אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שנג

תשובה שנב

שיל"ת ב' אויפאלו ג' בין כסא לעשור תרנ"ט לפ"ק:

ברכת ד' מלא וגדוש. ביום הקדוש. וגמר חתימה טובה. בנחת ושובה. לבני אהובי הרבני החריף ובקי וכו' מו"ה יודא צבי נ"י עם זוגתך כלתי החשובה מ' רבקה תי' לאוי"ט ובתך

היקרה נכדי מרים הינדל תי' לאוי"ט:

מכתבך בברכת השנים קבלתי וברכות אביך יגברו יחדש ד' עליך שנה טובה ומתוקה חיים וברכה ושלום ופרנסה טובה כנפשך ונפש אביך הנאמן המעתיר בעדך. ומה שהקשית בסוגי' דשמ"י דפריך אמאי טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת א"ר גזירה שמא יטלנו בידו וכו' ויעבירנו ד"א ברה"ר ל"ל לרבה בלולב הטעם משום שמא יעבירנו הא איהו ס"ל בפסחים מ"ז דמוקצה דאו' ואזהרתי' מל"ת כל מלאכה ולרש"י ביצה דף ב' ע"ב ד"ה לטעמי קיימי מסקנא הכי וא"כ ת"ל דמשום טלטול גופא אסור מה"ת ואי משום עדל"ת די"ל דאין במוקצה עשה דתשבות ושבתון מ"מ אין עדל"ת שיש בו כרת. הנה זה יש לדחות נהי דלרבה יש במוקצה לאו דל"ת כל מלאכה אבל סקילה וכרת דשבת ליכא רק בט"ל מלאכות שהיו במשכן ועיי' פנ"י שבת מ"ו ע"ב בתוס' ד"ה דכל היכא שכתב דמשאצל"ג לר"ש יש בו לאו דל"ת כל מלאכה רק דאין בו סקילה וחטאת משום דבמשכן כתי' מלאכת מחשבת ע"ש וה"נ אני אומר במוקצה כנ"ל:

וזאת שנית נהי דמוקצה דאו' היינו באכילה ובהנאה אבל לא בטלטול ובהכי א"ש קושי' ש"מ ריש ביצה שהק' על רש"י שכתב דמאן דאי"ל מוקצה יליף מוהכינו וה"מ במידי דחזי למיכל וכו' אבל מוקצה דאי' טלטול דלאו בר אכילה אינו מה"ת והק' ע"ז דהא רבה בעצי מוקצה אמרה ולק"מ דנהי דאמרה בעצי מוקצה היינו ליהנות בהם או להכין בהם מאכל אבל לא בטלטול ולק"מ. וגם לדעת החולקים שם היינו לס"ד בפסחים שם גם אי' טלטול מה"ת אבל למסקנא רק איסו' אכילת מוקצה מה"ת ולא אי' טלטול ע"ש בש"מ:

אבל מעיקרא לק"מ דהרי אי מוקצה בטלטול מה"ת הוא גם ביו"ט שהרי שם בפסחים וביצה על יו"ט אמרה רבה וכיון דתורה ציוה ליטול לולב ביו"ט או של חג הרי הותרה טלטול ושרי גם בשבת ולהכי צריך לטעמא דשמא יעבירנו דל"ש רק בשבת ולא ביו"ט וא"ש:

ומ"ש ליישב קושי' העולם לבן עזאי דמהלך כעומד ולא משכחת ד"א בר"ה אלא בקופץ כמ"ש תוס' שבת ה' ד"ה בשלמא אמאי גזרי' כלל שמא יעבירנו הא זה לא שכיח שיקפוץ וכתבת דרש"י כתב דמשו"ה נקט מרה"י לר"ה משום דמפנה חפצים מזויות לזוית ונמלך עליהן להוציאן פטור והרי כתבו תוס' בשבת שם דלב"ע חייב בזה וא"כ לב"ע שפיר גזרי' שמא יוציאנו מרשות יחיד לר"ה הוא נכון לפענ"ד:

אלא שאני נבוך בדין זה אם חייב לב"ע כשהולך מרה"י לר"ה אף שבתו"י בשבת שם פשיטא לי' דחייב מיד כשנכנס לר"ה מ"מ אני מסתפק בזה דנהי דס"ל לב"ע מהלך כעומד היינו משום דתמיד רגלו א' עומד בארץ והוי כעומד בשתי רגליו ועיי' שבת קכ"ח ע"ב גבי אשה מדדה את בנה ובאו"ח סי' ש"ח סמ"א וא"כ כשרגלו א' בר"ה עדיין רגלו השני ברה"י והוי כעומד ברה"י ובר"ה ולא הוי עקירה מרה"י לגמרי ולא הנחה בר"ה לגמרי ואפי' כשמוציא אח"כ גם רגלו השני פטור כמו בזירזא דקני רמא וזקפי' רמא וזקפי' בשבת ח' ע"ב ע"ש. ואם כנים דברי ולמ"ש תוס' בשבת ה' דד"א בר"ה הלכתא גמירי לה וגם לב"ע ל"ש בזה מהלך כעומד א"ש מה דנקט ד"א ברה"ר ולא מרה"י לר"ה לפי שרוצה לומר טעם גם לבן עזאי וא"ש:

ומה שהקשית לרש"י ור"ן ותוס' ר"ה כ"ט דמקדש היינו ביהמ"ק ולא ירושלים וא"כ אין נוטלי' לולב שבעה קודם תקנת ריב"ז משחרב ביהמ"ק איך גזרו כלל שמא יעבירנו ד"א בר"ה הא בירושלים אינן טרודי' ומידכרי לי' כמ"ש הר"ן בר"ה שם דמשו"ה לא גזרו במילה וע"כ דעזרה גופא הוי רה"ר גם לענין שבת דלא כדמשמע מרש"י פסחים י"ט ע"ב ד"ה עזרה וגזרי' שמא יעבירנו שם ד"א וא"כ מה הק' רש"י אמאי לא נקט מרה"י לר"ה כיון דהוא בעזרה שהוא רה"ר ליכא חשש שיוציאנו מרה"י לר"ה רק ברה"ר גופא יעביר ד"א. הנה הא דעזרה הוי רה"ר לענין שבת ודאי אינו דהרי מוקף ד' מחיצות ואפי' ירושלים הוי רה"י מה"ת כיון דדלתותי' ננעלות בלילה אע"ג דס' רבוא בוקעי' בה בכל יום ורחב ט"ז אמה כדאמרי' בעירובי' ו' ע"ב ועיי' רש"י שם ותוס' וכ"ש עזרה והוי רק כמו חצר שרבים נכנסי' לה בזו ויוצאי' לה בזו דהוי ר"ה לטומאה ורה"י לשבת בעירובי' ח' ע"ש. ומאי דק"ל הא בירושלים אינן טרודי' ומידכרי לי' ז"א דגם ירושלים רה"י ולא מידכרי' לי' והחשש שמא ילך אצל בקי חוץ לירושלים ויוציאנו מרה"י לר"ה אך דגם שם ק' הא מידכרי' לי' ועוד דגם בירושלים מדכרי דהא עכ"פ כדמלית היא כדאמרי' בעירובין ק"א ואסור מדרבנן להעביר ד"א. אבל מעיקרא דדינא פרכא שהרי כולם טרודי' לכנס למקדש וליטול ולא מדכרי ושפי' חיישי' שמא יעבירנו ד"א בר"ה או מרה"י לרה"ר:

ומ"ש על קושי' פנ"י אמאי לא גזרי' נמי במצה שמא יעבירנו ד"א בר"ה ללמוד הברכות ולא יאכל מצה בפסח שחל להיות בשבת וכתבת דשיעור הוצאות אוכלי' בשבת הוא כגרוגרת ואכילת מצה סגי בכזית וא"כ לא יבא לידי אי' סקילה משא"כ בלולב ושופר ומגילה ודאי יש שיעור ואי דנימא דמצוה מחשיב לה לשיעור זה צ"ע. ולפענ"ד אפי' אי לא אמרי' מיגו דהוי שיעור לענין אכילת מצה הוי נמי שיעור לד"א מ"מ לענין הוצאות אוכלי' בשבת דאין שיעורן הל"מ אלא לפי חשיבותן וצורכן כמבוא' פ' כ"ג ופ' המוציא ועיי' שבת צ"א גבי הוציא כגרוגרות לאכילה ונמלך לזריעה פשיטא דאם הוציא כזית מצה כדי לקיים מצות אכילת מצה דחייב ועיי' מג"א סי' תרל"ט סק"ט כיון דדרך בנ"א להצניע בשביל זה:

וראי' לזה מירושלמי פי"ג דשבת ה"ג דאיתא התם כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לרה"ר איי"ח בפסח וכו' משום מהב"ע ואי נימא דאינו חייב עד שיוציא כגרוגרות א"כ אין כאן מהב"ע כלל ואפי' הוציא כגרוגרות שהרי א"צ עבירה למצוה ואין המצוה בא ע"י העבירה כמו"ש תוס' סוכה ל' ואי משום דח"ש אסור מה"ת הא להרבה אחרוני' אין זה רק באי' אכילה ואפי' אי גם באי' שבת אמרי' ח"ש אסור מה"ת תואיל וחזי לאיצטרופי מ"מ בהוציא חצי גרוגרות ל"ש זה דאם יוציא עוד חצי גרוגרות כבר ליתא לח"ג קמא ודאי פטור דהא לא עשה עקירה והנחה בדבר חשוב ואם איתי' עדיין הרי חייב משום דנעשית מחשבתו בכשיעור וכמ"ש שג"א לענין ב"י וא"כ ליכא מהב"ע ועיי' שבת פ' וב"ב נ"ה אעכ"ח דבמוציא כזית מצה למצוה חייב וכנ"ל. ועוד דע"ז גופא יש לגזור שיוציא יותר מכגרוגרות וילך אצל הבקי ללמוד כמה שיעור אכילת מצה:

ולפי ענ"ד נראה פשוט דבאמה יש לתמוה מהי' תיתי יעביר הלולב ד"א כדי ללמוד הברכות הא יוכל ללמוד הברכות בלא הלולב בידו וצ"ל א' משתים או משום שבלאה"נ הולך תמיד ולולבו בידו כמנהגן של אנשי ירושלים בסוכה מ"א וכן פסק הרמב"ם וחיישי' שמא ישכח וילך ללמוד הברכות ולולבו בידו ויעבירנו ד"א וא"כ זה ל"ש במצה, או די"ל דחיישי' שמא יטלנו בסוף היום ויהי' בהול ועד שילך ללמוד הברכות ויחזור ויעבור הזמן ושמא יעבירנו וזה ל"ש במצה דהא צריך לאכול קודם חצות עיי' סי' תע"ז וזהו אחר הסעודה על השובע וברכת אכילת מצה הוא קודם הסעודה עיי' ברמב"ם פ"ח ממצה וא"כ ילך ללמוד הברכות בלי מצה בידו וליכא חשש שמא יעבירנו

ועוד נ"ל דהך גזירה דשמא יעבירנו בשופר ולולב הי' עוד בזמן המקדש כמבואר בר"ה כ"ט וסוכה מ"ב וכן במגילה כדמשמע בריש מגילה וא"כ שפיר לא גזרו אז במצה דהא כל ישראל עשו פסח והי' בירושלים ואכילת פסח שהוא מאוחר למצה הי' צריך להיות בירושלים וירושלים דלתותי' נעולות בלילה ולא הוי רה"ר וליכא משום שמא יעבירנו ד"א בר"ה ומשום מיעוט דפטורי' מפסח לא גזרו רק בדבר שהכל חייבי':

ומה שעמדת אהא דתנן בשבת י"א ולא יקרא לאור הנר ואמרי' בדף י"ב משום שמא יטה ומה בכך אם יטה הא הוי טבד"מ ופטור בשלמא על ר"י בן אלישע בדף י"ב ע"ב שכתב על פנקסו שיביא חטאת שמינה ל"ק כיון שכבר אסרו חכמים שוב לא עשה ברשות וכמ"ש נוב"י גב' עונה הסמוך לווסתה וצל"ח בסוגי' דהבודק צריך שיבטל אבל על גוף התקנה קשי' וכעין שעמדו אחרוני' על גזירת שמא יעבירנו. ונ"ל דלמאי דמסיק בשבת י"ב דאין פולי' ואין קורי' תרווייהו משום שמא יטה א"כ כיון דגזרו שאין פולין דמילתא דבעי עיונא חיישי' שמא יטה שוב לא הוי בקריאה טבד"מ דכל הטעם דטבד"מ פטור משום דהוי כאונס ולא כשוגג וכאן הו"ל לאסוקי דעתי' שמא יטה כיון דבעי עיונא כמו מפלה כליו ושוב הו"ל רק שוגג וחייב חטאת ושפיר גזרו גם דאין קורי':

ואפשר ליישב בזה גם קושי' אחרוני' גבי שמא יעבירנו הא הוי טבד"מ והוא דבשופר הרי התקיעה אסור משום שמא יתקן כלי שיר דבזה ל"ש טבד"מ כיון דאסור גם בדבר הרשות וכן בלולב אסור משום טלטול וטלטול משום הוצאה כדאמרי' בשבת קכ"ד ע"ב אלא שהי' ראוי' להתיר דיבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם כמ"ש הרמב"ם פ"ב משופר ה"ו אלא שגזרו משום שמא יעבירנו דכיון דכבר יש. בזה שבות כל השנה אלא שנתיר עכשיו בשביל מ"ע של תורה א"כ שוב הו"ל לאסוקי דעתי' שיוכל לבא עי"ז לידי חילול שבת וישים על לב כן לא ישכח שהוא שבת ואיזה מלאכה אסורה וממילא לא הוי אונס רק שוגג וחייב אם במעביר ד"א בר"ה ולא מקרי טבד"מ:

ובזה נכונים דברי רמב"ם שם בפ"ב משופר דבשמא יעבירנו לחוד לא סגי דק' הא הוי טבד"מ לכן הקדים דתקיעה אסור משום שבות אלא שהי' ראוי' להתיר כנ"ל רק דא"כ שפיר גזרו שמא יעבירנו:

ועוד נ"ל לפמ"ש תוסיו"ט רפ"ק דשבת ד"ה פשט שהק' אמאי בעה"ב חייב הא הוי טבד"מ צדקה ותי' דלא ניתן שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל משא"כ במילה ולולב שניתן לדחות ע"ש וכבר נתחבטו אחרונים בדבריו, מאי ניתן לדחות איכא בדבריו אבל לפענ"ד כונתו פשוטה דדוקא במצוה שקבוע לה זמן דבזה ניתן שבת לדחות בכ"מ ואלו היו צריכי' לדחיות שבת במצות לולב גופא הי' ניתן לדחות אלא דא"צ לזה בלולב ולר"א דמכשירי מצוה נמי דוחי' שבת גם מכשירי לולב דוחי' שבת דדרשי' ביום ואפי' בשבת בסוכה מ"ג ולהכי טבד"מ פטור משא"כ מצות צדקה שאין קבוע לה זמן ולא ניתן שבת לדחות אפי' היו צריכי' לחלל שבת בשביל מצות צדקה דבשום מקום מצוה שאינה קבוע לה זמן אינה דוחה בשבת כ"ד ע"ב לכן טבד"מ חייב ולפי"ז א"ש דגם קריאה בספר הוא מצוה שאין קבוע לה זמן ולא ניתן שבת לדחות ול"ש בזה טבד"מ פטור ושפיר גזרו [ע"ל סי' שמ"ט]:

ובזה מיושב נמי הא דהקשו אחרונים אהא דשמא יעבירנו הא הוי טבד"מ ולפי הנ"ל א"ש דהרי כתב הרשב"א בסוכה מ"ג דמשו"ה במילה לא גזרו שמא יעבירנו משום דהוא שמיני ודאי משא"כ בשופר ולולב שאינו ברור מה"ת ע"ש וכיון שהוא רק ס' מה"ת לא ניתן שבת לדחות בשביל ספק מצות לולב ושוב לא אמרי' בי' טבד"מ פטור ושפיר גזרו שמא יעבירנו:

והשתא דאתית להכי י"ל דזה באמת סברת הרשב"א דבמילה שהוא ודאי יום ח' ניתן שבת לדחות לא גזרו שמא יעבירנו משום דהוי טבד"מ אבל לולב ושופר דהוי ס' ולא ניתן שבת לדחות לא הוי טבד"מ ולכן גזרי' ולפי"ז מיושב קושי' אחרוני' שמקשי' על הרשב"א הנ"ל משבת קל"ו דקאמר מלי' אותו ממנ"פ וכו' דאכתי תקשי נגזור שמא יעבירנו ולפמ"ש א"ש דכאן אף דהוא ספק ניתן שבת לדחות דהא מלי' אותו ממנ"פ ושוב הוי טבד"מ דפטור ולא גזרי' שמא יעבירנו ובזה יגמור ד' בעדינו החתימה לטובה כנפשך ונפש אביך הנאמן הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה