בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה ו
שיל"ת ב' אויפאלא כאור בוקר יום ב' לס' ופרצת ימה וקדמה לפ"ק. רב שלום, לאוצר בלום, בני יקירי וחביבי, הרב המאוה"ג וכו' כבוד מו"ה יצחק יעקב נ"י בלום ולביתך נאוה קודש החשובה והצנועה מ' שרה ריזל תי' לאויו"א.
קבלתי שינוי שורות במעיר טוב ואין טוב אלא תורה ומ"ש בשו"ע או"ח סי' ח' סעי' ט' שכתב המחבר קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרי' כדי שלא יברך ברכה לבטלה וכתב טו"ז סק"ח אע"ג דבלא"ה יש חשש שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית מ"מ אוקמי לי' אחזקתו שהי' כשר רק משום חומרא דלא תשא וכו' החמירו דוקא לבודקו ע"ש וכתבת להסביר עפמ"ש הר"ן רפ"ק דפסחים דכל שבדק חמץ יי"ח ואפי' מוצא אח"כ חמץ אינו עובר למפרע שהרי סמכוה תורה על החזקות וכו' ע"ש ולפ"ז גם כאן אם סמך על החזקה אפי' נתברר אח"כ שהיו החוטי' מופסקי' לא עבר על מצות ציצית למפרע משא"כ לענין ברכה לבטלה דומה למ"ש תוס' זבחי' ע"א דלא אזלי' בת"ר לחייב שריפה אותו שהוא ודאי בסקילה ע"ש וכונתם מבוארת כיון שהוא ודאי שקר שהרי האחד ודאי אינו מחויב שריפה והרוב לא יעשה שקר לאמת וה"נ החזקה לא יעשה השקר לאמת והוי ברכה לבטלה למפרע לפי שהוציא שקר מפיו עכ"ד ושכנגדך חולק עליך שאינו דומה להאי דתוס' זבחי' הנ"ל ושאלת לדעת איך עניות דעתי נוטה, אהובי בני האמת אהוב מן הכל ולפענ"ד הדין עם שכנגדך דסברת תוס' שם הוא כך דלא אזלי' בתר רוב אלא בדבר שאפשר להיות אמת כמו שמעיד הרוב למשל שאנו אומרי' רוב בהמות כשרות והיא כשירה הרי אפשר שאמת הוא כמו שמעיד הרוב שבהמה זו כשירה והוא מרוב בהמות כשרות וכדומה אבל אם נתערב בהמה טריפה ודאית ברוב כשרות א"א להתיר כולם מטעם רוב שהרי הוא דבר שא"א להיות שיהיו כולם כשרות שהרי האחת ודאי טריפה ועי' דג"מ יו"ד סי' ט"ו אלא שמטעם ביטול ברוב אתאי' עלה אי לאו דבע"ח חשיבי ולא בטילי אי מה"ת אי מדרבנן כמו שהאריכו פוסקי' אחרוני' ועי' פמג"ד בפתיחה לתערובות שחקר מנ"ל ביטול ברוב ע"ש ולפ"ז בנסקלי' ונשרפי' כיון דאדם באדם ודאי ל"ש ביטול מה"ת כמ"ש הקדומני' רק דניזיל בת"ר כיון דרוב כשרפי' וידונו כולם בשריפה הרי הוא דבר שא"א להיות אמת שא' מהם ודאי אינו חייב שריפה זהו סברת תוס' וכל זה אם בשעה שאנו סומכי' על הרוב אנו עושי' שקר ודאי אבל כאן בשעה שאנו סומכי' על החזקה שהחוטי' אינן נפסקי' אינו שקר ודאי ואפשר להיות אמת שאינן נפסקי' א"כ אפי' נתבררה אח"כ שהיו נפסקי' בשעה שבירך מ"מ לא עשה שום איסור שהוציא ש"ש לבטלה כיון שסמך על החזקה כד"ת וכמו שלא עבר על מצות ציצית מה"ט וכמו שלא עבר על ב"י מה"ט ואף שנתברר שהוציא ש"ש לבטלה מ"מ לא עביד איסורא כיון שבשעה שהוציא סמך על החזקה שאינו לבטלה כיון שד"ת כן ומי שאכל מבהמה וסמך על הרוב שהיא כשרה ואח"כ נתברר שהוא טריפה אין בזה עון אף שאכל טריפה ודאי מ"מ כיון שבשעה שאכל שפיר סמך על הרוב אין כאן עון אשר חטא, ויתר מיכן אני אומר כיון שאתה אומר שקיים בזה מצות ציצית מכח חזקה אין כאן ברכה לבטלה כלל שהרי קיים ודאי המצוה שבירך עליו ול"ד למ"ש מג"א סי' תרפ"ח סק"ו דמצוה שאנו עושי' מספק אין מברכי' עלי' אפי' בסדא"ו ע"ש דהתם בשעת עשיי' מסופק אם עושה מצוה אבל כאן בשעת עשיי' אין ספק שעושה מצוה דמוקמי' אחזקה והרי באמת קיים מצוה אעפ"י שאח"כ נתברר שלא קיים כיון שדין תורה כן הוא וכיון שקיים מצוה שפיר קא מברך, ויש הוכחה לזה שהרי לשיטת רשב"א ביו"ד ק"ט ס"א בתערובות יבש ביבש אסור לאכלם בב"א אלא בזאח"ז משום דבזאח"ז בשעה שסומך על הרוב אינו ודאי שקר דכשאוכל האחת תולה שזו מן הרוב וזה יכול להיות אמת ובאחרונה תולה שזו מרוב היתר והראשונות שנאכלו הי' איסור בהם כמו"ש הש"ך סק"ז ולכן בשעה שסומך על הרוב אפשר להיות אמת אף שאח"כ נתברר שהי' שקר ודאי שאכל גם האי' אבל בב"א בשעה שסומך על הרוב הוא שקר ודאי שאוכל גם האי', וכ"ת גם נסקלי' בנשרפי' ידונו אותם אחד אחד ולא יהי' ודאי בשעה שנסמך על הרוב ז"א דשאני דנ"פ דכתי' והצילו העדה ואין לך ראי' לזכות יותר מזו וכמו"ש רש"י בסנהדרי' ע"ט ע"ב ד"ה דפטירי ע"ש ומה"ט נמי בטלו דבריך שהבאת ראיה מתוס' זבחי' הנ"ל דדנ"פ שאני:
וגם מה שדמית חזקה לרוב אינו אמת שהרי כתבו תוס' פסחים י' ד"ה בב"א שאפי' באים לישאל בב"א מה"ת מוקמי' להו אחזקת טהרה אף דבשעה שסומכי' על החזקה הוא ודאי שא' מהם טמא ודאי ועי' תוס' חולי' ט' ע"ב ד"ה התם ומהרש"א שם לכן דבריך בזה אינם מתקבלי' אצלי כלל ואם שכנגדך מטעמי' שכתבתי אתי עלה צדק בדברו, אלא אולי כוונתך דנהי דמשום דסמך אחזקה לא עבד איסורא במה שהוציא ש"ש לבטלה מ"מ כיון שנתברר שהיו החוטי' נפסקי' יהי' ברכה לבטלה איכא בזיון ש"ש שיצא לבטלה ואף דלפמ"ש אינו לבטלה כיון שקיים מצוה מ"מ איכא בזיון וזילותא דש"ש ועיי' כתובות כ"ו ע"ב וב"ב ל"ב ומ"מ אין זה ענין לתוס' דזבחים הנ"ל וכמו"ש:
וגם מה שהבאת מדברי ר"ן פסחי' יש לחלק עפ"י ירושלמי שהביא ש"ך חו"מ סי' כ"א סק"ג דאונסא כמאן דלא עביד אמרי' אבל אונסא כמאן דעביד לא אמרי' ע"ש ולפי"ז בשלמא בנידון דר"ן כיון שבדק וסמך על החזקה כד"ת הרי הוא כאונס והוי כמאן דלא עביד ולא עבר בב"י אבל כאן נהי דהוי כאונס משום דסמוך על החזקה מ"מ אונס כמאן דעביד וקיים מצות ציצית לא אמרי', וגם אם הפי' אונס רחמנא פטרי' אבל לא אונס רחמנא חייבי' כמו"ש הש"ך שם נמי א"ש חילוק הנ"ל דשם אונס רחמנא פטרי' מעונש עבירת לאו אבל אונס רחמנא חייבי' בשכר מ"ע לא אמרי' וא"כ שפיר יש לחוש שלא קיים מצות ציצית, אלא שיש לדון בזה הא אמרינן חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בשבת ס"ג ע"ש, אבל לפענ"ד נראה סברא ישרה לחלק דהא דנאנס ולא עשאה היינו דוק' באונס גמור שלא הי' יכול לעשותה בשום אופן אבל בנידון דר"ן לאו אונס גמור הוא שהרי הי' יכול לבטל וכן בציצית הא איכא לברורי ולבדוק ואין כאן אונס גמור ועי' צל"ח סוגי' דהבודק צריך שיבטל אלא התם כיון שהתורה סמכה על החזקה ואמרה שאם בודק אינו עובר בב"י א"כ לא אסרה תורה להשהות חמץ ברשותו בכה"ג ואינו עובר בב"י למפרע אבל כאן במ"ע נהי דסמכה תורה על החזקה ולא ציותה לקיים מצות ציצית יותר מ"מ אם עושה מה שלא ציותה התורה ג"כ לא קיים מצוה משא"כ התם אם לא אסרה תורה אינו עושה עבירה אבל אינו מקיים מ"ע אם אין הציצית כשרים אף שלא ציותה תורה לקיים אם סומך על החזקה ולא הוי כאלו קיים משום חישב לעשות כיון שהי' בידו לבדוק, אך איניני יודע למה לך הסבר לזה דלענין ברכה לבטלה שהוא משום לתא דלא תשא שכל העולם מדעזע כדאמרי' ר"פ שבועות הדיינין והוא מן החמורות כריתות ומיתות ב"ד כדאמרי' סוף יומא ועובר בקו"ע חיישי' טפי ולא סמכי' אחזקה אבל לענין ביטול מצות עשה דציצית שהוא בשב וא"ת והוא מן הקלות שאינו זז משם עד שמוחלי' לו לא חיישי' כל כך וסמכינן אחזקה:
ומה שנ"ל בזה הוא דכבר תתעורר מג"א שם סקי"א הא לא סמכינן אחזקה היכי דאיכ' לברורי ע"ש, ולפענ"ד עי' נוב"י קמא יו"ד סי' מ"ג וסי' נ"ז דלא אמרינן איכא לברורי מבררי' אלא אם אפשר לברר שני הספיקות ע"ש ואני כתבתי במק"א דא"צ לברר אלא אם אפשר לברר שני צדדי הספק ואח"ז רב מצאתי כן בפ"ת ונ"ץ סוסי' ק"י וידוע שיטת השואל בצ"צ סי' ס"ט דביצת טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה לא מקרי דשיל"מ כיון דגם אחר יו"ט צריך לסמוך על הביטול משום טריפה וכיון שעכ"ח צריך לסמוך אביטול לענין אי' טריפה דאו' סומך נמי אביטול לענין אי' נולד דרבנן וכן העלה בכנפי יונה סי' ק"ב דלא כצ"צ סי' הנ"ל ועי' במג"א הנ"ל שכתב עוד טעם דלא סמכינן אחזקה משום דעשוי' ליפסק כל שעה ע"ש ולפי הנ"ל אני אומר להיפוך דמה"ט א"צ לבדוק דהא יותר סמכינן על חזקה לשעבר מחזקה על להבא כדאמרי' בגיטין כ"ח שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' ולפ"ז משום ביטול מצות ציצית א"צ לבדוק דאוקמא אחזקה ואי משום דאיכ' לברורי ז"א דע"כ לא אמרינן איכ' לברורי מבררינן אלא אם מברר תו לא יהא צריך לסמוך על חזקה אבל כאן אפי' יברר שאינן נפסקי' אכתי יש לחוש כיון דעשוי ליפסק כל שעה והיינו ע"כ בלבוש בהם ולא במוכחי' בקופסא א"כ שמא יפסקו וילך בד' כנפות בלי ציצית וע"כ תסמוך על החזקה אפי' להבא וכיון דע"כ אתה סומך על החזקה אפי' להבא כ"ש שאתה סומך על החזקה לשעבר וא"צ לבדוק וכ"ז לענין חשש ביטול מצות ציצית אבל לענין חשש ברכה לבטלה אם החוטי' שלימי' בשעה שלובשי' אף אם יפסקו אח"כ אין כאן ברכה לבטלה וא"כ אם מברר שהם שלימי' תו א"צ אח"כ לסמוך על החזקה כלל לענין זה שפיר אמרינן דצריך לבדוק משום היכי דאיכ' לברורי צריך לברר וא"ש:
ובזה תתברך משוכן מעוני' כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באה"ר:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.