בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה שסז
בעה"י
שוכ"ט לאהובי מחותני הרב הגאון הגדול כש"ת מו"ה זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק פאקש:
אשר יצא לדון בדבר חדש באחד שמסופק אם קרא המגילה צריך לחזור ולקרות אף דקריאת מגילה דרבנן כמבואר סי' תרפ"ז ומג"א תרפ"ט סק"ד, מ"מ לא אמרי' בזה סד"ר לקולא עפ"י דברי המל"מ פ"ד דבכורות שלהי ה"א דלא אמרי' סד"ר לקולא אלא היכא דנעשה שום דבר המתירו ואין אנו יודעי' אם נעשה בזמן המתירו או אם נעשה כשיעור המתירו אבל אם אנו מסתפקי' אעיקרא דדינא אם נעשה לו דבר המתירו בכה"ג לא אזלינן לקולא ע"ש ולכן בספק קרא המגילה כיון דהספק הוא אם נעשה דבר המתיר לא אמרי' סד"ר לקולא:
ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל דשאני בהאי דמל"מ דהוי כשתי חתיכות דהרי יש כאן ודאי איסור דרבנן שאסור להכניס ולהוציא לחצר או לצאת חוץ לתחום בעירובי' ל"ה שהוא ודאי חתיכות איסור ויש כאן גם חתיכת היתר ודאי שבעירוב מותר להוציא וספק אם מוציא בהיתר או באיסור והוי איקבע איסורו וגם בסד"ר לחומרא כמו"ש הש"ך בדיני ס"ס אות כ' אבל בספק קרא המגילה או לא הוי רק חתיכה אחת שפיר אמרי' ספיקא דרבנן לקולא:
אבל הדרנא ב' דהא כאן נמי איכא חזקת חיוב שהי' חייב לקרות ואוקמא אחזקה שלא נפטר מחיובו וא"כ ודאי מקרי איקבע איסורו ואפי' בדרבנן לחומרא ועיי' פמ"ג בש"ך הנ"ל וחו"ד שם:
וגוף סברת מל"מ לא חדש הוא שהרי הרב אומר כן במשמרת הבית לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחי' דל"ש חזקת איסור אלא אם מסופק אם נעשה מעשה לסלק האיסור אבל אם ודאי נעשה מעשה לסלק האיסור אלא דהספק אם נעשה מעשה כהוגן ל"ש חזקה ולא אמרי' סמל"ח:
אמנם כבר הארכתי בתשו' אחת [ע"ל סימן ל"ז] בכונת המל"מ ומסקנתי עפמ"ש הרשב"א בחולין י' ע"ב דאף אי סדאו' מה"ת לחומרא היינו דוקא בספק שהוא בתולדה אבל בס' שצד האיסור בא במקרה אפי' ליתא חזקת היתר אזלי' לקולא ולפי"ז הה"נ בספק דרבנן דאזלי' לקולא היינו דוקא בספק בתולדה אבל בס' שצד ההיתר בא במקרה וע"י מעשה הנחת עירוב אזלי' לחומרא. ולפי"ז אני אומר הרי אמרי' נדרים נ"ט דנדרים מקרי דשיל"מ הואיל ואי בעי מיתשל עלה ואף דלא מקרי דשיל"מ אלא אם ההיתר בא ממילא מ"מ כיון דקונמות מצוה לאיתשולי עלה הוי כהיתר בא ממילא ודברי הש"ך סי' ק"ב סק"ח צ"ע ולפ"ז בספק קרא ק"ש או בספק קרא המגילה כיון דהוא מצוה חיובית הוי כצד היתר שקרא בה ממילא ושפיר אמרי' בי' סד"ר לקולא אפי' לדעת מל"מ ובזה מיושבי' כל קושי' החוו"ד בסי' ק"י בש"ך בדיני ס"ס אות כ' הנ"ל. ויען המלאכה מרובה והזמן קצר. אמלא כפי קוצר. וכ"ט ממנו לא יבצר. ידידו הנאמן באהבתו מחותנו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: