בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קפו
לחכם אחד מחכמי הזמן שליט"א:
אשר התעורר בגמ' פסחים ב' דפריך שפיר קאמר לי' ר"י לראב"י. ולדעת בעה"מ שהביא הטור סי' תמ"ג לר"ש מותר באכילת חמץ עד הלילה ואף איסור דרבנן אין כאן א"כ דילמא ראב"י כר"ש ס"ל וגם לענין אכילת חמץ לא מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר ומה פריך שפיר קאמר לי' וכו' ע"כ. הנה בהשקפה ראשונה עלה בדעתי דלק"מ דהא עכ"פ מצינו יום שמקצתו מחויב בתשביתו ואסור להשהותו ומקצתו אינו מחויב ומותר להשהותו שוב מצאתי בצל"ח במקומו שעמד בקושי' ותי' כנ"ל:
אבל לפענ"ד המעיין בפני' בבעה"מ בסוגי' דפסחים ז' יראה להדי' שאסור גם לר"ש באכילה ובהנאה משש ולמעלה מדרבנן מיהת. וז"ל שם ואי אכל לי' מיכל משש שעות ולמעלה עד הערב אינו עובר באכילתו שאין לך השבתה גדולה מזו אבל לכתחילה וכו' ולא שרי' לי' לכתחילה למיכל ולא ליהנות בו אבל אם עבר וקידש חוששי' לקידושי' וכו' והביא ירושלמי דמבואר להדי' מודה ר"ש באיסור שהוא אסור איסורו מהו רי"א איסורו מד"ת [וכדעת תוס' ורא"ש בפסחים כ"ח דתשביתו היינו שלכדה"נ ויש לי אריכות דברים בזה במפרש ירושלמי שם ובנוב"י תנינא שהשיג עליו ואכ"מ להאריך] ר"י ור"י תרווייהון אמרי איסורו מדבריהם עיי"ש מבואר דגם לדעת בעה"מ אליבא דר"ש אסור לכהפ"ח באכילה מדרבנן משש שעות ולמעלה וא"כ שפיר מצינו גם לדידי' יום שמקצתו מותר באכילה ומקצתו אסור ופריך שפיר ופלא בעיני על הגאון צל"ח שלא הרגיש בזה:
אלא דא"כ תיקשי על בעה"מ אמאי לא פסק לדרב גידל א"ר דאין חוששין לקידושין אפי' לר"ש ומה בין שש שעות לר"ש לשעה ששית לר"י דהוא ג"כ רק מדרבנן וכמו שהקשה רמב"ן במלחמותיו שם עיי"ש אבל לפענ"ד נראה לפמ"ש בחי' רשב"א קידושין נ"ח דיש דברי' שאסרו חכמים בהנאה ועשאוהו כשל תורה והפקיעו שם בעלי' ממנו ויש דברים אף שאסרו בהנאה מ"מ לא הפקיעו שם בעלי' מיני' עי"ש ולפ"ז בשלמא לר"י דאחר שש שעות אסור מה"ת בהנאה ואפ"ה חייבי' רחמנא בעשה דתשביתו א"כ גם בשעה ששית דאסרו חכמים בהנאה משום שלא יטעה בין שש לשבע ג"כ הפקיעו ממנו שם בעלי' לגמרי כמו בשעה שביעית ולהכי אין חוששין לקידושי' ומ"מ לא ביטלו ממנו עי"ז שא"י לקיים מ"ע דתשביתו בחמץ שלו ועי' סי' תל"ד ס"ב בהג"ה דהרי גילתה תורה דבמה שמופקע החמץ ממנו ע"י איה"נ דחמץ אינו מופקע מידי חיוב תשביתו רק דמחויב בתשביתו מצד שהי' חמץ שלו קודם שבא איסור חמץ אבל לר"ש לדעת בעה"מ שמותר באכילה ובהנאה עד הלילה מה"ת רק חכמים אסרו לאכול וליהנות והיינו רק לכתחלה אבל לא הפקיעו ממנו לגמרי שם בעלי' ע"י הפקר ב"ד ולכן שפיר חוששין לקידושי' דכיון דלא חשו משום שמא יטעה בין שש לשבע דגם בשבע אינו אסור מה"ת לא הפקיעו שם בעלי' וגם לא רצו להפקיע לגמרי דא"כ יהי' בטל ממ"ע דתשביתו ונהי דגילתה תורה בתוך זמנו דמחויב בתשביתו אף דאבה"נ ואינו שלו היינו כד' לתקן לאו דב"י שהוא נל"ע אבל קודם זמנו דאינו עובר בב"י אינו מחויב בתשביתו אם אינו שלו ולכן לא הפקיעו שם בעלי' לגמרי וחוששין לקידושין:
ובזה מיושב מה שתמה בישועות יעקב סי' תמ"ג על רמ"א שם שכ' חמצו של עכו"ם אסור ליהנות ממנו ואמאי הא לדעת תוס' אינו אסור רק באכילה מה"ת ולדעת רז"ה מותר מה"ת אפי' באכילה ואפי' לשיטת הר"ן דאבה"נ מה"ת אינו רק משום מ"ע דתשביתו אבל בחמץ של נכרי דליכא תשביתו בשל אחרים למה אבה"נ. ולפימ"ש הרי אפי' לרז"ה דמותר באכילה מה"ת מ"מ אסור מדרבנן אפי' בהנאה מכ"ש לשאר פוסקים וא"כ חזינן דלאו משום מ"ע דתשביתו אסרו חכמים בהנאה וא"כ בשל נכרי נמי וא"ש:
ואמנם עוד נ"ל דבר חדש עפימ"ש תוס' שבת כ"ד ע"ב ד"ה לפי שהק' למה אין שורפין תרומה טמאה ביו"ט הא אפשר ליהנות ממנו בשעת שריפה ותי' דהא דמותר ליהנות בשעת שריפה היינו אם שורפו לשם מצוות ביעור אבל אסור ליהנות ולהדליק לצורך עצמו וכיון דמדליק רק לשם מצות ביעור אסור ביו"ט עיי"ש. ולפי"ז אני אומר דהא דס"ל לבעה"מ שמותר באכילת עד הלילה היינו אם אוכלו לשם מצות תשביתו אפי' כדרך אכילה אבל אם אוכלו לשם הנאה ולא לשם מצוות ביעור אסור מה"ת דלהכי אהני מה דאפקי' רחמנא בלשון תשביתו שאסור לאכלו שלא לשם מצות ביעור. ולפי"ז גם לר"ש לדעת בעה"מ שפיר מצינו יום שמקצתו אסור באכילת חמץ ומקצתו מותר מה"ת באוכל שלא לשם מצות ביעור ופריך שפיר ולק"מ. ולפ"ז יצמח דין חדש דגם לבעה"מ אינו מותר באכילה עד הלילה אלא לבעלי' שמקיימין בו מצות תשביתו אבל לאחרים אסור באכילה מה"ת ועי' נוב"י או"ח מהדו"ק סי' ט"ו וא"כ א"ש פסק רמ"א הנ"ל דחמץ של עכו"ם אסור ליהנות בו כיון דבזה ליכא מצות תשביתו א"כ לכ"ע אסור מה"ת. ובזה יתיישבו עוד הרבה קושי' שנתקשו האחרונים על בעה"מ ותו לא מידי כעת. דברי ידידו הדו"ש:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: