בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה סו
שיל"ת ב' אויפאלו ג' במדבר תרנ"ב לפ"ק:
ישאו הרים שלום, לאוצר בלום, ידידי הרבני החו"ש, וריח לו כלבנון, שמו ינוץ כמו"ה חיים זלמן מאשקאוויטש ני' בק"ק באסארמעני:
מכתביו קבלתי וכו' ומה שהתפלא בש"ס ע"ז דס"ב אהא דבעי ר' אושיעי' קדמה והקדישתו מהו וכו' היא גופא קמבע"ל הקריבתו והא ליתא בשעת ביאה מותר אבל הקדישתו בשעת ביאה אסור או דילמ' כיון דתנן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הקדישתו מותר וכו' וק"ל למ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה דאמירה לגבוה כמסירתו להדיוט היינו שא"י לחזור בלא שאלה אבל מ"מ יכול לישאל על הקדש עד שיבוא ליד גזבר א"כ לר"א דאמרי' הואיל ואי בע' מיתשיל עלה הוי כדידיה בפסחי' מ"ו א"כ מאי מה שהקדישתו הא אכתי שלה הוא משום הואיל ואי בעי מיתשיל עלה והוי אתנן. ולפענ"ד לק"מ ורק אבאר פי' הגמ' דפריך נתן לה ואח"כ בא עלי' וליחול עלי' אתנן למפרע פי' דמיירי דאמר הילך טלה מעכשיו ובשעת ביאה תהא נגמרת המתנה כמ"ש תוס' בע"ז ס"ב ד"ה אלא וא"כ הוי כמשוך פרה זו ולא תקנה לך מעכשיו ולאחר ל' יום דכתבו תוס' בכתובות פ"ה ע"א ד"ה הא דמעכשיו מתחיל הקנין ואינו נגמר עד לאחר ל' וכן אי"ל לר"י בקידושין ע"ש וכיון דגמר הקנין בשעת ביאה ליהוי אתנן ומשני שקדמה והקריבתו והרי מבואר בראשוני' בקידושין שם במקדש מעכשיו ולאחר ל' יום שיורא הוי כאלו אמר חוץ מאותו שיקדשך תוך שלשים אבל אם לא קדשה שום אדם תוך שלשים הוי קידושי' גמורי' מתחילת שלשים ע"ש בר"ן וה"נ הילך טלה זה מעכשיו ולכשתבעל לא שייר בקנין רק שיוכל להקטת לאחר עד שתבעל וכיון שקדמה והקריבתו וא"י להקנות לאחר שוב קנתה משעה ראשונה והוי שלה לגמרי קודם ביאה ואינו נעשה אתנן כלל ועיי' תוס' ע"ז ס"ב ד"ה יאות וחי' רמב"ן ור"ן שם וע"ז פריך ואי דאקני' ניהלי' לאלתר דהיינו מעכשיו ולכשתבעל כנ"ל פשיטא כיון דליתא בעולם וא"י לחזור ולהקנות לאחר דקנתה קודם ביאה ול"ה אתנן וכנ"ל ועיי' תוס' ד"ה אלא ואי דאמר לא נקני לך עד שעת ביאה מ' מצי מיקדשה לי' וכו' ומשני דא"ל לא מיקני' לך עד שעת ביאה ואי מצטריך לך ניקני לך מעכשיו וסד"א כיון דאמר לא ליקני לך עד שעת ביאה אף דא"ל ואי מצטריך לך קני מעכשיו ולכשתבעל מ"מ שייר בקניני טפי דלא ליקני מעכשיו אלא בתנאי הבעילה או שלא יהי' לגמרי שלה עד שעת ביאה וכיון שהביאה גורמת הקנין למפרע ליחול עלה אי' אתנן למפרע קמ"ל דכיון דכי מצטריך לה הקנה לה מעכשיו שוב קנתה לגמרי קודם ביאה בקדמה והקריבתו כנ"ל ול"ה אתנן וע"ז בעי ר' אושעי' קדמה והקדישתו מאי מי אמרי' כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והוי כאלו מכרה אותו לאחר ומקרי מצטריך לה והקנה לה מעכשיו ולכשתבעל וכיון שהוא א"י להקנותו לאחר שוב הוי לגמרי שלה קודם ביאה ואינו נעשה אתנן או דילמא נימא שאין בדעתו להקנותו אלא כי מצטריך לה לצורך דלא יהי' בעולם אבל כל זמן שהוא בעולם לא הי' בדעתו להקנות לה מעכשיו ולכשיבעל ועיי' בריטב"א ע"ז שם:
זו הוא הוצעה של שמועה מפניני ראשונים ובתוספות מרובה משלי והכלל העולה דאם קנתה בקנין גמור קודם ביאה ל"ה אתנן ולפ"ז לק"מ דנהי דאמרי' הואיל וא' בעי מיתשיל עלה הוי כדידה מ"מ כיון דהקדש מקרי מיצטריך לה [ואפי' אי מיתשל עלה ועוקרת ההקדש למפרע ל"ש לומר דאיגלאי דלא איצטרכי לה כיון דבשעה שהקדישה איצטרכי לה כמ"ש ש"ש ש"ו פ"ד דמקרי חזקת איסור ע"ש] א"כ הקנה מעכשיו ולכשתבעל ואין הוא יכול לחזור ולהקנותו לאחר כיון שהוא הקדש והוא אין בידו ליתשל עלה וא"כ קנתה הוא קנין גמור ומה בכך דהוי כשלה כיון דהוי שלה גמור קודם ביאה שוב ל"ה אתנן. ועוד דאפי' מיתשלי על הקדישה ונעקר הקדש למפרע מ"מ קנין ממונה שהוא ע"י הקדש לא פקע כמ"ש ר"ן בנדרי' פ"ה וכיון דלא פקע קנינה בשאלה שפיר לא הוי אתנן כלל. ובזה הנני חותם ברב ברכות ברכת התורה וכ"ט כנפשו ונפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: