בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה ריט
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק טו"ב למב"י תרנ"ב לפ"ק:
לכבוד ידידי הרבני המופלג תו"ש. וריח לו כלבנון כמו"ה מנחם עהרמאנץ נ"י בשאהל:
על דבר שאלתו בנידון איש שקנה כ"ה חביות יין מנכדי ושילם לו כל המעות מחיר היין והיין נשאר במרתף הנכרי והנכרי קיבל עליו כל האחריות והיינות עושים בשפיריטוס כדי לחזקם ואין ביין ששים נגד השפיריטוס והאיש ההוא לא ידע שצריך למכור היין בפסח ובאחרון ש"פ עורר אותו צורב א' שצריך לעשות שאלה על אותו יין ונפשו בשאלתו מה דינו אם אסור בהנאה כדין חמץ שע"ע הפסח:
תשובה: הנה מ"ש בשם ס' אבני צדק או"ח סי' נ"א לאסור אפי' לשהותו כמו מעמיד אינו נ"ל דמעמיד ל"ה אא"כ הוית הדבר ע"י המעמיד ונעשה ע"י דבר חדש כשאור שמחמיץ העיסה וכקיבה שמקפיא הגבינה אבל בשביל שחזק יותר לא נקרא מעמיד ואף שמונע שלא יתקלקל דדוקא אם הויתו ע"י המעמיד מקרי מעמיד ולא בשביל שמונע הקלקול ועיין בר"ש פ"ה דמקוואות וברא"ש שם סי' י"א ונוב"י תנינא יו"ד סי' קל"ז כעין סברא זו אבל מה שפלפל בענין עביד לטעמי' יפה דיבר אבל בנ"ד אין נפ"מ מזה כיון שאין ס':
אמנם יפה אמר לו בני הרב ר' יצחק יעקב נ"י שהדין מפורש במקו"ח סי' תמ"ח סוסק"ה דאם נתן מעות על חמץ ועבר עליו הפסח כיון דהוא רק מדרבנן יש לסמוך על שיטות ר"ת דנכרי דוקא במשיכה קונה ולא מעות:
איברא דיש לעיין כיון שבדיניהם מעות קונות א"כ אי אזלי' בתר דיניהם הו"ל חמץ של ישראל שע"ע הפסח ואסבה"נ ואף שהמג"א סי' תמ"ח סק"ד הוכיח מרפ"ב דבכורות דלא אזלינן בתר דיניהם אבל בתשו' רשב"א המיוחסת לרמב"ן סי' רכ"ה הוכיח דאזלינן בתר דיניהם מדאמר ר"א בע"ז ע"א רמות רוחא הוא דנקטי להו ולא אמר דילמא דיניהם כך הוא אלא ודאי דאם דיניהם כך הוי ד"ת במשיכה בנכרי קונה ודחה ראית מג"א מהא דבכורות דידוע הי' להם שלא הי' דיניהם כך במקומם ע"ש וא"כ הו"ל חמץ של ישראל שע"ע הפסח ואסבה"נ:
אלא דלמ"ש רשב"א גיטין יו"ד דהא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא היינו שאין המוכר יכול לחזור בו עוד שכבר הופקעה ממנו השדה בדינא דמלכותא וכשיזכה בו הלה יזכה בשטר עצמו זיכה בה וכמו שאתה אומר בשטרי מכר דבזוזו קונה ע"ש מבואר דדיניהם מהני רק להפקיר מן המוכר ולא להכניס לרשות לוקח וא"כ בנ"ד אפי' לדעת רמב"ן הנ"ל אינו ברשות ישראל ולא הוי חמץ שע"ע הפסח ומותר והארכתי בזה בתשו' אחת:
ומה דק"ל כיון דישראל יכול ליטלו בכל עת שירצה נימא הואיל ואי בעי קני לי' והוי שלו ויעבור בב"י דל"ש תי' הר"ן הואיל דמחוסר ממון לא אמרינן הואיל דכאן אינו מחוסר ממון וגם ל"ש הסברא שכתבו אחרונים בדברי תוס' פסחים מ"ו ד"ה הואיל דלא. אמרינן הואיל ואי בע' קנה כיון דיד הכל שווין בה וכאן אין יד הכל שווין כיון דבדיניהם קנה וצריך הנכרי לתת לו היין לפענ"ד לק"מ דסברת תוס' שם דדוקא הואיל וא' בעי מיתשל עלי' אמרי' דהוי כשלו כיון דאם מיתשל עלי' הו' למפרע שלו לכן גם כשעדיין לא איתשיל הוי כשלו ועובר אבל אי בעי קנה ואי בעי פריק לא אמרי' דכי קונה ופריק אינו שלו רק מכאן ולהבא וה"נ אף שיכול ליטלו בכל שעה מ"מ לא יהי' שלו למפרע ואינו עובר:
ועוד למ"ש תוס' פסחים וי"ו ד"ה התם גבי בהמת ארנונא דאם מתחילה היה הבהמה של נכרי ואי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה נפקא מרשותי' אבל כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק לנכרי בזוזי לא נכנסה לרשותו ע"ש וה"נ דוקא דבר שהי' שלו לא נפקא מרשותו משום הואיל אבל דבר שלא היה שלו מעולם לא נכנס לרשותו מטעם הואיל אלא דתוס' פסחים שם ע"כ ל"ל האי סברא דא"כ מאי ראי' מייתי דלא אמרי' הואיל ואי בעי פריק דאטו נחשב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קני לי' הא חמץ של נכרי שאני שאינו נכנס לרשותו מטעם הואיל אבל הואיל וא' בע' פריק י"ל דלא נפקא מרשותי' מה"ט דהואיל, אבל קושי' זו תקשי ג"כ על מה שפי' דלא אמרינן הואיל ואי בע' קנה משום דיד הכל שווין בו והר' באי בעי פריק אין יד הכל שווין דהא הבעלי' מוסף חומש ואחר אינו מוסף חומש וא"כ חזי' דאכתי נקרא שם בעלי' עליו ועכ"פ אין יד הכל שווין בו ויש לדחוק ולחלק וצ"ע. והי' בזה שלום מנאי ידידו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.