בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קמב
שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' וראשו מגיע השמימה תרמ"ו לפ"ק:
ברכות שמים מעל לכבוד מחותני ידינ"פ הרב הגאון הגדול כמו"ה אליעזר זוסמן סופר ני' אבדק"ק האלאש והגלילית וכל מרבית ביתו לשלום יפקדו:
ארכו הימים אשר לא כתבתי לו תשובה שלימה כי לא הרשני עתי להשיבו מחמת טרדות רבות בעניני' שונים והיום כי נפניתי מעט באתי להשיב בד"ת ולמידי' ומשיבין. ואשר תמה בש"ס עירובי' מ"ג הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וביו"ט ובעי למיפשט דיש תחומי' למעלה מיו"ד וא"כ משיח ודאי לא יבא בשבת ובי"ט משום איסור תחומי' ומשו"ה מותר וק"ל לפר"מ הא תחומין ביו"ט לרוב הפוסקים הוא רק דרבנן ואיך יתכן לדחות זמן גאולה משום גזירה דרבנן. והנה בגוף הדבר שכתב דלרוב הפוסקים אפי' למ"ד תחומי' מה"ת בשבת מ"מ ביו"ט אינו רק מדרבנן לא ידעתי מני ומני ואדרבה הפר"ח באו"ח סי' תצ"ה אות ג' הביא ראי' מרש"י ותוס' חגיגה י"ז ריש ע"ב דבשבת ויו"ט שווין לענין איסו' תחומי' מה"ת אלא שהפר"ח שם והפמ"ג או"ח סי' רצ"ה הביאו ראי' ממ"ש תוס' פסחים ה' ע"ב ד"ה לחלק וביצה כ"ג ד"ה ע"ג דלמ"ד הבערה ללאו יוצאת מותר ביו"ט משום דאין שם מלאכה עלה ע"ש א"כ ה"נ גבי תחומי' דבשבת ליכא אלא לאו כדאמרי' סופ"ק דעירובין א"כ אינו אסור מה"ת ביו"ט. ולפענ"ד אין זה ראי' דדוקא בהבערה כ' תוס' כן דאי ללאו יצאת מותרת ביו"ט משום דהתם כתי' ביום השבת מיותר למעט יו"ט וכמ"ש המ"מ רפ"א מיו"ט דמה"ט ס"ל לרמב"ם דאמרי' מתוך בהבערה משום דביום השבת מיותר דהרי בשבת מיירי קרא לעיל מיני' ע"ש ועי' פר"ח רסי' תצ"ה ובס' בינה לעתים ריש ה' יו"ט אבל בתחומי' דילפי' מאל יצא איש ממקומו ביום השביעי דאין ביום השביעי מיותר דאי לא כתי' ביום השביעי הו"א דקאי איום השישי שלפניו ולא אשבת שלפני פניו שפיר י"ל אף דהוי רק לאו מ"מ שפיר ילפי' יו"ט משבת דיו"ט נמי איקרי שבת כדאמרי' בכ"ד:
ועונ"ל לפמ"ש הרמב"ם בתשו' שהביא ב"י או"ח סי' ת"ה דמשו"ה אין בימים ובנהרות איסו' תחומי' מה"ת לפי שהם כרמלית שהטלטול בהם אינו אסור אלא מדרבנן ולא יתכן שיהא המעביר ע"פ המים אסור רק מדרבנן והמהלך לוקה מה"ת וכו' וביאר חת"ס ח"ו סי' צ"ח משום דהעברת ד"א ברה"ר אף דהלכתא גמירי לה היינו לשיעורה אבל עיקרה נפקא מקרא דאל יצא קרי בי' אל יוציא כמבואר סופ"ק דעירובין ותחומי' נמי מהתם נפקא אלא דבהוצאה והעברה איכא סקילה ותחומי' אינו אלא לאו בעלמא והשתא ומה לענין איסו' סקילה מפרשי' ממקומו דומי' דדגלי מדבר למעוטי מים מכ"ש לענין תחומי' דליכא אלא לאו ע"ש ולפ"ז נ"ל אף דשאר איסורי לאוין דשבת אינן אסורי' ביו"ט מ"מ לאו דתחומי' דילפי' מאל יצא כיון דמהאי קרא ילפי' נמי הוצאה והוצאה מרה"י לרה"ר שייך נמי ביו"ט ואפי' למה שנסתפק בס' בינה לעתים פ"א מיו"ט ה"ו אם איסו' ד"א ברה"ר שייך ביו"ט ע"ש וע' תשו' כת"ס או"ח סי' ס"ח וסי' ע"ז מ"מ היינו רק מעביר ד"א ברה"ר דהלכתא גמירי לה ועי' כפ"ת ר"ה כ"ט אבל הוצאה מרה"י לרה"ר ודאי שייך ביו"ט וא"כ הה"נ תחומי' דילפי' מהאי קרא נמי שייך ביו"ט כמו בשבת ואסו' מה"ת דאין סברא דלענין הוצאה דילפי' מיני' ועי' תוס' בשבת דף ב' ד"ה פשט קאי נמי לענין יו"ט ולענין תחומין דילפי' מהאי קרא גופא והוא רק בשבת ולא ביו"ט. ובלאה"נ לדברי, חת"ס הנ"ל אין מקום לספק של הבל"ע שבנוי' אהא דאין למידי' מהלכה כיון דעיקר העברה בר"ה הוא מקרא דאל יצא רק שיעור ד"א הוא הל"מ שפיר למידי' ממנה דהרי כל השיעורי' נמי הם מהלמ"ס ואפ"ה למידי' באחד מי"ג מידות וא"כ אין ראי' ממ"ש תוס' גבי הבערה לענין תחומי'. ובזה א"ש נמי מ"ש פר"ח שם ממחמר על איסור התומי'. ובזה א"ש מה שעמד בטו"א חגיגה הנ"ל ע"ד תוס' דלרע"ק ניחא הא יו"ט קיל משבת ואיך למידי' איסו' תחומי' מה"ת ביו"ט דקיל משבת דחמור ע"ש. ולפמ"ש ניחא כיון דאיסו' תחומי' ואיסו' הוצאה מחד קרא נפקא בשבת כמו דהוצאה האיסו' הוא גם ביו"ט הה"נ בתחומי':
אלא דלפ"ז קשי' לי מ"ט מותר לשתות יין ביו"ט אי יש תחומי' למעלה עיו"ד ואמאי לא נימא דבי"ט שפיר יכול בן דוד לבא מחוץ לתחום משום מתוך שהותרה לילך חוץ לתחום לצורך אונ"פ לאכול שם או להביא אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך כמו דאמרי' מתוך גבי הוצאה בכה"ג ועי' באו"ח סי' תקח"י ואי משום דבעי' צורך קצת לתוס' מה"ת ולרש"י עכ"פ מדרבנן מ"מ הלא ביאת משיח מקרי צורך היום קצת עכ"פ הן אמת דמסוגי' דביצה דף כ"ה ושו"ע או"ח סי' תקט"ו מוכח דבתחומי' לא אמרי' מתוך אבל לא ידענא טעמא מאי ולמה באמת ל"א בתחומי' מתוך:
ועלה בדעתי סברא ישרה דלא הותר לצורך אונ"פ אלא מלאכה הנעשית באונ"פ עצמו כגון בישול ואפי' והוצאה דמשכחת באונ"פ עצמו דהרי אם מוציא אונ"פ אין האיסו' משום שהוא יוציא מרה"י לרה"ר או נכנס או הולך ד"א ברה"ר רק משום שנושא המאכל וכיון דמשכחת מלאכה באונ"פ עצמו והותרה לצורך אונ"פ הותרה נמי אפי' בד"א כגון מפתח תיבתו בסי' תקי"ח ח ושלא לצורך אונ"פ עי' בראשוני' בסוג' דמתוך והרה"מ פ"א מה' יו"ט אבל במוציא אונ"פ חוץ לתחום אין המלאכה והאיסו' באונ"פ עצמו דהרי אפי' יצא בגפו חוץ לתחום נמי יש איסו' תחומי' וא"כ לא הותרה כלל אפי' לצורך אונ"פ וא"ש:
ושנית נ"ל דל"א מתוך אלא בדבר שהוא בכלל מלאכה והי' בכלל כל מלאכה לא יעשה בהם הותרה נמי בכלל אך אשר יאכל לכל נפש וגו' אבל תחומי' דאינו אלא לאו בעלמא ואינו בכלל מלאכה כמ"ש פר"ח הנ"ל וא"כ אינו בכלל איסו' של כל מלאכה לא יעשה בהם ממילא לא הותרה נמי בכלל אך אשר יאכל לכל נפש:
אך לדברי הרמב"ם הנ"ל קשי' כיון דתחומי' והוצאה מחד קרא נפקי א"כ ומה הוצאה שהיא איסור סקילה בשבת הותרה ביו"ט לצורך אונ"פ מכ"ש תחומי' דהוא רק איסו' לאו דמותר לצורך אונ"פ ואמרי' בי' מתוך והדק"ל דשפיר יכול בן דוד לבא ביו"ט אפי' יש תחומי' למעלה מיו"ד ואמאי מותר ביין ביו"ט:
ונ"ל עפמ"ש מג"ש ביצה י"ב לתרץ קושי' תוס' על רש"י מהאופה מיו"ט לחול דל"א מתוך אלא בזמן שהם ראויי' לעשות בהם אונ"פ דהיינו קודם אכילה אבל לאחר אכילה דאין המלאכה ראוי בו ביום לצורך אונ"פ כלל רק למחר בזה לכ"ע ל"א מתוך ע"ש ועי' בתוס' ד"ה האי תנא שפי' בהאי דפסחים י"ג לפי גירסתם שאין אלי' בא בשבת ולא בע"ש כי היכי דאינו בא בע"ש ועיו"ט מפני הטורח של תיקון סעודה ה"נ אינו בא בשבת קודם אכילה מפני טורח סעודה שבת ע"ש ולפ"ז א"ש דמותר לשתות יין ביו"ט דממנ"פ לא אתי' משיח ביו"ט דאי קודם סעודה דשייך מתוך וליכא איסו' משום תחומי' מ"מ אינו בא מפני טורח סעודת יו"ט כמו דאין אלי' בא מטעם זה וכמו דס"ד בגמ' מדאלי' לא אתי משיח נמי לא אתי וכאן ל"ש תי' הגמ' משיח אתי משום דהכל עבדי' הם לישראל דזה שייך רק בע"ש ועיו"ט משום דאיכא דטרח להן וכפירש"י אבל בשבת ויו"ט גופא קודם אכילה ל"ש ה"ט שאחר יאכל בעבורם סעודת שבת ויו"ט. ואי אחר סעודה אין משיח יכול לבוא משום אי' תחומי' ואי דנימא מתוך ז"א דאחר אכילה לא אמרי' מתוך כסברת מג"ש הנ"ל:
אלא דלפ"ז תקשי כ' פריך במעלי שבתא לישתרי מדאלי' לא אתי משיח נמי לא אתי ומשני משיח אתי דכיון דאתי משיח הכל עבדים לישראל תינח דל"ש מה"ת טורח הכנת סעודה אבל כיון דאלי' לא בא בשבת קודם סעודה משום טורח ובלבול אכילת הסעודה א"כ גם בע"ש ועיו"ט אין אלי' ולא משיח בא מפני טורח ובלבול אכילת סעודת הלילה ועי' חת"ס ח"ו סי' צ"ח. הן אמת דלפמ"ש תוס' פסחי' ק"א ד"ה ובקידושא דמשו"ה לא הי' מקפיד על סעודת שבת שלא לאכול בלא נר משום שיוכל לעשות למחר ג' סעודות ע"ש יש לחלק דדוקא משום בלבול סעודת היום שא"א לדחותה אין אלי' ומשיח בא אבל בשביל סעודת הלילה שאפשר לדחותה למחר שפיר בא אלי' ומשיח אבל הוא דוחק דכבר העלה מג"א סי' ער"ד דעכ"פ לכתחילה ודאי מצוה לאכלה בלילה דוקא ועי' מחה"ש שם:
לכן נ"ל דתוס' לא כתבו כן אלא לרבנן דפליגי בפסחי' שם על ראב"י איש ברתותא שהשיבו לו כן דס"ל אף משום בלבול סעודה אין אלי' בא וה"נ הוי ס"ל להפשטן כאן דהוי ס"ל דהא דמותר בשבת ויו"ט היינו משום דיש אי' תחומי' למעלה מיו"ד וכמש"ל אבל למה דקי"ל שם כראב"י איש ברתותא לית לן האי סברא אלא דמשום טורח הכנת סעודה אין אלי' בא אבל בשביל בלבול אכילת סעודה שפיר בא ולהכי שפיר את' משיח בע"ש ומשו"ה אסור במעלי שבתא. ודברי חת"ס שם סי' הנ"ל תמוהי' שכתב וכ' משני הכל עבדי' לישראל הומ"ל אכתי תתבלבל סעודת הלילה דשבת ויו"ט ובמעלי שבתא תשתרי אלא דעדיפא מינה פריך בחד בשבת תשתרי כיון דבלבול סעודה לא נזכר בהדי' עי"ש והוא פלא הלא במה דמשני הגמ' על חד בשבתא אינו מתורץ הקושי' על מעלי שבתא ותקשי לפי המסקנא ואמת במעלי שבתא תשתרי אע"כ פדכתיבנא דכאן לפי סברת התרצן לית לן האי סברא דאינו בא מפני בלבול אכילת הסעודה וא"ש:
ובהכי יש ליישב מה שתמה כת"ס או"ח סי' נ"ג על לח"מ פ"ד דנזירות הי"א שהק' למאי דס"ד דמותר בשבת ויו"ט משום דיש תחומי' וכו' תקשי לי' בחד בשבת לישתרי משום דלא אתי אלי' מאתמול דאטו לא ידע מקרא מלא דהנה שולח לכם את אלי' לפני בוא יום הגדול ותי' דס"ל למקשן דאפשר שיבא אלי' ב' או ג' ימים קודם משיח ושפיר אסור בחד בשבת אבל למאי דדחי דמשו"ה מותר בשבת ויו"ט משום דלא אתי אלי' מע"ש ויו"ט ע"כ ס"ל דאינו בא רק יום א' קודם משיח שפיר בחד בשבתא לישתרי והעלה שם בדעת הרמב"ם דס"ל באמת כדס"ד בגמ' שאפשר שיבא אלי' ג"י קודם משיח עיי"ש ועיי' רמב"ן בחומש פ' וישלח בפסוק לפני מלוך מלך והק' הנ"ל א"כ אמאי צריך לשנויי האי תנא ספוקי מיספקא לי' לישני דבעל האיבעי' מסופק אם אפשר לאלי' לבוא גי' קודם משיח וא"כ י"ל דיש תחומי' למעלה מיו"ד והא דאסר בחד בשבתא היינו משום שמא בא אלי' ביום ה' ובשבת מותר משום דא"א לב"ד לבא משום אי' תחומין או דילמא אינו בא אלא יום א' קודם משיח וא"כ ע"כ מדאסר בחד בשבתא אין תחומי' והא דמותר בשבת ויו"ט משום דאין אלי' בא בע"ש ויו"ט וגם אינו בא שני ימים לפני ב"ד וא"כ אין לפשוט לא דיש תחומי' מדשרי בשבת ולא דאין תחומי' מדאסיר בחד בשבת עיי"ש. ולפמ"ש א"ש דודאי לפי הס"ד שפיר י"ל דשרי בשבת ויו"ט ביין משום דאין ב"ד בא משום אי' תחומי' אפי' ביו"ט דקודם אכילה אינו בא משום בלבול סעודה ואחר אכילה משום אי' תחומי' דל"ש מתוך כנ"ל אבל לבתר דפריך במעלי שבתא לשתרי ומשני משיח אתי וכו' וע"כ ס"ל דבלבול סעודה אינו מעכב ביאתו כמש"ל וא"כ אפי' יש תחומי' תקשי ביו"ט אמאי מותר ביין הא אפשר לב"ד לבא קודם סעודה משום מתוך וכקושי' הנ"ל וע"כ הא דשני ביו"ט היינו משום דאין אלי' בא בעיו"מ וא"כ אפי' יש תחומי' מוכח דאינו בא רק יום א' קודם ב"ד ותקשי אי יש תחומי' בחד בשבת לישתרי דלא אתי אלי' בשבת ותפשוט דאין תחומי' וא"ש:
ובזה מיושב מה שתמה פמ"ג או"ח סי' רצ"ה מ"ט אין מזכירי' אלי' במוצאי יו"ט כמו במו"ש דהא גם ביו"ט אין אלי' בא עיי' ברמ"א ומג"ש שם ולמ"ש ניחא דלמסקנא שפיר יכול לבא ביו"ט קודם סעודה:
ומה שנ"ל עוד ביישוב קושי' כת"ס ואקדים מה שהק' שם עוד אי יש תחומי' למה צריכי' להבטחה דאין אלי' בא בע"ש ועיו"ט כנ"ל למה יבא הא א"א לב"ד לבא בשבת ויו"ט משום תחומי' עיי"ש ובתחילה אמרתי לפי דעת לח"מ דאפשר שיבא אלי' קודם משיח ב' או ג' ימים א"כ אם משיח צריך לבא בחד בשבתא או יום אחר יו"ט ואין אלי' יכול לבא בשבת ויו"ט משום תחומי' והי' צריך לבא בע"ש ועיו"ט ולכן צריכי' להבטחה שאינו בא בע"ש רק יבא ביום ה' וא"ש:
אבל מעיקרא לק"מ דהבטחה זו לא הי' בשביל ביאת אלי' יום א' קודם משיח לבשר הגאולה רק הבטחה הי' על מה שבא כמה פעמים לחכמי ישראל ללמוד עמהם עיי' כתובות פ' שני דייני וגיטי' וי"ו ע"ב וב"מ קי"ד ע"ב ובכמה דוכתי וע"ז הי' להם הבטחה שלא יבא בע"ש ועיי' חת"ס סי' הנ"ל אלא דמ"ד אין תחומי' ס"ל דמש"ה מותר ביין בשבת ויו"ט דלא אתי אלי' מאתמול לבשר ביאת המשיח מחמת הבטחה זו אבל אין קושי' למ"ד יש תחומי' למה הי' צריכי' להבטחה דשפיר צריכי' כנ"ל:
ואחרי הוצעה זו אנו צריכי' לדברי אגדה מ"ש בילקוט ישעי' סי' מ"ב דג"י קודם ביאת המשיח יבא אלי' וביום ראשון אומר בא שלום לעולם ביום ב' מבשר ואומר בא טובה לעולם וביום ג' אומר בא ישועה לעולם עיי"ש ולפ"ז נ"ל דלמאי דמסיק דאין אלי' בא בע"ש מפני הטורח שהולכי' להקביל פניו פריך שפיר בחד בשבתא לישתרי דלא אתי אלי' מאתמול אי יש תחומי' וגם בע"ש לא בא דאינו בא בע"ש מה אמרת שמא בא ביום ה' ג"י קודם ביאת המשיח ז"א דאם בא ג"י קודם אז ודאי עושה כדאי' בילקוט שמבשר בשורה חדשה בכל יום וא"כ הו' בע"ש ביאה חדשה וצריכי' להקביל פניו וא"כ כיון שאינו בא בע"ש גם ביום ה' אינו בא דהוא א"י לבוא ג"י בזה אח"ז ומה דהובטחו שאינו בא בע"ש אבל ביום ה' בא היינו בביאתו בשאר זמני' לחכמי ישראל כנ"ל אבל קודם ביאת משיח גם ביום ה' אינו בא ופריך שפיר בחד בשבת לישתרי אבל הלח"מ כתב שפיר לדעת הפשטן דאין ב"ד בא בשבת משום תחומי' ל"ק בחד בשבת לישתרי דאפשר בא ביום ה' ויבא פעם ב' בע"ש דלית לי' הבטחה זו לפעם ג' בשבת דהרי הוא בתוך התחום וכן לדעת הרמב"ם דבשבת ויו"ט מותר משום ספק אי יש תחומין וספק נזירות להקל נמי אסור בחד בשבת מה"ת דאפשר אלי' בא ביום ה' ובע"ש דל"ל האי מובטח ועי' פליתי סוסי' ק"י ובשבת דהא הוא בתוך התחום מביאה ראשונה של יום ה' וא"ש:
ואולי אפשר לומר דגם לח"מ מודה דודאי לפני בוא יום הגדול פירושו יום א' דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש וכמ"ש רש"י בחומש פ' נח בפסוק כי בימיו נפלגה הארץ ותפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת אלא די"ל דנהי דקרא משמע יום א' היינו משום דלא צריך קודם אבל הוא לאו דוקא וי"ל נמי דבא ב' או ג' ימים קודם ולפ"ז מ"ש דהפשטן ס"ל דמשו"ה אסור בחד בשבא משום דאפשר דבא אלי' בע"ש או ביום ה' אין כונתו דס"ל דודאי יכול לבא קודם אלא דמספקא לי' אם יכול לבא קודם דיום א' לאו דוקא או א"י לבא קודם ויום א' דוקא וכיון דיש ספק אם יכול לבא ב' או ג' ימים קודם ב"ד ממילא יש ספק אם יכול ב"ד לבא בחד בשבא וספק נזירות להחמיר והרמב"ם אף דס"ל ספק נזירות להקל מ"מ אסור בחד בשבא דהא לרמב"ם יש ספק אם יש תחומי' למעלה מיו"ד ולהכי בשבת שרי דילמא יש תחומין ואינו בא בשבת וספק נזירות להקל אבל בחד בשבא אסור משום דיש ס"ס לחומרא שמא אין תחומין ויכול אלי' לבא בשבת ואת"ל יש תחומין דילמא יכול אלי' לבא ג"י קודם ויבא ב"ד בחד בשבא וכיון דאיכא ס"ס לחומרא ל"ש ס' נזירות להקל ועי' חת"ס. סי' הנ"ל דכאן לאו משום לא מחית אינש נפשי' לספיקא אתאי' עלה דספק נזירות להקל רק משום דאין מוציאין אותו מחזקתו וזכותו ועשיתי לו הרבה סמוכי' במקו"א ואכ"מ אבל בעל האיבעי' פשיטא לי' דיום א' דוקא אי אין תחומין ומותר בשבת ויו"ט משום דלא אתי אלי' מאתמול. ולפ"ז כ' נמי משני כקושי' כת"ס נמי צ"ל אי יש תחומין דתנא ספוקי מיספקא לי' אי יום א' דוקא או לאו דוקא דהא דודאי לאו דוקא ליכא למ"ד וכיון דאינו מרויח כלום ניחא לי' לעמוד בסברת התרצן דיום א' דוקא ותנא ספוקי מספקא לי' אי יש תחומין או אין תחומין:
ובפשיטות נ"ל לפמ"ש תוס' ד"ה הרי תנא והאי דתנן בפ"ק דפסחים דקאמר לדבריך אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אלי' ויטהרם איכא למימר נמי מיספקא לי' עיי"ש וכיון דבהאי דפסחים ע"כ צ"ל תנא מיספקא לי' אי יש תחומי' משני נמי הכא כן. ואולי כדי ליישב קושי' כת"ס הנ"ל כתבו תוס' והאי דפסחים וכו' דאל"כ מה בעי בזה כאן וא"ש:
אבל קושטא קאמינא דלא ידענא מה קושי' כי תשובה זו האי תנא ספוקי מיספקא לי' הבעל איבעי' עצמו השיב דא"י לפשוט מכאן דאין תחומין והוא ידע בעצמו במה הי' ספיקתו והשיב כן ולא הי' יכול להשיב שמסופק כקושי' כת"ס משום דהוי פשיטא לי' דאין אלי' בא רק יום אחד קודם משיח ול"ה יכול לומר שהוא מסופק בדבר שברירא לי' שאינו כן ולק"מ:
ובספר הנ"ל תי' קושי' לח"מ דהמקשן והתרצן גם שניהם ס"ל דיום א' לאו דוקא אלא דלדעת התרצן כיון דאין אלי' בא בע"ש ומשיח אתי גם בע"ש שפיר קשה אי יש תחומי' בחד בשבת לישתרי דלא אתי אלי' לא בשבת ולא בע"ש ואי שמא בא ביום ה' א"כ אמאי לא אתי משיח בע"ש כיון דבגאולת אחישנה מיירי כמ"ש טו"א ר"ה י"א וע"כ כבר זכו ביום ה' שבא אלי' אבל המקשן דלא ידע מזה שפיר י"ל דבחד בשבת אסור משום שמא בא אלי' בע"ש והא דלא בא משיח בשבת היינו משום אי' תחומי' עיי"ש שהאריך והנה קיים תי' לח"מ שיום א' לאו דוקא אלא דלח"מ ס"ל דתרצן חולק ע"ז וס"ל יום א' דוקא והוא ז"ל חידש דגם תרצן ס"ל כן. ואולי גם בזה נטה מדרך לח"מ. דלח"מ ס"ל דגם בלי שום עיכוב לביאת המשיח מצד הדין אפשר שתתעכב ביאתו ג"י אחר ביאת אלי' ומשו"ה הוצרך לח"מ לומר דתרצן ל"ל האי סברא אבל הוא ס"ל דאם אין עיכוב מצד הדין אין ביאת משיח מעוכב אחר ביאת אלי' רק בא ביום המחרת וא"כ שפיר י"ל דגם לתרצן אית לי' האי סברא וכמ"ש בשמו:
ואם כנים דבריו יש ליישב בזה קושי' טו"א ר"ה י"א שהק' דמשמע שם למ"ד בניסן עתידי' לגאל היינו ביו"ט של פסח ולמ"ד בספרי היינו בר"ה ואיך אפשר זה הא אין אלי' בא בעיו"ט ע"ש ולהנ"ל א"ש דשם מיירי בגאולה דבעתה וא"כ אפשר שאלי' בא יום שקודם עיו"ט ואי דא"כ למה לא בא משיח בעיו"ט משום דעדיין לא הי' בעתה עד יו"ט אבל בעירובין דמיירי באחישנה כמ"ש טו"א שם פריך שפיר בחד בשבא לישתרי דאי אתי אלי' ביום ה' אמאי משיח בע"ש וכנ"ל:
אבל באמת אני חוכך בגוף דברי כת"ס שכתב דבאחישנה אם בא אלי' היום ע"כ בא משיח למחר אם אין עיכוב מצד הדין ולפענ"ד גם באחישנה אפשר שתתעכב ביאת משיח אחר ביאת אלי' ג"י אף שמותר לבא קודם וגם בזה שייך מ"ש הרמב"ם פי"ב ממלכים שאין אדם יודע בזה בירור הדבר. והנה טו"א שם הק' בהא דעירובי' אמאי אסור כל השנה בימות החול ביין שמא יבא משיח היום הא אין נגאלי' אלא למר בניסן ולמר בתשרי ותי' דגאולה דבעתה אינו אלא בניסן ותשרי אבל בהא דעירובי' צריך לחוש שמא זכו ואחישנה הוי בכל השנה עיי"ש ודבריו תמוהים א"כ איך אמרינן בעירובין שם דמשו"ה מותר בשבת ויו"ט משום דלא אתי אלי' מאתמול הא אפשר לבא משיח לריב"ל בסנהדרין צ"ח שיבוא היום אם בקולו תשמעו ואיך אפשר זה הא לא אתי אלי' מאתמול ואי דגם אלי' יבא היום הא כבר הוכיח מהרש"א בעירובין שם דאלי' ומשיח לא יבאו ביום א' ואלי' יבוא ביום שלפני ביאת משיח וכדמשמע פשטי' דקרא עיי"ש וע"כ דבאחישנה לא בעי' שיבא אלי' מאתמול רק גבי בעתה וכמ"ש פליתי סוסי' ק"י. וסבור הייתי לומר דמה שא"ל משיח היום לפי מה שפי' לו אלי' היום אם בקולו תשמעו אין הפי' היום. היום כמשמעו כלל אלא למחר וליומא אוחרא היום אם בקולו תשמעו אבל הוא דוחק להוציא מילת היום ממשמעותי' לגמרי:
לכן נ"ל דודאי י"ל דבאחישנה יהי' באופן שלא יבא אלי' קודם וכהאי דסנהדרין אלא דזה מילתא דלא שכיח ולא חיישי' לה וכמ"ש הפלתי הנ"ל אבל יש אחישנה דהיינו שלא בעתו הקבוע ומ"מ יהי' הכל כסדר שהוא בעתו וזה שכיח ובזה יבא אלי' מאתמול ולכן בימות החול אסור בכל השנה שמא יהי' אחישנה כסדר דשכיח אבל בשבת מותר משום דלא אתי אלי' מאתמול ולאחישנה דשלא כסדר דלא שכיח לא חיישי' ודבר זה איך יהי' האחישנה תלוי בפלס קל דעות ואין אדם יודע ולפ"ז ליתא לדברי כת"ס דגם באחישנה אפשר שיבא אלי' ביום ה' ומשיח לא יבא בע"ש רק בחד בשבתא:
ובטו"א שם תי' דוקא באחישנה אין אלי' בא בע"ש ועיו"ט אבל בעתה בא אלי' גם בע"ש ועיו"ט ע"ש ובכת"ס שם הביא קושי' בשם בנו הרב א"כ בפסחים י"ג דהשיבו ג"כ כבר מובטח להם לישראל שאין אלי' בא לא בע"ש ולא בעיו"ט והא שם מיירי בעיו"ט של פסח ומוכח דאפי' בעתה לא יבא אלי' בע"ש ועיו"ט ולא מצא מענה לקושי' זו. ובמחכת"ה אפי' ריח קושי' אין כאן ואשתמיטתי' דבר' תוס' בעירובין שפי' שם כי היכי דלא בא בע"ש ועיו"ט מפני טורח תיקון סעודה ואף שבעיו"ט זה שהוא שבת ל"ש טורח תיקון סעודה ועי' מהרש"א ה"נ בשבת קודם אכילה מפני טורח סעודת שבת דהיינו עד ד' שעות ביום שאז צריך לבער התלויות עיי"ש וא"כ שפיר כתב הטו"א דבעתה בא בע"ש ובעיו"ט כדי שלא להעביר מועד הקץ אבל כאן בע"ש עדיין אינה בעתה דשבת הוא עיו"ט וביו"ט יבא ובשבת הרי יש לו שהות נבוא אחר ד' שעות שהוא זמן סעודה דליכא טורח כלל לא של תיקון סעודה ולא של אכילת סעודה ושפיר ישמור הבטחה שלא יבוא מפני הטורח עד אחר ביעור התלויות ולק"מ:
אלא שהטו"א שם הק' על תירוצו א"כ אמאי מותר ביין ביו"ט של פסח לר"י ובר"ה לר"א הא אז אפשר שיבוא ב"ד בעתו ותי' דברייתא אתי' כר"י ולדידי' אתי בעתו בליל יו"ט והוא נדר ביום וכיון שלא בא בלילה א"א לבא ביום דאינו בעתו ומשום אחישנה אין לחוש דלא אתי אלי' מאתמול ושוב הק' ע"ז שמא אתי בלילה לב"ד הגדול ע"ש וכתב עליו כת"ס שנעלם ממנו הריטב"א בעירובין שהק' איך מותר בשבת משום דאין אלי' בא בע"ש ודילמא בא אלי' ביום ה' ומשיח בע"ש לב"ד הגדול ותי' דאיהו לא קיבל עליו נזירות אם בא משיח כבר קודם נדרו והלכך אי קאי בע"ש הרי נזיר אבל אי קאי בשבת לא הוי נזיר דאיהו ביום שבן דוד בא בו מנדרו ואילך קאמר ע"ש וא"כ אין חשש שבא בלילה קודם נדרו דאז לא קיבל נזירות ע"ש. ולפענ"ד דס"ל לטו"א דע"כ ל"ק הריטב"א דאם בא כבר קודם נדרו לא נדר אלא דוקא אם בא יום קודם נדרו כיון דא"א שיחול עליו נזירות למפרע קודם דיבור הנדר וא"כ אינו נזיר כלל ביום שב"ד בא וב"ד בא אתמול והוא יתחיל למנות נזירות מהיום לכן אין נזירות חל כלל אבל אם ב"ד בא באותו היום קודם נדרו כיון שסוף היום עולה לו בתחילתו לענין נזירות עי' נזיר ט"ו א"כ הרי הוא נזיר באותו יום שב"ד בא בו אז שפיר נדר אפי' בא ב"ד בלילה. ומ"ש הריטב"א דאיהו לא קיבל עליו נזירות אם כבר בא משיח קודם נדרו אין כונתו קודם קבלת נדרו אלא קודם יום חלות נדרו וכן מ"ש דאיהו ביום שבן דוד בא בו מנדרו ואילך האי מנדרו ואילך לא קאי אביאת ב"ד שיהא מנדרו ואילך אלא על חלות הנדר שהוא רק מנדרו ואילך ולא למפרע לכן אם בא יום א' קודם אין כאן נזירות וכנ"ל והק' טו"א שפיר. ומכ"ש לתי' שני שכ' הריטב"א דביום הראוי לבא קאמר והרי אינו ראוי לבא בשבת ממש ע"ש א"כ ל"ל תי' הא' וגם אם כבר בא בלילה מקרי יום שב"ד ראוי לבא בו ודאי קשה קושי' טו"א:
אבל בעיקר קושי' טו"א אי דוקא בניסן ותשרי עתידי' לגאול אמאי אסור בכל השנה בימות החול הא אין ב"ד בא רק בניסן ותשרי עלה בדעתי דביאת משיח לחוד וגאולה לחוד כמו שהי' בגאולת מצרים שבא גואל אמת מרע"ה זמן הרבה קודם גמר הגאולה וגמר הגאולה בליל פסח כך בן דוד אפשר שיבא בכל השנה ושפיר אסור ביין בכל השנה בימות החול אבל הגאולה לא תהי' רק בניסן או בתשרי שאז יהי' פרסומי ניסא ופרסום ביאתו ולק"מ:
אך לכאורה ז"א דהרי אמרו בגמ' דמשיח אתי בע"ש דכיון דאתי משיח הכל עבדים הם לישראל א"כ מוכח דביום ביאת ב"ד תהי' הגאולה. אמנם מצאתי להריטב"א שכתב אמרי' לב"ד הגדול אתי פי' ללשכת הגזית מקום ב"ד הגדול כי שם יגלה בתחילה ע"ש משמע מדבריו שאלי' לא יתגלה בפ"א בכל העולם רק לאט לאט ולפ"ז גבי משיח נמי י"ל דכל השנה אפשר שב"ד יבוא למקום ב"ד הגדול ושם במקום שיבא יהי' הכל עבדים לישראל וליכא טורח ושפיר יכול לבא בע"ש. מיהא גמר גאולה בכל המקומות יוגמר רק בניסן או בתשרי ולק"מ:
וראיתי בחת"ס סי' הנ"ל שהק' אמאי אי יש תחומין מותר בשבת ויו"ט ומאי פסקא שב"ד יבא חוץ לתחום דילמא יתגלה באותו העיר שהב"ד או המלך דר שם ומכח זה חידש דביאת בן דוד אינו יום ביאתו רק יום פרסומו וקיבוץ נדחי ישראל וא"כ א"א לקבץ נדחי' בשבת משום תחומי' ע"ש. ודבריו תמוהים איך לא שת לבו למה שהק' בגמ' כיון דחל עליו נזירות היכי אתי' שבתא ומפקעא לי' פירש"י בע"ש ומספקא דילמא אתי משיח היום לב"ד הגדול היכי משתרי לשתות למחר בשבת ליחוש דילמא אתי לב"ד הגדלל מאתמול ואי יום שבן דוד בא היינו יום פרסומו בכל העולם א"כ מה חשש יש שבא אתמול והוא לא ידע ובהדי' כתב רש"י דביאת בן דוד מקרי ביאתו לב"ד הגדול וצ"ע:
ופלתי סוסי' ק"י הקשה מה פריך כיון דחל עליו נזירות וכו' הא כיון דעבר היום ולא בא הנזירות של אותו היום בטעות א"כ מהיכא תיתי יהי' אסור בשבת והוכיח מזה כשי' ר"ת דהפי' ראוי לבא ע"ש ולדברי רש"י הנ"ל לק"מ דלהכי דייק רש"י דחל עליו נזירות בע"ש דודאי מכח שמא בא כבר אינו אסור בשבת דהי' נתפרסם ובודאי לא בא והוי נזירות בטעות כקושי' פליתי אבל שמא בא אתמול בע"ש לב"ד הגדול ובשבת עדיין לא נתפרסם שפיר יש לחוש ולק"מ. שוב מצאתי בחי' ריטב"א שם שהק' קושי' פלתי והוכיח מזה כפי' ר"ת ופלא שלא הרגישו שרש"י נשמר מזה וצ"ע:
ולקושי' החת"ס נ"ל דאם בן דוד הוא באותו תחום שהב"ד או המלך דר שם לא מקרי יום שב"ד בא שכבר עומד ובא שם כבר ובכה"ג לא קיבל נזירות אלא אם בא ממקום אחר חוץ לתחום וכמ"ש ריטב"א דאם כבר בא לא קיבל נזירות כנ"ל וא"כ בשבת ויו"ט מותר ממנ"פ אם הוא בתוך התחום הרי לא קיבל נזירות כלל ואם הוא מחוץ לתחום הרי לא יבא היום אבל בחול אסור שמא יבא היום מחוץ לתחום:
ובזה מיושב מה שהק' טו"א אי יש תחומין למעלה מיו"ד איך אפשר לב"ד לבא לר"י בפסח ולר"א בר"ה משום תחומי' וכנ"ל. ולפענ"ד נראה דכיון דתחומי' והוצאה מחד קרא נפקי ואפי' למ"ד תחומי' דרבנן מ"מ אסמכי אקרא דהוצאה א"כ אין איסו' תחומין אלא כשעוקר גופו ממקומו והולך חוץ לתחום אבל אם האדם עומד במקומו וארעא הוא דקמסגי תותי' ע"י קפיצת הארץ כמו שבא הר המורי' לקראת יעקב ותבור וכרמל למדבר בזה אין איסו' תחומי' כלל כמו שאין בזה איסו' הוצאה ועי' שבת דף ה' ע"ב ותוד"ה אגוז וא"כ שפיר יכול משיח לבא ביו"ט בכה"ג דליכא משום איסו' תחומי' אבל כאן שנדר ביום שבן דוד בא אם בא בכה"ג לא מקרי יום שבן דוד בא כי הוא לא בא רק ארעא הוא דקמסגי ולא קיבל נזירות כלל וא"כ מותר בשבת וביו"ט ממנ"פ אי יש תחומי' דבאופן שמקרי בא לא יבא בשבת ויו"ט משום תחומי' ובגונא שיכול לבא כנ"ל דליכא איסו' תחומי' לא קיבל נזירות אבל בחול אסור שמא יבא כדרך ביאה וא"ש:
ועונ"ל דבסנהדרין צ"ח רמי כתי' וארו עם ענני שמים וכבר אינש אתי וכתי' עני ורוכב על החמור זכו עם ענני שמי' לא זכו שבי ורוכב על חמור ועי' תוס' עירובין מ"ה ד"ה לימא דאפי' יש תחומי' ל"ש קנין שביתה ברקיע ופי' חת"ס דמלמעלה למטה ל"ש תחומי' ולפ"ז שפיר יכול משיח לבא ביו"ט דיעלה בעיו"ט עם ענני שמי' עד כנגד מקום לשכת הגזית ומשם יבא ביו"ט מלמעלה למטה דליכא איסו' תחומי'. אך כ"ז בזכו אבל בלא זכו יבא מן הארץ שפיר יש איסו' תחומי' משו"ה מותר ביין בשבת ויו"ט אי יש תחומי' דלוארו עם ענני שמים לא חיישי' דל"ש וכמ"ש הפליתי סוסי' ק"י לענין אחישנה וא"ש:
ולפמ"ש לעיל דהא דאין יכול לבא ביו"ט משום איסו' תחומי' ול"א מתוך היינו רק לרבנן דפסחים י"ג דגם מפני טורח אכילת סעודת שבת ויו"ט אין אלי' ומשיח בא ולאחר סעודה ל"ש מתוך כמ"ש מג"ש א"כ י"ל דר"א ור"י בר"ה ס"ל כר"א איש ברתותא דפסחי' הנ"ל דלא חייש לטורח אכילת סעודת שבת וא"כ יכול לבא ביו"ט קודם סעודה חוץ לתחום משום מתוך [אלא דלר"א יש לפקפק קצת דהוא מתלמידי ב"ש דל"ל מתוך] ומכ"ש למ"ש טו"א דבגאולת בעתה אלי' בא אפי' בעיו"ט ובעירובין מיירי באחישנה כמש"ל בשמו וא"כ בניסן ותשרי דהוי בעתה לכ"ע שפיר יכול לבא בי"ט קודם סעודה ולא חייש לטורח ושפיר יכול לבא מחוץ לתחום משום מתוך וא"ש:
ובעיקר קושי' לח"מ לרמב"ם וכן לס"ד דמותר בשבת ויו"ט ביין משום דיש תחומ' א"כ תקשי בחד בשבת לשתרי ולרמב"ם אף דהוא ספק אי יש תחומין מ"מ לשיטתו הא ספק נזירות להקל נ"ל לפמ"ש פי"ב ממלכי' יראה מפשוטן של דברי נביאי' שבתחילת ימות המשיח תהי' מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר לישראל ולהכין לבם שנ' הנה אנכי שולח לכם את אלי' וכו' ואינו בא לא לטמא הטהור וכו' ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אלי' וכו' מבואר דלדיעה א' יום הגדול הוא יום מלחמת גומ"ג ויום שלפני זה יבא אלי' ואפשר שיה' אחר ביאת ב"ד ועי' חת"ס ולדיעה שני' יום לפני ביאת ב"ד יבא אלי' ולדעתי זה תלי' בפלוגתא שבסוף עדיות דלר"י דאלי' בא לרחק המקורבי' בזרוע ולקרב מרוחקי' בזרוע או לר' יודא שבא לקרב ולא לרחק ולר"ש שבא להשוות המחלוקת בין החכמים בד"ת אלי' בא אחר ביאת ב"ד קודם מלחמת גומ"ג לישר לישראל שכבר הממשלה ביד מלך המשיח ובידו לישר את ישראל אבל לחכמים שם שאלי' בא לעשות שלום בעולם ופי' הראב"ד לעשות שלום לישראל מן האומות ולבשר אותם מביאת הגואל עי' תוי"ט שם א"כ אלי' בא קודם ביאת המשיח אבל לדעת הרמב"ם שפי' לעשות שלום בעולם להסיר המעקשות והרעות הם השנאות שבין בנ"א לפי שהם חנם וכו' א"כ גם לחכמים יהי' ביאת אלי' אחר ביאת ב"ד קודם מלחמת גוג. ולפ"ז א"ש דהפשטן דס"ל דמותר בשבת ויו"ט משום דיש תחומין ס"ל דאלי' בא אחר משיח וברייתא אתי' כאינך תנאי או אפי' כחכמים וכפי' הרמב"ם ול"ק בחד בשבתא לישתרי דלא אתי אלי' מאתמול דהא בא אח"כ וגמ' דחי לי' דילמא ברייתא אתי' כחכמים וכפי' הראב"ד וא"כ י"ל דאין תחומין ובשבת ויו"ט שרי משום דלא אתי אלי' מאתמול וע"ז שפיר פריך בחד בשבא לישתרי. וכ"ז לפי סיגי' דשמעתי' דודאי אין תחומין או אפי' תנא מספקא לי' מ"מ ספק נזירות לחומרא. ועכ"ח הא דמותר בשבת ויו"ט משום דברייתא אתי' כחכמים וכפי' הראב"ד ואלי' בא קודם משיח אבל למה דקי"ל ספק נזירות להקל ולמסקנא דשמעתי' דתנא מספקא לי' אי יש תחומין או אין תחומין א"כ שפיר י"ל כפי' הרמב"ם ואלי' בא אחר משיח ואפ"ה בשבת ויו"ט שרי משום ספק אי יש תחומין וס' נזירות להקל וא"כ ל"ק כלל בחד בשבא לישתרי דילמא יש תחומין ולא אתי אלי' מאתמול וספק נזירות להקל דהרי לא אתי אלי' כלל קודם ב"ד וא"ש:
ועוד נ"ל פשוט דתוד"ה דלא הק' מאי פריך בחד בשבא לישתרי דלא אתי אלי' בשבת ודילמא אתי אלי' בע"ש ויבשר בשבת ותי' דקרא הנני שולח וגו' משמע ביום שבא יבשר ע"ש ולפ"ז י"ל דהפשטן דיש תחומין לא ס"ל משמעות זה ושפיר לא קשי' לי' בחד בשבת לישתרי כקושי' תוס' וכן הרמב"ם לפי המסקנא דתנא מספקא אי יש תחומין ובשבת מותר משום ס' נזירות לקולא ושפיר אסור בחד בשבת כקושי' תוס' דאלי' בא מע"ש והי' מבשר בשבת אבל בשבת ויו"ט שרי אי יש תחומין דאין לומר שב"ד בא בע"ש ויתגלה בשבת דאם כבר בא מע"ש לא קיבל נזירות כלל וכמ"ש ריטב"א הנ"ל ועי' כת"ס:
ובמהרש"א שם הק' עוד אמאי ל"ק להו למה שרי בשבת משום דלא אתי אלי' מאתמול דאין אלי' בא בע"ש ודילמא אתי מאתמול בע"ש ויבשר בשבת ובו ביום יבא משיח [בשלמא לפי תי' א"ש דביום שבא יבשר ואי שמא יבא בשבת ויבשר בשבת ובו ביום יבא משיח ז"א דאלי' בא יום קודם כדכתי' לפני בוא יום הגדול אבל לס"ד בקושי' ק' כנ"ל] ותי' דהא פשיטא להו ממשמעות המקרא דלא יבא משיח ביום שיבשר אלי' אלא שיבשר יום שלפניו עיי"ש ולפ"ז יש להבין מה הק' תוס' לעיל אמאי אסור והלא משיח בן יוסף יש לו לבא תחילה ועדיין לא בא ומה קושי' דילמא היום יבא ובו ביום יבא בן דוד לב"ד הגדול דהכא ליכא משמעותא דקרא שלא יבואו שניהם ביום א'. ונ"ל דתוס' ס"ל דגבי משיח בן יוסף ל"ל דאתי לב"ד הגדול לפי שיתפרסם בואו קודם שיבא משיח ב"ד כמ"ש מהרש"א וא"כ תקשי עכ"פ בערב יום ימות החול שאין שהות עוד שיתפרסם ביאת משב"י ושיבא עוד משיח ב"ד לישתרי ביין דודאי לא אתי ב"ד היום דהא אכתי לא נתפרסם ביאת משב"י ואי שיתפרסם עוד היום הלא שוב לא יהי' שהות לביאת ב"ד והקשו שפיר. ולפ"ז מיושב קו' מהרש"א שהק' אמ"ש תוס' דלפר"ת שפי' ראוי לבא לא קשה ממשב"י דממנ"פ אי גבי משב"י נמי שייך לב"ד הגדול אתי א"כ גם לפי' קמא ל"ק לפי האמת הא עדיין לא בא משב"י דדילמא לב"ד הגדול אתי אלא דקשי' למקשן דפריך א"ה בחול נמי כל יומא ויומא לישתרי דלא אתי' אלי' מאתמול ולא ידע מהאי דלב"ד הגדול אתי א"כ אמאי פריך מאלי' ולא קשי' לי' נמי ממשב"י וזה קשה גם לפר"ת כיון דקושי' הגמ' לפר"ת לא הי' רק דלישתרי בחול ביום שנדר כיון דלא אתי אלי' מאתמול לא מקרי האי יומא ראוי לבא וכמ"ש תוס' שם א"כ תקשי נמי ממשב"י כיון דעדיין לא בא בשעה שנדר לא מקרי האי יומא ראוי לבא ואם גבי משב"י ל"ש כלל לב"ד הגדול אתי וקשי' לפי' קמא גם לפי המסקנא כ"ש דקשי' לפר"ת לפי המסקנא האי יומא דנדר לישתרי גם בחול דהא אינו ראוי לביאת ב"ד כיון דעדיין לא בא משיח ב"י. ולפי מ"ש ניחא דלפר"ת כיון דבעי' רק ראוי לבא א"כ שפיר אסור בימות החול בהאי יומא שנדר דראוי לבא ב"ד היום אף דאכתי לא אתי משב"י דאפשר שיבואו היום ב' משיחי' וגם יתפרסם משב"י כיון שיש שהות לשניהם בשעה שנדר דאפשר שיבואו ביום א' אבל לפי' קמא קשה כנ"ל בכל יומא לישתרי בשעה ששוב אין שהות לשני משיחי' לבא וא"ש:
ופליתי סי' ק"י תי' קושי' מהרש"א דדוקא בעתה בא משב"י תחילה אבל באחישנה אפשר שלא בא משב"י תחילה אלא דאפ"ה הק' תוס' שפיר לפי' קמא למאי ניחוש אי לבעתה הא לא אתי משב"י ואי לאחישנה הא אחישנה לא שכיח אבל לפר"ת א"ש דנהי דאחישנה לא שכיח מ"מ ראוי לבא מקרי ושפיר אסור ביום שנדר משום שראוי לביאת ב"ד בלי משיח ב"י באחישנה עיי"ש וכתב עלה חת"ס דלפ"ז גם לפי' קמא מיושב קושי' תוס' לפמ"ש טו"א הנ"ל הא בעתה אינו רק בניסן לר"י ובתשרי לר"א ואמאי אסור בכל השנה ותי' דבכל השנה אסור שמא יהי' אחישנה וא"כ כיון שנככס לספק דאחישנה אף דלא שכיח אסור אף דעדיין לא בא משב"י דבאחישנה אפשר שבא בלי קדימת משב"י עיי"ש ודבריו אינם אלא מן התמוהי' דא"כ כמו דאפשר בלי ביאת משב"י באחישנה אפשר נמי בלי ביאת אלי' קודם וכמ"ש פלתי שם וא"כ אמאי מותר בשבת ויו"ט משום דלא אתי אלי' מאתמול דאינו בא בע"ש ועיו"ט וצ"ע. אע"כ כמש"ל דתרי גווני אחישנה יש יש אחישנה שאין משב"י ולא אלי' בא תחילה וזה לא שכיח כמ"ש פלתי ויש אחישנה שאלי' ומשב"י בא קודם כמ"ש טו"א וזה שכיח כמו בעתה ואין אלי' בא אלא להשוות המחלוקת בין החכמים טו"א ופליתי וכמ"ש:
ויותר נ"ל ביישוב קושי' מהרש"א הנ"ל ואקדים לשון הרמב"ם פ"ד מנזירות הי"א האומר הריני נזיר ביום שב"ד בא בו אם בחול נדר ה"ז אסור לעולם ואם בשבת או ביו"ט נדר אותו שבת או אותו יו"ט מותר מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבא בשבת ויו"ט או לא יבא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו נזירות שספק נזירות להקל מכאן ואילך חלה עליו נזירות ושבת הבאה שהוא ספק אינו מפקיע נזירות שחלה עליו עיי"ש ופליתי סוסי' ק"י הבין בדעת הרמב"ם דס"ל כפי' ר"ת ביום שב"ד בא היינו ראוי לבא עיי"ש. ואני תמה א"כ אמאי כתב הרמב"ם ה"ז אסור לעולם הא כיון דקיבל עליו נזירות ביום שב"ד ראוי' לבא והיום או למחר ראוי לבא הרי חלה עליו נזירות ודאי ומונה ל' יום ומגלח ופקע נזירתו ודוחק בעיני לומר דפי' הריני נזיר בכל יום שב"ד ראוי לבא וגם אחר שהשלים נזירות א' הוא יום שב"ד ראוי לבא וחל עליו נזירות שכ' וכן לעולם והוי כמו שאמר הרי נזירות עלי כמנין שער ראשי או כמנין עפר ארץ או כמנין חול היום שכ' הרמב"ם פ"ג מנזירות הח"י דמגלח בכל ל' יום ומונה נזירות עוד עד שימות ובכל התגלחות אם שתה יין או נטמא למת אפי' ביום התגלחות לוקה ע"ש. דזה דוחק דהא לא קיבל עליו רק נזירות א'. ועוד דהא עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שמא לא קיבל עליו רק נזירות א' למ"ד יום ולא יותר ולרמב"ם ספק נזירות להקל כר"י בנזיר דף ח' וע"ש גבי מלוא הקופה דאפי' לר"י אמרי' נזירות אריכתא קיבל עליו ועי' רמב"ם הנ"ל הי"ז ומל"מ שם וזה ל"ש כאן. ועוד דא"כ אם שלמו שלשים ימי נזירות בע"ש ועשה תנופה כמ"ש הרמב"ם פ"ח דנזירות ה"ד שאח"כ הותר הנזיר לשתות יין ולטמא למתים סמוך לחשיכה באופן שא"א לב"ד לבא עוד בע"ש וא"כ לא חלה עליו נזירות חדש בע"ש כמ"ש הריטב"א דאם אינו ראוי לבא מחלות נדרו ואילך לא מקרי יום שב"ד בא ואפי' למ"ש לעיל פי' אחר בהריטב"א וגם למ"ש דלפי' ר"ת לא ס"ל לריטב"א האי סברא מ"מ משכחת לה דעביד סמוך לחשיכה כ"כ שאין שהות לנזירות לחול בע"ש רק בשבת ובשבת אין הנזירות חל משום דיש ס' אם ראוי לבא משום תחומין וספק נזירות להקל וא"כ אין הנזירות חדש חל עד א' בשבת ויהא מותר ביין בשבת זה ואיך כתב הרמב"ם דלעולם אסור. וגם מה שסיים מכאן ואילך חלה עליו נזירות ושבת הבאה שהוא ספק אינו מפקיע נזירות שחלה עליו תקשי מה קמ"ל בזה פשיטא כיון שחל עליו בחול נזירות שלשים יום בודאי איך יפקיעו שבת במה שהוא ספק הלא א"צ הנזירות לחול עליו בשבת שכבר הוא מנוזר ועומד. ואפי' פי' הרני נזיר יום א' הר"ה נזיר ל' יום כמבואר בנזיר ז' ועי' ברמב"ם פ"ג מנזירות ה"ב ועי' פלתי שזה הי' קושי' גמ' היכי אתי' שבתא ומפקעא לי':
לכן נ"ל דרמב"ם מפרש כפי' קמא ביום שב"ד בא היינו שבא באמת וא"ש דאסור לעולם כי בכל יום אנו מסופקי' שמא עדיין לא בא והיום יבא ומשו"ה סמך הרמב"ם דין זה לדין הקודם בהלכה שלפ"ז מי שאמר הרי אני נזיר יום א' לפני מיתתו הר"ז אסור לשתות יין ולהטמא למתים לעולם ע"ש משום דחד טעמא אית להו ולפ"ז שפיר הוי ס"ד דגם כי נדר בחול וחייב לנהוג נזירות בכל יום מספרן שמא יבוא היום מ"מ כשהגיע שבת הבא ואיגלאי מילתא שלא בא עדיין ב"ד ונהג נזירות בטעות והי' מותר לשתות יין בשבת כמו אם נדר בשבת עצמו דמותר בהאי משום ספיקא דיש תחומין וספק נזירות להקל קמ"ל דלא אמרי' ספק נזירות להקל אלא בנדר בשבת שהי' בחזקת היתר לשתות יין ומספק אתה בא לאסרו אל תאסרנו מספק אבל בנדר בחול כיון שכל ימות החול הי' אסור ביין נהי דלא מקרי חזקת איסו' כיון שהי' אסור רק מספק וגם איגלאי שהי' בטעות וגם כל יום הוא איסור בפני עצמו ול"ש חזקת איסור דלא הוי לו חזקה שיאסור בשבת ועי' תוס' גיטין ב' בנדה שאינו בחזקת שתהא רואה לעולם מ"מ חזקת היתר נמי לא הי' לה וכמ"ש הקדמוני' בספק טריפות שנולד מחיים דל"ש נשחטה הותרה כיון שלא היתה לה שעת הכושר ועי' ש"ך יו"ד סי' נ' וטו"ז סי' ק"י סקט"ו והו' ס"ס דל"א בזה ספק נזירות להקל ולכן אסור גם בשבת הבא ועי' חת"ס:
אלא דלפ"ז תקשי כיון דס"ל לרמב"ם דבעי' בא ב"ד באמת ולא סגי דראוי לבא א"כ אמאי אסור כלל ביין נימא כמו דמותר בנדר בשבת ויו"ט בהאי יומא משום שהדבר ספק אם יבא בשבת ויו"ט או לא משום איסו' תחומין וספק נזירות להקל א"כ בכל יומא נמי הוי רק ספק אם יבא או לא אף דליכא איסו' תחומין ונימא ספק נזירות להקל. אמנם לק"מ דהא דאמרי' ספק נזירות להקל היינו משום דלא מחית אינש נפשי' לספיקא כדאמרינן נדרים י"ט ונזיר ל"ד והרי הכא שנדר ביום שב"ד בא עכ"ח נכנס לאותו ספק וכמ"ש חת"ס ול"ש ספק נזירות להקל ולהכי אסור בימות החול אבל בשבת ויו"ט שפיר מותר כיון דיש ספק אם ראוי לבא בשבת ויו"ט משום איסו' תחומין א"כ נהי דנכנס בספק שמא יבא שמא לא יבא היינו ביום שעכ"פ בודאי ראוי לבא אבל בשבת ויו"ט שיש ספק אם ראוי לבא דהוי כעין ס"ס שמא אינו ראוי לבא ואת"ל אין תחומין וראוי לבא מ"מ שמא לא יבא שפיר לא מחית נפשי' לספק זה ואמרי' ספק נזירות להקל וא"ש:
אך לכאורה הא ליתא למ"ש תוס' שם דבחול ביום שנדר בו מקרי אינו ראו' לבא אם לא אתי אלי' מאתמול וא"כ אי נימא דלרמב"ם משו"ה שרי בשבת ויו"ט אם נדר בו ביום משום דלא מחית נפשי' לספיקא דראוי לבא א"כ גם בחול אמאי אסור ביום שנדר בו הא הוי ספק ראוי לבא בו ביום שמא לא אתי אלי' מאתמול. אבל לק"מ דרמב"ם ס"ל דלמסקנא דקאמר האי תנא ספוקי מיספקא לי' אי יש תחומין וכו' הדר בי' ממאי דהוי ס"ד דאלי' בא קודם משיח אלא בא אח"כ יום א' לפני מלחמת גוג וכמש"ל אלא דבשבת ויו"ט שרי משום דיש ספק אי יש תחומין או אין תחומין וס' נזירות להקל משום דלא מחית נפשי' לספק ראוי לבא ומאי דקאמר בגמ' לחומרא היינו לענין תחומין ועי' ב"י סי' ת"ד ועי' פלתי ובחול אסור אפי' באותו יום שנדר משום דנכנס לספק זה ול"ה ספק ראוי לבא משום דלא אתי אלי' מאתמול דאין אלי' בא קודם ב"ד כלל וא"ש:
ולפ"ז ניחא דתוס' נמי ס"ל כשיטת רמב"ם וק"ל לפי המסקנא אמאי אסור בחול ביום שנדר בו והלא משיח ב"י יש לו לבא תחילה ועדיין לא בא ואף דאפשר שבא לב"ד הגדול מ"מ הוי יום שנדר בו ספק אי ב"ד ראו' לבא ולא נכנס להאי ספק ולישתרי. אך כ"ז לפי' קמא דיום שב"ד בא היינו שבא באמת ולא מחית נפשי' רק לספק בא באמת ולא לספק ראוי לבא אבל לפי' ר"ת דפי' ביום שב"ד בא בו היינו ראוי לבא שפיר אמרי' דנכנס לספק ראוי לבא ול"ק ממשב"י כיון דאפשר שכבר בא לב"ד הגדול הו"ל רק ספק ראוי לבא ומתחילה נכנס לספק זה ושפיר אסור בחול ביום שנדר בו משא"כ בשבת וי"ט שרי דנהי דנכנס לספק במציאות מ"מ לספיקא דדינא אי יש תחומין לא נכנס ושוב אמרי' ספק נזירות להקל וא"ש:
ואחרי כל הבא נשובה ונחקורה בקושיתו ואני תמה על תמיהתו ומ"ט לא קשי' לי' גם בשבת למאי דקי"ל תחומין דרבנן כמ"ש הטור סי' ת"ח איך דחי' זמן הגאולה בשביל איסו' דרבנן ואם יאמר דתנא דברייתא ס"ל כמ"ד תחומין דאו' אכתי תקשי להפוסקים בסי' ת"ד דיש תחומין למעלה מיו"ד משום דאמרי' בגמ' תנא ספוקי מיספקא לי' וכו' ולחומרא לענין תחומין עי' ב"י שם ומה ראי' הוא זו הלא כאן קיימי' אי תחומין דאו' ושפיר לחומרא אבל לדידן דתחומין דרבנן מנ"ל דלחומרא דילמא לקולא או אפשר דוקא אי תחומין מה"ת מספקא לי' לתנא אי גזרו למעלה מיו"ד אטו תוך יו"ד אבל אי דרבנן פשיטא לי' דאין תחומין למעלה מיו"ד. אבל לפענ"ד לק"מ מתרי טעמי חדא כמ"ש ראשונים בהאי דלא אמרה תורה שלח לתקלה אף דאין מבטלי' איסו' לכתחילה רק דרבנן מ"מ לא יתכן שיהא זמן מצוה מה"ת מה שאסרו חכמים אח"כ וכך אני אומר דמעולם לא הוקבע זמן גאולה וביאת המשיח בעבירת איסור דרבנן ולא יתכן שיקבע הקב"ה גאולתינו ופדות נפשינו במה דאסרו חכמים אח"כ כי גנאי הוא שיהי' הגאולה בכה"ג וממילא אין כאן דחיית זמן גאולה כלל וזה דלא כטו"א בר"ה י"א שכתב אי תחומין דרבנן א"ש דזמן בעתה פי' בניסן לר"י ולר"א בתשרי וכשאסרו חכמים תחומין נדחה זמן זה אלא דמעולם לא הוקבע זמן גאולה בעבירת דבר שאסרו חכמים אח"כ ולק"מ:
וזאת שנית דמאן יימר דמשום איסור דרבנן דהיינו תחומין אם הגיע זמן הגאולה ביו"ט מאחרי' את הגאולה אחר יו"ט דילמא באלו אמרו מקדימים לפני יו"ט ולא מאחרי' ואפ"ה מותר ביין ביו"ט אי יש תחומין משום דבן דוד בודאי לא בא ביו"ט משום תחומין ואי הי' זמן גאולה ביו"ט הי' בא לפני יו"ט. וא"כ אין דוחי' הגאולה כלל מפני איסור דרבנן רק מקדמי' ויחוש גאולה. וד' יחוש לגאלינו. וישלח לנו את אלי' הנביא לבשרינו בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן כנפשו ונפש ידידו מחותנו אוהבו הנאמן הדוש"ת:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: