אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קעט

תשובה קעח

עוד להנ"ל

מה שהשבת על דברי דמשו"ה ס"ל למכילתא דשאור בכרת משום דס"ל כר"ש דכ"ש למלקות ולדידי' גם שלכדה"נ חייב מתוס' שבועות דזדונו בכרת ל"ה אלא בכזית אינני יודע מה קשי' דודאי אי חייב בכ"ש מוכח דגם שלכדה"נ חייב דכ"ש הוי שלכדה"נ אבל אי כ"ש פטור ובעי כזית אינו מוכח דשלכדה"נ פטור דהא דבעי כזית אינו משום דפחות מכזית הו' שלכד"א אלא משום שיעורי' וכיון דלר"ש כ"ש למכות ש"מ דכל אכילה שבתורה הוא אפי' שלכד"א ולא אמרו כזית היינו הל"מ אלא לענין קרבן שתלוי בזדונו כרת וזדונו כרת הי' הל"מ שהוא דוקא בכזית אבל שיהי' פטור מכרת בשלכדה"נ לא הי' הל"מ וכדקאי קאי דאכילה הוא אפי' שלכדה"נ כמשמעותי' דקרא וחייב כרת ועי' במל"מ פ"א מחמץ ה"ז וא"ש:

ומ"ש בפי' הירושלמי פ"ה דתרומות דקאמר מודה ר"ל בעתיד להשלים הוא נאה לחדודי אך מ"ש בשם מל"מ פ"א מחמץ ה"ז דלר"ל ח"ש הוי שלכד"א לא טוב עשית כי לא נזכר שם מזה כלל רק דס"ל סתם אכילה בכזית וגם מ"ש בשם מל"מ דמשו"ה שלכד"א מותר ולא אמרי' דאחשבי' משום דאין מחזיקי' אותו ברשיעי ודאי לא אחשבי' כדי שלא יעשה אי' אינו במל"מ רק במ"ח מצוה רפ"א עפ"י דברי לח"מ פ"ה משבועות על כן תיזהר מזה ובכיוצא בזה:

והנ"ל בפי' הירושלמי לפמ"ש במק"א [עי' לעיל סי' ק"מ] ליישב קושי' מהרש"א שבועות כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה דמוקי' שכתבו דלר"י דח"ש אסור מה"ת מצי לאוקמא בשלכדה"נ דאינו אסור אלא מדרבנן וכתב מהרש"ל ור"ש דפוטר כיון דס"ל כ"ש למכות ה"נ שלכדה"נ אסור מה"ת ואמרתי דודאי שלא יאכל אדם רק ח"ש ולא יאכל אח"כ יותר בכא"פ הוי שלכדה"נ אבל אם אוכל כבא"פ הוי כד"א אף שאינו נותן בפ"א לתוך פיו רק ח"ש ולכן לר"ש דס"ל כ"ש למכות דאנו דנין לאחר שלא אכל יותר מכ"ש הו' שלכדה"נ ואפ"ה חייב מלקות א"כ ה"נ בכל שלכדה"נ אבל בח"ש לר"י דאחר שלא אכל רק ח"ש אין לדון כלל דאין בו חיוב רק אי' בעלמא רק קודם שאכל אנו דנין אם מותר לאכול בזה שפיר אמרי' דאסור לאכול מה"ת הואיל וחזי לאצטרופי ולאכול עוד ח"ש בכא"פ והרי זה דרך אכילה ליתן לתוך פיו בפ"א ח"ש ואפי' לא אכל אח"כ יותר מ"מ איסורא דעביד עביד והנה בהא דאמרי' ח"ש אסור מה"ת הואיל וחזי לאצטרופי פי' האחרונים כיון דחזל"א בכבא"פ ע"כ ח"ש אסור מה"ת דאם הוא מותר איך לוקי' אם אכל אח"כ עוד ח"ש בכא"פ וזה הוא קושי' לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת אלא דר"ל ס"ל דודאי אם אין בדעתו לאכול יותר מח"ש הו' שלכד"א ומותר מה"ת ואפי' אוכל אח"כ עוד ח"ש בכא"פ פטור משום דאכילת ח"ש ראשון הי' שלכד"א ובטלה דעתו וא"כ ל"ש חזי לאצטרופי כלל דהא באמת אינו חזי לאצטרופי אבל אם בדעתו לאכול עוד ח"ש בכא"פ זה הוי כד"א לתת בפ"א לתוך פיו רק ח"ש ואסור מה"ת ושפיר מצטרף והיינו כונת הירושלמי מודה ר"ל בעתיד להשלים וא"ש:

ומענין לענין כתבת ליישב קושי' פלתי סי' ק"י על ירושלמי דמשני דמשו"ה אין עושי' יו"כ ב' ימים מס' מפני הסכנה א"כ לר"ל דח"ש מותר מה"ת תקשי לא יאכל וישתה רק פחות מכשיעור וקיים עינוי דאו' ומ"מ אין כאן סכנה. וכתבת למ"ש מל"מ פ"א מחמץ בדעת הרא"ם דבהא פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל דסתם אכילה כ"ש משמע ור"ל סתם אכילה משמע כזית ומשו"ה ח"ש מותר מה"ת וק"ל למ"ש ר"ן פ' יו"כ דכיון דמנעל אסור ביו"כ גם שאר מיני' הוי דרך מלבוש א"כ לר"ל אמאי ח"ש מותר כיון דכזית שלם אסור א"כ ח"ש הוי אכילה אך זה שיבוש דהא יכול לאכול ח"ש היתר לכן לא הוי ח"ש אכילה ולפי"ז ביו"כ דהכל אסור וא"י לאכול רק ח"ש א"כ הוי ח"ש אכילה ואסור מה"ת ומיושב קושי' פלתי. וזה ג"כ טעם ירושלמי דמודה ר"ל ביו"כ. הנה השתא דאתית להכי אינך צריך לפלפולך רק דירושלמי לשיטתו לק"מ קושי' פלתי דביו"כ גם ר"ל ס"ל ח"ש אסור מה"ת יהי' מאיזה טעם שיהי':

אבל דבריך אינם מחוורי' כיון דלר"ל סתם אכילה בכזית א"כ כ"מ שאמרה תורה לא תאכל פירושו כזית ומשו"ה ח"ש מותר וא"כ מה בכך שאינו רשאי לאכול כשיעור מ"מ לא אסרה תורה אלא כזית ולא פחות ומה בכך אם ח"ז הוא דרך אכילה או לא התורה לא אסרה רק כזית שהוא פי' לא תאכל סתם ועוד דגבי יו"כ שיעורא בכותבות שהוא יותר מכזית וגם כזית הוי ח"ש וא"כ ודאי אין לומר דהטעם דח"ש מותר משום דאין זה דרך אכילה וע"כ מותר מטעם אחר וא"כ מה בכך שא"י לאכול כשיעור מ"מ ח"ש מותר מה"ת ועוד דביו"כ לא כתי' כלל אכילה רק ועיניתם או לא תעונה ובפחות מכותבות ליכא יתובי דעתי' ואכתי איכא עינוי ומותר מה"ת אף שא"י לאכול ככותבות יתר דבריך נכונים ואין הזמן להאריך וה' שנותיך יאריך. בטוב ובנמימים. חמדת הימים. כנפש אביך הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה