בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קפד
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ויחי תרס"א לפ"ק:
יהי שלום בחילו להמופלג מלא פלג מו"ה וכו'. מכתבו הראשון וגם השני הגיעני וכדי לעורר קנאת סופרי' ירבה חכמה הנני להשיב ומה שהעיר על סתירת הצל"ח דבריש פסחים כתב דבע"פ אחר חצות עובר בעשה דתשביתו ושם דף ו' ד"ה משש כתב דאינו עובר בעשה דתשביתו עד שתחשך. לק"מ ואין כאן סתירה כלל דבדף ו' לא כתב אלא דאינו עובר בע"פ אחר חצות על עשה דתשביתו בכל רגע כמו שעובר בב"י ואם השבית רגע קודם שחשכה לא עבר על עשה זו אבל אם לא השבית עד שחשכה עבר על עשה זו לפי שלא השבית ביום י"ד אחר חצות המני' דמילה בשמיני דאם מל קודם שתחשך לא עבר על עשה דוביום השמיני אף שלא מל עד סוף היום אבל אם לא מל גם בסוף היום ודאי עבר עשה דוביום השמיני ומ"מ יפה כתב בריש פסחים דמשו"ה בחרו בבדיקה ולא בביטול לפי דביטול לא מהני אלא משום דבלאה"נ אינו ברשותו כיון שאסבה"נ וכמ"ש הר"ן ובע"פ אחר חצות דאכתי מותר בהנאה לר"ש לא מהני ביטול ואף דלדידי' אינו עובר בב"י עד הלילה מ"מ כיון דהביטול לא מהני ולא השביתו אפי' בסוף היום עבר על עשה דתשביתו עכ"פ פעם אחד וזה פשוט ואם אולי ימלא בדוחק משמעות הלשון דלא משמע כן אין לדקדק כ"כ בלשונות אחרונים:
וגם מ"ש בשם הגאון מבערזאן נ"י דנעלם מן הצל"ח דברי מג"א סי' תמ"ד סקי"א שכתב ועשה דתשביתו חמיר טפי שכל שעתי' עובר עליו ע"ש. לבבי לא כן ידמה דהצל"ח לא כתב דאינו עובר עשה של תשביתו בכל רגע רק בע"פ אחר חצות דאינו עובר עד שיעבור עליו היום ולא השבית אבל אחר שעבר עליו היום ולא השבית שוב עובר על עשה זו בכל רגע וכמ"ש מג"א ואל תתמה ע"ז כי מצינו כזאת ברפ"ק דר"ה דאינו עובר בבל תאחר עד שיעבור עליו ג' רגלי' וכיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום ויום עובר בב"ת. ומכ"ש כאן די"ל דמשהגיע לילה ועובר בכל רגע על ב"י עובר נמי על עשה דתשביתו בכל רגע ורגע ומ"ש מג"א דבכל שעהי' עובר בעשה דתשביתו היינו בפסח ואף דמפשטות הדברים שם נראה דאפי' יכול לחזור אחר המילה קודם הלילה ולבער נמי חוזר קודם המילה כדי לבער חמצו אף דאז אכתי אינו עובר בעשה דתשביתו כל רגע הא לא קשי' דכיון דמשכחת דעובר בעשה דתשביתו בכל רגע דהיינו בפסח עצמו שוב חמירא האי עשה דאפי' בי"ד דאינו עובר בכל רגע נמי דחי עשה אחריתא דקילא דלא משכחת בה שיהא עובר בכל רגע וכעין זה כתבו ראשונים בהאי דכתובות מ' דאי אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל ומשו"ה אפי' כי אמרה בעינא נמי קילא עשה זו עי' ש"מ שם וכן בהאי דיבמות ה' שכן ישנו בשאלה ומשו"ה אפי' נדר ברבים וע"ד רבים דליתא בשאלה נמי קילא עשה זו משום דמשכחת לה בשאלה וה"נ כיון דעשה דתשביתו משכחת לה שעובר בכל רגע בפסח שוב גם בי"ד דאינו עובר בכל רגע חמירא ודחי עשה אחרת דמילה. וזה מדוקדק בלשון מג"א שכתב ועשה דתשביתו חמיר טפי שכל שעתא עובר עליו והנך תיבות חמיר טפי הם למותר ולא הו"ל למימר אלא ועשה דתשביתו כל שעתא עובר עליו אלא כדכתיבנא דאפי' בזמן שאינו עובר בכל שעתא נמי חמיר משום דיש זמן שעובר בכל שעתא. משא"כ במילה לא משכחת שיהא עובר בעשה בכל שעתא דביום ח' אינו עובר על עשה דביום השמיני עד שיעבור היום ולא מל ואח"כ אין שום מצוה מיוחדת על האב למול כמ"ש מחה"ש שם רק שהוא מחויב למולו כמו שב"ד וכל ישראל מחויבי' ולאו מצוה דילי' הוא ולא רמי' עלי' יותר מעל כל ישראל ועי' תוס' סוכה מ"ב ד"ה מהו דתימא אבל מצוה דילי' של אב אינה אלא ביום ח' ובעשה זו א"א שיעבור בכל שעתא רק פ"א כשעבר יום ח' ולא מל ובזה מיושב מה שקיהה מחה"ש שם על המג"א. וא"כ אין סתירה כלל מדברי מג"א לדברי צל"ח:
ומה שביקש' לבאר לו התוספתא ספ"ק דחגיגה וזה תוארה היתר נדרים פירחים באויר וכו' הלכות שבת וחגיגות ומעילות כהררי' התלוי' בשערה מקרא מועט והלכות מרובות אין להם על מה שיסמכו מכאן הי' ר"י אומר צבתא בצבתא מתעבדת קמייתא מאי הוית הא לאו ברי' הות ופותר אין לה מה ענין זל"ז ועי' פסחים נ"ד. הגם כי אין דעתי נוחה כי צעירי ימים יבלו זמנם בחיפוש דברי' מפליאים והלא טוב יותר ללמוד גפ"ת ושאר דברים הצריכים ראשונים ופוסקים מ"מ לעשות חפצו אכתוב מה שנלפענ"ד בזה דהנה באמת הוא דבר חידוש שגופי תורה כשבת וחגיגות ומעילות אינם רק מקרא מועט ומהראוי הי' להאריך בהם ולבארם יפה בקרא מרובה. אבל כבר האיר עינינו בזה חת"ס בספרו תורת משה פ' ח"ש על מה שאחז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בני' כי תוה"ק היתה כתובה לפניו במרום באותיות קדושי' והקב"ה צירפם ועשה מהם ס"ת עי' רמב"ן בהקדמת בראשית ולכן תורתן של בנים והמצות שהענין בעצמותו קדוש רם ונשא וגבה מאוד די לו במלבוש קטן אות א' מאותיות הקדושים בס"ת אבל שיחתן של עבדי אבות שאין הענין קדוש כ"כ הלבישו באותיות קדושי' הרבה כדי להעלותם בקדושה ע"ש וא"כ שפיר גופי תורה הם מקרא מועט. ומצאתי און לזה דעיי' בס' מגן אבות לרשב"ץ באבות פ"ה משנה ו' שכ' וי"א אף צבת בצבת עשוי' שלא מחמת קבלה אמרו כן אלא ראי' נתן לדבריו שהרי הצבת בצבת עשוי והראשונה מי עשה בודאי מאילי' נעשית בי"ש וא"א בששה ימי בראשית שלא נזכר בריאותה ואח"כ א"א א"כ ברואה הי' בי"ש ביהש"מ וכו' ע"ש. ואכתי קשה אמאי לא נזכר בריאות ביהש"מ בתורה ולפי הנ"ל א"ש למ"ש אלשיך הקדוש בפ' וירא בפסוק והנה איל אחר כי כל מה שנברא ביהש"מ שהוא סמוך לשבת חלה עליהם קדושה הגדולה מקדושת שבת והי' רם ונשא מכל יצורי עולם ע"ש באריכות ולכן לא הי' צריכי' להתלבש כלל באותיות התורה ולהכי לא נזכר בריאותם בתורה. ולפ"ז נדרש כמין חומר דלפי שאמר ה' שבת וכו' מקרא מועט דלפי גודל קדושתו די לו באות א' בתורה מכאן אר"י צבתא בצבתא וכו' וקמייתא ברי' הוית וע"כ נבראת ביהש"מ כרשב"ץ הנ"ל וקדושתה גדולה כאלשיך הנ"ל וא"צ להתלבש באותיות קדושי' של תורה ולכן לא נזכר בריאותה בתורה. והאל הקדוש יקדשנו במצותיו ויתן חלקנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו. כנפש החותם בברכת התורה ולומדי':
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: