בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רנב
שיל"ת ב' אויפאלו ב' בהעלותך תרס"ד לפ"ק:
יברכך ד' בממון. ותהי מלא תורה ומצות כרמון, בני אהובי הרבני החו"ב מו"ה בן ציון נ"י בלוהם:
מכתבך בך קבלתי ושמחתי בשלומכם וכו' ועל ד"ת מה שעמדת על רש"י ביצה ו' ע"א ד"ה הטריפה בנה אסור אם נמצא בתוכה דעובר ירך אמו הוא הואיל ובשחיטת אמו אתה בא לאכלו וכי נולד ביו"ט ל"ל הואיל ומוכן אגב אמו ואפ"ה בשחיטת עצמו מותר לשחטו ולאכלו דלא אשכחן מאן דאסר. וק"ל הא לחד איקומתא חולין נ"ח פליגי ר"א בולד טריפה כשעברה ולבסוף נטרפה ולר"א עובר ירך אמו והולד טריפה והאיך כתב רש"י בפשיטות דליכא מאן דאסר ז"א קושי' כלל דכונת רש"י דלא אשכחן מאן דאסר כשנולד ביו"ט מן אותן המתירים בחול והכי קי"ל דר"א שמותי הוא כמ"ש תוס' בחולין שם:
ומה שעמדת על פי' ר"ח שבש"ס ווילנא ביצה ח' ע"ב שכתב ודחי' ודאי אפי' עבד כתישה שרי מ"ט אתי עשה דושמחת בחגיך ודחי את ל"ת כל מלאכה ודלא כרש"י שכתב עשה דכיסוי הדם ופלא בעיניך מדוע נאיד מפירש"י. ועוד כי בשביל שאינו מכסה הוא מונע משמחת יום טוב ועוד דעכ"פ איכא גם כן עשה דכיסוי ולשיטת הסוברים דב' עשה דוחה עול"ת אם כן מה פריך הגמ' יו"ט עול"ת. ולפענ"ד דגם הוא ס"ל דעשה דכיסוי דוחה ל"ת דכתישה וזה מבואר בלשונו שפי' אח"כ אבל הכא בעידנא דעקר לאו דל"ת כל מלאכה וכתישה היא מלאכה בעצמה לא מיקיים עשה דכיסוי אבל עשה דשמחת יו"ט אינו דוחה ל"ת דכתישה שגם אם אינו מכסה אינו מניעה משמחת יו"ט אלא דהוי ק"ל אמאי דחי עשה דכיסוי ל"ת דכתישה הא כתב תוס' בעירובין ק' ע"א דהיכי דעשה בא על ידי פשיעה לא אמרינן עדל"ת וה"נ בא על ידי פשיעה ששחט כיון שידע שאין לו עפר תיחוח וע"ז תי' דהכא ליכא פשיעה דאתי עשה דושמחת בחגיך ודחי את ל"ת כל מלאכה על ידי עשה דכיסוי ומיושב הכל:
ומ"ש ליישב דעת הרא"ש בסוגי' דליבון רעפי' ביצה ל"ד ניתן להאמר. אמנם מה שפשוט אצלך דלרא"ש אין חילוק בין כלי מלא או ריקן וע"כ ס"ל דבישני' ל"ש חיסום דאל"כ האיך מבשלין כלל אינו מוכרח דאפשר דרא"ש ס"ל דבחדשים שייך חיסום אפי' במלאי' אבל בישני' לא שייך חיסום במלאים ולהכי מותר לבשל בישני' ביו"ט. אבל בריקני' אפי' בישנים שייך חיסום ושפיר י"ל דהני תרתי לישני' לא פליגי דצריך לבודקו הוא בחדשים וחיסום הוא בישנים ריקני' כליבון רעפי':
וגם מה שהק' על הרמב"ם דישני' שייך נמי חיסום אם כן איך אופי' ומבשלין ביו"ט י"ל לפמ"ש פנ"י בשבת מ"א בדעת הרמב"ם דלא אמרינן דשא"מ מותר רק במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו מתכווין אבל באינו ניכר אפי' דשא"מ אסור. ולפ"ז א"ש דאין מלבני' אפי' רעפין ישנים ואפילו לצלות בהם אעפ"י דהוי דשא"מ משום דאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו מתכווין לחיסום בשעת הליבון אבל שפיר אופין ומבשלים ביו"ט משום דהוי דשא"מ לחיסום ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו מכווין לחיסום דאלו הי' מכווין לחיסום היה עושה זאת בריקני' דנחסמו טפי וא"ש. אביך הדוש"ת באהבה:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: