בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קמו
שיל"ת ב' אויפאלו ד' וירא תרנ"ח לפ"ק:
שוכ"ט לבני אהובי הרבני החריף ובקי. זך ונקי מו"ה יודא צבי ני' בק"ק שאראש פאטאק יע"א:
קבלתי מכתבך וכו' ומה שתמהת על ב"י או"ח סי' תכ"ט שכתב ונראה דה"פ דמס' סופרים וכו' דמשמע מכל דבריו שם שבר"ח ניסן לא הקריב שום נשיא רק ביום שאחר ר"ח התחילו להקריב שהוא נגד גמ' ערוכה בשבת פ"ז דתנא אותו יום נטל עשר עטרות וא' מהן ראשון לנשיאי' וכו' אלמא דבאותו יום שהוקם המשכן התחיל הקרבת הנשיאי'. עי' רמב"ן בחומש פ' נשא בפסוק ויקריבו נשיאי ישראל שהביאו את העגלות מלאי' בקרבנותם לפני המשכן והשם צוה קח מאתם וכו' ואח"כ לקחו הנשיאי' את קרבניהם מעל העגלות ויקריבו אותם לפני המשכן כי הי' חושבי' להקריב הכל בו ביום וכו' והשם צוה נשיא א' ליום יקריבו ע"ש וא"כ שפיר יכול להיות שצוה שהראשון יקריב למחרתו כמ"ש ב"י ומ"מ הי' ר"ח ראשון להקרבת הנשיאי' קרבניהם לפני המשכן אבל לא הקריבו על המזבח עד יום אחר ר"ח הם מדוייק בלשון הגמ' ראשון לנשיאים ולא קאמר ראשון לקרבן נשיאי' וגם רש"י פי' ראשון להקרבת הנשיאי' לחנוכת הבית ולא פי' לחנוכת המזבח לפי שאין פי' להקרבת נשיאי' ע"ג המזבח רק להקרבת נשיאי' לפני המשכן וזה לא הי' דוקא לחנוכת המזבח רק גם עגלות ובקר לשאת המשכן והי' לחנוכת הבית:
ומה שהכריח הב"י לפרש כן הוא עפמ"ש תוס' שם בשבת הא דלא חשיב ראשון להקמת המשכן משום דאמרי' במדרש שכל ז' ימי המילואי' הי' משה מעמיד את המשכן ומפרקו ויש אגדות חלוקות בזה ומס' סופרי' ע"כ לא ס"ל כן מדחשיב א' בניסן יו"ט לפי שהוקם המשכן ומנ"ל הא דילמא הוי יו"ט משום הקרבת הנשיא כמו שאר ימים אע"כ דנשיא ראשון לא הקריב עד למחר. ולפ"ז בלא"ה אין תמיהתך תימא שהם אגדות חלוקות כאשר הם חלוקי' ביום הקמת המשכן. ואפשר עוד כיון שכל נשיא עשה יו"ט ביום הקרבת קרבנו לא ניחא לי' לב"י שהנשיא הראשון יפסיד יו"ט בלילה שלפניו ומקצת היום:
ומה שהערת על מ"ש ב"י דמשכחת ה' ב' ה' בניסן אחה"פ לבני א"י שאין עושין פסח אלא ז' ימים ונשאר מניסן אחה"פ ח' ימים ואם חל יום א' של פסח בה' משכחת ה' ב' ה' ובזמן שמקדשי' ע"פ ראיי' משכחת ב' ה' ב' שחל יום א' דפסח ביום ב' וק"ל דאם חל יום ראשון ש"פ ביום ב' או ה' א"כ הוי יום ב' או ה' שאחה"פ א"ח והרי אמרי' בסוכה, מ"ה ע"ב כל העושה איסר לחג וכו' כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וילפי' לי' מקרא ופירש"י בלשון ב' וי"א יום אחר החג וא"כ אסור להתענות בו ואיך התענו התלמידי'. כבר דברו מזה מג"א ומחה"ש סוס"י תכ"ט ע"ש אבל לפענ"ד לק"מ דודאי מי שבטוח בעצמו שלא יבא לידי עבירה ע"י אכילה ושתיה ומשתה ושמחה אם עושה איסר לחג באכילה ושתי' הוי כאלו בנה מזבח ושולחנו של אדם מכפר עליו אבל מי שמתירא לנפשו שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמ"ש הטור שם דמה"ט מתעני' באשכח אחה"פ ואחר סוכות ודאי א"צ לעשות איסר לחג באכילה ושתי' ולהוסיף חטא על פשע ומותר להתענות בא"ח וקרא דסוכה אסמכתא בעלמא ויש ליישבו דשני פירושי' של רש"י אמת וה"פ דקרא אסרו חג בעבותי' שאוסר היו"ט באכילה ושתי' שלא יבא לידי עבירה אז הוא עד קרנות המזבח כאלו הקריב קרבן ואז וי"א יום אחר החג אבל מי שא"י לאסור החג בעבותי' שלא יבא לידי עבירה שפיר מותר להתענות יום אחר החג:
ובזה יש ליישב קושי' הב"י שם עמ"ש הטור ונ"ל דהנך נ"י אחה"פ קאמר כמו שרגילי' באשכנז וכו' ותמה ב"י הא באשכח מתעני' אחר ניסן והתלמידי' הי' התעני' בניסן ולפמ"ש א"ש דקאמר שמתעני' בניסן אחה"פ והרי לא משכחת לה אא"כ מתעני' בא"ח והרי אסור להתענות וע"ז תי' כמו שרגילי' באשכנז וכו' ושמא מתוך כך באו לידי עבירה וכו' כן התלמידי' מותרי' להתענות בא"ח ואין מצוה באכילה ושחיי' אם יש לחוש שמא מתוך כך יבואו לידי עבירה וא"ש. ובזה אומר שלום לך ושלום לעזרך מקודש כנפשך ונפש אביך הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: