אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שז

תשובה שו

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק נח תרמ"ג לפ"ק:

רוב שלום עד בלי ירח. יציץ ציץ ויהי' פורח. מחותני האהוב ידינ"פ הרב הגאון הגדול צדיק כביר כקש"ת מו"ה זוסמאן סופר נ"י האבדק"ק האלאש יע"א וכל מרבית ביתו לשלום יפקדו:

יקרת מכתבו מי"ב תשרי הגיעני בזמנו ולא יכולתי להשיב כי הייתי מדוכא ביסורים קשים וגם היום יש לי יסורים גדולים בעוה"ר וד' ירפא לכל מכאובינו במהרה. ומ"מ לקחתי מעט פנאי להשיב כאשר יתן ד' בפי:

מ"ש מחותני נ"י על קושי' חמורה של נוב"י קמא או"ח סי' ל"ו על מתני' יומא דפ"ג מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים הלא למ"ד אאחע"א אפילו בכולל אין יו"כ חל על דברים טמאים וא"כ דברים טהורים רבותא טפי לא מיבעי טמאים דליכא אלא איסור לאו ודאי נותנים אלא אפילו טהורים דאיסור כרת דיו"כ נמי נותנים לו. ותירץ עפ"י ספר דברי אמת דף פ"ו שמחדש עפ"י רש"י חולין ק"ו דבחזיר וכל דברים טמאים יש בו לאו ועשה. ופסק טבל וחזיר טבל קל שהוא רק איסור לאו אחד אף דחמיר שהוא במיתה וחזיר יש בו לאו ועשה וריבוי איסורין חמור וא"כ דברים טמאים שהוא ריבוי איסורין רבותא יותר מיו"כ שהוא רק איסור אחד אף דחמור שהוא בכרת. הנה ספר הנ"ל אין אתי ולא ידעתי כונתו מה איסור עשה יש בדברים טמאים אולי יכול מחותני נ"י להעתיק דבריו ע"י עושה רצונו. ובספר ראש יוסף שם בחולין ראיתי שפירש דבחזיר ודברים טמאים איכא תרי איסורין היינו נבלה וטמא ואף דאאחע"א אולי האי מ"ד ס"ל דאחע"א. או דמ"מ חמיר דעבר תרי איסורין וכדאמרינן יבמות ל"ב נ"מ לקברו בין ב' רשעים. ואם הפי' על דרך זה אין קושי' נוב"י מתורץ בדברי מחותני דהרי שני איסורין יש בדברים טמאים ג"כ אי אאחע"א. ואם באנו לומר דמ"מ מקרי זה ריבוי איסורים וחמור מיו"כ שיש בו כרת א"כ שוב אין אנו צריכין לדבר זה שיש בטמאים שני איסורים רק כיון דבדברים טמאים יש איסור טמא ואיסור יו"כ אף דאאחע"א מ"מ הוי ריבוי איסורים וחמיר מטהורים דלית בי' רק איסור יו"כ אף דאית בי' כרת:

ואמנם מה שפסק בספר הנ"ל מכח דין הנ"ל דחזיר חמור מטבל דבחזיר יש לאו ועשה ובטבל ליכא רק לאו. לא נ"ל ובהדי' כתב הרא"ה בחינוך מצוה תק"ז דמי שאינו מוציא תרומה וכו' ביטל עשה זו וכו' ועונשו גדול מאוד שאוכל טבלים וא"כ מי שאוכל טבל עובר על עול"ת ועיין תוס' שבועות דף ג' דבנשבע על הככר לאוכלו חרקו לים בשעת זריקתו מבטל שבועתו וה"נ בשעת אכילה מבטל גם עשה דהפרשת תרומה ומעשרות וא"כ טבל חמיר מחזיר:

אלא דלפ"ז קשי' לי א"כ בטבל ותרומה לת"ק אמאי מאכילין אותו טבל הא בטבל יש ריבוי איסורין לאו ועשה כנ"ל ובתרומה ליכא אלא לאו. ואולי כיון שהתרומה לא תעמוד בקדושתה אחר שיפרישנה ליתנה לכהן שיאכלנה רק יאכלנה החולה ישראל אין כאן מ"ע בהפרשה רק לתקן איסור טבל לכן תרומה חמור ועיין טו"ז יו"ד סימן א' סקי"ז:

ועכ"פ ארוחנא בזה ליישב לפרש התוספתא שעמד עלי' בשו"מ תליתאי סי' תל"ג דקתני טבל ונבלה. נבלה. נבלה ותרומה תרומה והקשה הא תרומה במיתה ונבלה בלאו ע"ש וכבר העיר בזה חותני הרב הג' בתשו' מהרי"א או"ח סי' קפ"ה עפ"י תוס' שבועות כ"ג ד"ה האוכל דבנבלה איכא גם עשה דאינו זבוח ועיין ראש יוסף חולין ק"ו ולהכי בטבל ונבלה דגם בטבל איכא לאו ועשה כנ"ל טבל חמור שהוא במיתה ומשו"ה נבלה. אבל תרומה שאין בה כי אם לאו לחוד אף שהוא במיתה מ"מ נבלה שיש בה ריבוי איסורים לאו ועשה חמיר מתרומה ומשו"ה מאכילין אותו תרומה ואתי שפיר:

ובגוף קושי' נוב"י הנ"ל נ"ל דלק"מ דאי נימא דאיסור כרת אין נותנים לחולה רק איסור לאו א"כ גם דברים טמאים אסור לתת לו ביו"כ דנהי דאין יו"כ חל על איסור טמא מ"מ לגבי חולה דפקע מיני' איסור טמא ואפילו אי לא אמרינן בשאר איסורין חוץ משבת הותרה בפ"נ עיין שו"מ תליתאי תל"ג הנ"ל מ"מ מצד הנדחה אין כאן איסור טמא ושוב אתי איסור יו"כ דהוא איסור כרת וחייל ואי אסור ליתן לו איסור כרת דיו"כ גם דברים טמאים אסור ליתן לו ביו"כ וכדאמרינן בעלמא פקע איסור אשת אח וחייל וא"כ שוב אין רבותא בטהורים מבטמאים ביו"כ וא"ש:

אבל עוד נ"ל עפמ"ש הרה"מ פי"ד ממ"א הט"ז בכונת הרמב"ם דאף בעוברה שהריחה נותני' לה תחילה כוש ברוטב מ"מ באחזו בולמוס מאכילין אותו מיד השומן בעצמו לפי שאין חולי זה סובל מיתון ע"ש. והביא ראי' מלשון המשנה דקתני מאכילין אותו אפילו דברים טמאים והא כיון דביו"כ מיירי הוי סגי ליתני מאכילין אותו סתם אלא להכי תני אפילו דברים טמאים לומר דמיד מאכילין אותו דברים הטמאים בעצמם ולא רוטב שלהם ע"ש. וא"כ רבותא זו ל"ש רק בדברים טמאים אבל בטהורים לענין איסור יו"כ ל"ש כלל רבותא זו דמ"ל רוטב ומ"ל בשר וא"כ שפיר תני אפילו דברים טמאים ולא מצי למתני רבותא בטהורים ולק"מ:

ועוד הי' נ"ל לדון בדבר חדש. הנה ביו"כ שיעורו בכותבות משום דלא כתיב אכילה רק אשר לא תעונה ותלוי ביתובי דעתי' ושיעורו חז"ל דבשיעור כותבות מיתבי דעתי' כ"ע טובא ועוג מלך הבשן פורתא כדאמרינן לעיל דף פ' אבל מי שאין דעתו מתישבת אפילו פורתא אין איסור אפילו בכמה כותבות רק למ"ד ח"ש אסור מה"ת ולר"ל מדרבנן. וא"כ י"ל דאף דקי"ל לחכמז"ל דבכותבות אפילו עוג מיתבי דעתו פורתא היינו באדם ברי אבל מי שאחזו בולמוס מחמת רעבון כל זמן שלא יאורו עיניו הרי חזינן דלא מיתבי דעתי' ועדיין הוא מעונה אפילו אכל כמה כותבות אין כאן איסור רק משום ח"ש. והערני קצת לזה לשון הרה"מ שהבאתי לעיל שכתב דלא אמרו תוחבין וכו' אלא בעוברה וכו' שאין לנו אומד ביישוב דעתה פעמים מתיישב ברוטב וכו' מזה נראה דאין כאן יתובי דעתי' עד שיאורו עיניו. וא"כ אין רבותא בטהורים משום כרת דיו"כ דעד שיאורו עיניו אין כאן איסור כרת דליכא יתובי דעתא ואין כאן רק ח"ש ושפיר קתני רבותא אפילו דברים טמאים שאוכל כשיעור ואיכא לאו ומכ"ש דברים טהורים דמשום יו"כ ליכא אלא איסורי בעלמא דח"ש. ובזה א"ש נמי מה שדקדק הרה"מ וכפ"ש כיון דביו"כ קאי למה לא קתני מאכילין אותו סתם. דמשום דמאכילין אותו סתם אין חידוש דהוי רק איסור בעלמא דח"ש:

ודרך צחות אמרתי עפ"י המבואר ביו"ד סי' פ"א דאוכל דברים אסורים מוליד לו טבע רע ומזיק לו בזקנותו אעפ"י שאינו עובר באכילתו כגון קטן וכדרשת חז"ל ונטמאתם בם ונטמטם בם ורמב"ן בחומש האריך בזה בכמה מקומות. ונראה דזה ל"ש אלא בדבר שאסור בעצמותו איסור חפצא אבל באיסור התלוי רק בזמן ל"ש זה וכמ"ש תוס' בכמה דוכתי לחלק בזה לענין שאין הקב"ה מביא תקלה על ידם. והנה לר"ש בן מנסי' יומא פ"ה ילפינן דפ"נ דוחה שבת מושמרו וכו' חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה והו"א דזה שייך רק באיסור תלוי' בזמן כגון שבת אבל אוכל דברים טמאים אפילו בהיתר שגורם לו אדרבה לחטוא אח"כ אין מאכילין אותו דל"ש סברא כדי שישמור שבתות הרבה כי אדרבה עי"ז יש לחוש שיחלל שבתות הרבה קמ"ל דאפ"ה שרי ומאכילין אותו אפילו דברי' טמאי'. ומיושב קושי' נוב"י. ואולי גם דקדוק פר"מ למה לא נקט חלב ודם דדברים טמאים ושקצים ורמשים מולידין גנאי יותר בנפש. עיין רמב"ן אחרי גבי דם ומ"ש בטעם עופות טמאי':

ומידי עברי בתשו' נוב"י הנ"ל ראיתי דבר שהוא חידש בעיני הק' בברייתא דפלוגתא דרבי וראב"ש בהא דגוזזין לו כרשין אם יעשה או לא הלא יכול להכניס כרשין הללו דרך גגות ומותר לאכול אכילת עראי אפילו מדרבנן ומה שאוכל משום רפואה ודאי לא מקרי קבע. ותי' כיון דמיירי בשבת שבת קובעת למעשר. ואינני מבין הלא פירש"י ביצה ל"ד דשבת קובעת משום דאכילת שבת חשובה ועראי שלה קבע ע"ש. וא"כ כ"ז כשאוכל לכבוד שבת. אבל כשאוכל לרפואה כיון דפשיטא לי' דאפילו הוא קובע עליו אינו קבע כיון שהוא רק לרפואה כ"ש ששבת אינו קובע כיון שהוא רק לרפואה ואינה חשובה והלא אין היום בעצמותו קובע רק מחמת חשיבת סעודה שבאותו יום. ופשוט בעיני שחולה שצריך לאכול ביו"כ ודאי אין יו"כ קובע מצד היום בעצמו כיון שאין הסעודה חשובה באותו יום וכדאמרינן להדי' ביצה שם הטעם דשבת קובעת משום דכתיב וקראת לשבת עונג:

ופר"ד דרוש י"ט תמה על הר"ן בשמעתין דכתב הטעם דשוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין אותו נבילה משום דאיסור נבלה עובר עליו כמה פעמים ושוחט בשבת אף שהוא איסור סקילה מ"מ אין עובר רק פ"א א"כ בטבל ותרומה דפליגי איזהו חמור ת"ל דטבל חמור שעובר בכל כזית משא"כ בתרומה שאינו עובר רק פ"א. ולפענ"ד נראה לחלק, בסברא עפ"י דברי הראב"ד שהביא הרא"ש בשמעתין שדחה דעת האומרי' דמוטב להאכילו נבלה שהוא בלאו ולא ישחוט שהוא בסקילה ודחה כיון דבלא"ה ניתן שבת כבר לדחות בשאר מלאכות דחינן נמי במלאכת שחיטה. ולפ"ז י"ל דמצד חומרא שצריך לעבור איסור א' כמה פעמים לא עבדינן איסור חמור רק עבדינן הקל וממילא כיון שנותן הקל לדחות שוב נדחה גם כמה פעמים אלא דבשבת נגד נבלה שפיר כתב בר"ן דנבלה חמור משום דעובר כמה פעמים דל"ל כיון שכבר ניתן איסור נבלה לדחות מפני חומר איסור שבת שוב דחינן אפילו כמה פעמים דהרי גם בשבת יש קולא בו שכבר ניתן לדחות בשאר מלאכות משא"כ בתרומה וטבל למ"ד דתרומה חמירא שפיר דחי איסור טבל מקמי תרומה וכגון שניתן איסור טבל לדחות שוב אין חומרא במה שצריכין לדחות אותו כמה פעמים. ולפ"ז אולי יש לפרש התוספתא שהבאתי לעיל דקתני טבל ונבלה נבלה. נבלה ותרומה תרומה והקשה בשו"מ הנ"ל הא תרומה במיתה ונבלה בלאו וי"ל דתוספתא לא ס"ל סברא שלי הנ"ל וה"פ טבל ונבלה נבלה בא"י לתרום הטבל כגון שאין הבעלים כאן וטבל חמור שהוא במיתה. ובכמות האיסור שווין נבלה ותרומה היינו שיכול לתרום הטבל תרומה דבתרומה אינו עובר רק בכזית אחד ובנבלה כמה פעמים וכקושי' פר"ד הנ"ל:

וראיתי שם בשו"מ דבר מתמיה שכתב ליישב קושי' נוב"י על הרמב"ם שכתב טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה שהטבל במיתה. והק' נוב"י הא להרמב"ם אין שום תרומה ומעשר בזה"ז מה"ת וא"כ אינו במיתה. ותי' עפ"י שיטת רמב"ם דכל איסור דרבנן הוא מן התורה מלא תסור והא דספק לקולא משום דחכמים מחלו שלא ישוו לדברי תורה אבל בזמה"ז דליכא תרומה דאורייתא שוב הוי כדברי תורה ועיין במל"מ פ"ז מתרומות והוא פלא דנהי דאיסור דרבנן הוי כד"ת אבל רק שם איסור לא תסור והוא שווה בכל איסור דרבנן בין בעריות בין בשבת בין במ"א אבל לא איסור טבל שהוא במיתה. ואכתי תקשי איך נתן הרמב"ם טעם שהטבל במיתה הלא אין כאן רק איסור לא תסור וצ"ע:

ומה דקשי' לפר"ד יפרוש תרומה ויחזור ויבטלנה באותו חולין גופא ואפילו אי אין מבטלין איסור הוא מה"ת אינו רק איסורי בעלמא ואפילו לאו ליכא. ואני מסתפק הנה הגם שמבואר בנוב"י תנינא יו"ד ר"א דמצות הפרשת תרומה ומצות נתינה לכהן הם שני מצות מ"מ מבואר בפסחים דל"ג במפריש חמץ תרומה בלא הי' לה שעת הכושר כגון שנתחמצה במחובר אינה קדושה ולחד מ"ד הטעם משום דכתיב תתן לו ולא לאורו ולנוב"י הוא פלא הלא מצות הפרשה לסלק איסור טבל לחוד ומצות נתינה לכהן לחוד וא"כ נהי דכתיב לו ולא לאורו ולא הי' שעת הכושר לקיים מצות נתינה מ"מ תהי' קדושה לסלק איסור טבל וע"כ צריך לחלק דתבואה שלא הי' ראוי' מעולם לקיים בה מצות נתינה שוב אין בה חיוב הפרש תרומה אפילו לסלק איסור טבל דאינו לאסור משום טבל לעולם כיון שאינה ראוי' לקיים בה מצות נתינה. ויש להאריך בזה. לכן אני מסתפק בתרומה שמפריש עדד שיבנולנה. ומכדש ע"ד שיבטלנה ומכ"ש ע"ד שיבטלנה בחולין שהופרשו ממנה אי הוי תרומה כלל כיון שבשעת הפרשה אינו מפריש ע"ד שתהי' אסורה לזרים ואפילו נאמר דבכה"ג הוי תרומה היינו כיון שתלוי רק בדעתו אבל באיכא חולה שיש בו סכנה ומפריש רק כדי לבטלה ולהאכילה לו נראה מסברא דלא מהני הפרשה כלל וא"ש:

ומ"ש מחותני נ"י ליישב קושי' אחרונים למ"ד תרומה וטבל טבל הא טבל חמור דאסור בהנאה של כילוי מה"ת ותרומה מותר בהנאה של כילוי עיין מל"מ פ"ב דתרומות הי"ד. ותירץ עפ"י דברי שערי אפרים המובא במל"מ שם דמותר להדליק נר חנוכה בשמן של טבל דמללה"נ ואין מצוה יותר מוחי בהם ומותר למסוכן לאכול מהם דהיינו מן הטבל ואין זה הנאה של כילוי. שתי תשובות בדבר. חדא דהא לא הי' קשה מעולם שאם המסוכן אוכל טבל עושה שני אסורים איסור אכילה ואיסור הנאה של כילוי. הגע בעצמך וכי מי שאוכל איסור הנאה עושה ב' איסורים של אכילה ושל הנאה. זה לא עלה ע"ד אדם מעולם כי אכילה הוא מין ממיני הנאה של כילוי וכמו שביאר הרמב"ם בסה"מ [מל"ת קפ"ז]. רק באיסורי אכילה לא אסרה התורה רק הנאת אכילה ולא שאר הנאות ובאיה"נ אסרה גם שאר הנאות ומ"מ באכילה רק איסור א' הנאת אכילה וכן בטבל דלא אסרה תורה כל הנאות רק הנאות של כילוי נאסרה כמו הנאות כילוי דאכילה א"כ באכילת טבל לא ניתוסף איסור חדש מצד זה. אלא דקושי' הי' שטבל הוא איסור חמור משום דאסור לבריא הנאה של כילוי בלא אכילה משא"כ בתרומה וע"ז ל"ש כלל תירוצו כמובן:

ושנית איך שייך לומר דאין בזה הנאה של כילוי דמללה"נ והרי יש מצוה דוחי בהם. והרי ע"ז אנו דנין אם יכול לקיים וחי בהם בטבל שיש בו שני איסורים איסור אכילה ואיסור הנאה של כילוי וחמור מתרומה שאין בו רק איסור אכילה הוצרך לקיים וחי בהם בתרומה דקיל ואסור בטבל דחמור. ועיין בשו"מ רביעאה סי' מ"ב דהוא בעונש אם הציל עצמו בחמור וא"כ איך נימא דאין איסור הנאה של כילוי בטבל משום דמקיים וחי בהם ומללה"נ זהו מערכה על הדרוש אדרבה אמרינן מצד דאסור בהנאה של כילוי חמור ואין מצוה לקיים בזה וחי בהם אלא אפילו איסורי איכא:

ולפענ"ד נראה כיון דאיה"נ של כילוי בטבל ילפינן מקרא את משמרת תרומותי א"כ עיקר האיסור הוא בכילוי משום דמבטל מ"ע דהפרשת תרומה והא דאינו אסור בכילוי רק בהנאה של כילוי משום דאם אינו רוצה ליהנות אין כאן מצוה בהפרשה כלל וכמ"ש רש"י גיטין ל"ז ע"ב ד"ה מדאורייתא וא"כ לפמש"ל ד"ה אלא דהיכא דאין התרומה נשארת בקדושתה אין מצוה להפריש כלל ואין בהפרשה רק תיקון איסור טבל א"כ אין בטבל זה איסור כלל מצד הנאה של כילוי ולק"מ:

אמנם לפמ"ש במק"א ליישב דעת טו"ז יו"ד סי' א' סקי"ז שכתב דעיקר הברכה גבי תרומה על מצות הפרשת תרומה ולא על תיקן איסור טבל שהרי מצות הפרשה חל עליו. אפילו אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין והקשו האחרונים עליו מרש"י גיטין הנ"ל וכתבתי דכונת רש"י רק אם בשעה שנגמרה מלאכתן למעשר אינו רוצה למוכרן או לאוכלן אז אינו מחויב לתרום ולעשר אבל אם גמר מלאכתן כדי לאוכלן ונתחייבו בתרומה שוב מצוה עליו להפריש אפילו אינו רוצה לאכול עדיין וזה שדייק הטו"ז אפילו אינו רוצה לאכול עדיין אבל בשעה שנגמרה מלאכתן חישב עליהם לאכלן אז מצות הפרשה עלי' מיד ודבר זה למדתי מרא"ה בחינוך מצוה שצ"ה. ועיין רמב"ם פ"ב ממעשר ה"א מבואר כן להדי' וא"ש. וא"כ יש לדון בזה כיון דמיירי שכבר נגמרה מלאכתן מעיו"ט וכמ"ש נוב"י א"כ כבר חל עלי' מצות הפרשה וכטו"ז הנ"ל ושוב אסור בהנאה של כילוי ויש לדחות וצ"ע. ולא ישים עיניו לטובה על דברי. כי כתבתוה בלי עיון כלל. ובזה הוא שלום וביתו שלום כנפשו ונפש מחותנו ידידו נאמנו החותם באהבה רבה ודוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה