בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה פד
שיל"ת ב' אויפאלו כאור בוקר יום ב' לס' ופרצת ימה וקדמה תרנ"א לפ"ק
רב שלום, לאוצר בלום, בני יקירי וחביבי הרב המאוה"ג וכו' כמו"ה יצחק יעקב ני' ולביתך נאוה קודש כלתי החשובה והצנועה מ' שרה ריזל תי' לאוי"ט:
קבלתי מכתבך ומה שהבאת קושי' בשם מראה יחזקאל בתוס' ברכות כ"ו ד"ה טעה שכתבו הא דאמרי' תפ"ע רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרי' תדחה תפ"ע מפני' וכו' שהם סותרי' לדבריהם בשבת ט' ע"ב ד"ה למ"ד שכתבו אין לבטלה בחנם וכו' או אם יש שום מצוה שאינו עוברת יעשה המצוה ולא יתפלל אעפ"י שהמצוה אינה עוברת ע"ש ואתה כתבת דלק"מ דמ"ש תוס' ברכות והוא עוברת לא קאי על המצוה דאפי' המצוה אינה עוברת ג"כ מבטל תפ"ע מפני' אלא והיא עוברת אתפ"ע קאי דאפי' תפ"ע עוברת והמצוה אינה עוברת תפ"ע נדחה מפני' והארכת קצת להוכיח כן. הנה בתוס' ברכות כ"ו שהבאת אפשר לפרש כמ"ש אבל מה תענה לתוס' ברכות כ"ז ד"ה הלכה שכתבו ולכך נקרא רשות לבטלה עבור מצוה אחרת העוברת ושם העוברת עכ"ח אמצוה קאי ולא אתפלה וכן ביומא פ"ז ע"ב ד"ה והאמר כתבו נהי דרשות היא אין לבטלה בחנם אם לא מפני שום מצוה העוברת ושם ודאי א"א לפרש כפירושך לכן הקו' במקומה עומדת:
אבל לפענ"ד נראה לתרץ בתרי גוני חדא דמ"ש תוס' בשבת אפי' למ"ד תפ"ע רשות אין לבטלה בחנם אלא בשביל שום צורך וכמו שרא המיינא דהכא או אם יש שום מצוה שאינה עוברת יעשה המצוה ולא יתפלל אע"פ שהמצוה אינה עוברת וכו' היינו שאפי' במקום מצוה שאינה עוברת הוי תפ"ע רשות ורשות בידו לעשות המצוה ולבטל תפ"ע אבל אינו מחויב לעשות המצוה ולבטל תפ"ע רק רשות בידו להתפלל תפ"ע ולעשות המצוה אח"כ כיון שאינה עוברת דומי' דשרא המיינא שאינו מחויב למיסר המיינא להתפלל אבל רשות בידו למיסר המיינא להתפלל ולאכול אח"כ ומ"ש בברכות וביומא דוקא מצוה עוברת היינו דאז מחויב לבטל תפ"ע כיון שהמצוה עוברת ותפ"ע רשות ל"ש עוסק במצוה פטור מן המצוה ולהכי כתבו תדחה תפ"ע מפני' שמחויב לבטלה. וכן בדף כ"ז לבטלה בהחלט עבור מצוה אחרת העוברת וכן ביומא אין לבטלה בחנם אם לא מפני שום מצוה העוברת אז מחויב הוא לבטלה וא"ש:
שנית דהא דכ' בשבת שמבטל תפ"ע גם מפני מצוה שאינה עוברת היינו דומי' דשרי המיינא דאינו ברור שיבטל תפ"ע אלא דניחוש שמא יבטל משום דשכיח שכרות או משום דכולה ליליא זמנה אתי למפשע כדאמרי' התם ובזה אם יש מצוה אפי' אינה עוברת עושה המצוה ואינו מתפלל ול"ח שמא ימשוך ויפשע או ישכח להתפלל ערבית כיון דאם לא יתפלל אינו עובר עבירה בדיעבד דתפ"ע רשות ועיי' כעין סברא זו באשר"י ריש חולי' אבל אם ברור הדבר שאם יעשה המצוה לא יוכל להתפלל ערבית אז דוקא במצוה עוברת מבטל תפ"ע ולא המצוה שעוברת כיון דהמצוה חובה ותפ"ע רשות אבל במצוה שאינה עוברת אינו מבטל תפ"ע לגמרי אף דרשות הוא כיון דמ"מ אם התפלל אותה מצוה קעביד והמצוה יכול לעשות גם אח"כ ולק"מ:
ולחבר מס' ברכות תחילתה לסופה נ"ל דמהרש"א ריש טבילתן הק' אי זמן ק"ש משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן א"כ איך אוכלי' תרומה בזמן ק"ש ותי' הצל"ח דהרי חזי' בפסחים ע"ג דר"מ ביטל זמן ביהמ"ד בשביל אכילת תרומה שהוא כעבודה וא"כ כ"ש ק"ש ותפלה. אך במגילה כ"ו אמרי' מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסיר וחד מ"ד מתני איפכא וא"כ לדידי' תפלה עדיף מביהמ"ד ועיי"ש פלוגתא דר"י וריב"ל וא"כ אין ראי' מר"ט ולכן מסיים היוצא מביהכ"נ לביהמ"ד וכו' דביהמ"ד עדיף ושפיר ראי' מר"ט וא"ש תי' צל"ח. מיהו ק' הא ר"ט לאו שפיר עביד דהא אמרי' במגילה ג' דת"ת דרבים עדיף מעבודה. אך בזה י"ל דת"ת דרבים הוא רק של כל ישראל כמ"ש מג"א סי' תל"א בשם ב"ח. אבל הא קשי' הא אפי' ת"ת דיחיד עדיף מעבודה דהרי מגילה עדיף מעבודה ממשפחה ומשפחה ות"ת עדיף ממגילה דאמרי' אין מועד בפני ת"ח כ"ש חנוכה ופורים והיא קושי' הגמ' שם ועיי' תוד"ה כ"ש אך הא משני גמ' שם כבוד תורה דיחיד חמיר עיי"ש:
והנה רמב"ם בפיה"מ סוף ברכות כ' ומה שאמר אח"כ ואומר אל תבוז כי זקנה אמיך אינו ראי' על מה שהקדים שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם אבל ראי' שלא יבוז וילעיג לתקנת חכמים אעפ"י שהם ישנות וקדמוניות וע"ז הזהיר שלמה בזה המשל. וצ"ב למה ילעיג מפני שהם ישנות ונ"ל דכונתו למה שאחז"ל רפ"ק דמגילה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין ופי' ש"מ כתובות ג' אפי' בטל הטעם. אך ק' הא ב"ד יכול לעקור אפי' ד"ת בשב ואית ומכ"ש דברי ב"ד חבירו אמנם למש"ל ניחא דכבוד התורה דיחיד חמיר עת"ת דיחיד וה"נ כבוד חכמים וב"ד חמיר מתורה א"כ מוכח ממשנה אחרונה דכבוד תורה חמיר ול"ק אר"ט ושפיר עביד וא"כ א"ש תי' צל"ח דכהנים אכלי תרומה בזמן ק"ש ודו"ק כי קצרתי אביך הנאמן דוש"ת באהבה:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: