אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קצה

תשובה קצד

שיל"ת ב' אויפאלו אור ליום ב' לסדר והי' ברכה תרמ"ג לפ"ק

את קולו שמעתי בקן קולמסו ולא באתי רק על ד"ת מ"ש ליישב הקושי' שבפנקס התשו' שלי מהצדיק עתיק מליסקא זי"ע [עיין תשו' הקודמת] עפ"י קושי' ח"י איך רשאי לתת לנכרי במתנה הא עובר על לא תחנם ותי' כיון דאסור בהנאה ואינו שוה כלום ליכא משום לא תחנם ולפ"ז הני עוברי עברה שרוצי' להחזיק בחמץ ושווה להם אינו רשאי' לתנו לנכרי משום לא תחנם. מכותלי מכתבו ניכר שהורגש בחלישות דבריו כיון שבאמת אינו שווה אבל בלא"ה הוא שיבוש כיון שאינו נותן לנכרי לטובת הנכרי רק להנצל מהאיסור ב"י שוב ליכא משום לא תחנם וכמו"ש הראשונים בגיטי' ל"ח בהא דר"א דשחרר עבדו והשלימו לעשרה דאיסור לעולם בהם תעבודו הוא משום לתא דלא תחנם וכיון דאינו עושה לטובת העבד אלא משום מצוה דידיה ליכא לא תחנם:

ושנית הלא מ"מ טוב לו לתת לנכרי במעמ"ל שאינו עובר אלא פ"א על לא תחנם משישהה אותו בפסח ויעבור בכל רגע אב"י ועיי' מג"א סי' תמ"ד סקי"א וכן יומא פ"ג וזה נראה כונת רש"י חולי' ד"ד שכתב אפי"ה כל מה דמצי למעבד בהיתירא פורתא עביד ולכאו' תמוה כיון דסברוהו כר"י ובין אכילה ובין הנאה הוא בלאו אחה"פ ורש"י ע"כ ס"ל כשיטת רשב"א בנדרים דמכירה נמי הנאה היא ואסורה ולא כרמב"ן שהביא הר"ן שם שאינו דמיהן עיי' חת"ס יו"ד סי' ק"ל דאל"כ לא מקשי רש"י כלום דהשתא נמי מתהני מחמץ שעבר עליו הפסח וא"כ מה התירא פורתא יש יותר במכירה מבאכילה וצריך לדחוק דמ"מ הנאה קיל יותר אבל לפענ"ד הטעם משום דבמכירה נהנה בשעת מכירה ואינו עובר רק פ"א שמקבל החליפי' אבל אינו עובר אח"כ על כל כזית דהא חליפי איסה"נ מותרים משא"כ כשאוכל החמץ שעבר עליו הפסח עובר על כל כזית ושפיר עביד בהיתירא פורתא:

ומ"ש ליישב קושי' תוס' ע"ז כ' ע"א ד"ה ר"י שהקשו דלר"י דס"ל דברי' ככתבן ל"ל לא תחנם לאסור מתנת חנם ת"ל מהכא וכתב דאי מדברי' ככתבן הו"א דוקא מתנה לצמיתות אסור דומי' דנתינה לגר דכתיב תתננה ואכלה להכי איצטריך לא תחנם לאסור אפי' מתנה עמ"ל ידע כי אין שום הפרש בין ממנה עמ"ל ובין מתנה לצמיתות רק לענין מצוה דבעינן שיהי' גוף החפץ שלו אז יש חקירה אם במתנה עמ"ל הוי גוף החפץ שלו או במקדש בגוף החפץ ונותן עמ"ל אבל לענין הנאת המקבל שאסור להתנותו בחנם אפי' להשאיל לו אסור וכדתנן בנדרים לענין מודר הנאה עיי"ש דף מ"ב דהרי מהנהו בהנאת שימוש והנאה נשאר לו לצמיתות ואינה משיבה לבעלי' ומאי נ"מ אם חונן לגוי בקנין הגוף או בקנין פירות וז"ל תשו' הרא"ש כלל ל"ה סי' ב' וה"ה אם קדשה בטבעת שאולה לו ל' יום וא"ל התקדשי לי בהנאת שימוש אם יש בה ש"פ מקודשת אע"ג דאסיקנא בקידושי' עמ"ל אינו קידושי' טעמא דמילתא משום דדמי לחליפין דאורחי' למהדר אבל הכא כי מקדשי לאו במידי דהוי הדר אלא בהנאת שימושה הנשאר בידה ואין סופה לחזור לעולם וכו' ומעתה כשנותן לנכר' מעמ"ל הנאה זו שנהנה עד החזרה אין חוזרת לעולם ומה היתר או איסור תלוי בזה שאין קנין הגוף לצמיתות ואין מקום לדבריו בזה:

ומ"ש ע"ד פלפול לא אפלפל בזה רק מה שהקשה לבסוף על מקנה קידושין דמתנה עמ"ל מותר ליתן ביו"ט דא"כ עדיין תקשי קושי' מג"א סוס"י י"ג מגמרא שבת קל"א דקאמר משום דבידו להפקירו ולא קאמר בידו ליתנן לעכו"ם או לקטן ומזה מוכיח דמתנה אסור ביו"ט ואי מעמ"ל מותר אכתי בידו לתנם במעמ"ל. הנה לא המקנה חידש דבר זה רק המג"א בסי' ש"ו סקט"ו וקשי' דידי' אדידי'. אבל באמת לק"מ גוף ראי' מג"א קשה להולמו דהול"ל בידו ליתנן במתנה דילמא לא יקבל ממנו ועדיפא קאמר בידו להפקירן דזה בידו ממש בלא עזר אדם אחר אלא דמשמע לי' כיון דאמרי' בעלמא דמתנה זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו בודאי ימצא מי שיקבל אבל אי מתנה אסור רק שיתן במעמ"ל אין הדבר בידו שיקיים התנאי ויחזיר והי' למפרע שלו וחייב בציצית ומזוזה ואין הדבר בידו לפטור עצמו וראוי' לדחות שבת:

וזאת שנית דלתת הטלית ובית במתנה לנכרי בלא"ה אין בידו דאסור ליתן לו מתנת חנם וממילא הי' מותר לקבוע מזוזה ולעשות ציצית בשבת ועיקר כונת מג"א שיכול ליתן במתנה לקטן. ובקטן ל"ש מעמ"ל כדאמרי' בסוכה מ"ו ע"ב לא ליקני איניש לולבי לינוקא וכו' מ"ט קטן קנוי קני אקנוי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו והק' אדרבה כיון שאינו יכול לקיים התנאי המעשה בטיל והוי לולב שלו ותי' דהוי כתנאי שא"א לקיימו דתנאי בטל ומעשה קיים עיי"ש ועכ"פ א"א לתת לקטן ע"מ להחזיר דא"י לקיים התנאי וא"כ או המעשה המתנה בטל או שהתנאי בטל והוי מתנה לחלוטין ואסור ביו"ט וא"ש. ובזה הנני חותם בדו"ש באהבה:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה