בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קטו
עוד להרב הנ"ל
ומה שהק' בשבת י"ב דאר"י בן אלישע אני אקרא ולא אטה וכו' ותימא בעיניו הכי עבר ר"י על דברי חכמים דמ"ש דגזרו על נטילת לולב ותק"ש בשבת משום שמא יעבירנו הכי יאמר ר"י אני לא אעבירנו. ותי' דב"י בסי' ער"ה כתב דמשום שמא יטה בלבד לא הוי גזרי' רק משום דאיכא חשש נמי שמא יסתפק והרי כיבוי הוי משאצל"ג וליכא חיוב חטאת רק לר"י עי' שבת כ"ט ע"ב והוי ס"ל לר' ישמעאל דהך גזירה הוא רק אליבא דר"י אבל למאי דקי"ל כר"ש דמשאצל"ג פטור ליתא להאי גזירה ומשו"ה אמר אני אקרא ולא אטה ואף דאנן קי"ל כר"ש ומ"מ גזרי' ונדחק בזה. ולפענ"ד ז"א דהרואה בפנים ברמב"ם פ"ה משבת יראה דבהי"ד גבי אין פילי' ואין קורי' לא הזכיר כלל חששא דשמא יסתפק רק בהט"ז גבי שמש הבודק כוסות וקערות והטעם דשלא בשעת סעודה ל"ח כלל שמא יסתפק ממנו מן השמן שבנר גופא רק מכלי אחרת הנוטף לתוך הנר עי' שבת כ"ט ע"ב רק בשעת סעודה גבי שמש חיישי' לזה ועי' בב"י וא"כ באין קורי' ליכא רק משום שמא יטה לחוד וליתא לדבריו:
ועוד דלפענ"ד אין הפי' שמא יסתפק ממני ויעבור משום מכבה דהרי כתב הרמב"ם תחילה שמא ישכח ויטה אלא כונתו כמ"ש ב"י דאע"ג דשמן זית לא נפיש נהורי' כדנפטא מ"מ נפיש נהורי' טובא ואין לחוש שמא יטה בבדיקת כוסות וקערות מ"מ חיישי' שמא יסתפק ממנו כיון שהוא בשעת סעודה ולא יהי' נפיש נהורי' ויטה ולפ"ז לא תלי' כלל בדר"י ור"ש גבי משאצל"ג:
אבל הדבר פשוט לפמ"ש טו"ז רסי' ער"ה דדוקא בנר לא חילקו חכמים בין נר לנר אבל באדם חילקו בין אדם לאדם דאדם חשוב מותר וכן שנים מותרי' ולא גזרו אדם זה בשביל אדם אחר ע"ש וא"כ ס"ל לר"י דאדם כמוהו שיוכל לקרות ולא יטה שרי משא"כ בשמא יעבירנו לא חילקו בין אדם לאדם וא"ש:
ועוד עפ"מ שאמרו בשם הגר"א ז"ל שטעות ר"י הי' יען ששנו בברייתא הטעם לא יקרא שמא יטה ולכן אמר גדולי' דברי חכמי' שאמרו במשנה לא יקרא לאור הנר ולא גילו הטעם שאז לא הי' בא לכלל טעות כמ"ש חכז"ל מפני מה לא נאמרו טעמי המצות וכו' וא"כ ל"ק משמא יעבירנו וכיוצא דשם באמת לא שנה ולא גילו הטעם:
ועוד אולי אז לא פשטה עדיין גזירת אין קורי' בכל ישראל ועי' ברמב"ם פ"ב מה' ממרים ושפיר אמר אני אקרא ולא אטה משא"כ גזירת שמא יעבירנו אחר שפשטה בכל ישראל א"י לומר אני לא אעבירנו:
ועוד פלפול י"ל דיש להקשות למ"ש תוס' שבת י"א ד"ה שמא ישכח דהיכי דליכא חיוב חטאת לא גזרי' אמאי גזרו כלל דאין קורי' משום שמא יטה מ"ש מהא דתנן סוכה מ"א יו"ט א' של חג שחל בשבת ושכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות מצוה והוי טבד"מ ועשה מצוה דפטור מחטאת וה"נ בקורא ומטה הוי טבד"מ ועשה מצוה וליכא חיוב חטאת ואמאי גזרי'. ויש ליישב עפ"ד תוי"ט רפ"ק דשבת דבעי' ניתן שבת לדחות אלא שדבריו שם תמוהי' וביארתים במקו"א ולפי הביאור שייך גם כאן ניתן לדחות שהרי אין פולין אסור אפי' בשנים רק קריאה מותר משום מצוה כמ"ש מג"א בשם מהרי"ל ואכמ"ל. ויש לדחות נמי דתוס' לא כתבו דהיכי דליכא חיוב חטאת לא גזרי' אלא היכי דליכא רק איסו' דרבנן אבל בטבד"מ נהי דליכא חיוב חטאת היינו משום דהוא כמו אונס ולא שוגג אבל מ"מ עבר אי' תורה גזרו:
אמנם נ"ל דבלא"ה לק"מ דהרי במשנה שנינו לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר והיינו דגזרו חכמים על כל דבר שצריך עיון ובדיקה היטב וצריך לקרב לנר שאסור בשבת לאור הנר שמא יטה ובאלו ל"ש טבד"מ ושפיר גזרו וא"כ גם אין קורי' אף שאין בו חיוב חטאת הי' בכלל הגזירה כיון שיוכל לבוא לידי איסו' והתוס' לא כתבו אלא דעיקר הגזירה לא גזרי' בדבר דליכא חיוב חטאת וא"ש. אך כ"ז במשנה אבל בברייתא לא קתני אלא לא יקרא לאור הנר שמא יטה ולא קתני אין פולי' והוי סבר ר"י דבאמת האי גזירה לא היתה רק לר"א בשבת קל"ז דטבד"מ חייב ואנן קי"ל דפטור לכן אמר אני אקרא ולא אטה:
אמנם נ"ל לפמ"ש נוב"י קמא ה' נדה דאפי' אי ווסתות דרבנן אי בעל סמוך לווסתה ופרסה נדה תחתיו חייב חטאת דשוב אינו אונס ועיין כעין זה בצל"ח פסחים סוגי' דהבודק צריך שיבטל א"כ ה"נ אפי' אם הגזירה הי' רק למ"ד טבד"מ חייב ולא קי"ל כותי' מ"מ כיון שכבר חשו חכמים לשמא יטה שוב אינו אנוס ברשות מצוה וחייב חטאת באמת אפי' למ"ד טבד"מ פטור. והיינו דקאמר כמה גדולי' דברי חכמי' שהיו אומרי' לא יקרא לאור הנר שעי"ז בא לידי טעות כנ"ל לפי שלא אמרו גם אין פולין ולר"נ שקרא והטה וכו' אביא חטאת שמינה דאפי' למ"ד טבד"מ פטור חייב חטאת כסברא הנ"ל:
ומה שהקשה כ"מ הרי פסקי' בסי' ער"ה ס"ט דליל פסח שחל בשבת מותר לקרות הגדה בספר דאין ע"ה שלא תהא שגורה בפיו קצת וא"כ וכי ר"י לא הי' בקי בספרי תנ"ך כע"ה בהגדה. לפענ"ד אין להם דמיון כלל דע"ה בהגדה כיון ששגורה קצת בפיו א"צ עיון כ"כ בספר וגם יכול לומר קצת בע"פ אבל ר"י בתנ"ך א"י לומר בע"פ דדברי' שבכתב אינו רשאי לומר בע"פ כדאמרי' בגיטין ס' וגם צריך עיון רב לדקדק בחסירות ויתירות שפיר אינו רשאי לקרות שמא יטה משא"כ הגדה אינו דברי' שבכתב. ואפי' הוי דברי' שבכתב מ"מ שרי דמיגרס גריסן כמו ק"ש וב"כ ופ' תמיד באו"ח סי' מ"ט משא"כ ר"י אף שהי' שגורה בפיו מ"מ כיון שאינו שגור בפי הכל אסור לאמרם בע"פ כמ"ש מג"א שם בשם ד"מ ואו"ז ע"ש. ועי' במרדכי גיטין שם דף הנ"ל ועי' תוס' תמורה י"ד ד"ה דברי'. ועוד לפמ"ש רבינו יונה ברכות ט' ע"ב דכל דבר שבחובה שאינו דרך לימוד מותר לאמרם בע"פ ואפי' דרך לימוד ע"ש ולכן בהגדה כיון ששגורה בפיו שפיר רשאי לומר בע"פ אבל ר"י דרך לימוד שאינו דבר שבחובה אסור לאמרם בע"פ ולכן אסור לאור הנר כיון דבעי עיוני בפנים הספר שמא יטה אף ששגורה בפיו. ובזה יבא שלו' ינוח על ראשו עוד ינוב בשיבה בנחת ושובה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת אבהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: