אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קג

תשובה קב

שיל"ת ב' איפאלא ה' תצא תרמ"ה לפ"ק:

שוכ"ט לתלמידי הבחור המופלא ומופלג השנון

כ"ה דוב נ"י מארקאוויטש בק"ק מאדע:

מכתבך קבלתי ואחר עד עתה להשיב מפני כמה דברים, אודות מה שכתב קצו"ח סי' רמ"ג סק"ד דבמתנות כהונה גם קטן זוכה דתורה זכתה לכהנים משא"כ במתנות עניים דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם וא"כ אינו אלא עזיבה שיזכו בו בעצמם אין קטן יכול לזכות מה"ת עיי"ש והרב הגאון מהרא"י נ"י אב"ד שם דחה דבריו מריטב"א ב"מ כ"א שבשמ"ק שם שהק' אהא דאמרינן התם אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא איאושי מיאושי ואמרו עניים דהתם מלקטי ליה והק' הריטב"א א"כ עניים דאזלי ממקום למקום האיך מותרים הא קמיאשי ותירץ דהנך דאזלו לא קמיאשי שהרי באים ללקוט עיי"ש ואי כדעת קצו"ח מאי הק' הריטב"א אטו מי שאבד אבדה ומיאש ממנו אסור להגביה אם מצאה אח"כ:

והנה למ"ש הנתיבות בכמה דוכתי דאף דהפקר יצא מרשות בעלים קודם שבא לרשות זוכה משום דילפינן ליה משביעית דכתיב ונטשתה אבל יאוש באבדה אינו יוצא מרשות עד דאתי לרשות מוצא אין לו דמיון כלל דבאובד אבדה ואיאוש ואח"כ מצאה כיון שעדיין לא בא לרשות מוצא הרי עדיין לא יצא מרשות בעלים והוא שלו שפיר מותר להגביה וליטלו אבל כאן לדעת קצו"ח אין לעניים שום קנין בהם עד שזוכין בו וכיון דאיאושי ממנו שפיר י"ל דאסורים ללקטו דאין לומר שהוא עדיין ברשותם עד דאתי לרשות זוכה שהרי מעולם לא הי' שלהם:

אבל נ"ל עוד סברא ישרה דהנה מבואר שם דאחר שנתיאשו כל העניים כל אדם מותר בלקט וביאור הדברים דאף דלקט הוא הפקר מ"מ אינו כשאר הפקר שהוא לעניים ולעשירים אבל לקט הוא רק הפקר לעניים ולא לעשירים ואפילו אם הבעה"ב עני אסור בלקט כדאמרינן פ"ק דגטין לא תלקט לעני להזהיר לעני על שלו אבל אחר שנתייאשו עניים פקע מיני' תורת לקט והוי הפקר וכל אדם מותר בו ולפ"ז אם מקצת עניים נתיאשו ממנו פקע לגבייהו ממנו דין לקט וכיון ששאר עניים לא נתיאשו ממנו הרי עדיין תורת לקט עליו וממילא אותן שנתיאשו אסורים בו כמו עשירים ובעה"ב עני שאסור בו ולא דמי לייאוש באבדה אפילו נימא שיצא מיד מרשות בעלים ודלא כנתיבות הנ"ל מ"מ יכול הוא לזכות בו מן ההפקר כמו אדם אחר כיון שהוא הפקר לכל:

ולפענ"ד יש להביא ראי' לדעת קצו"ח מהא דאמרי' ב"מ יו"ד כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא לי' דלקני בד' אמות לא ניחא לי' דלקני ואי נימא כדעת הרב הנ"ל דאפי' קטן יכול לזכות במתנות עניים משום שהתורה זכתה לו וממילא הוא שלו בלי שום קנין א"כ כיון דעכ"פ רוצה שיהיה שלו וממילא הוא שלו בלי שום קנין ומה בכך שאינו רוצה בקנין ד"א הלא א"צ קנין כלל ואפי' צריך קנין כתב נמו"י שם דדוקא בד"א שהוא קנין דרבנן יכול לומר לא ניחא לי בקנין זה אבל בקנין דאורייתא קני אע"ג דלא ניחא ליה מכש"כ אי אין צריך קנין כלל והתורה זיכה לו בלי שום קנין אלא על כרחך כדעת קצי"ח דבמתנות עניים צריך קנין:

ועוד יש להביא ראי' לדבריו ממה שהקשו תוס' גטין י"ב ד"ה אלא נילוף מהכא בעלמא דהמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו עיי"ש מה שתירצו ומסקי דלר"ח באמת מהכא יליף ואי כדעת הרב הנ"ל דבמתנות עניים הוא של עניים כמו מתנות כהונה לכהנים תקשי דלא דמי כלל לפמ"ש שמ"ק ב"מ יו"ד דאפי' אי מגביה מציאה לחברו קנה היינו משום שהוא רק מניעת ריוח מאחרים אבל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים י"ל דלא קנה משום שמפסיד לאחרים עיי"ש א"כ ה"נ בשלמא מלקט פאה לעני הרי מפסיד עניים אחרים שכולם שותפין בה דהתורה זיכה להם משו"ה לא קנה אבל מגביה מציאה דהוא רק מניעת ריוח שפיר י"ל דקנה ועיין ביצה ט"ל אי בירא דהפקירא או בירא דשותפי ומאי הקשו תוס' ואיך אפשר לומר לר"ח דילפינן מינה אעכ"ח כקצו"ח דמתנות עניים אין לעניים בהם שום קנין וזכות רק הפקירא הוא להם ולכן גם בזה הוי רק מניעת ריוח:

ומה דס"ל לקצו"ח שם מעיקרא דמשו"ה יכול הקטן לזכות במתנות כהונה דבמתנות כהונה ל"ש דעת אחרת מקנה כיון דאין לבעלים בה רק טובת הנאה וקי"ל טוה"נ אינו ממון והוא מתשו' מיימוני לספר נזיקין סי' ה' ומרדכי פ"ק דב"מ ע"ש קשה לי מגיטין דף ל' דפריך אמתני' דהמלוה את הכהן וכו' ואע"ג דלא אתי לידיה הא מאי דאין המפריש עצמו יכול לזכות לכהנים וללוים ולעניים במתנות היינו כיון שהוא המקנה ואין אדם אחד יכול להיות מזכה וזוכה דבעינן שיצא מרשות לרשות וכמו"ש הר"ן פרק אלמנה ניזונות עיי"ש ולקצו"ח הנ"ל תקשי כיון שאין המפריש קרי מקנה שפיר יכול להיות זוכה וא"כ אע"ג דלא אתי לידיה דכהן זוכה הוא בהם ואח"כ מחזיקם בחובו, ואין לומר דאם הוא זוכה בהם לכהן הרי ידו כיד הכהן ושוב אינו יכול לזכות לעצמו בחובו דהרי אינו יוצא מרשות לרשות זה אינו דמה בכך אם לא יקנה אותו הלא מ"מ יכול להחזיק לעצמו בחובו והא קושי' הגמ' לא היה אלא משום דהכהן אינו קונה ולא יצא הבע"ב מצות נתינה אבל אם בעה"ב אינו קונה אותו כדת מה איכפת לן, ועוד דבעה"ב הרי קונה אותו בכסף ואפי' אי מלוה אינו קונה כבר כ' רשב"א דכאן לא דמי לגמרי למלוה עיי"ש, ובקנין כסף י"ל דלא בעי הוצאה מרשות לרשות שהרי הלוקח קונה החפץ ברשות המוכר וא"כ מ"פ, לכן נ"ל אף דטוה"נ אינו ממון ואינו נקרא דעת אחרת מקנה. היינו רק דמה"ט לא מקרי שלו ואין לו בהם קנין שויה אבל מ"מ כיון שיש לו במתנות טוה"נ שיכול לתנם לכל כהן שירצה יש לו בהם קנין רשות ולכן א"י להיות מזכה וזוכה דאין לו כאן הוצאה מרשות לרשות וא"ש:

ובזה נ"ל ליישב קושי' ירושלמי בגטין שם דפריך אהא דמוקי רב מתני' במכירי כהונה, ויש מכירי לעני ועיין פירושו בפני משה שם ומל"מ פ"ז מה' מעשר, דלכאו' קשה מה הק' ירושלמי ויש מכירי לעני הא במתנות עניים אין לבעלים שום טוה"נ ועניים נוטלים בעכ"ח של בעה"ב וכמ"ש מ"ל הנ"ל וא"כ אינו ברשות בעה"ב כלל וא"כ שפיר י"ל דבעה"ב עצמו זוכה לו אע"ג דלא אתי לידיה ואף דבעה"ב אסור לזכות לעני היינו בלקט משום דכתיב לא תלקט לעני עיין גטין י"ב אבל במעשר עני שפיר יכול לזכות, אמנם לק"מ דהרי ר"י מוקי לה בירושלמי במכירי כהונה ור"י ס"ל בכתובות פ"ד וגטין י"א תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ורק במגביה מציאה לחברו ס"ל בב"מ דף יו"ד דקנה משום מיגו דזכי לנפשיה וכמ"ש תוס' שם וא"כ אין בעה"ב יכול לזכות לעני משום דהוי חב לעניים אחרים וכדאמרינן בגטין י"א ומיגו דזכי לנפשיה ל"ש כאן כמו במציאה דהא הוא עשיר ואי דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני א"כ הוי תרי מיגו ולא אמרינן עיין ב"מ ט' ע"ב בשלמא לשמואל דמוקי במזכה לה ע"י אחר י"ל ע"י עני ושייך מיגו דזכי לנפשיה אבל בבעה"ב הוי תרי מיגו ולא אמרינן ופריך ירושלמי שפיר לר"י אבל רב י"ל דס"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה וכדס"ל לר"ה בגיטין דף הנ"ל לק"מ קושי' ירושלמי די"ל כקושיתי הנ"ל לאמת וא"ש:

ויותר נכון לומר משום דאכתי קשי' לשטת רש"י ב"מ דף יו"ד דבעשאו שליח לתפוס קנה אפי' היכא דחב לאחרים א"כ ה"נ כיון דהלוה להן להיות מפריש עליהן מחלקן א"כ הוי כעשאו שליח לזכות לו ושפיר קנה אפי' חב לעניים אחרים, אלא דהא ליתא דהרי אמרינן בנזיר י"ב דאינו יכול לעשות שליח במלתא דאיהו לא מצי עביד בשעה שעשאו שליח ומה"ט לא מהני שליחות בדבר שלא בא לעולם ועיין בתוס' שם ד"ה מ"ט וא"כ הכא נמ' בשעת הלואה שעשאו שליח הוי דשלב"ל ועיין חי' רשב"א ולא מהני שליחות ופריך ירושלמי שפיר, וכל זה לרבי יוחנן בירושלמי דס"ל ביבמות ל"ב דאין אדם מקנה דשלב"ל לא מהני נמי שליחות בדשלב"ל אבל רב דס"ל שם צ"ג אדם מקנה דשלב"ל שפיר מהני שליחות בדשלב"ל וא"כ י"ל כקושי' הנ"ל ושפיר מוקי לה במכירי כהונה ולק"מ קושי' ירושלמי:

ומה שהקשית על דברת פנ"י גטין ל' שתירץ קושי' רשב"א שהק' אהא דכהן בבעה"ב חוזר אמאי הא ד"ת מעות קונה ולא תקנו משיכה רק כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה וכאן שהוא ברשות לוקח ל"ש זה וא"כ מעות קונה ואמאי חוזר בשלמא לשמואל דמיירי במזכה לו ע"י אחר אינו ברשות לוקח אבל לרב ועולא תקשי ותירץ דהא דכהן חוזר הוא באמת רק לשמואל וק"ל מה יענה לירושלמי דלא תירץ רק במכירי כהונה ועשו שאינו זוכה כזוכה ואפ"ה אמרינן שם הדא אמרה יכול הוא לחזור בו והיינו הכהן הלוה כמו שפירש פני משה, הנה שמת לפני עלילות דברים ולכן קשי' לך ולא ראית יפה שהוא תירץ דרב ושמואל ועולא לא פליגי לדינא רק לענין אוקמתא לישנא דברייתא וכיון שהדין אמת לכולהו אמוראי דבמזכה לו ע"י אחר מהני אפי' באינו מכירי כהונה ואפי' לרבנן דר"י ממילא א"ש דהא דכהן יכול לחזור לא משכחת לה אלא במזכה ע"י אחר דבלא"ה אם חוזר הכהן לא יתן לו הבעה"ב התרומה כלל דאפי' לר"י לא עשאוהו כזוכה לענין זה שיטול בעכ"ח של בעה"ב רק לענין שיוצא הבעה"ב ידי נתינה ולכולהו אמוראי גם לרב ועולא הא דכהן יכול לחזור הוא רק במזכה לו ע"י אחר אע"ג דלא מוקי לישנא דמתני' דוקא בהכי וא"כ גם בירוש' לק"מ וזו א"צ לפנים:

והקושי' שהבאת למ"ש תוס' ב"ב קכ"ג והג"א גטין הנ"ל דטעם דמהני מכירי כהונה משום דהוי מתנה מועטת והרי רב מוקי לה במכירי כהונה ואיהו ס"ל ב"מ מ"ט דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ומשמע שם בסוגיא דס"ל גם במתנה מועטת יכול לחזור בו וא"כ מה מהני מכירי כהונה ועיין במחנה אפרים הלכות זכייה ומתנה סי' ט', ולפענד"נ דבלא"ה קשה אם הטעם משום מתנה מועטת הלא פירש"י שם בב"מ ד"ה משו"ה רשאי דטוה"נ הוי רק מתנה מועטת וא"כ ל"ל מכירי כהונה כלל הלא בלא"ה הוי רק מתנה מועטת וא"י לחזור, אך לק"מ דהרי רב לשיטתו ס"ל דבמתנה מועטת יכול לחזור בו ומשו"ה צריך לאוקמא במכירי כהונה דהא טעמא דר"י דס"ל במתנה מועטת א"י לחזור הוא משום דסמכיה דעתיה דמקבל שלא יחזור בו הנותן ועיין בחו"מ סי' ר"ד ורב נמי מודה דהיכא דסמכיה דעתיה דמקבל שלא יחזור בו הנותן שא"י לחזור אלא דס"ל דגם במתנה מועטת לא סמכיה דעתיה דמקבל ולהכי דברים אין בהם משום מחוסר אמנה אבל במכירי כהונה שאינו רגיל ליתן תרומה ומעשרות רק לכהן זה שפיר סמכיה דעתיה דמקבל שלא יחזור הנותן אפי' רק מודה במתנה מועטת שא"י לחזור ולהכי מוקי לה במכירי כהונה ומיושב קושיא חדא בירך חברתה:

ועל קושי' טיב גיטין שהבאת לראב"ן דאם כהן חוזר בבעה"ב א"צ לקבל מי שפרע א"כ אמאי צריך רש"י לפרש ואין בו משום רבית בשאר פוסקין בעינן יצא השער וכאן לא בעינן יצא השער ודחקו לזה דאל"כ מה קמ"ל פשיטא ותוס' ס"ל דאפי' בפחות משער שרי ומנ"ל הא דלמא דינו רק כשאר פוסקין רק דהיתר פיסוק כתבו תוס' ב"מ ס"ב ד"ה אע"פ משום דקאי במי שפרע אם חוזר וכן פירש"י שם ס"ג ד"ה יש לו וא"כ הוי סד"א דכאן כיון דליכא מי שפרע אסור משום רבית קמ"ל דאין בו משום רבית, נ"ל לפמ"ש הרא"ש ב"מ דס"ח סי' מ"ב דאבק רבית דרך מקח וממכר אין על הלוה אפי' איסור מדרבנן מדלא יהיב מדידי' טפי לא קרינן ביה לא תשיך אלא גבי מלוה איכא איסור ועובר הלוה משום לפ"ע, ולפ"ז כאן דהבעה"ב שהוא המלוה א"י לחזור בכהן והוי לגבי דידיה מכר גמור שוב לית ביה משום רבית אף דהלוה שהוא הכהן יכול לחזור וא"צ לקבל מי שפרע והוי כהלואה גביה מ"מ הלוה בלא"ה אין עליו איסור כלל וא"ש, ויתר דבריך ניתנו לכתוב ולא ניתנו לקרות כי לשונך מעורבב ועירוב פרשיות כתיב כאן לכן אסתגר בזה והיה ברכה צלח ורכב בתורה ויחדש ד' עלינו שנה טובה ומבורכת כנפש החותם בברכת התורה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה