בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה עב
שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' שמיני תרמ"ו לפ"ק:
יהי שלום בחילו לכבוד ידידי הרב הגדול בתורה, מעוטר בתפארה, זך הרעיון ומטיב הגיון כמו"ה אברהם צבי יונג ני' בק"ק הנ"ל:
מכתבו קבלתי ומה שהתפלא על דברי ר"ש במשנה ה' פ"א דמכשירין שכתב על תוספתא דזב וטמא מת שהיו מהלכין וכו' יצאו מכולו הרי אלו מוכשרין וטהורין וכו' ותימא מ"ש מהאי דאמרו לו כריתות ט"ו ע"ב דאמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרו דבשעת פרישתן ממנה הכשירוה ה"נ בשעת פרישתן מן הזב קבלו טומאה ממנו וכו' ותי' וצריך לחלק בדברים בין קבלת טומאה להכשר וכו'. וק"ל בתרתי חדא מה שהקשה מ"ש מהאי דשמואל הא בכריתות ט"ו מוקי ר"י האי ברייתא בנותזין בכל כחן דל"ש בשעת פרישתן קבלו טומאה ושנית מאי שתי' לחלק בין טומאה להכשר א"כ מאי פריך התם בכריתות ממתני' דשם אשמואל הא מסני' מיירי בקבלת טומאה ושמואל קאי לענין הכשר:
הנה באמת הוא תמיה גדולה על הר"ש וחזרתי על כל הצדדים למצוא יישוב לדבריו. ומה שנ"ל בזה אקדים דברי תו"י בכריתות שם ד"ה בנותזין בכל כחן בפ' העור והרוטב לא משני כי פריך טומאת בית הסתרים הוא וצריך לומר דפלוגתא דאמוראי הוא בפ' בהמה המקשה דעולא ורבינא והכא אליבא דרבינא עכ"ד. ודבריו מגומגמים קצת וצריכין ביאור. ונ"ל דאף שתו"י העמידו דבריהם על בנותזין בכל כחן מ"מ ע"כ לא הי' קושיתם דהו"ל לשנוי בעור והרוטב קכ"ט כי פריך טומאת בית הסתרים הוא בנותזין בכל כחן דזה אין לו פירוש כלל דא"כ ודאי פריך שפיר טומאת בית הסתרים הוא וליכא לשנויי אפילו בשעת פרישתן מאבוהן מקבלין טומאה מאבוהן דהא ניתזין בכל כחן ולא נגעו כלל בשעת פרישה וכמ"ש תוס' חולין ע"ב ד"ה בשעת אע"כ דקושי' תו"י הי' דהו"ל לשנוי' בשעת פרישתן מאביהם מקבלין טומאה מאביהם ומיירי באינו נותזין בכל כחן והוא קושי' תוס' חולין הנ"ל וחי' רשב"א ור"ן בחולין קכ"ט והא דהעמידו דבריהם על בניתזין בכל כחן היינו משום דכמו דמוקי מתני' בניתזין בכל כחן דוקא ודשמואל באין ניתזין בכל כחן ועיי' ברמב"ם פי"ג מטומאת אוכלין הי"ד ה"נ נוקי הך ברייתא דהעור והרוטב באינו ניתזין בכל כחן דוקא ודלא כתי' תוס' חולין ע"ב. וע"ז תי' דפלוגתא דאמוראי הוא בפרק בהמה המקשה. פי' דרבינא דמשני שם משום כל העומד לחתוך וכו' או משום חיבורי אוכלין וכו' ולא משני כדעולא בשעת פרישתן מאבר מקבל טומאה מאבר לא ס"ל כעולא דבשעת פרישתן מאביהם מקבלין טומאה מאביהם ועיין במל"מ פכ"ג מכלים ה"ט שנסתפק בזה אי רבינא פליג אדעולא והכא אליבא דרבינא כלומר והכא סוגי' דהעור והרוטב דאיירי בה תו"י הוא אליבא דרבינא דלא ס"ל האי דבשעת פרישתן מאביהם מקבלת טומאה ולכן לא מצי לשנויי הכי וכיוצא בזה מצינו בכמה מקומות ואין פי' והכא על סוגי' דהכא דכריתות שם או הוא ט"ס וצ"ל והתם:
ואל תתמה שרבינא פליג בהא אדעולא כי גוף הדבר דבשעת פרישה מקבלין טומאה מאביהם אינו מה"ת משום דנוגע באמת בשעת פרישה אלא משום דמחזי כנוגע בשעת פרישה ודבר זה מתורת משה רבינו הרמב"ם בפיה"מ דכריתות למדתי שכתב וצריך לזעזעו בכח גדול כדי שיפרוש ממנו במהרה ולא יראה כנוגע בו בשעת פרישה ע"ש מבואר דאין ניתזין בכל כחו אין כאן רק משום שנראה כנוגע בו בשעת פרישה ושפיר י"ל דרבינא אינו חושש לזה ופליג אדעולא. ומעתה דברי הר"ש נכונים דמאי דמוקי ר' יוסף האי ברייתא בניתזין בכל כחו היינו משום דס"ל כעולא דגם לענין טומאה אמרינן בשעת פרישה מקבלת טומאה ואין חילוק בין הכשר לקבלת טומאה אבל הר"ש כתב לחלק בין הכשר לקבלת טומאה אליבא דרבינא דפליג אדעולא ומ"מ בהכשר לא פליג אדשמואל אבל המקשן דפריך אשמואל ממתני' ס"ל כעולא דאין חילוק בין הכשר לקבלת טומאה ופריך שפיר זה הנלענ"ד בזה. ובזה הנני חותם בשלום וברכה חיים עד העולם ידידו הנאמן הדוש"ת:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: