אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קכט

תשובה קכח

שיל"ת ב' איפאלא עש"ק עקב תרו"ן לפ"ק. אלפי שלומים מגבהי מרומים לבני אהובי הרבני החריף ובקי וכו' כמו"ה יודא צבי נ"י ולזוגתך צפירת תפארה מ' רבקה תי' ולבתך מרים הינדל תי':

אמלא מבוקשך להשיב לך על המכתבים של שבוע העבר ואודות השאלה ששרו בשר בכלי חצי שעה כדינו רס"י ס"ט ואח"כ נשאר מי השרי' בתוך הכלי מעל"ע והי' מגיע עד חציו וספק אם הי' במי השריי' ששים נגד דם שע"פ הבשר ואחר מעל"ע שפכו מי השריי' מן הכלי והדיחו אותה היטב ואח"כ עירו לתוך הכלי מים חמין שהיס"ב מכ"ר שניטל מעל האור עד שנתמלא הכלי ולשו עיסה באותן המים מה דינה של העיסה:

הנה אם לדין ודאי העיסה מותרת כי יש כל הני צדדים להתיר כמ"ש במכתבך רק לפלפולא בעלמא אבא על סדר דבריך ויען נהנתי שאתה חוזר על לימודך ותשמור אותו בזכרונך, ראשית דבר כתבת דמי השריי' נעשה נבלה לדעת רמ"א סי' צ"ב דגם לח בלח אמרי' חעענ"נ באין הפסד גדול וא"כ מי השריי' נ"נ אם לא הי' בהם ס' נגד דם שע"פ הבשר וכבר כ' הרמ"א רס"י ק"ה דכ"מ דאמרי' כבוש כמבושל אפי' מה שחוץ לכבישה אסור דע"י הכבישה שלמטה מפעפע למעלה כמו בבישול וא"כ נאסר כל הכלי ששרו בתוכו ובעינן ס' נגד כל הכלי כמבואר ביו"ד סי' צ"ח ס"ד וברמ"א רס"י צ"ג ודלא כראב"ד שהביא ב"י שם ואין מה שבכלי ס' נגד כל הכלי כמ"ש הש"ך סי' צ"ח סקי"א, ולפענ"ד כיון דאפי' בודאי ליכא ס' מקילין בהפסד גדול דל"א לח בלח חענ"נ א"כ כאן דיש ספק אם יש ס' מקילין אפי' באין הפסד גדול אפי' אי הוי ספק מחמת חסי"ד וכש"כ הכא דאפשר דל"ה ספק מחמת חסי"ד דהספק הוא לכל הדור וגם הוא במקרה וספק אם אסור או מותר ושפיר הוי ספק כמ"ש טו"ז סי' צ"ח סק"ו:

ועוד דאפי' להסוברים דכבוש מפעפע למעלה מ"מ הא כתב רמ"א כמו בבישול והרי בבישול גופא מספקא לן בזבחי' צ"ו בישל במקצת כלי אי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי ופי' סמ"ג דהספק אם מפעפע למעלה ועיין סי' צ"ב בב"י וש"ך וטו"ז וחוו"ד וא"כ הוי ספק כבוש למעלה מן המים ואוקמא בחזקת היתר ועיין טו"ז סי' ק"ה שחולק ארמ"א דאוסר ספק כבוש ופלתי כתב דוקא בס' כעין ב' חתיכות מחמרינן בספק כבוש ולא בכעין חתיכה א', ואף דבספיקא דדינא לדעת הרבה אש פוסקים לא אמרי' אוקמא אחזקה מ"מ כבר הוכחתי דאפילו לצד האיבעי' דמפעפע למעלה אינו ודאי מפעפע בכל פעם רק אפשר דמפעפע והוא ספק שפיר י"ל דאוקמא אחזקת היתר והא דכ' רמ"א בפשיטות דמפעפע למעלה היינו באוכל ולא בכלי:

ומה שהקשית דמשמע דבבישול פשיטא לי' לרמ"א דמפעפע למעלה הא כתבו תוס' ע"ז ס"ז ד"ה אר"י והכי מוכח דטע"כ שרי גבי איל נזיר כגון שמבשל הזרוע ברוטב ומקצת הירך עמו ושאר האיל חוץ לרוטב והשתא אין הזרוע מתבטל בס' שאין כ"כ מן איל עמו ברוטב ע"ש ואי נימא דבישול מפעפע למעלה א"כ נתפשט טעם הזרוע גם במה שחוץ לרוטב ושוב הוי ס' כנגדו, הפשוט דאין כאן קושי' כלל דתוס' שם ס"ל כשיטת רש"י דמקצתה ברוטב אין הכל מצטרף ורמ"א פסק כר"י דהכל מצטרף עיין בטור סי' צ"ב וש"ך סק"ד ואי דנראה שם דרמ"א פוסק כרש"י זהו קושית פרמ"ג:

אבל לולא זה נ"ל דלק"מ דנהי דמפעפע למעלה חוץ לרוטב מ"מ יש חילוק דברוטב הכל מתפשט בשוה דרוטב מוליך הבליעה בשווה אבל חוץ לרוטב אף דמפעפע מ"מ אין הבליעה בשוה וא"כ אפשר שאין בתוך הרוטב ס' נגד הזרוע שנשאר שם יותר ממה שהי' מפעפע למעלה וכמ"ש הר"ן בשם הרא"ה בסוגי' דירך דאין חלב מפעפע בצלי לעולם דבקדרה הוא דבטל מפני שהרוטב מוליך הבליעה בשוה אבל בצלי שהוא מפעפע מעצמו אפשר שהרבה מתכנס במק"א ע"ש:

ומ"ש אח"כ דליש מקילין דכבוש אינו מפעפע למעלה וכ' הש"ך שכן עיקר ובכבוש יש חילוק בין כחוש לשמן ועוד דדם גם שמן אינו מפעפע כמ"ש פמ"ג שם וחכ"א כלל נ"ח דדם מישרק שריק כמבואר סי' ס"ט ואי דהמים נעשי' נבלה ומפעפעים למעלה ז"א דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שאי' עצמו יכול לילך שם עיין סי' ס"ט וסוס"י ק"ה ועוד דבמידי דל"ש בי' שמנונית ודאי דין כחוש יש לו כמ"ש רמ"א סי' ק"ה ס"ה ובמים ל"ש שמנונית א"כ לא נאסר רק חצי כלי ונגד זה יש ס' במים חמין שמלאו אותו אח"כ כמ"ש מחה"ש סי' תנ"א סק"מ דל' יש במה שבתוך הכלי נגד הכלי, הכל דברים פשוטים אבל מדברי מחהש"ק אין ראי' דהכל לפי עובי הכלי וכלי עץ ששורין בו בשר הוא עב הרבה:

ומ"ש דאפי' הוי רק ספק אם הי' ס' במים חמין נגד חצי כלי נמי מותר כיון דנגד דם ודאי איכא ס' רק ספק אם יש ס' נגד המים דנ"ג וחענ"נ הוא רק מדרבנן והו"ל סד"ר ולקולא, ומה שהבאת ראי' לזה מסי' ס"ו ס"ד בביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על חלמון של א' מהם ויש ספק אם הי' במקום האוסרו דאמרי' כיון דמה"ת ברובא בטל הו"ל סד"ר ואפי' לטו"ז שחולק שם אמרת לחלק בין שם לכאן, הנה לראי' משם אין צורך ולחלק משם ג"כ א"צ דשם נולד הספק בדאו' רק שלא נודע עד שהי' דרבנן אבל כאן נולד הספק בדרבנן ודומה לגמרי לנשפך בסי' צ"ח ומתוך אריכותך איני יודע אם כיונת לחילוק זה:

אך לפי מה ששמעתי זה מ' שנה ליישב דעת או"ה שמביא ש"ך סי' צ"ח סק"ז דנפל חלב לתוך בשר עוף ויש ס' אם יש ששים ונשפך לא אמרי' בי' סד"ר לקולא עפ"י דברי ר"ש פ"ב דמקואות לפי הבנת אחרונים דטמא טומאה דרבנן וספק טבל במקוה שאוב או אינו שאוב טמא דמוקמי' לי' אחזקת טומאה אבל אם הי' טמא טומאה דאו' טהור דליכא לאוקמא אחזקה דהא מטומאה דאו' ודאי ניטהר אפי' טבל בשאובין והוי רק סד"ר ולקולא וה"נ דוקא באי' דאו' ויש רוב יספק ששים מותר דל"ל מוקמי' האי' בחזקת אי' דאיסור דאו' ודאי פקע לכן הוי סד"ר ולקולא אבל באי' דרבנן נהי דהוי סד"ר מ"מ מוקמי' לי' בחזקת אי' א"כ ה"נ דכוותי' מוקמי' בחזקת אי' שהי' קודם שנתן בה החמין ולא אמרי' סד"ר לקולא:

ושוב כתבת לדעת מהרש"ל שהביא טו"ז סי' צ"ב סקט"ו דלח בלח לא אמרי' חענ"נ אלא דרך בישול א"כ ל"ש כאן דמי השרי' נעשה נבלה ובשם הפלא"ה שמעת להביא ראי' דאפי' לח בלח שלא כדרך בישול חענ"נ מע"ז ס"ט קפילא וצ"ל דעכבר נכבש שם זמן רב ופולט חומץ שבלע שנעשה נבלה וא"כ א"א למיטעמי' שהרי חומץ האסור עם חומץ היתר שוה בטעמא א"כ מוכח דלח בלח אפי' אינו דרך בישול נמי חענ"נ, איני מאמין זה על פה קדוש הפלא"ה חדא דלמא מיירי בליכא קפילא וכדאמרי' חולין צ"ו א"כ מבשא"מ וליכא קפילא, ועוד דהתם הוי לח ביבש חומץ בעכבר ולכ"ע חענ"נ אפי' בלא בישול דהא העכבר ומה שבתוכה ניכר ומובדל הוא, ועוד כיון דכבוש הוי כמבושל לכן אמרי' בי' חענ"נ אבל לח בלח כגון יין ביין או מים במים ל"ש כבוש כמ"ש פמ"ג מש"ז רס"י ק"ה שפיר י"ל דל"א חענ"נ:

אבל מה שדחית עפ"י דברי תוס' שם שהק' אמאי קאמר לא ידענא אי אשבוחי אשבח ליטעמי' קפילא ותי' דשמא עכברא בשיכרא מחזק את השכר ומחמצו והשתא כשנתחזק השכר א"י אם מחמת השכר עצמו ע"ש וא"כ לענין חומץ נמי אפי' יאמר קפילא דל"ל טעם מ"מ אפשר שנתחזק טעמו וקסבר שהוא מן החומץ עצמו, לא כיונת יפה דודאי טעם עכבר ניכר בחומץ וסמכי' אקפילא אם יש בו טעם עכבר ותוס' לא כתבו אלא דא"א לברר ע"י קפילא אם משביח דאפי' אם פוגם קצת מ"מ אם מחזק השכר ומחמצו הוי שבחו יתר על פגמו ואסור וע"ז א"א לעמוד ע"י קפילא דמי יודע אם הוא מעצמו או ע"י עכבר ולכן ל"מ לזה קפילא, וגם מ"ש לפי הנ"ל לתרץ קושי' תוס' שם ד"ה סבר שהק' נהי דתרומה נינהו כשהוא בקדרה בדבר לח בס' ולפמ"ש א"ש כיון שאסור מחמת חומץ שהי' נבלע בעכבר ונפלט הוי מב"מ בשמא וטעמא ושפיר הוי בק"א כתרומה, אינו לפמ"ש תוס' חולין ק"ח ד"ה חלב דרוטב הנפלט מן הנבלה אינו מב"מ עם שאר מים רק עם בשר שמחמתו נאסר וה"נ חומץ שנעשה נבלה מן העכבר אינו מב"מ עם חומץ ואינו בק"א:

ומה שלא הבנתי קושי' ותי' התוס' דאין חילוק בתרומה בין לח לבש רק בין מב"מ למשבא"מ לא היא דזה שיטת רש"י בחולין צ"ט ע"א ד"ה אין בהם בנו"ט דמב"מ בעי' תרתי לטיבותא אין בהם בנו"ט וק"א ובמבשא"מ אי איכא ממשות האי' בעיני' צריך דוקא ק"א ולא סגי בנו"ט אבל אי ליכא ממשות רק טעם בעלמא לא בעי' ק"א והוי בנו"ט ע"ש ובתוס' שם וכאן כתבו תוס' כשיטת רש"י וא"ש:

ומ"ש לדחות דברי חוו"ד שהביא ראי' דלח בלח שלא כדרך בישול חענ"נ לדעת הש"ך מדהקשה על אפי רברבי שכתב מיהו בב"ח יש להחמיר אף בלח הא בב"ח מדינא אמרי' חענ"נ אפי' בלח בלח מדאמרינן חולין ק"ח חלב נבלה ומאי קושי' התם דרך בישול ואפי רברבי מיירי שלא כדרך בישול אע"כ דאין חילוק וכתבת למ"ש פמ"ג סי' צ"ב משב"ז סקי"א בשם פר"ח דבאי' דרבנן לא אמרי' חענ"נ ולפ"ז י"ל דוקא בב"ח דשלא כדרך בישול הוא רק דרבנן לא אמרי' בלח בלח חענ"נ רק משום חומרא אבל באי' דאורייתא אפי' כה"ג נמי חענ"נ, אין בזה דיחוי להוכחת חוו"ד שהוא מקושי' הש"ך וזהו תי' אחר על קושי' הש"ך, אבל לפי דעתי אין דבריך נכונים דקושי' הש"ך הרי בב"ח מדינא חענ"נ אפי' לח בלח מטעם שכתב הש"ך בשם הפוסקים סק"י כיון דכל חד באפי נפשי' שרי ובהדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור וטעם זה שייך נמי בשלא כדרך בישול שאסור רק מדרבנן שייך טעם זה מדרבנן משא"כ בשאר אי' שהוא רק משום לתא דבב"ח או משום שנקרא עלי' שם אי' שפיר י"ל דבאי' דרבנן ל"א חענ"נ:

אבל מה שיש לדחות ראי' חוו"ד הוא דהנה הא דאמרינן חענ"נ יש בו שני טעמים האחד כמ"ש המרדכי שהביא טו"ז סי' צ"ב סקט"ו מטעם חשיבות כי חתיכת האי' ניכר ומובדל וא"כ ל"ש בלח בלח חענ"נ דל"ש ה"ט אבל אי אמרי' כטעם הר"ן דחענ"נ משום לתא דבב"ח א"כ גם לח בלח חענ"נ כמו בב"ח וכהוכחת הש"ך אמנם ל"ש אלא דרך בישול דבב"ח דרך בישול אסרה תורה ולהכי ס"ל לרש"ל דבלח ביבש חענ"נ אפי' שלא כדרך בישול מטעם המרדכי ובלח בלח דרך בישול משום טעם הר"ן לתא דבב"ח אבל לח בלח שלא כדרך בישול דל"ש לא טעם המרדכי משום לח בלח ולא טעם הר"ן משום לתא דבב"ח דאינו דרך בישול ובב"ח גופא הוי רק דרבנן ולא גזרי' גזירה לגזירה לכן אין חענ"נ אבל בב"ח גופא שפיר הק' ש"ך כיון דלח בלח דרך בישול מה"ת חענ"נ א"כ אפי' שלא כדרך בישול עכ"פ מדרבנן חענ"נ אטו דרך בישול:

ושוב כתבת דעדיין צ"ע דאפי' לא נימא כאן חענ"נ מ"מ הא הרמ"א סי' צ"ט הביא י"א דאפי' במקום דלא אמרי' חענ"נ לא מהני תוספת היתר רק קודם שנודע התערובות ולא אחר שנודע וכאן אחר מעל"ע נודע התערובות שכלי זו אסורה ולא מהני אח"כ מה שהי' במים חמין לבטל הדם אם ליכא כדי לבטל כל הבלוע בכלי, וע"ז כתבת דהא דלא מהני ניתוסף בשוגג אחר שנודע התערובות היינו משום דקנסו שוגג אטו מזיד והנה הב"י תמה על הטור שכתב כל האי' שריבה עליהם בשוגג מותרים במזיד אסורים משמע דלא גזרי' שוגג אטו מזיד ובסי' ק"י בדברים שאינם בטלים מחמת חשיבותן שנתערבו באחרים ונפל א' מהם לים המלח הותרו כולם ופר"י דוקא נפלה אבל הפילה אסור אפי' שוגג משום דגזרי' שוגג אטו מזיד וע"ז יישבת דהתם שפיר חיישינן שיזרוק אחד במזיד על ספק שמא נתיר לו השאר וירויח שיהי' הכל מותר ואם לא נתיר לו אינו מפסיד רק א' אבל כאן אין חשש שיוסיף על הספק דשמא לא נתיר לו ויפסיד ההיתר שמוסיף ואם נתיר לו אינו מרויח הרבה רק חלק אחד לכן לא גזרי' והארכת, דבר זה אין לו שחר דה"נ אם נתערב כזית אי' בנ"ט זתים היתר וכולו אסור יש לחוש שמא יוסיף על הספק עוד זית היתר במזיד שמא נתיר לו וירויח ס' זיתים נ"ט של היתר ואחד של אי' ואם לא נתיר לו לא יפסיד בהוספתו רק זית א' שהוסיף דהשאר הי' אסור גם קודם שהוסיף אך מ"ש דכאן אפי' לי"א הנ"ל דקנסו שוגג אטו מזיד הכא לא קנסי' שיערה לתוך הכלי מים חמין להתיר הכלי דאינו מרויח כלום דהא מיוחד לשריי' ואפילו הכלי אסורה נמי מותר לשרות בה בשר כמ"ש רמ"א רס"י ס"ט:

גוף הדבר נכון אבל לא דקדקת בדבריך דממנ"פ אם הוא כלי דמהני לי' הגעלה והכלי נותר במה ששופך לתוכו מים חמין כגון שאינו אסור רק כדי קליפה ומהני לי' הגעלה ע"י עירוי א"כ מה בכך אם יעשה כן הלא כתורה יעשה ואם הוא כלי או באופן שאין הכלי ניתר בזה מהי תיתי יעשה זה ואם נחוש שישתמש בכלי בחמין במזיד הלא אפי' לא שהה בתוכו מי השריי' מעל"ע נמי כתב רמ"א רס"י ס"ט ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר וא"כ אין לגזור שישתמש בו במזיד:

ומ"ש עוד דהא דעת הש"ך סי' ס"ט סק"י וסקס"ח ובסי' ק"ה סק"ב וטו"ז סק"א דבכלי ל"ל כבוש כמבושל משום דלא נעשה כבוש עד אחר מעל"ע ואז הוי נטלפ"ג דמותר בדיעבד ע"ש זה טעות גדול דלא מיירי שהכלי בלוע מאי' ע"י בישול ונשרה בתוכה היתר מעל"ע אין ההיתר נאסר דאימתי יאסר אחר מעל"ע אז כבר הבלוע בכלי פגום אבל אי' שנשרה בכלי היתר מעל"ע וכל מעל"ע בולע מאי' בעין כי הכא שמי השרי' שהו בכלי מעל"ע ודאי נאסר הכלי דל"ש בזה שאחר מעל"ע הוי נוטל"פ, ואפי' לדעת חו"י סוס"י ק"א ופלתי רס"י ק"ה דאינו בולע ופולט ברגע אחרונה דוקא רק כל מעל"ע לאט לאט ובסוף מעל"ע נגמר ע"ש א"כ באי' שנשרה בכלי היתר נמי נימא שאחר מעל"ע כבר נפגמה הבלוע בכלי מתחילת מעל"ע ז"א דלדידהו כיון שרוב הבליעה בשבח לא הוי נוטלפ"ג ואפי' היתר נשרה בכלי אי' אמרינן בי' כבוש כ"ש איסור שנשרה מעל"ע בכלי היתר שנאסר הכלי דרוב הבליעה בשבח:

אבל מ"ש דאין עירוי מפליט אלא כ"ק ואם עירה חמין לתוך כלי אי' א"צ ס' אלא כנגד קליפת הקערה כמ"ש רמ"א סי' ס"ט סט"ז ועיין ש"ך סי' ק"ה סק"ה וסק"ז וא"כ אפי' אם הכלי כולה אסורה מ"מ מים חמין שעירו לתוכה לא מפליט רק כדי קליפה ויש במה שבכלי ס' נגד קליפתה כמ"ש הש"ך סי' ס"ט סקס"ה ואף שטו"ז סי' ק"ה סק"ד הביא בשם רש"ל דביס"ב גם עירוי אוסר כולה וא"כ ה"נ מפליט מכולו מ"מ יש לצרף דעת טו"ז סוס"י צ"ט בשם כמה פוסקים דבכבוש אינו איסר כלי רק כ"ק ואף דלא קי"ל כן מ"מ סניף מיהא הוי:

יפה כתבת אלא שבטו"ז אינו מבואר כ"כ דבכבוש אינו אוסר כלי רק כ"ק ועיין ש"ך סי' קל"ה סקל"ג דס"ל שאוסר כולו ועיין ש"ך סי' קל"ז סק"ט שנדחק ליישב דין זה אך בתשו' חכ"ץ סי' ע"ה חולק וס"ל דכבוש אינו אוסר כלי רק כדי קליפה ובהגהות מהרב"פ סי' קל"ה נראה שמסכים עמו:

ומה שדקדקת בדברי רמ"א סי' ס"ט אמאי נקט ואם נשתהה הבשר בשרייתו מעל"ע הא אפי' נשארו רק מי השריי' ג"כ אסור הכלי ומזה רצית להוכיח דבמי השריי' ודאי יש ס' נגד דם שע"פ הבשר דהא בד"מ רס"י ס"ט הביא י"א דבחתיכה גופא איכא ס' ואף דלא קאי הכא מ"מ מי השריי' דצריך לכסות החתיכות הוא יותר מן הבשר ודאי איכא ס' ולהכי נקט שגם הבשר נשרה וא"כ יצא דם ממנו וליכא ס', לא כיונת יפה דאי משום דם הנפלט מן הבשר א"כ לא נאסרו מי השריי' עד אחר מעל"ע ואימת אסרו הכלי הלא מיד אחר מעל"ע לא שהה שם וגם בזה אם מי השרי' יותר מן החתיכות אני מסופק הרבה ואם יש מעט אויר בין חתיכת בשר לחתיכה ושופך עליהם מים מכסין אותן והמים מעט מן הבשר, אבל דברי רמ"א כפשוטן דמה שהכלי נאסר אינו רבותא כ"כ דהוי כלכתחלה דהלא בלא"ה אין משתמשין בו דברים אחרים וגם אם אסור מותר לשרות בו בשר ולהכי נקט שגם הבשר כשרה ואסור דהוי רבותא טפי דאפי' בדיעבד הבשר אסור אבל הדין דין אמת דהעיסה מתוקן לסעודה כיון דיש הרבה צדדי' להתיר:

ומה שתמהת על הש"ך סי' ס"ט סקס"ה שכתב אבל בקערה שרחבה ואינה גבוה מסתמא ליכא ס' מב"י וש"ך רס"י צ"ג דלא משמע הכי, אשכילך ואורך פתשגן הדברים והמשל רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע ואין ברביעית ס' נגד קליפת הדפנות והשולים ואם תכפיל הגובה יחזיק שתי רביעיות והנה לא כפלת רק הדפנות בגובה אבל השולים נשאר כמו שהי' וא"כ מגיע על כל רביעית שבו לבטל רק קליפת הדפנות וחצי שולים הרי לך שאם אינו גבוה ליכא ס' ואם גבוה איכא ס' שמרויח קליפת השולים כי גם אם גבוה הרבה ומחזיק הרבה אין לו שולים יותר מאם נמוך מחזיק מעט, ומ"ש בסי' צ"ג שאם נחושתה דק ורחבה גדול יש בו ס' הוא כך למשל כלי המחזיק רביעית הוא אצבעים על אצבעים בגובה הנ"ל עשה כלי בגובה הנ"ל אצבע על אצבע אינו מחזיק רק רובע רביעית וליכא ס' נגד ד' דפנות ושולים שהוא אצבע על אצבע שהם ביחד ד' אצבעות אבל אצבעים על אצבעים מחזיק ד' פעמים רובע רביעית וד' דפנות ביחד הם רק שמונה אצבעות ב"פ כמו רובע רביעית ושולים אצבעים על אצבעים ושפיר איכא ס' נגד קליפת הכלי הרי לך שאם הכלי רחב יש בו יותר ס' מאם הוא קצר שהרי הוא מרויח בכל רובע רביעית שתי דפנות שבאמצע והבן:

ועתה אסברא לך מ"ש לעיל דאף דמי השרי' מכסה הבשר מ"מ אין בו כ"כ כמו בבשר שהרי המים מכסים רק שטח החיצון של הבשר והפנימית ותוכו של המים הוא ריק וחלל וממולא עם הבשר והרי הוא כאלו תכסה הבשר מכל צדדיו עם נייר דק ששטח החיצון של הנייר יותר משטח החיצון של הבשר ומ"מ יש בבשר יותר ס' מבנייר שהרי הנייר ריק מבפנים והבשר אינו ריק והרי יש במה שבתוך הכלי ס' נגד קליפת הכלי ואף ששטח החיצון של הקליפה גדול משטח החיצון של מה שבתוכו דאמתא באמתא היכי יתיב אלא שהכלי יש לו חלל וריק מבפנים ומה שבתוכו הוא מלא מעבר אל עבר בינה נא זאת:

ומה דקשי' לך אמאי יהיו מי השריי' אסורי' משום דם הא אינו בא במים בפעם אחת רק בזה אחר זה בחצי שעה ובזבחים ע"ז תנן דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר ושם ע"ח אבל נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל והרי במנחות כ"א פירש"י הדם שבשלו אינו עובר עליו דהא לא חייבה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה וכו' א"כ בדם שנפל למים נמי יהי' מותר מה"ת כיון שאינו ראוי לכפרה, הנה אי בעינא אמינא דכאן כיון שנותן הבשר לתוכו בפ"א הוי כמו שמערה בשפע הרבה יחד דלא אמרינן קמא קמא בטיל וכמ"ש תוס' שם בזבחים ד"ה רואי', אבל האמת הוא דדוקא אם הדם מצד עצמו אינו ראוי לכפרה דם כזה לא חייבה תורה בין דחולין בין דקדשים כמ"ש רש"י במנחות שם אבל דם שנפל למים הדם מצד עצמו ראוי לכפרה וחייבה תורה כרת עלי' רק מצד המים אינו ראוי לכפרה כיון דליכא מראית דם ולחנן המצרי דל"ל דיחוי אפילו בשחוטי' אם יתן לתוך המים דם הרבה עד שיאדים יהי' כשר לזריקה רק קי"ל יש דיחוי פסול לזריקה אפי' למאן דאית לי' קמא קמא בטל כמ"ש תוס' שם בזבחים הנ"ל וכל זה לענין זריקה אבל לענין אי' כיון דהדם מצד עצמו הי' ראוי לזריקה באיסור עומד עד שיתבטל כדרך ביטול באיסורי' כיון דקודם שנפל הי' כמו דם הראוי לזריקה והרי דם חולין נמי אינו ראוי לכפרה אלא כיון דהוי כמו דם הראוי לכפרה חייב כרת ויש לו דין איסור לכל דבר לא דין דם קדשים שצריך לכפרה. [אחר זמן רב הראה לי בני הב' החו"ש כ"ה משה נחום נ"י בחוו"ד סימן ע' סק"ד בשם או"ה דלא כמ"ש]:

ומה שיצאת לחדש דדוקא דם שהי' ראוי לכפרה ובשלו ושוב אינו ראוי אינו עובר אבל דם אברים שפירש שמעולם אינו ראוי לכפרה ואסור דדוקא דם שחיטה ראוי לכפרה א"כ גם בבשלו עובר אף דאינו ראוי לכפרה, לא נהירא דא"כ דם חולין דג"כ מעולם לא הי' ראוי לכפרה נמי נימא דאפי' בשלו עובר והרי רש"י כ' להדי' שם במנחות דם שבשלו בין דחולין בין דקדשים וע"כ כמש"ל דדוקא אם מצד שם דם אינו ראוי לכפרה אינו עובר בשום מקום אפי' היכא דל"ש בי' כפרה אבל אם ד"א גורם לו שאינו ראוי לכפרה שפיר עובר עליו:

וראי' לזה דאל"כ מה פריך שם לזעירי מהקפה את הדם לישני דזעירי לא קאמר אלא בדם שהנפש יוצאה בו שהוא ראוי לכפרה והאי דהקפה את הדם מיירי בשאר דמים אע"כ לזעירי בכל דם שבשלו אינו עובר אפי' לא הי' ראוי לכפרה מעולם:

ועוד ראי' דבכריתות ד' ע"ב תני' רי"א דם מה ת"ל כל דם אין לי אלא דם קדשים שהנפש יוצא בו שהוא מכפר דם חולין ודם התמצית מנין ת"ל כל דם וכיון דמחד קרא נפקא דם הראוי לכפרה ודם התמצית ממילא כמו דם הראוי לכפרה מותר בבישלו דלא אסרה תורה בבישול ה"נ דם התמצית מותר בבישלו אף שמעולם לא הי' ראוי לכפרה ומדר"י נשמע לרבנן, ובזה וכו' אביך הנאמן דש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה