בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רסז
בעזה"י
שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג החו"ש כעו"ה יודא קארמיאל נ"י בק"ק טערצאל:
אשר שאלת אם יש לסמוך על מה שהביא בני יששכר מאמר חדשי תמוז מ"א אות י"ז בשם ספר עיקרי דיני' דאם נשאר לו בשר מסעודת שבת מותר לאכלו בט' ימים של חודש אב אפי' בחול הנני להעתיק לך מ"ש על גליון שו"ע או"ח סי' תקנ"א ע"ד מג"א שם סקל"א שהביא ובהג"מ כתב מהרא"ק הניח לבניו הקטנים לאכול בשר בערב ת"ב שחל בשבת אח"צ עכ"ל משמע דס"ל דלגדולי' אסור ולקטנים מותר והא דכתב בשבת משום דמעשה הי' בשבת שנשאר להם מסעודה שחרית כנ"ל וז"ל שם. ואף שנשאר מסעודת שחרית לא אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי כמו באיברי בשר נחירה בחולין י"ז ועיין באשר"י שם וזה דלא כברכי יוסף סי' תקנ"א אות ו' והחילוק ביארתי במק"א ועיין נוב"י תנינא יו"ד סי' נ' ומהרמ"ש או"ח סי' רפ"ו ומ"ח ח"ר סי' נ"ה ואו"ח ח"ג סי' מ"א עכ"ל שם ומבואר שאסור מה שנשאר משבת לימי החול:
ולמען שתבין החילוק בין כ"ד לדברי הרא"ש צריך אני להודיעך מ"ש בתשו' א' להגאבדק"ק טשעטשעוויטץ נ"י בחיו"ד ה' שחיטה ביישוב קושי' תוס' נדה מ"ו ע"ב ד"ה כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים שהק' וא"ת ואמאי לא מוקי כגון שאכל הוא בעצמו לכשהגדיל וכו' ונ"ל דרא"ש חולין י"ז כתב דנפ"מ בעי דר"י לענין איברי בשר נחירה גם לדידן כגון לאדם שאסור עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכשיגיע הזמן הי' לו מאותו המין שהי' אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנתותר בידו ע"ש ולפי"ז הי' נ"ל נפ"מ אחרת לענין אותו ענין גופא אם ניתותרו איברי בשר נחירה מזמן קטנותא דכשהי' קטן הי' מותר בהן אם מותר לאוכלם כשהגדיל דג"כ איכא למימר כיון דאישתרא אישתראי אך ז"א דהא כתב טבי"ת יו"ד סי' ס"ד דדוקא במה שלא נאסר לשום אדם עד אותו זמן אמרי' כיון דאישתראי אישתראי אבל במה שאסור לאחרים אף שהי' מותר לאדם זה ל"ש כיון דאישתראי אישתראי ע"ש ממילא בקטן שפיר אסור איברי בשר נחירה כשהגדיל כיון דלאחרים אסור ולפי"ז מיושב קושי' תוס' דכל זמן דלא ידעי' דאסור לאחרים ליכא לאוקמא כגון שאכל הוא בעצמו לכשהגדיל דכיון דאינו אסור לאחרים לעצמו נמי מותר כיון דאמרי' כיון דאישתראי אישתראי לכן מוקי לה כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים ואז גם לעצמו אסור כשהגדיל וא"ש:
וע"ז השיב לי הגנ"י דאיך אפרנס רישא דברייתא לענין זדון שבועה דאחרים פטורים כמו"ש תוס' שם ואחר הרבה תשובות שכתבתי לו ע"ז השבתי לו דאפי' נימא דשבועה לא משכחת רק באיסור גברא ולא באיסור חפצא כשאר תירוצי' שבתוס' שבועות כ"ד ד"ה משא"כ ולא משכחת לה באחרים וכסברת התוס' בנדה בקושיתם נמי לק"מ דנ"ל דל"ש סברת כיון דאישתרי אישתרי רק באיסור חפצא כיון שלא הי' חל שם איסור על החפץ עד הזמן לא חייל ג"כ מכאן ולהבא אבל באיסור גברא כשבועה ל"ש כלל כיון דאישתרי וא"כ בזדון שבועה ל"ש כלל סברא כיון דאשתרי אבל בהקדש דהוא איסור חפצא שפיר י"ל כמו"ש ע"כ ולפי"ז כאן נמי אין האיסור על החפץ דאין הבשר אסור רק האיסור על הגברא שאסור לאכלו ל"ש כלל לומר כיון דאישתרי אישתרי והרא"ש קאי באדם שאסר עצמו אחד מן המיני' דהיינו בקונם שפיר שייך לומר כיון דאישתרי. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש רבך הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: