ז נ"ל ע"ד חידוד דתוס' ורשב"א בחולין צ"ה הקשו האיך איסור בטל ברוב ביבש הא כל קבוע כמע"מ ואין כאן רוב היתר ותי' דכל שאינו ניכר האיסור לא הוי קבוע מה"ת וממילא בטל הוא ולא אמרינן קבוע אפילו מדרבנן, אמנם בדברים שאינן מתבטלין מדרבנן אמרינן קבוע אפי' באינו ניכר האיסור מדרבנן, ונ"ל הטעם ע"ד שכתב בחידושי רשב"א שם חולין צ"ה על שאני התם דאיתחזק איסורא דאם אין איסור ברור בקביעות אלא ס' שמא יש מיעוט אי' בקביעות לא אמרינן קבוע, וה"נ אם ודאי יש מיעוט איסור בקביעות אלא שאינו ניכר ואינו אסור בקביעות אלא מספק לא אמרינן קבוע וכ"ז באיסור בהיתר אבל בהיתר בהיתר ותערובתם אוסרת כמו בגד שאבד בו כלאים דאיכא איסור ודאי גם באינו ניכר שהרי כל הבגד אסור ודאי משום כלאים שוב אמרינן קבוע אפילו באינו ניכר האיסור וממילא לא בטל דהוי כמע"מ כקושית תוס' ורשב"א, וכ"ז בתערובת יבש ביבש אבל בתערובת לח בלח כמו בב"ח דל"ל קבוע שהרי כל טפה וטפה מעורבת היא ואין האיסור עומד בפ"ע ואין כאן רק טעם בלי ממש אפי' היתר בהיתר בטל:

ועוד נ"ל דהנה ביטול ברוב הוא כדי שלא יהי' רוב ההיתר נגרר אחר מיעוט האיסור ויותר מסתבר שיהי' מיעוט האסור נגרר אחר רוב היתר ועיין פמ"ג בפתיחה לתערובת שעמד בזה איך מוכח ביטול ברוב מסנהדרין וצ"ל כנ"ל, אך כ"ז באיסור בהיתר אבל היתר בהיתר מתערובתן אוסרתן אז א"צ לומר שרוב ההיתר נגרר אחר האיסור והאיסור אוסר את ההיתר רק אדרבה הרוב אוסר את המיעוט ואסור ללבוש החוט פשתן שנאבד בבגד צמר משום שרוב צמר אוסר את חוט הפשתן ול"ש ביטול ברוב ואף שאין הנאה מחוט פשתן ואם אינו מכוין בלבישת כלאים להנאתו מותר עיין יו"ד סי' ש"א ס"ו מ"מ דמי להא דעירובין ג' במקצת קורה וסכך תוך כ' ומקצת למעלה מכ' דכשר אף דאי קלשת הוי חמתה מרובה וקורה הניטלת ברוח מ"מ הפסול מחזק את הבשר שהוא תוך עשרים שלא ינטל ברוח ולא יהי' חמתה מרובה וכשר, וה"נ הרוב מחזק המיעוט שיהנה ממנה ואסור אבל בב"ח שהוא לח בלח א"א לומר שהבשר אוסר טפת החלב שנבלע בו ביותר מס' או להיפך והוא אוכל המיעוט שאין כאן לא טעמו ולא ממשו ועיין בש"ך סי' ק"ב סק"ד בשם תו"ח ועכ"ח לומר שהמיעוט יאסר הרוב שוב אפילו היתר בהיתר נמי אמרינן שאין הרוב נגרר אחר המיעוט ובטל:

ותו נ"ל דטעמא דהיתר בהיתר לא בטל משום דבשלמא באיסור בהיתר אלו הי' ניכר לא הי' רוב היתר אסור ומשום שאינו ניכר אין בו כח לאסור רוב היתר אבל היתר בהיתר כגון בגד שאבד בו כלאים אלו הי' ניכר חוט הפשתן ג"כ הי' אסור ללבוש רוב הצמר כל זמן שחוט הפשתן בתוכו ובשביל שאינו ניכר אינו ניתר רוב הצצמר אבל בב"ח דלא משכחת איסורו בניכר החלב לבד ובשר לבד מה"ת רק בתערובות שניהם שפיר אפילו היתר בהיתר בטל:

ומה שהעירות על דברי רשב"א דהילפותא רק מחלב טעמו ולא ממשו ולא מבשר שיש בו טעמו וממשו של חלב לא ביארת יפה קושיתך וזו היא שקשה מה קאמר אי חידוש הוא אפי' ליכא נו"ט נמי ואמאי קאמר במתני' בנו"ט הא אפילו לאו חידוש וגמרינן מיני' בעלמא טעמו ולא ממשו אסור מ"מ תקשי במתני' אפי' כי ליכא נו"ט נמי ואי דילפי' בב"ח מזרוע בשילה דהיכא דליכא נו"ט מותר וכפרש"י דלמא שאני התם דליכא אלא טעם בעלמא ולהכי כי איכא טעם נרגש בו ואיכא ס' מותר אבל כשממשו מעורב אפילו כי ליכא נ"ט נמי אסור ועיין במג"א סי' תמ"ז סוף סק"ז חילוק זה לענין חוזר וניעור דטעם בעלמא אינו חוזר וכשמעורב ממשו ביתר מס' חוזר וניעור, מאפס הפנאי אין בידי ליישב כעת אלא או שנאמר דגם בזרוע בשלה נבלע ממשו של אי' ולא רק טעם כמו שמנונית של זרוע שנימוח ונבלע באיל וכמ"ש תוס' חולין צ"ח ד"ה רבא וזימנין נמי שיש משמנונית הזרוע הרבה על אותו מקצת יעו"ש ואפ"ה בטל בס' אעפ"י שממשו נבלע, או שנאמר כיון דגדי וחלב אסרה תורה וחלב עכ"ח לא אסרה רק עד ס' דבחלב אין בה רק טעם וילפינן שפיר מזרוע בשילה דמותר ביותר מס' א"כ גם בשר שיש בו ממשות חלב ג"כ לא אסרה תורה אלא עד ס' וא"ש דבעי במתני' נו"ט וגדולה מזו ראיתי באיזה ספר [וכמדומה בס' חמדה גנוזה] שחידש דבמקום שאין החלב נאסר גם הבשר אינו נאסר [עיין בר"ן חולין קי"א שהביא כן בשם רמב"ן הובאו דבריו בחוו"ד בביאורים רס"י ק"ו וע"ל סי' קל"ט וקנ"ג] ואף דלא נ"ל כן מ"מ מש"כ הוא נכון, הכ"ד אביך החותם בכל חותמי ברכות וחפץ בשלומך וטובתך:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה