בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קכז
שיל"ת ב' אויפאלו ב' עקב תרנ"א לפ"ק:
ישא ברכה מאלקי המערכה כבוד ידידי הרב הגאון המהולל ומפורסם מו"ה צבי פלאטא נ"י אבדק"ק קאלן אם רהיין:
קונטרסו אשר בשם הבלעת הדם יקבנו קבלתי בזמנו וצר לי מאוד כי לא עתותי בידי לשום עיני על דבריו כאשר ביקש ממני ואך להראותו אות אהבה שמתי עיני בו כהיום ואשר התעורר במכתב ד' דף צ"ט עמ"ש בהגהות מרדכי האחרונות סוף פרק ג' דשבת ובש"ג על המרדכי פ' כירה אות ד' ואפי' פירש אמרי' התם דם שבישלו אינו עובר עליו ומותר לכל הפחות בעוף וכו' והוא תמוה מה טעם יש לחלק לענין דם שבישלו בין בהמה לעוף ומעלתו האריך בזה ולפעד"נ דעיין רשב"א חולין קי"א ד"ה רב דימי שכתב דם שבישלו עובר עליו והאי דמנחות כ"א דוקא בדם קדשים אינו עובר כשבשלו לפי שאינו ראוי לזריקה וחולין מקדשים לא גמרי' אפי' להקל ע"ש ולפי"ז לדעת הפוסקי' דדם שבשלו גם בדם חולין מותר מה"ת ס"ל דלקולא גמרי' חולין מקדשי' אלא דבמנחות שם אר"ח דדם שקרש בחטאת החיצונות ואכלו חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא בחטאת הפנימיות ואכל פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ורבא דידי' אמר אפילו בחטאת הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי' בחטאת החיצונות ודעת רש"י שם דאפי' קרש באור חייב גם בדם קדשים ופליג אזעירי ודעת תוס' שם דבקרש באור דלא הדר כ"ע מודו דאינו ראוי' לזריקה ופטור ורבא ור"ח מיירי רק בקרש בחמה ע"ש והארכתי בביאור הדברים בסוגי' דנפש וא"כ לשטת תוס' דבקדשים דם שבשלו פטור שפיר י"ל דגם בחולין פטור דלקולא גמרי' חולין מקדשים אבל לדעת רש"י דאפי' בקדשים חייב א"כ ודאי דחייב בחולין, ולפ"ז התינח בבהמה דראוי לכפרה בחטאת החיצוניות אבל בעוף דבין בחטאת העוף ובין בעולת העוף ממצה את דמן מגוף העוף על קיר המזבח ועל היסוד כל חד כדינו כמ"ש הרמב"ם פ"ו ממעה"ק ה"כ ופ"ז שם ה"ו ועיין רש"י מנחות ג' ד"ה הזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו וכו' וא"כ בעוף לא משכחת כלל שיהא דם שבישל ראוי' לכפרה וא"כ בעוף קדשים אינו עובר על דם שבישלו שפיר ילפי' חולין מקדשים דדם שבישלו אינו עובר עליו בעוף והיינו שכתב הג"מ ואפי' פירש אמרי' התם דם שבשלו אינו עובר עליו וכדעת תוס' במנחות הנ"ל דמותר לכל הפחות בעוף אפי' לדעת רש"י וכטעם הנ"ל:
ועוד נ"ל לפמ"ש פמג"ד בפתיחה לה' מליחה ד"ה וראיתי בשם ס' בית יעקב דדם בתחילת בשולו ותחילת מליחה הוי ד"ת ומשו"ה בסי' ס"ח סי"ג במליגה דהוא תחילת הבישול לא מהני מסל"ת דהוי ד"ת וכו' ועיין רשב"א במשמרת הבית שהביא שם ועיין בשבת מ"ב ע"ב דאר"נ צריכא מלחא בשילא כבישרא דתורא אלמא דבשר בהמה מתאחר להתבשל מבשר עוף ולפי"ז י"ל דס"ל להג"מ דבבשר בהמה אם מבשל בלי מליחה אסור מה"ת לפי שבתחילת הבישול הדם מבליע ומפליט בכולו ועדיין הוא בתחילת בישולו ואסור מה"ת אבל בעוף דרכיך מיד בתחילת בישולו נגמר הבישול והוי דם שבישלו דמותר מה"ת ולפי"ז א"ש דהג"מ הקשו שיהא מותר למלוג תרנגולת בכלי ראשון משום דהוי דם אברים שלא פי' וע"ז כתב הג"מ ואפי' פירש אמרי' התם דם שבישלו אינו עובר עליו ואפי' נאמר דאוסר בתחילת בשולו שעדיין אסור מה"ת מ"מ ומותר לכל הפחות בעוף דא"צ בישול כ"כ ומיד בתחילת בישולו הוי דם שבשלו ושרי מה"ת ושניהם כאחד טובים והראשון מחוור יותר קרוב לפשוטו:
וחתני הרב המאה"ג מהרג"ש נ"י חידוש דה"ט משום דמבואר בכריתות ד' ע"ב דאיתקש דם לחלב כדתני' כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב מיוחד וכו' אף דם וכו' ומשו"ה דם שבשלו עובר עליו משום דאיתקש דם לחלב ואין היקש למחצה ומה חלב שבשלו עובר עליו הה"נ דם וכ"ז בדם בהמה אבל עוף דחלבו מותר כמבואר ביו"ד סי' ס"ד א"כ ל"ש היקש דם לחלב והכי לכ"ע דם שבשלו אינו עובר אבל מטיבותא קאמינא הא כתי' וכל דם לא תאכלו וכו' לעוף ולהבהמה ואמאי לא מקשי' עוף לבהמה כמו דמקשי' דם לחלב ועיין תו"כ שם ועיין חולין כ"ז ע"ב ועיין תוס' פסחים כ"ב ד"ה מה מים שהקשו דם קדשים מנ"ל דמותר בהנאה הא לא איתקש למים ותי' כיון דלאו דדם חולין מותר בהנאה ה"ה בקדשי' ואע"ג דאיכא תרי לאוי חד לדם חולין וחד לדם קדשים מ"מ גילוי מילתא בעלמא הוא דכולהו לאוי דדם הוי איסור אכילה דוקא ע"ש וכ"ש כאן דבהמה ועוף נכללו בלאו אחד דהוי רק גילוי מילתא בעלמא דכולה לאו אפי' בדם שבשלו:
ועוד דנהי דמקשי' דם לחלב דהיינו כל זמן שהוא דם אבל דם שבשלו כתב רש"י במנחות כ"א דנפק מתורת דם וא"כ לא איתקוש לחלב דדוקא דם איתקש לחלב אבל האי נפק מתורת דם וכ"ש למ"ש בתשו' אחת דהיכא דהדין מצד הסברא באחד ל"ש אין היקש למחצה [עיין בית שערים או"ח סי' צ"ט ולקמן סי' שכ"ה] א"כ ה"נ דם שבשלו מסברא אינו עובר דנפק מתורת דם אבל חלב שבשלו עובר דלא נפק מתורת חלב:
ועוד אני אומר ולטעמך מ"ט מקשי' דם לחלב ניקוש חלב לדם מה דם שבשלו אינו עובר ה"נ חלב שבשלו אינו עובר וכ"ת דז"א דהא אכל חלב חי פטור משום דהוי שלכד"א כדאמרי' בפסחים כ"ו, א"כ נקיש דם לחלב שאינו עובר אא"כ בישלו ולא בדם חי והא ודאי ליתא דאדרבה בהקפה הדם באור דחייב מצרכי' טעמא בחולין ק"ך משום דאחשבי' ועיין ברש"י ותוס' שם ועכ"פ מבואר דבלא בישול ודאי חייב אלא ודאי דלענין זה לא מקשי' דם לחלב דבדם סברא הוא דאסרה תורה כשהוא חי דהוי כבריתו וגם דרך לאכול כן והוי כדרך אכילתן ולא מבושל דנפק מתורת דם ונשתנה מבריתו ובחלב הסברא דחי מותר דהוי שלכד"א ומבושל אסור דהוי כבריתו וכדרך אכילתן וא"כ ליתא לחילוק הנ"ל, ובזה תנוח דעתו כעת והי' כאשר אפנה אבוא בארוכה והנני אומר ברכה ושלום מעתה ועד עולם, כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל