אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה עז

תשובה עו

שיל"ת ב' אויפאלו א' תשא תרס"א לפ"ק:

שמחת פורים, לדורש קלים וחמורי', ידידי הרבני החריף ובקי, הותיק, מלא עתיק, כמו"ה מ"ש ני' ויהל:

מכתבו הנעים קבלתי ועל התעוררות בד"ת לפמ"ש פמ"ג בפתיחת להל' שחיטה דאי' אינו זבוח הוא בכ"ש ואף דכתי' וזבחת ואכלת ואכילה בכזית הך אכילה הוא אכילת רשות ובזה לא אמרי' דאכילה בכזית א"כ תקשי הא דפליגי ר"מ ור"י בברכות מ"ט ע"ב דר"מ ס"ל ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתי' ואכילה בכזית ור"י ס"ל ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה הא התם אכילת רשות ולא בעי כזית ולזה עוררו רב א' שוב הראו לו קושי' זו בהגהות מוהרי"ש לפמ"ג. ולפענ"ד דוקא גבי אי' א"ז כ' הפמ"ג כן דהרי בתורה לא כתיב האי' רק ההיתר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ודייקי' מינה אבל מה שאי אתה זובח לא וכמ"ש תוס' שבועות כ"ד ובהא דמה שאתה זובח אתה אוכל הוא רשות גמור שרשאי לאכול ובזה אין אכילה בכזית רק כמו שירצה ולהכי גם בדיוק מה שא"א זובח לא הוא ג"כ בכ"ש אבל ואכלת וכו' וברכת שהתורה חייבתו בבהמ"ז כשאוכל ודאי לא חייבתו התורה אלא כשאוכל אכילה של תורה דהיינו כזית ומה לי אם חייבתו התורה כרת על אכילת חלב דכתיב כי כל אוכל חלב ונכרתה ומ"ל שחייבתו על אכילתו בבהמ"ז כמו דהתם לא חייבתו כרת רק על אכילה של תורה ה"נ לא חייבתו בבהמ"ז רק על אכילה של תורה ואולי לזה נתכווין גם ידידי ני':

אלא דלפ"ז לא יתכן מ"ש ליישב בסברתו קושי' הצל"ח ברכות ל"ה מ"ש ברכה אל אחרונה דבעי שיעור וברכה ראשונה לא בעי שיעור דלפי סברתי כיון שחייבתו התורה או רבנן לברך כשרוצה לאכול ודאי על אכילה של תורה דהיינו כזית חייבו אותו:

אבל לפענ"ד נראה ליישב קושי' צל"ח ע"ד שכתבתי במק"א ליישב קושי' מהרש"א על מהרש"ל בשבועות כ"ג שכתב דלר"ש כ"ש למלקות גם שלכד"א חייב והק' מהרש"א דא"כ אי ח"ש אסור מה"ת במי נימא דגם שלכד"א אסור מה"ת ואמינא דודאי שלא יאכל אדם רק כ"ש וח"ש אינו כד"א אבל גם אם אוכל כשיעור אינו אוכל דוקא כשיעור בב"א רק בזאח"ז בכדא"פ ולכן אם באמת לא אכל יותר מכ"ש הוי שלכד"א ומ"מ חייב ר"ש לכן חייב גם שלכד"א אבל ח"ש שאסור מה"ת לאכול הואיל וחזי לאיטרופי שפיר הוי כד"א שאוכל קימעא ואח"כ הדר ואוכל קימעא ואם נמצא אח"כ שלא אכל יותר מח"ש הר' באמת אין עליו שום חיוב אלא שלכתחילה אסור לאכול ושפיר אסור דזה כד"א אבל שלכד"א מותר מה"ת. וה"נ ברכה שלפני' א"צ שיעור דהרי נהנה מן העוה"ז כדה"נ הואיל וחזי לאיצטרופי כנ"ל אבל ברכה אחרונה אם לא אכל באמת כשיעור הוי שלכדה"נ וא"צ לברך ועיי' או"ח סי' ר"ד:

אבל קושי' על פמ"ג מעיקרא ליתא דהרי כתבו תוס' בברכות מ"מ דהני קראי ל"ה רק אסמכתא בעלמא דמדאו' בעי' שביעה גמורה ע"ש וכזית וביצה הוי רק מדרבנן ואסמכי' ר"מ אקרא דואכלת דהיינו אכילה של תורה בכזית. וגם למ"ש תוס' יומא ע"ט דר"מ דדריש ושבעת לשתי' בעי כביצה דלשון שביעה הוי כביצה וא"כ כמו דושבעת לשתי' בעי שיעור אע"ג דהוי שתי' דרשות ה"נ ואכלת בעי שיעור אכילה אע"ג דהוי אכילה דרשות דמקיש ואכלת לושבעת:

ועל קושי' השני' לפמ"ג דא"כ איך משני ר"ל בשבועות כ"ג במפרש ח"ש וכו' הא גם בח"ש נבילה איכא אי' עשה שא"ז ואין שבועה חל על אי' עשה כמ"ש תוס' שם. והביא בשם כת"ס שתי' דמשכחת לה בנבלת עוף דליכא אי' שא"ז והוא פלא הרי בא ליישב דעת פמ"ג ופמ"ג העלה שם דגם בעוף יש אי' שא"ז. ואני רגיל לומר דר"ל לשיטתו דס"ל בנזיר כ"ט א"ש לעוף מה"ת וא"כ לדידי' ודאי ליכא אי' שא"ז בעוף ומ"מ יש בו לאו דנבילה כמ"ש תוס' חולין כ' ד"ה לא אמרן. אך גם זה בורכא דא"כ מה פריך בשלמא ר"י לא אמר כר"ל לימא משום דר"י ס"ל י"ש לעוף מה"ת וכדמשמע שם בנזיר וא"כ א"א לתרץ כר"ל משום דאין שבועה חל על אי' א"ז, וכמו שדחה מעלתו דברי הרב דר"ל לשיטתו דס"ל אכילה בכזית וכמ"ש מל"מ פ"א מחמץ ה"ו בדעת הרא"מ דא"כ מה פריך ור"י לא אמר כר"ל הא איהו ס"ל דאכילה בכ"ש. וגם יש לפקפק דילמא רק סתם אכילה שבתורה הוי לר"ל בכזית ולא באכילת רשות:

מיהו לפענ"ד נראה דשפיר משכחת נבילת עוף שאין בה אי' שא"ז למה שפסק הרמב"ם פ"ז מפסוהמ"ק ה"ג דמולק ונמצאת טריפה או שמלק בסכין או קדשים בחוץ ה"ז נבלה לכל דבר וכו' ע"ש והוא ממשנה דזבחים ס"ח וס"ט ובזה ודאי ליכא אי' דא"ז דהרי לא הי' צריך לשחוט רק למלוק או בזר דאכל מליקה דחייב משום נבילה וכמ"ש רמב"ם פי"א ממעה"ק ה"ט ועיי' יבמות ל"ב ע"ב ואין בו אי' דא"ז דהא לא הי' בו חיוב לשחוט רק למלוק ושפיר חל שבועה במפרש ח"ש:

ומה שנ"ל עוד בזה דאף הפמ"ג לא חידש דבאכילת רשות יש אי' אפי' פחות משיעור רק בפחות משיעור אכילה דתורה דהוא בכזית אבל עכ"פ בעי' שיעור אכילה בלשון בנ"א ועיי' רש"י שבועות כ"א ע"ב ד"ה סתם ועיי' בכ"מ פ"א דחמץ ה"ז דאם אוכל מעט מן המעט שאין בו הנאה כלל ע"ש ומסתמא זה לא נקרא אכילה סתם בלשון בנ"א ואין בו גם אי' דא"ז רק בשיעור אכילת רשות שקרוי אכילה בלשון בנ"א ופחות מזה הוי רק חצי שיעור ושפיר משני במפרש חצי שיעור ממה שנקרא אכילה באכילת רשות אי בסתם אליבא דרע"ק דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש אעפ"י שאין בו הנאה כלל כמו שאזרוק ולא אזרוק ולק"מ. ויען כבר הלכו בו נימושות תקצר וכ"ט ממנו לא יבצר. ידידו דוש"ת:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה