אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רלט

תשובה רלח

בעזהי"ת ב' אויפאלו ערב שבועות תרמ"ג לפ"ק:

שוכ"ט לחתני אהובי הרב הגדול מו"ה גרשון שטערן נ"י:

עת לקצר כי המלאכה מרובה ואשר הקשית במנחות ס"ט דבעי ר"ז חטין שירדו בעבים מהו למאי אי למנחות אמאי לא אלא לשתי הלחם וכו' ופירש"י שירדו בעבים עם המטר כששתו העבים באוקינות בלעו ספינה מלאה חטין ותוס' פי' דע"י נס ירדו בעבים כי הני אטמהתא בסנהדרין נ"ט. וק"ל בין לרש"י ובין לתוס' איך כשר למנחות הא כיון שירד עם המטר יש בו חשש חימוץ כארבא דחיטי דטבעי בחישתא פסחים מ' ע"ב ואו"ח סימן תס"ז והבאת רא"ש פסחים פרק כל שעה סימן כ"ב בשם ספר רוקח סימן ר"ץ והא כל המנחות באות מצה כדקתני מנחות נ"ב ואי בלחמי תודה לא אקרי מנחה כדאמר אביי שם מ"ז ועיין תוס' נ"ב ד"ה כל. ולפענ"ד פשוט דלדעת תוס' י"ל שירדו בלא מטר. ומה שדקדקת דאם כן הוי ליה למימר חטים שירדו מן השמים הוא דקדוק קלוש. אבל גם לדעת רש"י י"ל שהיו החטים בספינה מכוסים מכל צד או הספינה גופא מקורה ומכוסה מכל צד עד שאין יכול לבא עליהם מים ואין בהם חשש חימוץ וגם לתוס' י"ל שירדו באופן זה. וגם י"ל דמבע"ל אם זרעם וצמחו דליכא משום חימוץ ומכל מקום אפשר דלשתי לחם פסול דלא מקרי ממושבותיכם כיון שאין עיקרן ממושבותיכם וע"ש ע"א וצ"ע. וגם י"ל כדאמרינן בפסחים מ' גבי לא לחריך אינש וכו' דכל אגב מדלייהו לא מחמעי וע"ש בפרש"י ועיין באו"ח סימן תס"ו סעיף ו' קמח שנפל עליו דלף אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ ואם כן ליכא כאן חשש חימוץ וכל זה פשוט. ועיין בפסקי תוס' מנחות שם ובמחצית השקל סימן תס"ז סק"ה:

ומה שהארכת בסנהדרין נ"ט בענין אין דבר טמא יורד מן השמים וכתבת שלא להכשיל בנ"א אם ראית כן באחד מן הראשונים צריך אני לכוף אזני ולקבל באימה ואם הוא דבר הבדוי מן הלב לא נראה לי כיון דהכל רואים שיורד מן השמים אין כאן מכשול ויחושו לעצמם וראיה דלא כן הוא שהרי בעי התם ירדה לו דמות חמור מהוא ואין לומר הא אין דבר טמא יורד מן השמים והתם הכל רואים שהוא טמא ומאי מכשול איכא אבל הדבר פשוט דאין דבר טמא יורד מן השמים דליכא בשמים דבר טמא שהוא מאוס וזה ל"ש בחטים חמוצים. ועוד דכאן לא עסקינן שנתחמצו בשמים רק אחר שירדו מן השמים עם המטר ולא שייך כלל אין דבר טמא יורד מן השמים:

ואשר הבאת קושיא בשם מנחת כהן לפירוש תוס' שירדו בעבים על ידי נס א"כ הא אמרינן בתענית כ"ד דאסור ליהנות ממעשה נסים ולא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל. וכתבת דהא דאסור ליהנות ממעשה נסים הוא רק מדת חסידות כנראה מדברי רש"י שם בתענית. יפה כתבת. אבל מה שכתבת דהא דבעינן ממשקה ישראל מותר לישראל היינו משום דדבר האסור לישראל יש בו משום הקריבהו נא לפחתיך והתינח בדבר שאסור לישראל משום גנאי אבל מעשה נסים שאסור לישראל משום חשיבות אין איסור לגבוה משום ממשקה ישראל. לא נ"ל דהרי מקרא דממשקה ישראל דרשינן בפסחים מ"ט דאין מביאים נסכים מן הטבל ע"ש וטבל אין איסורו מחמת גנאי רק אדרבה מחמת חשיבות דפתיך ביה תרומה ואף דאסור גם לכהנים הוא גם כן מחמת חשיבות כמו קדשים קודם שקרבו מתירים ומכל שכן מה שרצית לומר דממשקה ישראל והקריבהו נא לפחתיך הכל חד ויישבת בזה דעת רמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח שעמד עליו מהרש"ל בנוב"י ח"ב או"ח קל"ד שנתן טעם לטריפה שפסול למזבח משום הקריבהו וכו' ות"ל משום ממשקה ישראל ודאי קשה הא קרא דהקריבהו ודאי מילתא באנפי נפשיה כי הנביא קאי גם על עור ופסח וחולה שהוא מותר לישראל ועיין תוס' ע"ז דף ו' ד"ה תמי' ואם כן תקשי קרא דממשקה ישראל למה לי תיפוק ליה מהקריבהו:

ומה שהבאת ראיה לדבריך ממנחות ס"ט דשעורים שבגללי בהמה פסולים משום הקריבהו וכו' ות"ל משום דאסור לישראל משום בל תשקצו כביו"ד קט"ז ס"ו ועיין טו"ז שם שהוא מה"ת רק דאין לוקין על לאו שבכללות. אינה ראיה דזה מקרי מותר לישראל דנהי דלא חזי בפניו שלא בפניו מחזי חזי כדאמרינן בחולין ע"א ועיין תוס' מנחות שם ד"ה דבלע. ומה שרמזת מהסכמת האחרונים שגם באיסור דרבנן שייך ממשקה ישראל י"ל אפילו לפי הסכמתם אינו פסול גם לגבוה רק מדרבנן ולהכי קאמר במנחות משום הקריבהו דפסול מה"ט מה"ת:

והנלענ"ד ביישוב קושית מנחת כהן דהא דאסור ליהנות ממעשה ניסים היינו כשהנס נעשה לנו ובשבילינו כגונא דמיירי בתענית שם ומכ"ש שהיה ע"י פעולת ר"י אבל בדבר שנעשה פלא בעולם דרך נס ולא לנו ולא ע"י תפילתנו מותר ליהנות ממעשה ניסים ובכהאי גוונא מיירי במנחות שם ולא קשה מידי:

ואולי אפשר לומר דלא שייך ממשקה ישראל אלא בדבר שאיסור גופו גרם לו אבל מעשה ניסים אין איסור גופו גרם אלא איסור דבר אחר גרם לו לא שייך ממשקה ישראל כלל כדאמרינן פסחים מ"ח ואף דפריך התם ואי איסור מוקצה מן התורה מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר מכל מקום משמע דבאיסור דרבנן עכ"פ יש חילוק בין איסור גופו גרם לו ובין איסור ד"א גרם לו ומעשה ניסים ודאי ל"ה איסור תורה רק איסור דרבנן ועיין בכ"מ פ"ה מאיסורי מזבח ה"י על מ"ש רמב"ם ומביאים נסכים מן המוקצה ביום טוב הביא הך ברייתא מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו וכו' ואתי שפיר. ויען טרידנא בטרדא דמצוה יו"ט זמן מתן תורתינו הקדושה אקצר. חמיך הנאמן:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה