אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רכא

תשובה רכ

שיל"ת ב' אויפאלו ג' צו תרנ"ב לפ"ק. שוכ"ט ושמחת יו"ט לידידי מחו' הרב המאוה"ג מו"ה יוסף ליב סופר נ"י אבדק"ק דערעטשקע

נפשו היפה בשאלתו הגיענ' אודות יין הנעשה מצמוקי' שמקדשי' עליו כמבואר סי' ער"ב ס"ו אם מותר לעשות כן לשתות ממנו בפסח למצות ד' כוסות, הנה הדין פשוט באו"ח סי' תס"ז ס"ח ובמג"א סק"ז וסק"ח דמשקה הנעשה מהם קודם פסח מותר לשתותו בפסח דמעט חמץ בטל בס' קודם פסח ואינו חוזר וניעור עיי' סימן תמ"ז ס"ד ועכ"פ ע"י סינון עיי' מג"א תמ"ז סקי"ג ואפי' למ"ד חוזר וניעור הוי רק ס' משהו דשרי וכן פסק חיי אדם כלל קכ"ז אות כ' אלא שמעלתו חשש אם אין בזה משום מבטל אי' לכתחיל' ואף שהוא קודם פסח שעדיין היתר מ"מ לדעת דג"מ סוס"י תמ"ז בחמץ כיון דשמו עליו הוי מבטל אי' לכתחילה:

ולפענ"ד בלא"ה אין בזה משום מבטל אי' לכתחילה כיון דאין כוונתו לבטל וכמ"ש מג"א סוס"י תמ"ז ובפרט לפמ"ש האחרוני' דהיכא דאין כוונתו לבטל הוי דשא"מ ומותר אלא דהוי פ"ר והאריכו בזה לפי דרכם ואם כן כאן דליכא וודאי חמץ רק ס' וחששא בעלמא ולא הוי פ"ר כ"ע מודו דהיכי דאין כוונתו לבטל ל"ש בי' משום אין מבטלין אי' לכתחילה ועיי' בש"ך יו"ד סי' פ"ד סק"מ מבואר להדי' דהיכא דיש ספק אם יתערב שום אי' כלל וגם אינו מכווין לבטל לית בי' משום א"מ איסור לכתחילה ועיי' ש"ך סי' צ"ב סק"ח וסי' קט"ז סקכ"ח:

אלא דגוף דברי דג"מ תמוהי' דדוקא לענין נ"ט בנ"ט שייך ה"ט דחמץ שמו עליו דהא דנ"ט בנ"ט שרי היינו כמ"ש הר"ן כיון דהוא טעם קלוש כ"כ לא חשיב שיחול עליו שם אי' חדש עיי' ש"ך סי' צ"ד ואם כן היינו דוקא בב"ח דשם אי' קשור בחפץ אבל בחמץ שם אי' הקשור בחפץ שהוא חמץ אינו שם אי' חדש כיון דשמו עליו רק שם אי' התלוי בזמן שהוא פסח הוא בא מחדש ובזה א"א לומר ששם פסח א"י לחול על טעם קלוש שהרי שם פסח וודאי חל על כל חמץ שבעולם וממילא חל נמי על האי טעם קלוש מיגו דחל על כל חמץ והוי כעין כולל אבל לענין א"מ אי' מה בכך דשמו עליו כיון דעכשיו היתר הוא הרי אין מבטלים אי' רק היתר. והרי גם לענין חענ"נ העלה מג"א סי' תמ"ז סקל"ח דקודם פסח כיון שעדיין היתר ל"ש בי' חענ"נ אף דשמו עליו עיי"ש:

וראי' לזה מדברי מרדכי שהביאו טו"ז ומג"א סי' תרכ"ו דמשו"ה מותר לבטל סכך מחובר בסכך כשר לכתחילה משום דקודם יו"ט אינו איסור עדיין ע"ש והרי גם התם הסכך פסול שמו עליו שהוא מחובר ומ"מ קודם יו"ט אין אסור לבטלו:

וטעמא נ"ל דהרי כתב טו"ז שם בשם הלבוש דהא דא"מ איסור לכתחילה הטעם משום שמא יבא להתיר כל האי' ע"ש וזה שייך דוקא אם מבטל בשעת אי' אבל אם מבטל בשעת היתר ל"ש שיבא להתיר כל האי' בעין שהרי בשעה זו אוכל גם חמץ בעין ול"ש למיגזר שמא יאכל גם חמץ בפסח ועוד כיון דלא שרית ליה לבטל בזמן איסורו רק קודם זמן אי' אית לי' היכירא ולא יבא להתיר כל האי' וכדאמרי' ביצה ח"י מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו וכו' ועיי' בפי' למס' תמיד כ"ז ע"ב ד"ה אלא:

ושנית חשש על השמועה ששמע שהסוחרים נוהגים לזרוק על הצמוקי' טיפות טיפות יי"ש בקיץ שלא יתיבשו והביא דברי מג"א סי' תנ"א סק"מ דיי"ש הוא דבר חריף ומשביח וכן נראה שם דעת הפוסקי' האחרונים והראה מקום בשו"ת פנים מאירות סי' ע"ה שכתב דיי"ש פוגם היין, הנה ספר פ"מ אין אתי אבל לפ"מ שאני שופט מבחוץ אין דמיונו עולה יפה דמג"א שם וכן בסי' תמ"ז סקכ"ה קאי לענין דהוי נוטלפ"ג בכל דבר משום שהוא אב"י וע"ז כתב כיון דיי"ש הוי דבר חריף אינו פוגם דחורפי' מחלי' לי' לשבח אבל מ"מ אפשר כדעת פ"מ דאפי' יי"ש בעין פוגם ביין וכמ"ש מג"א סי' ר"ד סקט"ז דמים ביין נוטלפ"ג ועיי' טו"ז יו"ד סי' קי"ד סק"ד דה"ה שאר משקי' ובש"ך סי' קל"ד סקכ"א ולענין זה דפוגם במין א' דהיינו יין אינו מועיל מה שיי"ש הוא דבר חריף:

אבל לפענ"ד אפי' לדעת פמ"א דיי"ש פוגם ביין היינו דוקא בנפל ליין גמור אבל כאן שנזרק על הצמוקי' ואח"כ תוסס עם הצמוקי' ונעשה יין והכל גוף א' אז בוודאי אינו פוגם וכמ"ש מג"א ס' תס"ב סק"ו בשם מבי"ט דמה"ט יין צמוקי' אינו מחמיץ דהו' כמו מי גשמים שנשתנו בתוך הענבים ומה"ט נמי לא מקרי יין מזוג כדאמרי' ב"ב פ"ו ע"ש והכל נהפך להיות יין גם המים וה"נ היי"ש נהפך ליין ואין כאן פגם כלל:

אך גוף השמועה הוא שמועה רחוקה בעיני ובלתי ספק הסוחרים גדולים משירי' אותם במקום קר ולח שלא יתיבשו וגם הם הרבה ביחד כעיגולי דבילה ואינם מתיבשים ואם יש שזורקי' עליהם אפשר בחנות קטנה שיש רק מעט כמו ליטרא ושתים וכיון שאין זה מפורסם בלי ספק הוא רק מיעוט דל"ש שעושי' כן דאל"כ קלא הוי למילתא כיון שאין זה דברים שבצנעה להשביח מקחו וגם הם אין עושים רק בקיץ וא"כ רחוק הדבר שישאר מהם עד סמוך לפסח וגם אינו נרגש בהם לא טעם ולא ריח יי"ש ואם כן גם אם זרקו עליהם יי"ש הוא פחות מנו"ט ובטל בס' בצמוקי' עצמן וכ"ש שיש ס' עם המים שנותני' עליהם דקודם פסח לא אמרי' חענ"נ כנ"ל. דלפ"ז יש להתיר מטעם דאזלי' בתר רובא שאין בהם יי"ש ואפי' לוקח מן הקבוע שאינו ניכר מ"מ כיון דליכא וודאי מיעוט איסור ל"ש קבוע כמ"ש טו"ז או"ח סי' תר"ה ושפיר אזלינן בת"ר ומכ"ש דאחזוקי איסורא לא מחזקי' דעדיף מרוב דאפי' איכא לברורי א"צ לברר כמבואר ביו"ד סי' פ"ג ס"ה בהג"ה דאפי' בשאר דגים שדרך למולחם עם הטמאים אין להחמיר לפשפש ולבדוק אם ביניהם יש דגים טמאים משום דאחזוקי אי' לא מחזקי' ועיי' ש"ך שם סקי"א:

ואפי' הי' מע"מ מ"מ הוי ס"ס שמא אותן הצמוקי' לא בא עליהם יי"ש ואת"ל שזרקו עליהם יי"ש שמא יש ששים כנגדו ובפרט שאינו כולו חמץ שהרי יש בו גם מים ושאר דברים וכמ"ש מחה"ש סי' תנ"א סק"מ סברא זו לענין שכר שעורי' ע"ש והסכים כן בחת"ס או"ח סי' ק"ך גם לענין יי"ש. וא"כ קרוב הדבר שיש ששים כנגדו אפי' בצמוקי' לבדם ומכ"ש עם המים שנותנים עליהם ואף דא"י להתהפך מ"מ בכה"ג שאתה צריך להתחיל בספק הראשון שמא אין כאן אי' כלל לא בעי' יכול להתהפך כמ"ש ש"ך בדיני ס"ס בשם רמ"ע. לכן לפענ"ד אם עושי' יין זה קודם פסח ומסננו קודם פסח מותר לשתותו בפסח בלי שום פקפוק ובית מיחוש כלל והשתי' כדת של תורה אין אונס. וד' ישמרנו ממשהו חמץ. ומכף מעול וחומץ. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה