בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רצז
שיל"ת ב' אויפאלו יע"א:
שכו"ט להרבני המופלא ומופלג. מלא פלג. מו"ה שלמה גליק נ"י:
מכתבו קבלתי וכו' ומה שתמה על רש"י בשבת קי"ד ד"ה אלא לאו לקניבת ירק דשבתון דכתיב גבי יו"כ אינו לעשה דמלאכה אלא לעשה דעינוי א"כ תקשו ביומא ס"ו ע"ב דדרשי' עתי ואפי' בשבת ואמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"כ דאל"כ ל"ל קרא להתיר משא בשבת הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי ולרש"י הנ"ל אפי' אי עירוב ביו"כ צריך קרא להתיר בשבת דבשלמא ביו"כ בחול דליכא עשה אלא לאו שפיר עשה דשילוח דוחה ל"ת דהוצאה אבל שבת עשה ול"ת עשה דשבתון אין עשה דוחה ל"ת ועשה. ולפענ"ד נר' לפמ"ש תוס' פסחים מ"ז וחולין קמ"א דהא דאין עדל"ת ועשה היינו דהל"ת ודאי דחי רק העשה אינו דוחה משום מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ועיין בסוף נוב"י קמא בהשמטות ועיין מג"א סי' תמיד דלא מקרי עשה דרבי' אלא אם היחיד מוציא רבי' ידי חובתן ע"ש ולפ"ז עשה דשילוח שעיר המשתלח שהוא בשביל כל ישראל הוי עשה דרבי' ועשה דשבת אינו עשה דרבי' ול"ש מאי אולמא כדאמרינן בברכות מ"ז ע"ב עשה דרבי' שאני א"כ גם בשבת שפיר דחי עשה דמשתלח עשה ול"ת דשבת:
ועוד נ"ל דרש"י בשבת קי"ד הנ"ל כתב דמידי דלאו מלאכה קאי עלי' בעשה דשבתון שבות וכונתו למ"ש רמב"ן בחומש פ' אמור בפסוק יהי' לכם שבתון והנה הוזהרו על המלאכות בשבת בלאו ועונש כרת ומיתה והטרחי' והעמל בעשה הזה [דשבתון] וביו"ט המלאכה בלאו והטורח בעשה ע"ש ולפ"ז יש להבין בכותב שתי אותיות או תופר שתי תפירות שאינו טורח ועמל או במוציא מרשות לרשות שאינו טורח ועמל ועיין תוס' ריש שבת ושבועות דמלאכה גרועה היא מה עשה דשבתון יש בזה וצ"ל כיון שהתורה קראו מלאכה וענש עליו כרת ומיתת ב"ד ממילא לא שבת ועובר גם עשה דשבתון. ולפ"ז נ"ל במקום דהותר הלאו דשבת תו ליכא בכה"ג עשה דשבתון כלל כיון שאינו טורח ועמל רק אי אמרינן שבת דחוי' ומלאכה היא אלא שנדחה מפני עשה שפיר שייך גם עשה דשבתון אבל אי הותרה א"כ אין כאן מלאכה כלל מה"ת ממילא גם עשה דשבתון ליכא ולפמ"ש בתשו' אחת [ע"ל סוס"' נ"ב] עפ"י דברי רשב"א ברכות כ' דהיכי דא"א לקיים העשה בשום פעם בלי עבירת הלאו הוי הותרה ולא הודחה א"כ אי עירוב והוצאה ליו"כ א"א לקיים בשום פעם שילוח שעיר המשתלח בלא עבירת הוצאה אפי' אינו חולה ואכ"מ להאריך א"כ הוצאה הותרה ביו"כ וא"כ הל"ת הותרה גם בשבת וממילא ליכא עשה דשבתון כלל כנ"ל ושפיר הוכיח דאין עירוב והוצאה ליו"כ דאל"כ א"צ קרא להתיר בשבת:
ועד השלישי אני בא דז"ל רש"י בשבת שם ובשאר יו"כ שרי לעגמת נפש ואע"ג דכתיב בי' נמי שבתון שבות לאו מלאכה הוא אלא מכל דבר המעכבת מלהתענות מדסמכי' לועניתם ונ"ל כונתו לפמ"ש מג"א סוס"י תקנ"ד דאי' מלאכה בט"ב משום עינוי הוא ועיין במחה"ש שם הפי' או דגוף ביטול ממלאכה הוא עינוי או דע"י עשיית מלאכה מסיח דעתו ואינו מרגיש שהוא מעונה בעינויים שהוא מחויב ולזה נתכווין רש"י גם כאן דודאי שבתון פירושו שבות ממלאכה ומ"מ לאו ממלאכה הוא שיהי' עשה בשביל המלאכה בעצם והטורח והעמל אלא מכל דבר המעכבות מלהתענות מדסמכי' לועניתם פי' דהמלאכה אסורה משום שמעכבת מהעינוי כנ"ל ולהכי שרי קניבת ירק אעפ"י שאסור מה"ת משום עגמת נפש שמתקן ואינו אוכל והרי קרוב לעינוי כפירש"י שם וא"כ אינו מעכב מן העינוי אבל בשבת שאי' המלאכה בעשה הוא מצד המלאכה בעצמותה לא שרי' משום עגמת נפש וא"כ גם ביו"כ הוי מלאכה ל"ת ועשה דשבתון אלא דהעשה הוא משום שמעכב מן העינוי וכיון דיו"כ הוי עשה ול"ת כמו שבת שפיר הוכיח רפרם דאין עירוב והוצאה ליו"כ. ובזה הנני חותם בברכת התורה יתמיד בלימודו. ויהי' כזית הודו:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.