בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה רכז
סקאלא יום ד' כ"ב מנחם אב תרל"א לפ"ק
ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המופלג בתורה ובחסידות איש חמודות רב תבונות ירא ושלם בנן של קדושים כש"ת מוה' אהרן ארי' הלוי נ"י
מכתבו קבלתי שלהי שבוע העבר' ולא יכולתי לקרותו כי נחלתי מאד ל"א וכעת ב"ה הוקל לי מעט עיינתי במכתבו ואשיבהו בקצר' ע"ד שאלתו שנקבר בביה"ק דשם איש כפרי עשיר גדול וגם אביו וביתו המה עשירים ורצה אביו שחוץ המצב' הגדולה אשר העמיד על קברו להשים על קברו אבן גדול' כתבנית תיבה הסוכה להגן על קברו באבן הזה מראשו ועד רגלו העשוי' במעש' חריש אבן גזית וכ"ת מוחה בידו וכתב שנתוודע לו בבירור שזה מנהג עכו"ם עשירים שעושי' כן למתיהם וכן המיני' שבישראל עושים להתדמות למנהגי עכו"ם שנית שיש בזה ביזון למתי' האחרי' כי בעירו יש שני ביה"ק ומהנקברי' שמה חסידים ואנשי מעשה ואין לשום קבר חיפוי כזאת והביא כ"ת מהא דאי' בש"ע רס"י שנ"ב דאין קוברין המת בתכריכין יקרים אפי' לנשיא שבישראל וכ' הש"ך שם שהיא מפני תקה"ע שהעניי' א"י לעשות כן וגם משום גסות הרוח והשחת' וא"כ כ"ש בנ"ד והנה כ"ת האריך ליישב דברי הש"ך במ"ש משום השחת' דהא אי' בש"ס בסנהדרין ד"צ דעתידין צדיקי' שיעמדו בלבושיהן וא"כ מאי השחת' היא והאריך ליישב דאין הדברי' כפשוטן רק רימזו בלבושיהן היינו מלבושים רוחנים שעשו להם בחייה' ע"י תורה ומצות והאריך ואני תמה מה יעשה בהא דר' ינאי בשבת דקי"ד ונדה ד"ך דאמר לבניו אל תקברני לא בכלים לבני' כו' ומבואר דהכוונ' שהצדיקי' עומדי' בלבושיהן ממש הן אמת שהמהרש"א בח"א בשבת שם מפ' שם ג"כ ע"ד רמז אבל כוונתו היא ע"כ שיש בזה רמז ג"כ אבל א"א לומר שכיון רק לרמז רק שפירושו כפשוטו והנה גם הראב"ד בהשגות פ"ח מה' תשוב' הלכה ב' מייתי הא דעתידין צדיקי' שיעמדו בלבושיהן וכן הא דר' ינאי הנ"ל להוכיח דיעמדו בגופם ובלבושיהן ממש. והרעיש מזה ע"ד הרמב"ם וראיתי להג' מהריב"ח בפירושו לאגד' ירושלמי בפ' בתרא דכלאי' שכ' שהרמב"ם מפ' ד' הש"ס הנ"ל והירושלמי שהם רק דרך חדה ורמז ולא כפשטן וע"ש מ"ש בשם הר' חסדא ותמהני דודאי גם הרמב"ם מודה בתחיית המתים כפשטה בנפש ובגוף וא"כ ד' הש"ס והירושלמי כפשטן רק שדעתו דעוה"ב הוא עולם הנשמות שאחר המות ובזה נחלקו עליו הראב"ד והרמב"ן ומפרשי דעוה"ב נקרא העולם שאחר התחי' בגוף ובנפש ולזה כיון הרע"ב בר"פ חלק ועיין בזה בשער הגמול להרמב"ן ז"ל באריכות אבל גם להרמב"ם הא דעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן היינו בלבושיהן הגשמי וכן הא דר' ינאי וכ"כ הכ"מ והלח"מ שם בפ"ח מה' תשו' וכ"מ להדיא מן הש"ס בנדה דס"א ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה א"ר יוסף ובתוס' ב"ב דע"ד ע"א ובתוס' בע"ז דס"ה ע"ב בד"ה אבל ובראש במ"ק פ"ג סי' קכ"ז ובט"ז יו"ד סי' ש"א סק"ט ומ"ש הרמב"ם בפיה"מ ר"פ חלק בד"ה הכת החמישית אבל מה ששואלים העם כולן כו' איך יקימו המתים ערומים או לבושים ואם יעמדו באותן תכריכין כו' לא שהוא לא יאמין בזה אלא שאין זה תכלית הגמול לדעתו ז"ל כפי הנ"ל ע"ש היטב. אמנם כ"ת שנתקשה בזה אישתמט לי' ד' התוס' בכתובו' דקי"א ע"ב שכ' דמד' ש"ס דילן משמע שיעמדו בלבושיהן שיקברו בהם היינו התכריכין אבל בירושלמי דהנושא מוכח שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן שלבשו בחייהם ע"ש וא"כ א"ש ד' הש"ך לד' הירושלמי אלא שד' התוס' צ"ע דשם בירושלמי בהנושא וכן בפ' בתרא דכלאים ליתא בהאי לישנא. אמנם גוף הכוונה מבואר שם אליבא דרבי כמ"ש התוס' דרבי סובר שלא יעמדו בתכריכין רק במלבושי' אחרים ע"ש היטב. אמנם תימה על תמיהת התוס' דהא מבואר שם בירושלמי דרבי ורבנן פליגי בהאי ורבנן ס"ל שיעמדו בתכריכיהן וא"כ א"ש ש"ס דילן אליבא דרבנן ומ"מ לק"מ אד' הש"ך דאף דבש"ס דכתובו' דכ"א אמרי' הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו חדא דלאו כלל גמור היא דלפעמי' הלכה כרבי אף מחביריו וע' בש"ס פסחים דכ"ז וב"ב דקכ"ד (א) **(הג"ה מבן המחבר א) וע' בכ"מ פ"ח מה' תמידין הי"א דפסק שם הרמב"ם כר' נגד חכמים משום דמסתבר טעמי' וכן בש"ס יומא דף ל"ו ע"ב אמרינן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר טעמי' דר"מ דקמסייע לי' קר מש"ה קמ"ל וא"כ ה"נ לכאור' מסייע קרא דנביאים שמואל א' כ"ח י"ד תאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל והוא המלביש שלבש בחייו. אולם ר"י ז"ל שכל את ידיו וכ' שם וז"ל והוא עוטה ממיל שהי' רגיל ללבוש מעיל שנא מעיל קטן תעשה לו אמו ובמעילו נקבר וכן עלה וכן לעתיד לבא עמדו בלבושיהם:)** שנית דהא כ' בתשו' מהרי"ק סוף שורש קס"ה דכל הכרעת וכללי הש"ס לענין הלכתא היא רק בדינים הנהוגים ולא בהלכתא למשיחא ע"כ שפיר כ' הש"ך אליבא דרבי. ויש לי בזה עוד אריכות רב אמנם מחמת חולשת כחי ורב טרדותי לקצר אני צריך אמנם גוף הראי' שהביא כ"ת מד' הש"ך הנ"ל לכאורה היא ראי' לסתור דהא הך דינא שברס"י שנ"ב היא מן הש"ס דמ"ק דכ"ז ומייתי לה הש"ס בכתובו' סוף ד"ח ומבואר שם דתקנת ר"ג בזה משום שהי' מניחים את המת מחמת בושה ובורחין ומשמע דמשום ביזיון לבד לא ה' מתקן כן וכ"מ לכאור' מן המשנ' פ"ג דבכורים דהא דהתקינו שהי' מקרין גם את היודע היא משום דאותן שלא הי' יודעין הי' נמנעין מלהביא ביכורים מפני הבושה ומשמע דלולא כן לא הי' מתקנין מפני הבושה וא"כ בכ"ד דל"ש ה"ט מפני הבושה לבד לית לן בה אלא שמ"ד התוס' שם במ"ק מבואר דמשום שלא לבייש מי שאין לו יש לתקן ובאמת מכל הני דמייתי הש"ס התם מבואר כן ועכצ"ל דהא דהוצרכו בפ"ג דבכורי' הטעם משום דמונעו מלהביא היינו דלולא כן לא הי' מתקנין להקרו' למי שיודע מפני הבשת של אנו שאינו יודעין משום שאין להשגיח על הבושת שלהם שהי' להם ללמוד לה"ק ליודע לקרות וע' בפירש"י בסוכה דל"ח סע"א ובתוס' שם ד"ה ומ"ה (ב) **(הג"ה מבן המחבר ב) לכאור' אכתי לא א"ש לפ"ז דברי התוס' שם במ"ק דא"כ גבי קריאת התור' נמי נימא הכי אולם תורת אמת הית' בפיהו של מר אבי הג' זללה"ה וכדבריו מפורש ברא"ש ריש פ"ב דמגילה אחר שהביא דברי התוס' שכ' בכ"ד דמה שנהגו האידנא ששליח צבור קורא היינו שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות כדתנן גבי בכורים וכו' כ' הוא ע"ז ואין הדמיון נ"ל דהתם נמנעו מלהביא בכורים יעברו עמ"ש בתור' אבל הכא בקיאין יקראו והאחרים ימנעו ומחמת הבושה יתנו לב ללמוד הפרשה וכו' וכ' שם טעם אחר הביאו הב"י באו"ח סי' קמ"א וה"ז ככל דברי אאמו"ר הג' זללה"ה:)** וע' בא"ז הגדול ה' אבלות סי' תכ"א שכ' כסברא זו לענין ציצית למים ע"ש וכן בהא דתקנת ר"ג דמצד הדין מצוה לעשות תכריכין נאים ביותר משום לפרסם אמונת תחיית המתים כמ"ש הש"ך שם בשם הנמק"י ועמ"ש הג' מהריב"ח בפירושו לאגדת הירושלמי פ' בתרא דבכורים הנ"ל ומש"ה א הי' ר"ג מתקן שלא להלביש תכריכין יקרים מחמת בושת העניים לולא משום המכשול שהי' מניחין מתיהם אבל בעלמא שפיר יש למנוע לעשירי' משום הבושת של העניים כמו בנ"ד וכדמוכח מכל הני דמייתי דברייתא דמ"ק דכ"ז הנ"ל. והנה מצד איסור ובחוקותיהם שכ' כ"ת שהעכום עושים כן מה אם אין בזה תועלת כלל רק שעושה כן להתדמות למנהגי עכום ודאי דאסור כמ"ש מהרי"ק שורש פ"ח אבל לפי הנרא' עושים זה לתועלת בכדי שא יתקלקל הקבר מחמת ריבוי גשמים לפעמי' או להציל המת מחשש גרירת כלבים כמו שאירע לפעמים ואם יש בזה תועלת כבר התיר מהרי"ק שם בכה"ג והוקבע להלכה בהגהת רמ"א סי' קע"ח ס"א ואף שהש"ך סק"ד שם כ' דאביו הגאון ז"ל דחה ראיית מהרי"ק שהביא מפירש"י בחולין ריש דק"ו ע"ש וע' בב"י סס"י קי"ז מ"מ נרא' מלשון הש"ך שלא דחה דינו מחמת שאר ראיות שהביא וגם ראיתי בתשו' ח"ס חא"ח סס"י קכ"ט שבחי' לחולין יישב ד' מהרי"ק באופן נאות ובתשו' במק"א הבאתי עוד ראי' ברורה לד' מהרי"ק מד' הש"ס בגיטין די"א בעא מיני' ר"ל מר"י וע"ש ברא"ש מ"ש בפי' הש"ס בשם ר"ח ורשב"ם ולא רציתי להכפיל רק המעיין שם יבין הדבר לאשורו. אמנם כתבתי בתשו' שם דמכל הני ראיות הן מראיו' מהרי"ק מהא דחולין הן מהא דגיטין הנ"ל אין ראי' שמותר לשנו' כל המלבושים כמו נכרי ממש ואולי הי' המלבושי' ההם בשינוי מועט ממלבושי עכום דבכה"ג כ' מהרי"ק שם דדבר פשוט היא דמותר ואעפ"כ לא הכירו בהם משום שהי' המלבושי' דומים לנכרי' ע"כ לענין נ"ד אם אין בזה תועלת כלל רק שרוצי' להדמות לדרך הנכרי' ודאי אסור משום ובחוקותיהם. אמנם אם יש בזה תועלת כבר התירו מהרי"ק ורמ"א בכיוצא בזה ומי יבא אחריהם ומ"מ מהראוי לעשות שינוי קצת ממה שעושין הנכרי'. והנה אם היא באופן שאין בזה ומשום ובחוקותיהם ע"ד האמור למעל' אף שד' כ"ת נכונים שאין לעשות כן משום ביזיון שאר המתים שלא נעשה להם כזה אף שהי' טובים ממנו בכמה מדרגות והגאון הגדול מופ"ה בעל נודע ביהודא זצ"ל אמר בצוואתו שלא יבנו שום ציון על קברו רק מצבת אבן אחת וגם היא לא תעלה יותר מן ח"י זהובים כי ירא מיום הדין ואנן מה נעני' אבתרי' ואעפ"כ דעתי נוטה שבאם אין בזה משום ובחוקותיה' כנ"ל אל יכנוס כ"ת בזה למחלוקת עם אנשי זרוע רק לאמר להם שעושין בזה רעה גדול' להמת הלא אף בהספד שאינו רק לשעה אמרו ז"ל שאם מספידין את המת בהפלג' במה שאין בו גורמי' רעה גדול' להמת כדאי' בש"ס שלהי ברכות וכמ"ש הרא"ש בפ"ג דמ"ק סי' ק"י שנפרעין מן המת מה שהספידו אותו בדבר שאין בו והיא לו למזכרת עון עאכ"ו באבן הזה שיושאר קיום לדורי דורות שיפשפשו למעל' תמיד במעשיו אם ראוי הוא לאותו איצטלא נגד שאר המת' הקבורי' שמה צדיקי' וחסידי' וטובי' ממנו ומרוב טרדותי וחולשת כחי יכולתי להאריך יותר ושלום תורתו יוגדל כנפשו ונפש דוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
(תשו' זו נשמט מתוך הספר)