בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קנג
שיל"ת ב' אויפאלא יום א' י"א ניסן תרנ"א לפ"ק:
שוכ"ט ושמחת יו"ט לידינ"פ מחותני הרב הגאון הגדול כקש"ת מו"ה זוסמאן סופר ני' אבדק"ק פאקש:
יקרת מכתביו בא הנה בשעה שלא הייתי בביתי וכבואי לביתי בד' העבר הייתי טרוד מאוד במילי דפסחא ולא הי' אפשר להשיב מפני הכבוד עד היום אשר ביקש אודות בנו צר לי מאוד כי אינני יכול למלאות מבוקשו בזה כי גדרתי בעדי ולא אצא בל"נ לסמוך בהיתר הוראה מפני מעשה שהי' לא ניתן לכתוב וגם קודם לזה משכתי ידי מזה ודי בזה:
ומה שדקדק בתוס' פסחים ט' ע"ב ד"ה היינו שהקשו דגבי תשע חניות ליכא חזקת היתר ואמאי לא כתבו דאיכא חזקת אי' כמו"ש בנדה ח"י ד"ה הולך. לפענ"ד דברי תוס' נדה תמוהי' דמה חזקת אי' שייך שם הא הרוב ודאי יצא מחזקת איסור והמיעוט ודאי לא יצא מחזקת אי' והוא אסור ודאי מסופקי' אם חתיכה זו מרוב שהוא ודאי היתר או ממיעוט שהוא ודאי אי' ואיך שייך בזה בהמה בחזקת אי' עומדת. ובסברא זו פירשתי דברי רבינו ברוך שבהג"א פ"ק דחולין שהק' איך נאמן ע"א בשחיטה הא איתחזק אי' ובשלמא אם נמצאת שחיטה כהוגן וא"י אם מומחה שחטה אמרי' רמא"ש מומחין הן אבל היכי שנתנו לו בשר לאכול ניחוש שמא הרגו בקופיץ ותי' ר"ב כיון דרמא"ש מומחין הן לא בעי' תרי אע"ג דאיתחזק אי' והוא תמוה דאכתי איך מיישב הקושי' שמא הרגה בקופיץ ואמרתי דסברתו כיון דאם שחטה ודאי כשרה אע"ג דאיתחזק אי' משום רמא"ש מומחין א"כ הספק רק אם שחט או הרגה בקופיץ והרי ודאי יש בהמות שחוטי' כהוגן והספק על בשר זה אם הוא מבהמה שחוטה או מהרוגה בקופיץ וע"ז ל"ש חזקת אי' ושפיר ע"א נאמן ועי' בנוב"י קמא אה"ע סי' ל"א בין ראוהו חי מבערב ובין לא ראוהו חי מבערב דאם ראוהו חי שפיר מוקמי' אדם ידוע בחזקת חיים אבל בלא ראוהו חי אטו ליכא מת בעולם ל"ש חזקת חיים כיון שאין אנו מסופקי' על אדם ידוע רק אם נגע בחי או במת ע"ש וה"נ דכוותי'. ואין בידי ליישב אלא לדחוק דכוונת תוס' דהאי מקשן ס"ל דהא דט' חניות מוכרת בשר שחוטה אין הפי' שאנו יודעים בודאי שהבשר שבט' חנויות הוא כשר רק שאנו יודעי' שמוכרי' בשר שחוטה ורוב השחוטות כשרות וזה שפיר הוי נגד חזקת אי' דבהמה בחיי' בחזקת אי' עומדות וא"כ הוי רוב כשרות נגד חזקת אי' ולהכי פריך שפיר. אבל אין מוכרח די"ל דמיירי שאנו יודעי' בודאי שהשחוטות שבט' חנויות הם כשרות ואין כאן חזקת אי' וכנ"ל ולכן הקשו בפסחים דעכ"פ ליכא חזקת היתר:
ומה שנתקשה איך מדמה ט' ציבורי' לט' חנויות הא בט' ציבורי' הי' לכל ככר חזקת מצה קודם שנתחמץ ומנין שקבוע דוחה רוב וחזקה. לפמ"ש לק"מ דכאן ודאי איכא מיעוט שיצא מחזקתו ול"ש חזקה רק רוב אבל מלבד זה נ"ל דבחי' רמב"ן ע"ז ס"ו נתקשה במשנה פ"ב דערלה דמבואר דשאור ועיסה הוי מב"מ והא אינו שוה לא בשמא ולא בטעמא ותי' דשאני עיסה הואיל וראויין להמתין והוי חמץ ובר"ן הגי' והוי שאור ממילא משו"ה הו"ל מב"מ מהשתא ועיי' חי' חת"ס שם ולפי"ז ל"ש כלל חזקת מצה הא ממילא נעשה חמץ וא"א שישאר מצה אלא ע"י מעשה שאפאה קודם שנתחמץ וא"כ הו' חזקה דתלי' במעשה ולא אזלי' בתרי' כמו ברובא דתלי' במעשה:
ומה שחקר לדעת על מ"ש לו פ"א חילוק בין אם אנו דנין על כלל ובין אם אנו דנין על הפרט איני זוכר עתה אולי הוא סברת נוב"י שהזכרתי לעיל או סברת תוס' ורא"ש בשבועות מ"ה גבי אחזוקי אינשי בגנבי או אולי כוונתו על דברת דג"מ יו"ד סי' ט"ו. ויען כי הזמן גרמא דהאידנא טרידנא טובא אמלא כפי קיצור ואי"ה בפ"א נתעלם באהבים ונחדש ימינו כימי קדם כנפש מחותנו הנאמן באהבתו המאוה לו כ"ט:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: