בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רפ
שיל"ת ב' אויפאלו ה' בראשית תרנ"ד לפ"ק:
שוכ"ט לתלמידי אהובי הרבני המופלג ושנון. וריח לו כלבנון. כמו"ה דוד טייטעלבוים נ"י ביישוב ערדא בענע:
מכתבך הנעים הגיע עדי בזמנו ורוב טרדותי' בימים האלו דמצוה ודרשות לא הרשני להשיב עד היום והגם כי קשה עלי להשיב על מעשה חידודי' מ"מ לאהבתך פניתי מעט לשעשע עמך על מה שהקשית בר"ה כ"ח דאר"י בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא למ"ש הרמב"ן ורשב"א ביבמות ק"ג גבי סנדל של ע"ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה דדעת קצת ראשונים דלכתחלה לא תחלוץ משום שנהנית שמותרת להנשא ובדיעבד חליצתה כשירה נהי דעבדא איסורא חליצתה לא מיפסלא והקשו הרמב"ן ורשב"א מר"ה כ"ח דמוכח דאי מלה"נ לא יצא כיון שאם יצא נהנה ועביד איסורא ואי לא יצא לא עשה ולא כלום ונמצא שלא נהנה אמרי' דלא יצא וה"נ הו"ל למימר דחליצתה פסולה כדי שלא תהנה ולא תעבור ע"ש והרי כתבו תוס' ר"ה כ"ט ד"ה רדיית הפת דבתקיעה עה שלא לשם מצוה יש איסור שבות וכן פסק רמ"א באו"ח סי' תקצ"ו דלא כטו"ז שם ועיין מג"א שם סק"ב א"כ אמאי אמרי' דלא יצא כד' שלא יהי' עבריין אשבות דתקיעה. וזה שיבוש דעדיף טפי למימר דלא יצא ועבר אי' דרבנן משנאמר דיצא ועבר על אי' דאורייתא:
ובהכי ניחא מה דהוי ק"ל למ"ש חכ"ץ סי' א' דחליצתה לאו מצוה חיובית הוא ואין כופין עלי' אלא משום לתא דידה וגם כונת חליצה אינה כונת מצוה אפי' אי מצות צריכות כונה רק כונת הקנאה ע"ש באריכות א"כ מה ראי' מייתי רמב"ן ורשב"א מהא דר"ה להך דחליצה דילמא שאני בהך דר"ה דתק"ש היא מצוה חיובית ולא יצא משום דהוי מהב"ע וכ"ש בשופר שהוא להעלות זכרוניהם של ישראל לאביהם שבשמים כמו"ש תוס' ר"ה כ"כ ד"ה אבל ועיין בריטב"א סוכה ט' דבלולב שבא לרצות אמרי' בי' טפי דפסול משום מהב"ע וכ"ש שופר שהוא להעלות זכרוניהם וכו' ואמרי' בר"ה כ"ו כיון דלזכרון קאתי כבפני' דמי' ואמרי' בי' אין קטיגור נעשה סניגור ולהכי א"י במהב"ע אבל בחליצה שאינה מצוה חיובי' ולא בעי' כונת מצוה נהי כיון דהוא בעבירה לא קיים מצוה מ"מ חליצה כשירה הוא תשתרי לעלמא וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות דבמצוה שאינה חיובית ולא בעי כונת מצוה ל"ש מהב"ע. ולפי האמור א"ש למ"ש תוס' סוכה ט' ד"ה האי דטעמא דמהב"ע לאו דאו' אלא מדרבנן א"כ מהיכי תיתי נימא כאן דלא יצא ועבר על שבות דרבנן כיון דמה"ת יצא מוטב דנימא שיצא וא"צ לתקוע עוד הפעם שלא יעבור על שבות דרבנן אע"כ דמה"ת לא יצא כיון שאפשר לתקן האיסור ולא יצא ולא נהנה ומוטב שיעבור שבות דרבנן משיעבור איסור תורה א"כ גם בחליצה אמרי' הכי:
אך מה שהוספת להקשות למ"ש אחרונים דסוגי' קאי ביש לו שופר אחר דאל"כ עדל"ת והרי אמרי' בר"ה ל"ב אין עולין באילן וכו' בשביל שופר של ר"ה משום דאין עשה דשופר דוחה ל"ת ועשה דדבריהם וע"ש בר"ן א"כ אכתי תקשי נימא דיצא ואי דא"כ עביד אי' בהנאתן נימא עדל"ת ואי משום דאיכא שופר אחר מ"מ כיון דאי נימא דלא יצא בתקיעה ראשונה הרי עבר על שבות שהוא עול"ת דרבנן מוטב דנימא שיצא. הוא דבר שאין לו שחר ואין דעתי נוחה בפלפולי' כאלו דכיון דאיכא שופר אחר ואפשר לקיים שניהם אין עדל"ת ועבר איסור תורה אי נימא דיצא ומוטב דנימא דלא יצא ועבר עשה ול"ת דרבנן ואף דמוטב לבטל עשה של תורה מלעבור עשה ול"ת דרבנן היינו משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת והעמידו דבריהם במקום עשה אבל לא לעבור על ל"ת של איה"נ. ועוד דהא דאין עדל"ת ועשה דרבנן היינו בקו"ע לעבור עול"ת דרבנן אבל כאן כבר עברו ודאי מוטב לעבור עול"ת דרבנן מלעבור ל"ת של תורה מה אמרת הרי עובר בקו"ע כשתוקע בשופר אחר זה שיבוש שהרי כשתוקע בשופר אחר תוקע לשם מצוה ואין עובר שום שבות רק שעבר למפרע ע"י דאמרינן דלא יצא וזה הוי שב וא"ת ואפי' אינו תוקע אח"כ בשופר אחר רק דאמרינן דלא יצא בתקיעה ראשונה עבר למפרע על עול"ת דרבנן ועיין גיטין נ"ה גבי חטאת גזולה ורשב"א שם. ויש לכל מ"ש ראיות ועוד יש תשובות הרבה ונלאתי לכותבם לרוב פשיטותם להולך בדרך לימוד הישר ואמיתי:
ולפי שיטתך לא הועלת כלום בתי' עפ"י נתה"מ סי' רל"ד דאוכל אי' דרבנן בשוגג אינו נענש וא"צ כפרה ולפי"ז כאן בדיעבד אינו עובר כלל שבות דרבנן דהא כאן הוי כעובר לכתחלה במזיד שהרי אי נימא דיצא לא עביד איסור דרבנן כלל ואם נימא דלא יצא הרי עובר עכשיו למפרע עול"ת דרבנן לכתחלה ובמזיד ע"' דאמרי' דלא יצא וכמוש"כ רמב"ן דע"י דאמרינן דיצא עובר עכשיו למפרע איסור תורה ועיין גיטין פ"ג דאם גירשה ע"מ שלא תינשאי לפלוני וניסת לאחר דאם אח"כ תינשא לפלוני עברה למפרע על אי' א"א דודאי אסורה לינשא לפלוני שעל ידי כן עוברת אי' אשת איש וה"נ כאן כן הוא:
אבל גוף דברי נתיבות תמוהי' מדברי חי' הר"ן סנהדרין פ"ד ע"ב שכתב דבאי' לאו דשא"מ מותר משום דא"צ כפרה בשוגג ובאי' סקילה דשא"מ אסור משום כפרה על השוגג וכתב דשגגת לאו מותר מפני שלא מצינו שענש הכתוב כלל, ואפשר שאפי' ביד"ש אינו חייב וכו' וא"כ אפי' בלאו של תורה ליכא עונש כלל על השוגג ואפ"ה אם מכר לו אי' לאו ואכלו מחזיר הדמים ולפי סברתו מ"ל איסור לאו מ"ל איסור דרבנן. ובאמת בירושלמי שהביא הר"ש פ"ו דתרומות מ"ג לא מצינו הך דנפשו של אדם חותה באכילת איסור רק בטבל ותרומה שהוא במיתה בי"ש ויש עונש בי"ש בשוגג ובתרומה צריך כפרה על השוגג לשלם חומש ולדעת תוס' כתובות ל' ע"ב גם תשלומי קרן הוא לכפרה ע"ש:
ואמנם בגוף הדבר שהרעישו האחרונים דנימא עדל"ת נראה לפענ"ד דלק"מ דלא אמרינן עדל"ת אלא בשלו אבל אין עדל"ת דלא תגזול דלא חייבה אותו תורה לקיים מצוה בממון של אחרים ועיין תשו' יד אלי' סי' כ"ג ולפי"ז בהקדש לא מיבעי אם הוא עולה ושלמים של אחר ודאי ל"ש עדל"ת בממון של אחרים ושל הקדש אלא אפי' הוא קרבן שלו דאמרי' ב"ק ע"ו מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן מ"מ הרי כתבו תוס' שם דמקרי שינוי רשות והוא של הקדש אלא דקני' לקרבן ומקרי תורא דראובן ול"ד למכרו להדיוט וכיון דאסור להשתמש בו משום שהוא ממון של הקדש ל"ש למימר בי' עדל"ת. ויש ליישב בזה קושי' תוס' שם ד"ה אר"י שהקשו מ"ש משלמי' דלא יצא משום דמצות ליהנות ניתנו ולפמ"ש א"ש דמיירי באין לו שופר אחר ולהכי בע"ז יצא משום עדל"ת אבל בשלמים שהוא ממון של הקדש ל"ש עדל"ת כנ"ל:
הן אמת דגם בע"ז י"ל דל"ש בי' עדל"ת לפמ"ש בס' שושנת העמקים כלל ב' דכמו דאמרינן לענין להנל"ע לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ה"נ לענין עדל"ת לא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי שהן לאוי' כפולי' במצוה א' ע"ש והרי כתב הלח"מ ריש פי"א ממ"א דבע"ז עצמה יש תרי לאוין א' לא ידבק בידך מאומה מן החרם והשני ולא תביא תועבה אל ביתיך רק בתקרובות ויי"נ ליכא אלא לאו א' וא"כ י"ל דמיירי בשופר של ע"ז עצמה שנעבד ול"ש עדל"ת משום דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי וא"ש:
מיהו בעיקר קושייתך נ"ל דלק"מ דהא דתקיעה ביו"ט הוא שבות היינו משום שמא יתקן כלי שיר וכ"ז בתוקע תקיעה דרשות שייך שישכח שהוא יו"ט ויתקן כלי שיר דאם לא ישכח יו"ט ל"ש לומר שמלאכה זו אסורה דכיון שזוכר יו"ט נותן אל לבו שלא ישכח מלאכה ועיי' תוס' שבת ע' ע"ב ד"ה א"ל דשגגת שבת עיקר דעיקר המצוה הוא משום שבת והיינו כנ"ל דאם זוכר שבת הוי כל מלאכה שגגה בפני עצמה דהו"ל ליתן אל לבו ועיי' ברמב"ם הלכות שגגות חילוק בין שוגג לאונס אבל אם שגג שבת שוב אין לו ליתן לב איזה מלאכה אסורה. ועיי' ברש"י סוכה מ"ב פי' גם כן ושכח שהוא שבת והיינו מטעם הנ"ל דאם אינו שוכח שבת אינו שוכח מלאכה מחמת טרדא דנותן אל לבו שלא ישכח אבל בתוקע לשם מצות שופר אף שבאמת א"י בו מ"מ כיון שהוא תוקע לשם מצות שופר של ר"ה הרי זכור הוא שהוא ר"ה ול"ש כלל שמא יתקן כלי שיר ולא עבר שבות כלל אף אי נימא דלא יצא וא"ש:
ויתר הדברים אשר הבאת בשם מהרמ"ש כבר הלכו בו נימושות ואין הזמן מסכים באחרוני אחרונים. ושוכן מעונים. יברכך בברכת כהנים. כנפשך ונפש רבך ידידך הדו"ש באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: