אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שמא

תשובה שמ

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' נח תרמ"ג לפ"ק:

לכבוד חתני הרבני החריף וכו' מו"ה גרשון שטערן נ"י בקיק מאדע:

מכתבך היקר קבלתי וכו' וע"ד שאלתך בנדון הספק שבספר ברכי יוסף או"ח סי' תרמ"ח סק"ד מחכמי דורו באתרוג הכמוש שיש בו כביצה מצומצם ובודאי בימים עוד עד ימים האחרונים של החג יבצר לי' שיעורא אם נפיק בי' יד"ח אתרוג בימים הראשונים של חג בעת שיש בו עדיין שיעורא. והנה יש מן החכמים הי' רוצים לדמות דין זה למש"כ רמ"א סי' תרכ"ט סעי' י"ב דסכך שעתיד להתיבש דיינינן לי' כאלו יבש כבר ואינו יוצא בו אפילו בימים שיש בו עדיין כשיעור. ויש דוחין דשאני סוכה דלא מפסקי לילות מימים והו' חדא מצוה הנמשכת אבל אתרוג דמפסקי וכו' כל יומא ויומא מצוה בפ"ע ולכן יוצא בו בימים שיש בו עדיין השיעור וכדאמרינן סברא זו בש"ס ביצה ד"ל גבי הפריש ו' אתרוגים וכו' ועיין שו"ע או"ח סי' תרס"ה יעיי"ש ולדעתך זר הדמיון מאתרוג לסוכה דבסוכה אסור כשנתיבש לבסוף משום דבעינן סוכה הראוי' לשבעה משא"כ באתרוג דאינו מה"ט והדר ספיקו הוי מה דינו באתרוג באופן הנ"ל עכ"ד:

תשובה. הן אמת כי הפרמ"ג באשל בסי' תרכ"ט הנ"ל סקי"ב כ' כן דטעם הפסול משום דלא הוי' סוכה ראוי' לז' אמנם דבריו צריכין ביאור דהרי הוא בעצמו כ' במשבצות שם ס"ק י"ד דדוקא אם עתידי' להתייבש ולעשות אויר פסול גם מקודם שנתייבש אבל אם רק עתיד להתייבש עד שיהי' חמתה מרובה מצלתה כשר קודם שנתייבש ואמאי יהי' כשר הא אינו סוכה הראוי' לז' א"וו צ"ל דדוקא אם דבר אחר שאינו מדיני סוכה גורם לה שאינו ראוי' לז' כגון עושה סוכה ע"ג בהמה בסוכה כ"ג שאינו ראוי' לז' מצד אי' יו"ט או בעתיד להתייבש עד שלא ישאר סכך כלל אז מקרי שאינו ראוי' לז' אבל אם הסכך ראוי' לז' רק מצד דין סוכה שיפסל אח"כ אינו ראוי' לז' שפיר מקרי שראוי' לז' וכל זמן שלא נפסל בכשרותו קיימא. ולפי"ז בנ"ד באתרוג אפי' הי' בעי בי' שיהי' ראוי' לז' מ"מ לא הי' מזיק מה שיתקטן תוך שבעה מכביצה ויפסל מלצאת בו מצד דין פסול אתרוג דבעי' כביצה:

אמנם בדברי חי' רשב"א בסוכה י"ג ע"ב מבואר להדי' דלא כפמ"ג שהביא תחילה דהטעם בעתיד להתיבש דסכך פסול מהשתא מדרבנן שמא יסמוך עלי' לכשיתיבש ויהי' חמתה מרובה עיין בפמ"ג או שלא יוכל לעשות סוכה וכן אינו חוצץ בפני הטומאה מדרבנן גזירה אטו אחר שיתייבש אבל מביא את הטומאה בעודן לחי' הוי כאיתניהו ואח"כ הביא גי' דגם אין מביאין את הטומאה דמה"ת הוי כליתניהו כיון דלאו בני קיימי נינהו לז' ימים מהשתא חשיבי כליתניהו והנה לענין טומאה ל"ש משום ראוי' לז' ואפי"ה חשיבי כלתניהו וא"כ ה"ה לענין אתרוג מעכשיו חשוב כאלו נתקטן וא"כ אין תמיהתך תמי' עד שאני תמה להיפך על דעת היש דוחין הנ"ל משום דבאתרוג כל יומא מצוה בפ"ע ומה בכך ומי עדיף מלענין טומאה דחשוב כליתניהו ועיין ברמב"ם פ"ה מסוכה ה"ג ובמ"מ וכ"מ שם. אבל נראה דספיקו של ברכי יוסף הוא רק לדעת הסוברים דפסול סכך שעתיד להתיבש הוא מדרבנן וכמו"ש הלבוש וכן הסכים בחי' רשב"א הנ"ל ומשום שמא יכשל בה גם כשתפסל וזה שייך גם גבי אתרוג כשיתקטן וע"ז שפיר כתבו החולקים דבסוכה דלא מפסקי לילות מימים וחיובה תדיר חיישי' להנ"ל אבל אתרוג דמפסקי לילות מימים לא חיישי' בשביל שלקחו אתמול שהי' בו כשיעור יקחנו גם היום שאין בו כשיעור:

אך הא גופא טעמא בעי מדוע לא יפסול באמת מה"ת מטעם סוכה שאינו ראוי' לכל שבעה. ונ"ל סברא ישרא דלא מקרי סוכה שאינו ראוי' לז' אלא אם כמות שהיא עתה אינו ראוי' לז' כמו בסיכך ע"ג בהמה דאין עולין ביו"ט משום שבות אבל אם כמות שהוא עתה ראוי' לז' אלא שתתקלקל בתוך ז' ותפסול זו אינה פסולה כל זמן שלא נעשה בה הפסול משום שאינו ראוי' לז' דהרי כמו שהיא עכשיו ראוי' לכל ז' אלא שתשתנה ולא תהי' ראוי' אבל כמות שהיא ראוי' היא ולכן אינה פסולה רק מדרבנן. או משום דחשיב מעכשיו כליתניהו ואתי שפיר:

ועוד נ"ל דגם לדעת פמ"ג דטעם בסכך שעתיד להתייבש תוך ז' הוא משום שאינו ראוי' לז' ג"כ לק"מ דהרי גם במצה דרשינן פסחי' ל"ח שבעת ימים מצות תאכלו דבעינן מצה הנאכלת לז'. דלשון שבעת הוא נסמך וכפירש"י כמה פעמים שטיינא"ה של ימים בלע"ז דהיינו שהם נחשבים כחד וזה כונת הדוחי' שבברכי יוסף כיון דבאתרוג מפסקי לילות מימים ל"ש דנחשבו כחד וכיומא אריכתא ולכן ל"ל בי' דבעינן ראוי' לז' אבל בלא סברת הדוחי' הנה גם בד' מינים כתיב ושמחת לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים ודרשינן מיני' דבעי' ד' מיני' ראוי' לז' ונהי דהאי כתיב במקדש מ"מ כבר כתבו תוס' וראשונים ר"פ לולב הגזול דמה שהיא בעיקר הלקיחה בעינן בגבולין דומי' דמקדש וא"ש:

ועיין פמ"ג סי' תרכ"ט שעמד דבעושה סוכתו ע"ג בהמה נראה דכ"ע אית להו הך דרשה דסוכה הראוי' לז' בגמ' סוכה כ"ג ובהא פסקינן כרבנן בסוכה כ"ז דעושים סוכה בחוה"מ ולא בעינן סוכה לז' וכתב דהא והא איתא ולא ביאר דבריו מה חילוק יש ביניהם. ולפענ"ד נרא' דלא בעינן דוקא שיהי' ראוי' לז' ימי החג של עכשיו אלא שיהי' לז' של חג אפילו פעם אחרת ולכן בעושה סוכה בחוה"מ נהי דאינו ראוי' לז' ימי החג של עכשיו אבל ראוי' הוא לז' ימי החג לשנה הבאה ואפי' אינה יכולה לעמוד עד שנה הבאה מ"מ אם הי' עושה סוכה בעצמו לשנה הבאה היתה ראוי' לז' אבל בעושה סוכה ע"ג בהמה בשום סוכות אינה ראוי' לז' דהרי לז' ימי החג א"א בלא יו"ט ושבת לכן מקרי סוכה שאינו ראוי' לז'. ובהכי מיושב מה שעמדו אחרוני' על קושי' ירושלמי שבתוס' קידושין ל"ח. שהק' למה לא אכלו מצה מן החדש וליתי עשה ולידחי ל"ת והא אינה מצה ראוי' לז' שהרי אחר שאכל כזית אסורה משום חדש ולפמ"ש לק"מ דהרי ראוי' לז' לשנה הבאה שהעומר של עכשיו מתירה ובהכי סגי להיות מצה ראוי' לז':

ומ"ש דאע"ג דפליג ר"מ אדר"י בסוכה כ"ג דלא בעינן ראוי' לז' היינו דוקא בקרקעית ודפנות הסוכה ולא בסכך והארכת בזה נעלם ממך הגמרא במקומו דקאמר טעמא דר"מ משום דמה"ת מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו לכן מקרי ראוי' לז' אבל גם הוא ס"ל כר"י רדבמימ ראוי' לז':

ומה שהקשית באמת לא יפסל בעשה סוכה ע"ג בהמה דפי' סוכה הוא סכך ולא בעינן רק סכך ראוי' לז' ולא דפנות והבאת דברי כפ"ת בסוכה ל"א נ"ל לחדש דבר דוקא בפסול בגוף הסכך כגון שאול וגזול או שצריך להיות מפסולת גורן ויקב ז"א רק בסכך ולא בדפנות וקרקעית הסוכה דמ"מ הסכך הוא סכך לדפנות וקרקע כיון שאין פסול זה מזיק בהם. אבל אם הקרקע והדפנות אינם ראוים לשבעה ממילא גם הסכך שהוא סכך לדפנות אלו ג"כ אינה ראוי' לשבעה כמו בעשה סוכה ע"ג בהמה שאסור לכנס בה ביו"ט א"כ גם הסכך אינו ראוי' ליו"ט והוי הסכך סכך שאינה ראוי' לז' ואף שמצד עצמו הוא ראוי' רק ד"א גורם לו שאינו ראוי' דהיינו קרקע ודפנות מ"מ אין הסכך ראוי' לז' ופסול וא"ש:

ומה שהפלאת על הדיעות המכשירי' באתרוג שהוא כביצה מצומצם מסוכה ל"ו באתרוג שנימוח וקיימי סמפונא כיון דשליט אוירא בי' סרוחי מסרחא אלמא כיון דסופו לפסול תוך ז' מעתה הוא פסול ולא אמרינן כיון דכל יומא מצוה בפ"ע אינו פסול אלא בשעתו. נ"ל דבר חדש דהתם הלא קלקול סמפונא וחדרי הזרע בא מחמת שהאתרוג נימוח ושליט בי' אוירא וא"כ כבר מעתה התחיל הריעותא של קלקול סמפונא וחשבי' לי' כאלו כבר נתקלקלו ופסול. ואפילו אירע שנימוח ביום ז' של חג דודאי לא יתקלקלו שוב סמפונא בחג והוא ראוי' לז' ימי החג מ"מ פסול כיון שעתיד להתקלקל אפילו אחר החג כמקולקל מעכשיו דמי כיון שמחמת קילקול שיש בו עכשיו יתקלקל יותר וא"כ מה בכך דכל יומא מצוה בפ"ע לא יהי' ימים אחרונים של סוכות אלא כמו אחר החג שאין בו מצוה כלל ג"כ פסול. אבל באתרוג שאין בו רק כביצה מצומצם עדיין אין בו שום ריעותא שמחמתה יתקטן וכל האתרוגים גם הגדולים מתקטנים באיזה ימים וא"כ אין לומר בו דהוי כאלו נתקטן מעכשיו דהרי אין בו שום ריעותא שמחמתה יתקטן ואם הוא כביצה מצומצם ביום ז' של חג ובודאי לא יתקטן עד אחר החג לית דין ולית דיין שהוא כשר ובזה לא נסתפקו מעולם רק אם יתקטן בימים אחרוני' של חג ומשום שאינו ראוי' לז':

סוף דבר דגם באתרוג בעינן שיהי' ראוי' לז'. או מדרבנן דגם בסכך שעתיד להתיבש הוא רק מדרבנן וא"כ שפיר כתבו היש דוחי' שבברכי יוסף הנ"ל באתרוג כיון דמפסקי לילות מימים ול"ה כיומא אריכתא ל"ש בי' דרשא דשבעת ימים דבעי' שיהי' ראוי' לז' וגם ל"ש שיטעה ויצא בו כשיתקטן והכל כמו"ש לעיל:

ומה שהערת על דברת פנ"י בסוכה ל"ו דק"ל למה קמדמי אתרוג לטריפות הלא בטריפות בחיותא תלי' מילתא וזה ל"ש באתרוג ותי' דהני סימני טריפות דמייתי גבי אתרוג היינו משום דלענין טריפות הוי כנקוב ופסוק וקרוע וא"כ גבי אתרוג נמי פסול משום דהוי כחסר. ועל זה תמהת דאכתי מה דבעי למימר גב' אתרוג כל העומד לסריח כמוסרח אין זה ענין לטריפות דאמרינן כל העומד לנקוב כנקב משום דהתם תלי' בחיות וכיון דעומד לנקוב אינו חי' ולכן טריפה אבל באתרוג כיון דאכתי אינו מוסרח הוי לקיחה תמה:

ולי נראה דהנה אם עומד לנקוב אינו חי' י"ב חודש או למ"ד טריפה חי' עכ"פ מתנונה והולכת כמו"ש תוס' בכמה דוכתי א"כ תקשי למה לי טעמא משום דעומד לנקוב תי"ל משום דבריעותא זו אינו חי' וכל שאין כמוהו חי' טריפה אלא דאדרבה על זה קשי' א"כ יש יותר מי"ח טריפות ולתרץ זה כתבו רש"י בריש פרק א"ט דהני כולהו בכלל נקובי או חסירה פסוקה וקרועה נינהו ואי נימא דכל העומד לנקוב לחסר אינו כנקוב וחסר עכשיו הדר תקשי דהוי יותר מי"ח טריפות וע"כ דהוי כאלו נקוב וחסר עכשיו א"ב ה"ה לענין אתרוג הוי כנקוב וחסר עכשיו ופסול וא"ש. והי' זה שלום וברכה מחותנך המברכך בברכת התורה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה