אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה ו

תשובה ה

שיל"ת ב' אויפאלו ב' לס' מו"מ תרנ"ד לפ"ק:

תראה בנחמה, בעיר ד' שמה, אהובי בני הרבני החריף ובקי מו"ה יודא צבי נ"י בלוהם בק"ק ש. פאטאק:

שני כתביך באו אלי ונהנתי מדברי תורתך ואף אם יש להם פירכא גם זקנים ממך הרבה יש להם פרכא וע"ד רמ"א יו"ד סי' א' דאם בדקו איזה שו"ב ונמצא שא"י אם נטל פ"א קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט והק' טו"ז דהא אגודה הוציא דין זה מהא דחולין י' דאמרי' סכין איתרעי בהמה לא איתרעי וה"נ שוחט איתרעי בהמה לא איתרעי והרי תוס' הק' שם מ"ש ממקוה וב' תירוצי' ראשונים ל"ש כאן רק תי' הג' דטעמא דמכשרינן משום שמא בעצם נפגמה ושמא לא שחט נגד הפגימה, וה"נ בשוחט איכא ס"ס שמא ידע אז ושמא שחט שפיר והא בהך דסכין לא סמכינן רק בשיבר בה עצמות ולא סמכינן אס"ס מ"ש הכא דסמכי' ע"ש וכתבת ליישב דפלתי סי' א' עמד בזה מ"ט לא סמכי' אס"ס בהאי דסכין ומ"ש מכהת"כ וניחא לך לפ"מ דקיי"ל סי' ק"י דהיכא דאיכא חזקת אי' לא סמכי' אס"ס ובהמה נמי בחזקת אי' אבמה"ח שא"ז עומדת לא מהני ס"ס וש"ך סי' ח"י סקכ"ה כ' דמשו"ה בנאבד הסכין מיד אחר שחיטה ונמצא אח"כ פגום מכשרי' כיון שכבר יצא בהיתר משא"כ כשהוא לפנינו כיון שצריך בדיקה ולא יצא בהיתר לא מכשרי' אא"כ ידעי' בודאי שנפל על קרקע קשה ע"ש, ולפי"ז ניחא בנמצא הסכין פגום דאיכא חזקת איסור דבהמה דעדיין לא יצא בהיתר משו"ה לא סמכי' אס"ס משא"כ כאן בשוחט דכבר יצא הבהמה בהיתר וליכא חזקת אי' שפיר סמכינן אס"ס יפה אמרת בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני:

ומ"ש ליישב עפ"י דברי הש"ך הנ"ל קושי' פנ"י חולין ט' אהא דר"ה דא"ל אין חוששין שמא במקום נקב נקב דהוא סותר עצמו דאמר לקמן השוחט בסכין [בדוק] ונמצאת פגומה אפי' שיבר בה עצמות כל היום פסולה ואמאי לא מוקמינן הסכין אחזקתי' ואי משום דבהמה בחיי' בחזקת אי' עומדת מ"מ כיון ששחט בסכין בדוק אזלא לה הך חזקה וכו' אע"כ ה"ט משום דנמצאת פגומה ואיתרע חזקתה וא"כ גם כאן כיון דנמצאו בני מיעים נקובים איתרע חזקת היתר ואמאי מתיר ר"ה דבנמצאת הסכין פגום והי' לפנינו כיון שצריך בדיקה לא יצא מעולם בחזקת היתר ולהכי אוסר ר"ה משא"כ בא זאב ונטל בני מיעים כבר יצא בחזקת היתר כמו בנאבד הסכין יפה חילקת והלכת בדרך הישר אלא שהפנ"י נשמר מזה וכתב שגם הריאה בכלל בני מיעים והרי הריאה כשהיא לפנינו צריכה בדיקה וא"כ לא יצא הדבר בהיתר:

תו כתבת לחלק דבשלמא גבי נמצא הסכין פגומה כיון דאיתרע חזקת הסכין ממילא נשאר חזקת אי' דבהמה משא"כ בנטל זאב בני מיעים ניהו דאיתרע חזקת היתר אבל חזקת אי' ליכא, יפה כתבת דמה ענין ספק בשחיטה לספק טריפות וכעין זה מחלק הטו"ז סי' ק"י סקט"ו לענין ס"ס נגד חזקת אי' ועיין נקה"כ שם ובש"ך סקס"ד ובדיני ס"ס הוא אות כ"ז ויש להאריך בזה הרבה, אלא שהפנ"י כתב בתוך דבריו כיון דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי לחזק קושיתו, ואנכי לא ידעתי הא רב חסדא אית לי' האי סברא ובעניותינו לא זכינו להבין היטב סברא זו כמ"ש תוס' שם ד"ה סכין דמ"ל איתיליד ריעותא בבהמה ומ"ל איתיליד ריעותא בסכין וא"כ מה בכך אם ר"ה ל"ל סברא זו:

ובלאה"נ אינני יודע מה ק"ל נהי דאין סברא לומר דר"ה ל"ל עצם ודאי פוגם אם שיבר עצמות כל היום דרך שבירה בלי הולכה והבאה מ"מ י"ל דר"ה ס"ל דעור נמי עשוי לפגום עיין ברשב"א ור"ן וכיון דכל בהמה בחזקת אי' עומדת אסורה עד שיוודע לך במה נשחטה והיינו עד שיבדוק הסכין אחר שחיטה ונמצא יפה ואפי' נאבד הסכין בלי בדיקה אסור לר"ה רק דאנן לא פסקי' הכי יען דקי"ל כר"ח בשיבר בה עצמות אבל לר"ה דאוסר בשיבר בה עצמות אין ה"נ דאפי' נאבד הסכין בלי בדיקה אוסר משא"כ בא זאב ונטל בני מיעים כיון דזאב ודאי נוקב א"כ אין כאן ריעותא כלל ועיין חי' הר"ן דמעיקרא הוי ס"ל כיון דעצם ודאי פוגם לא הוי ריעותא כלל לר"ח ע"ש ובליכא ריעותא שפיר מותר דרוב בהמות כשרות ובחזקת היתר עומדת וא"צ לבדוק כלל אחר ח"י טריפות חוץ מן הריאה ומ"מ אם נאבדה בלי בדיקה כשר כמבואר סי' ט"ל ושפיר אין חוששין שמא במקום נקב נקב וא"ש:

אבל מ"ש לתרץ עפמ"ש רמב"ן הובא בר"ן גיטין ס"ד דאין חזקת פנוי' של הקרובות שאין באות לדון בפנינו מועלת לה ועיין רש"י ותוס' כתובות ע"ו וה"נ אין חזקת הסכין מועיל להכשיר הבהמה משא"כ גבי בא זאב דאיכא חזקת הבהמה גופא ועיין נובי"ק יו"ד סי' ו' וע"ז דחית דא"כ בנאבד הסכין אמאי מכשרינן הבהמה מכח חזקת הסכין:

וזה אינו דיחוי כמש"ל דאפשר לר"ה גם בנאבד הסכין אינו מכשיר אלא דאנן לא פסקי' כוותי' ולית לן סברא זו, אך מ"ש מנגע דמהני חזקת הנגע לטמא האדם שנכנס בבית ולא חיישינן דבצר לי' שיעורא אלא ודאי כיון דלא נולד ספק באדם הנכנס רק מצד הנגע שפיר מהני חזקת הנגע, וכן בנאבד הסכין או נמצאת פגומה דבהמה לא איתרעי ואין כאן ספק רק מחמת הסכין שפיר מהני חזקת סכין לבהמה, ועיין עירובין ל"ו ובריטב"א שם, יפה כתבת בזה ועיין אריכות טו"ז יו"ד סי' א' סק"ו ודבר זה צריך בירור גדול:

אמנם לא כתבת לחלק מהא דרמב"ן דהתם נמי אין ספק עלי' רק משום שמא קידש השליח א' מקרובותי' ואמאי לא מהני לה חזקת פנוי' דקרובות כיון דבקרובות נולד הספק, ולפענ"ד נראה סברא ישרה דשאני בהאי דרמב"ן דכשתמצי לומר על כל אחת מהקרובות אוקמא אחזקת פנוי' אמרי' הרי היא אינו באה נדון לפנינו ואינו מועיל חזקה לאותו אשה שאנו דנין עלי' מה תאמר הלא לא נולד ספק באשה זו שאנו דנין עלי' רק מחמת קורבה זו ואמאי לא מהני לה חזקתה ז"א דאי נמי לא נתקדשה קרובה זו והיא בחזקת פנוי' יש ספק על אשה זו מחמת קרובה אחרת וכיון שיש ספק גם שלא מחמתה לא מהני לה חזקת פנוי' דידה רק אם גם היא באה לדון בפנינו אבל כאן אין ספק על הבהמה רק מחמת סכין זה שפיר מהני חזקת הסכין לבהמה וכן בנגע אין ספק על האדם רק מחמת נגע זו שפיר מהני חזקת הנגע לאדם וא"ש:

ושנית נ"ל דהתם כל אחת מהקרובות צריכות לחזקת פנוי' לעצמן שיהי' מותרות לכל אדם ולא ניחוש שמא קידשם השליח לכן אם אין באות לדון לפנינו לא מהני חזקתיהו לאחריני אבל בנאבד הסכין ונמצא פגום דא"צ חזקתו לעצמו שהרי עתה הוא פגום בודאי או אינו, ונאבד ולכשימצא ורוצה לשחוט ודאי צריך בדיקה ואין תכלית אחר בחזקת הסכין רק להכשיר הבהמה וא"א לדון עליו רק לענין בהמה זו שפיר מקרי בא לדון לפנינו ומהני להכשיר הבהמה וכן בנגע ממנ"פ קודם ז' שנמצא חסר הרי דנין עליו שהבית נשאר מוסגר ולא אמרי' דבצר לי' שיעורא ולכן מהני גם לגברא שנכנס לתוכו ואם נמצא חסר אחר ז' עיין תוס' חולין י' ע"ב ד"ה ודילמא אם כן שוב אין מה לדון על הנגע רק לענין טהרות דלמפרע ושוב שפיר נקרא בא לדון לפנינו כשאנו דנין על הטהרות וכנ"ל ולכן שפיר מהני חזקת הנגע:

ועוד יש בו שלשים דודאי חזקה המבררת הספק כמו חזקת הסכין וחזקת הנגע דאפשר שלא תשתנה ולא תפגום הסכין לעולם עד שישבר בו עצם וכדומה וכ"ש הנגע שאפשר שלא תתחסר לעולם ועכ"פ אינו עשוי ומצוי להשתנות ועיין סי' ח"י סי"ד וכי אמרי' אוקמא אחזקתו שלא נשתנה היינו שלא נפגם ולא נתחסר שפיר מהני גם לאחריני אפי' אין דנין עליו אבל חזקת פנוי' כבר כתב הרמב"ן במלחמות ר"פ האשה שנתארמלה דאינו חזקה דגופא, שאין האשה עומדת בחזקת שלא ניסת מעולם ע"ש וכ"ש שאין לומר דהוי חזקה שאין עשוי ומצוי להשתנות אדרבה הוא עשוי ומצוי להשתנות וא"כ אינה חזקה המבררת הספק אלא שאם אנו דנין עלי' אם נתקדשה אם לא אנו מניחים הדבר כמות שהי' בחזקת פנוי' ועיין רמב"ם בפיה"מ נזיר ס"ג והתינח אם אנו דנין עלי' ומניחין אותה בחזקת פנוי' שפיר מהני גם לאחרים אבל אם אינן באות לדון בפנינו שפיר כתב רמב"ן דלא מהני חזקה כזו לאחריני וא"ש:

ומה שעמדת על דברי ר"י שבר"ן חולין י' עיין בש"ך רסי' נ' שהביא דברי ר"ן אלו דס"ל שאין חילוק בין נולד הספק מחיים או לא ולא אמרי' נשחטה הותרה אלא אם יש במה לתלות ויש רגלים לדבר לתלות שהי' לאחר שחיטה ולא ס"ל כשיטת ד"מ ומהרמ"ל וא"כ לק"מ דאטו גברא אגברא קרמית ודבריך הן הן דברי הש"ך, ובזה יהי' שלום בחיליך, וד' יהי' בכסליך, עד כי יבא שלה, ועיר ד' בנוי' על תלה כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל ש

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה