אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה ריג

תשובה ריב

עוד להרב הנ"ל

ונפשו היפה עוד לשאול הגיעו באחד שלא הי' לו ירק לכרפס [עיין מחה"ש סי' תע"ג סק"ד שעיקר המצוה בירק שאנו קורין צעללייר] לכן נטל מיד המרור שהי' סאלאט ובירך מיד על אכילת מרור לבד כמ"ש מג"א סי' תע"ה סק"י דמרור אינו ראוי לאכילה אלא שמעלתו תמה ע"ד מג"א מדברי רש"י פסחים ט"ל שכ' דאינו יוצאין במרור של טבל משום דהוי מהב"ע וכיון דמרור אינו ראוי לאכילה א"כ הוי שלכד"א דמותר ומאי עבירה איכא ואף דשלכדה"נ אסור מדרבנן עכ"פ וגם בעבירה דרבנן שייך מצהב"ע מ"מ מדברי מרדכי ר"פ כ"ש משמע דשלכד"א מותר אפי' לכתחילה ואיך יפרש משנה זו ועוד הק' דבפסחים קי"ד משמע דמברך בפה"א על מרור והרי אינו נהנה:

ובקושי' שנ' אני תמה עליו ה"ז דברי המג"א בעצמו אבל האמת עד לעצמו דהמג"א לא כתב כן רק קרין אבל בשאר מיני' מרור ניחא לי'. וא"כ ל"ק לי' מגמ' דבגמ' מיירי בשאר מיני' מרור ובהכי מתישבת גם קושי' הראשונה דהרי במתני' לא הזכיר דאינו יוצאין בטבל רק מדקתני יוצאי' בדמאי וכו' דייקי' מיני' דאינו יוצא בטבל מדנקט דיוצא בדמאי ובמעשר א' שנטלה תרומתו וא"כ י"ל דנקט הכי משום דבזה יוצאי' בכל ה' מיני מרור אבל בטבל נהי דיוצא בקר"ן אבל בשאר מיני מרור אינו יוצא:

ובר מן דין י"ל דהוי מצהב"ע לא משום אכילת טבל רק משום דמבטל מצות הפרשת תרומה ומעשרות דרבנן או משום גזל השבט ועיין תוס' פסחים ל"ח ד"ה אתי':

ובגוף הדבר נ"ל למ"ש צל"ח פסחים ב"ד דלא מקרי שלכדה"נ אלא אם אפשר להנות הנאה יותר חשובה אבל בעירב בו דבר מר שאינו ראוי לאכול מקרי שאר הנאת כדה"נ ואכילה שלכדה"נ ע"ש באריכות. וא"כ אפשר בקרין דיש להנות ממנו הנאה יותר חשובה ע"י בישול א"כ כשאכלה חי הוי שלכד"א אבל בשאר מיני' מרור אפשר שאינם טובי' לא חי ולא מבושלי' וגם אינם ראוי' לשאר הנאות א"כ שפיר מקר' זה כדרך הנאתן:

ועונ"ל דעיין בלח"מ פ"ה משבועות ד"ה שכתב לחלק דבנשבע שאוכל ואכל אוכלי' שאינם ראוי' קיים שבועתו דכיון שאוכלי' אחשבי' לאכילתו כדי לקיים שבועתו אבל בנשבע שלא אוכל ואכל אוכלי' שאינם ראוי פטור דודאי לא אחשבי' כדי שלא יעשה איסור ע"ש ועיין בר"ן ואשר"י פ"ג דשבועות ובזה יובן יותר מה שנסתפק המל"מ פ"ה מיסוה"ת דמצות עשה מקיים בשלכד"א. ומעתה מצות אכילת מרור ודאי מקיים שלכד"א ועיין שג"א סי' ק' דהרי כל מרור הוא שלכד"א דאין יוצאי' לא בכבושי' וכו' כמבואר סי' תע"ג וא"כ התורה והוא אחשבי' לאכילה ומגו דהו' אכילה לענין מצות מרור הוי נמי אכילה לענין אי' טבל דהרי עכ"ח אחשבי' כדי לקיים המצוה ועיין פלתי סי' ס"ה אות ב' ושפיר הו' מצהב"ע:

ועוד בה שלישית לפמ"ש הר"ן ביומא דע"ח דהני מיני' שאין בהם אי' נעילת הסנדל אין בהם משום אי' הוצאה ביוה"כ לפי שהמנעל אסור ודרכן של בנ"א לצאת באותן המיני' והוי כמשוי רק דרך לבישה להאי יומא ע"ש באריכות. וה"נ אני אומר כיון שאסור לאכול מרור מבושל דאינו יוצא בו וא"כ דרך כל ישראל לאכלה חי בליל פסח למצות מרור שפיר הוי לילה זו כדרך אכילתן ואסור משום טבל ושפיר הו' מצהב"מ וגם שפיר מברכין עליו בפה"א וא"ש. וד' ישמרנו ממשהו חמץ. מכף מעול וחומץ כנפשו היפה ונפש ידידו דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה