בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה לא
שיל"ת ב'-אויפאלו יע"א. שוכ"ט להמופלא ומופלג, מלא פלג, כמו"ה יודא שווארץ ני' בק"ק אבראהאם:
שני מכתביו הגיעני ועל של עתה באתי אשר הביא קושי' פרמג"ד או"ח בפתיחה כוללות, ח"ב אות ג' אהא דפסקינן באו"ח סי' ט"ל דקטן פסול לכתוב תפילין משום דכתי' וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה מהא דמכשרי' ביו"ד סי' א' ס"ה שחיטת קטן באחרי' עע"ג ואמאי לא דרשי' נמי וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו כמ"ש הרא"ש ריש חולין בשם ר"י לענין שחיטת נכרי ע"ש ועיין ש"ך ס"א סקכ"ז. ולפענ"ד נראה דתוס' גיטין כ"ב הק' אמאי חש"ו כשרי' לכתוב גט בגדול עע"ג הא לאו בני כריתות נינהו ותי' דקטן אתי לכלל בר כריתות לכשיגדל וח"ש לכשישתפו ע"ש והוא פלא הא כתב רש"י גיטין יו"ד אהא דפריך בערכאות והא לאו ב"כ נינהו דכתי' וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וא"כ מ"ש הכא דחשיב קטן ישנו בנתינה הואיל ואתי לכלל נתינה ומ"ש בתפילין דלא חשיב קטן בר קשירה הואיל ואתי לכלל חיוב קשירה. ונ"ל לפמ"ש תוס' בשבת דקל"א ד"ה ושווין דמסתבר דמילה אם עבר זמנה לא בטלה שאותה מילה עצמה שהוא מחויב בח' הוא עושה בט' שאם הי' מל בח' לא הי' חוזר ומל בט' אבל סוכה וציצית ומזוזה בכל יומא מחייב בהם ואפי' קיימם היום חייב לקיימם למחר הלכך כשעבר היום ולא עשאם מצות היום לא יקיים עוד לעולם ע"ש. ולפ"ז אני אומר דבתפילי' ל"ש אתי לכלל קשירה לכשיגדל שהרי אז יהי' חיוב קשירה אחרת אבל לכלל חיוב קשירה דהאידנא לא יבא לעולם ומי שאינו בחיוב קשירה דהאידנא אינו בכתיבה דהאידנא אבל גט אין כאן חיוב נתינה רק שהוא בתורת נתינה שפיר אמרינן כיון שהוא גוף שיבא לתורת נתינה שפיר הו' בר כתיבה גם האידנא. ולפ"ז מיושב קושי' פמג"ד הנ"ל דגבי שחיטה נמי כיון שאין חיוב לשחוט ולאכול בכל יום שפיר אמרינן כיון דאתי לכלל בר זביחה כשיגדל אכול מזבחו וא"ש:
ובזה צדקו דברי מג"א סי' י"ד סק"ג דקטן פסול לעשיית ציצית כיון דאינו בלבישת ציצית דהאידנא דמצות ציצית דהאידנא לא יקיים לעולם כמ"ש תוס' הנ"ל אינו בעשיי' דהאידנא:
ועוד נ"ל דבר חדש למ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכי' ה"י דב"נ חייב על אבר מה"ח ועל בשר מה"ח בכ"ש שלא ניתנו שיעורין אלא לישראל בלבד ע"ש ועיי' תשו' הרא"ש ריש כלל ט"ז שכ' דבן י"ג שני' ויום א' לגדלות הוא בכלל שיעורין הל"מ ע"ש ולפ"ז ב"נ קטן חייב בכל מצות ב"נ דהא לא נאמרה שיעורין לב"נ ומ"ש הרמב"ם שם פ"י ה"ב אין עונשי' חש"ו מב"נ לפי שאינן בני מצות כבר כ' חת"ס יו"ד סי' קפ"ד דהיינו דוקא בקטן שאינו בר דעת דפיתיו ורצונו חשוב אונס אבל אם הוא בר דעת חייב בכל מצות ב"נ אף שלא הגיע לכלל שני' ולא סימני גדלות ע"ש ועיי' בס' בית יעקב להגאון מליסא ז"ל בסוגי' דפ"פ. ולפ"ז אני אומר דאפי' אי קטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו ואפי' אי ספי לי' בידים מותר מה"ת בכל איסורין חוץ מדם ושרצים וטומאת כהני' עיי' ב"י או"ח סי' שמ"ג היינו דוקא שלא נצטוו בהם אלא ישראל אבל בדברים שנצטוו בהם ב"נ כיון שב"נ קטן מצווה בהם כנ"ל גם ישראל קטן מצווה בהם כנ"ל גם ישראל קנון מצווה משום דליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור כדאמרינן בסנהדרין כ"ט וחולין ל"ג ועיי' פלתי סי' ס"ב:
ומעתה ישראל קטן מצווה על אבעה"ח ובמה"ח ושפיר הוי בר זביחה כמ"ש תוס' שבועות כ"ג ד"ה האוכל דוזבחת בא להתיר האסור ופי' לך דבשחיטה שרי ולא בנחירה ומותר הקטן בשחט טריפה בבני מעיים ואפילו בעודה מפרכסת אף דאסור לב"נ דל"ש מי איכא מידי ושפיר הוי בר זביחה ולכן שחיטתו כשירה וא"ש. ובזה הנני חותם בברכת התורה:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: