בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה מ
ברכות שמים מעל לאהובי מחותני החבוש פאר, הרבני הנגיד המפואר, איש תואר, חכם חרשים ונבון לחשים. מופלא באנשים בנש"ק מו"ה משה שלעזינגער נ"י:
שמחתי בד"ת בענין או"ב אם מהני נכבשינהו בנתערב בנו קודם ששחט האם והנני להשיבו מה שנלע"ד בזה, הנה מבואר ביו"ד סי' ט"ז סי"ב בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח מהם אחד וישחוט דכל דפריש מרובא פריש ושנים הנותרים אסור לשוחטם היום ובנובי"ת יו"ד סי' ח' בהגהת בנו כתב דדוקא אם נתערב קודם ששחט האם מהני האי תקנתו אבל לא אם נתערב לאחר ששחט האם:
הנה כן מבואר ג"כ בתשובת חו"י סי' קל"ג ואתאינן עלה משום דקשי' להו וכן הק' צל"ח ביצה דף יו"ד דאיך מהני האי תקנתו הא הוי דשיל"מ ודשיל"מ לא אמרינן כל דפרוש מרובא פרוש כמ"ש מג"א סי' תקי"ג סקי"ג גבי ביצים שמביא נכרי בי"ט לכן כתב חו"י ובהגהות נוב"י הנ"ל עפ"מ דמבואר באו"ח סי' ש"ך ס"ב וביו"ד סי' ק"ב בהג"ה דאיסור שלא הי' ניכר קודם שנתערב בטל אע"פ שהוא דשיל"מ לכן מיירי רק בנתערב קודם ששחט האם לכן בטל אף על פי שהוא דבר שיש לו מתירין:
ולפענ"ד דוקא אם עצם האיסור לא הי' ניכר קודם התערובות לא דיינינן בי' דין דשיל"מ וכדמשמע לשון הסמ"ק שהביא מג"א שם סק"ה וש"ך סקי"ב מאחר שלא הי' עליו שם יין בפ"ע מעולם ע"ש אבל אם עצם האיסור הי' ניכר בפני עצמו קודם התערובות רק שם איסור בא עליו אחר שנתערב בזה שפיר י"ל דדיינינן בזה דין דשיל"מ:
ותדע לך דהא גבי ביצים בסי' תקי"ג נמי תקשי אמאי לא בטלי מיעוט ביצים שנולדו היום ברוב שנולדו מאתמול כיון שא שאינן ניכרין ועכ"ח דלענין ביטול ודאי אמרינן בהו דשיל"מ לא בטיל אלא חקירת הקדמונים מונים הי' לענין כל דפרוש כיון דאנו אומרים שאין כאן איסור כלל ותקשי הא האיסור בא אחר שנתערב ול"ש דשיל"מ א"ו כיון שאין עצם הביצה בא לעולם בתערובות ואף שלא הי' ניכרת, קודם התערובות רק אפשר להכיר קודם התערובות כגון אם הי' ישראל רואה שנולדה ביו"ט שוב דנין בי' דין דשיל"מ אף ששם איסור בא עליה אחר התערובות ודוקא אם לא הי' האיסור בעולם שלא הי' אפשר להכירו קודם התערובות בהא אמרינן דאין לו דין דשיל"מ וכ"ש כאן שהי' ניכר באמת העצם קודם התערובות רק שם איסור בא אחר התערובות ודאי דיינינן בי' דשיל"מ לכן דבריהם צ"ע:
ועוד נ"ל דסברת הסמ"ק הוא כך דדשיל"מ לא בטיל הוא דוקא במב"מ בשמא משום דגם לאחר תערובות שמו עליו וכמ"ש תו"ח שהביא הש"ך סי' ק"ב סק"ד וא"כ בלא הי' עליו שם יין קודם תערובות ל"ש דאינו בטל משום דשמו עליו דהא לא הי' שמו עליו כלל ולפ"ז ל"ש ה"ט רק לענין ביטול ולא לענין כל דפרוש כלל:
ושלישית נ"ל דל"ש ה"ט כלל רק בתערובות לח בלח דאפילו היתר בהיתר בטיל שייך לומר דאם האיסור בא אחר שנתערב בטל ולא בא עליו שם איסור מעולם לכן ל"ש בי' דשיל"מ אבל בתערובות יבש ביבש אפי' נתערב קודם שנאסר מ"מ אז אינו בטל דביבש ביבש היתר בהיתר לא בטיל כמ"ש הש"ך בשם עט"ז ביו"ד סי' רצ"ט ועיי' חידושי חת"ס ע"ז ס"ה ע"ב ובחידושי שם א"כ אינו מתבטל רק אחר שנאסר וכיון שנאסר קודם שנתבטל שוב יש לו דין דשיל"מ דאינו בטל:
וגם מה שחידש חו"י שם שאם נאסר לאחר שנתערב אין בו דין בעלי חיים חשיבי ולא בטלי ע"ש וגם אני אמרתי כעין זה ביישוב דעת הטור יו"ד סי' ק"י בע"ח שנתערבו באחרים ונשחטו בטל חשיבותן ובטלים והק' ב"י נהי דבטל חשיבות דבע"ח מ"מ הא אית בהו חשיבות דחהר"ל ותירץ דס"ל דכבש לא חשיב חהר"ל ותמה ע"ז הא בסי' ק"א פסק בזה כהרא"ש דכבש שלם חשיב ראוי להתכבד ע"ש וכתבתי בחידושי יו"ד עפ"מ דקי"ל בסי' ק"ב ס"ד דכל איסור שלא הי' ניכר קודם שנתערב הוי בטל אע"פ שהוא דשיל"מ ועיין בש"ך שם סקי"ב ועל דרך זה ס"ל לטור כאן דוקא אם הוא חהר"ל קודם שנתערב אז אינו בטל אבל אם קודם שנתערב לא הי' חהר"ל רק אחרי כן נעשה חהר"ל אז בטל ולפ"ז שפיר פסק בסי' ק"א דכבש שלם שנתערב אחר שנשחט מקרי חהר"ל אבל בע"ח שנתערבו ואח"כ נשחטו א"כ בשעה שנתערבו לא הי' חהר"ל רק בע"ח וכיון שנשחטו בטל מהם חשיבות בע"ח אז יבא עליהם חשיבות חהר"ל אחר התערובות בזה שפיר בטל והוא כסברת חו"י רק לענין חהר"ל אבל לא נ"ל מהני טעמי דכתיבנא:
ועוד נ"ל לפמ"ש חוו"ד דהא דדשיל"מ אינו בטל היינו משום דדמי למבטל איסור לכתחילה וכן לענין דלא נימא כל דפרוש י"ל דהוי כעושה רוב בידים לכתחלה דאסור כמו שאסור לעשות ס"ס בידים עיין מג"א רס"י תס"ז כיון שיהי' מותר לאחר זמן בלי ביטול ובלי רוב וכל זה לענין דשיל"מ אבל אם בא האיסור לאחר התערובות דל"ש בי' אין מבטלין איסור לכתחילה ואין עושין רוב בידים כיון דלא הי' אסור קודם שנתערב ברוב לכן גם דשיל"מ בטל ואמרינן כל דפרוש אבל לענין בע"ח חשיבי ולא בטלי ל"ש ה"ט כלל:
ומ"ש חו"י שם דכיון דנאסר לאחר שנתערב שייך בי' ברירה כמ"ש תוס' תמורה ל' בשם הרמ"ר דכל שהוברר האיסור מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה אבל אם נאסר לאחר שנתערב שייך בי' ברירה הנה בחידושי לב"ב כ"ז ע"ב ובתשו' א' כתבתי [עיין לקמן סי' ת"ט] דסברת הרמ"ר דדוקא גבי מחיר כלב בתמורה שם דאם ניפוק חדא להדי כלבא אי אפשר לומר דקמי שמיא גליא שאין זה מחיר כלב דהרי אין כאן מחיר כלב מיוחד בתערובות ולכן אמרינן ברירה וממילא קמי שמיא גליא למפרע שזהו מחיר כלב אבל כאן הלא קמי שמיא גליא איזהו אסור משום או"ב ואיך אפשר אם אנן נברור אחד שגליא קמי שמיא שזהו לאו או"ב ואין לו ענין כלל לנידון שלפנינו וכבר כתב סברא זו טה"ק זבחים ע"ג וחת"ס או"ח סי' קכ"ט ותיתי לי שלמדתי כן סברת הרמ"ר טרם ראיתי בספרים הנ"ל:
אמנם מ"ש חו"י לתרץ דדוקא בדבר שאיסורו מגופו ומחמת עצמו שייך דשיל"מ אבל כאן שאינה אסורה לשחוט רק מחמת שנשחטה אמה דומה למ"ש בסי' ק' דחתיכה שאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת איסור הבלוע לא מקרי חהר"ל ועיי' טו"ז סי' ס"ט סקל"ה וכן בסי' ק"ב דלא מקרי דשיל"מ ה"נ לא מקרי דשיל"מ ע"ש הגם שיש לחלק מ"מ מצינו סברא כזו באו"ח סי' תרכ"ו בהגהת רמ"א דלא מקרי תעשה ולא מן העשוי אלא אם הפסול בסכך עצמו ולא אם דבר שחוץ ממנו גורם לו פסול ותיתי לי שכיוונתי מנפשאי תלי"ת [עיי' או"ח סי' תרל"ג ס"ה ובבית שערים או"ח סי' ש"ס]:
עוד כתב שם דל"ש בזה בע"ח חשיבי ולא בטלי דדוקא לענין אכילה כיון שיש עניני אכילה דחשיבא ודלא חשיבא אמרינן דדבר חשוב לא בטל להתירו באכילה משא"כ כאן דלא מצינו שם שחיטה רק בבע"ח ל"ש דדבר חשוב לא בטל ע"ש ולפענ"ד הי' יותר נראה לומר כיון דאין צריך ביטול רק לענין היתר לשחוט שהוא פסוקת החיות ויתבטל חשיבותם ל"ש בזה בע"ח חשיבי ולא בטלי:
ובעיקר הדבר נ"ל דברי המחבר נכונים דיש להבין לפמ"ש הרמב"ם רפ"ח מסנהדרין בי"ד שנחלקו וכו' הולכין אחר הרוב וזו מ"ע של תורה שנאמר אחרי רבים להטות ע"ש וא"כ אמאי ניחוש למיעוט היכא דאפשר כגון בדשיל"מ הא הוא מצות עשה לילך אחר הרוב אך זה אינו דהני פוסקים דס"ל דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין סבירא לי' דאחרי רבים להטות שהוא מצוה היינו דוקא ברובא דאיתא קמן אבל רובא דליתא קמן דילפינן מהני קראי דחולין י"א והיכא דאפשר ס"ל כמ"ש רש"י שם בתחילת דף י"ב דהוא מהלכה למשה מסיני ואינו מצוה רק רשות ולכן שפיר החמירו חכמים בדשיל"מ דלא ניזול בת"ר וכל זה ברובא דליתא קמן כמו בסי' תקי"ג גבי ביצים דרוב ביצים שבעולם לא נולדו היום דהוא רוב דליתא קמן אבל כאן באו"ב שנתערב דהוי רובא דאיתא קמן שפיר אזלינן בת"ר אפי' בדשיל"מ וכ"ש למ"ש טו"ז בכמה דוכתי דבדבר המפורש להיתר בתורה אין כח ביד חכמים לאסרו ועיי' תוס' ב"מ ס"ד ע"ב ד"ה ולא רק ראיתי הרבה מפרשים דדוקא היכא דאיכא מצוה מה"ת אין כח ביד חכמים לאסור [עיין תוס' ב"מ דף ע ע"ב ד"ה תשיך] אבל כאן שהוא מצוה לילך אחר הרוב ברובא דאיתא קמן ודאי אין כח ביד חכמים לאסור:
אך לכאורה יש לחלק דדוקא בהאי רוב דמפורש בתורה כגון בסנהדרין אין כח ביד חכמים לאסור אבל שאר רובא דאיתא קמן דנלמד משם במה מצינו לא מקרי מפורש בתורה ושפיר יש כח ביד חכמים לאסור אבל כיון דמ"ע הוא א"כ למידין ממנו במה מצינו דכל רובא דאיתא קמן הוי מצוה שפיר אין יכולין חכמים לאסור בדשיל"מ וא"ש:
ובחילוק זה י"ל קושי' שהקשו על ר"ת ר"פ כל הזבחים דבין מיתה למיתה להחמיר לא אזלינן בת"ר מבת כהן בשריפה וכן קושי' הפלא"ה רפ"ק דכתובות ע"ש דגם ר"ח לא אמרו אלא ברוב שאינו מפורש בתורה דאזלינן בתרי' אלא דיליף במה מצינו ועיין בסה"מ דאין עונשין על מה דיליף במה מצינו אבל האי רוב דרוב בעילות אחר, הבעל דמפורש בתורה דאזלינן בתרי' ולא אמרינן דילמא לאו אבוה בזה שפיר אזלינן בת"ר אפי' בממון וכן בין מיתה למיתה להחמיר וא"ש:
ומה שנראה לי עוד בזה דכבר כתבו קדמונים דל"ש דשיל"מ אלא אם יש לו היתר למה שנאסר אבל אם אין לו היתר למה שנאסר לא מקרי דשיל"מ עיין בפירש הר"ן נדרים נ"ב ועיין פמג"ד בשפ"ד סי' ק"ב סקי"א ופ"ת שם אות ח' ואפי' לחולקין שם ה"ט כיון שיש היתר עכשיו לד"א שפיר הוי דשיל"מ אבל כאן נ"ל דל"ש כלל דשיל"מ אליבא דכ"ע שהרי אין האיסור לשוחטה רק ביום אחד עם האם או הבת ולמה שאסורה לא יהי' היתר לעולם דמה שיהי' מותר לשוחטה למחר לפי שלא יהי' ביום אחד עם האם ואינה ניתרת למה שהיתה אסורה ול"ש דשיל"מ משא"כ ביצה שנולדה ביו"ט אותה ביצה שנולדה ביו"ט אינה אסורה רק היום ביו"ט או בשבת ומותרת למחר אף שנולדה ביו"ט שפיר הוי דשיל"מ והוא האמת לפענ"ד ודברי המחבר קיימים.
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל