בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה רטז
סקאלא יום ב' ך' מרחשוון תרל"א.
שפעת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המופלג החריף ובקי מוה' אברהם אבא נ"י מ"צ דק' טאלמיטש.
מכתבו קבלתי ובעת בא מכתבו עד עתה לא יכולתי אף לקרות מכתבו כי לא הייתי במזג הבריאות כלל ובקושי גדול השבתי מאז ועד עתה כמה תשובות הנחוצת מאד לשעה ועתה ב"ה היקל לי קצת עיינתי במכתבו ואשיבהו בקצרה ע"ד אשר נתקשה כ"ת מאד בדברי הר"ש פ"ג דחלה משנה ט' על הא דקתני התם זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקף אם יש לו פרנסה ממק"א מוציא לפי חשבון והק' הר"ש כיון דמה"ת בטילי ברוב אם כן איך מותר להפריש ממק"א הא מפריש מן החיוב על הפטור ולא מצאו בש"ס תיקון בכה"ג במנחות דל"א רק להפריש עליהם מפירות דמאי והתם ע"כ מיירי שהופרש מהם תרומה גדולה אבל כאן דמיירי דלא הופרש מהם כלום א"א לעשר עליהם מדמאי דהא מדמאי א"צ להפריש תרומה גדולה דלא נחשדו ע"ה ע"ז ודחק שם הר"ש לתרץ והק' כ"ת דמאי קושיא הא הר"ש בעצמו בפ"ק דתרומות משנה ה' מפ' שם המשנה דממעשר ראשון שלא הפריש תרומת מעשר אף בענין שהיא פטור מתרומה גדולה כגון שהקדימו בשבולין אעפ"כ מותר להפריש ממנו על טבל שלא ניטל ממנו אף תרומה גדולה ומייתי לה מספרי זוטא וכפי' שם הרע"ב א"כ אין מקום לקושית הר"ש כאן וכ' כ"ת שהיא תימה רבה וקושיא גדולה על הר"ש וכן תמה על המל"מ בפ"ה מתרומת הי"ג הביא ד' הר"ש שבפ"א מתרומת הנ"ל ובסמוך לזה הי"ז מביא בפשיטות ד' הר"ש שבפ"ג דחלה הנ"ל והם דברים סותרים והניח בתימה גדולה ולדידי אין כאן מקום קושיא דאף לד' הר"ש שמותר להפריש ממעשר שלא נוטל ממנו תרומת מעשר אף שפטור מתרומה גדולה על טבל גמור דוקא ממעשר מותר להפריש כדיליף לה בספרי זוטא מקרא דכ' במעשר כי את מעשר ב"י אשר ירימו לה:' תרומה דאם רוצה לעשות תרומה מן המעשר על טבל אחר עושה אבל מטבל למעשר שהופרש ממנו תרומה גדולה גם לד' הר"ש אסור לעשותו תרומה על טבל גמור שלא נוטל ממנו תרומה דמעשר גופי' חידוש היא כמ"ש המל"מ דכמו זר נחשב דמאחר שמעשר זה אינו טבול לת"ג איך מפריש ממנו ת"ג על טבל הטבול לת"ג רק שלד' הר"ש בפי' המתני' והספרי ע"כ גזה"כ היא ובאמת מד' הרמב"ם פ"ג דתרומות ה"כ הכ"א והכ"ב מבואר למעיין בצדק שהביא דרשת הספרי הנ"ל ומפרש לה שמותר להפריש ממעשר הטבול לתרומת מעשר תרומת מעשר על מעשר אחר הטבול לתרומת מעשר עש"ה ומש"ה שפיר גרס הרמב"ם בפ"ק דתרומת מ"ה אין תורמין כו' ולא ממעשר ראשון שלא נטלה תרומתו היינו אף שלא נטלה ממנו תרומת מעשר כל שנטלה ממנו ת"ג אין תורמין ת"ג ממנו על טבל גמור וכן כוונתו בחיבורו פ"ה מתרומת הי"ג דשלא נטלה תרומתו היא לרבותא דאף שלא נטלה תרומתו שהיא ת"מ אפ"ה אין מפרישין ממנו ת"ג כיון שניטלה ממנו ת"ג או שהקדימו בשבולין בענין שהיא פטור מת"ג ובחנם השיג עליו הראב"ד שם והכ"מ שם כ' גם כן דהרמב"ם הי' גורס במשנה שלא ניטלה תרומתו אלא שדחק לפרש שלא ניטלה תרומתו היינו תרומה גדולה ומיירי שהקדימו בכרי כמ"ש הראב"ד ומתני' קמ"ל דאף שלא ניטלה ממנו ת"ג כיון שניטלה ממנו ת"מ אין מפרישין ממנו תרומה על טבל הטבול לת"ג ודבריו דחוקין לפע"ד דסתם תרומתו לגבי מעשר היא תרומת מעשר כדקתני בפסחים דל"ה ובשבת דקכ"ו מעשר ראשון שניטלה תרומתו והיינו תרומת מעשר כדאיתא שם בש"ס ואף דהא דקתני שם בסיפא שלא ניטלה תרומתו היא ת"ג כדאיתא שם בש"ס היינו דאל"כ פשיטא וע"כ פירושו ת"ג וכדאי' התם אבל במתני' דתרומה וד' הרמב"ם פ"ה דתרומת נכון לפרש כפשטא שלא ניטלה תרומתו היינו ת"מ וכמו שפי' הר"ש לפי גירסתו דגריס שניטלה תרומתו ולפי גי' הרמב"ם הא קמ"ל דאף שלא ניטל ממנו ת"מ כל שנוטל ממנו ת"ג או שפטור מת"ג א"י להפריש ממנו ת"ג על טבל הטביל לת"ג דלא כד' הר"ש והרע"ב וכן ראיתי בס' יין הרקח מהג' הק' מהר"א זצ"ל מא"ד שפי' כן בדברי הרמב"ם אמנם מ"ש שם בפי' הספרי לדברי הרמב"ם דדריש מקדשו ממנו את"ג לענ"ד ליתא כדמוכח מלשון הרמב"ם דלימוד הספרי היא דאם מקדשו בתוכו היינו תרומת מעשר יכול להפריש אותו תרומת מעשר על מקום אחר וז"ב לפע"ד ונראה שהר"ש לא ניחא לי' בהכי משום שנרא' לו שהיא פשוט וקרא ל"ל דמהכ"ת דלא אמנם באמת קרא לאו להכי לבד איצטרך אלא דאיצטרך לאקושי מעשר לתרומה כדאי' בש"ס יבמות דפ"ו ע"א בין לר"מ בין לרבנן ואדרבא לפי פי' הר"ש ודאי דאיצטרך קרא להכי וא"כ מנ"ל למדרש מיני' ר"מ ורבנן הנך דרשות שבש"ס יבמות הנ"ל ואם שלא להכריע בין הקדמונים באתי ומ"מ ודאי דאף לד' הר"ש והרע"ב חידוש גדול היא כמ"ש המל"מ ואין לך אלא חידושו ודוקא ממעשר גופי' שלא ניטל ממנו ה"מ היא דיכול להפריש ת"ג על טבל הטבול לת"ג אבל לא מטבל הטבול למעשר ויש נמי סברא לחלק ביניהם ע' תשו' מהרי"ט ס"א רס"י כ"ה והבאתיו בספרי ישי"ע ליבמות דפ"ו בתוס' ד"ה מה תרומה וקצרתי וסמכתי על המעיין היטב וא"ל דאכתי מה הקשה הר"ש והא אכתי מצי להפריש מדמאי מעשר ראשון וממנו יפריש ת"ג על התערובת לשטתו דז"א דממ"נ דאם הדמאי טבול למעשר א"כ המעשר אינו שלו ודלוי היא ואף דבאמת מדמאי אין צריך ליתן ללוי מעשר ראשון משום דהמע"ה כדאי' בש"ס ביומא ד"ט ובסוט' דמ"ח מ"מ אם בא להפריש ממנו על ידי טבל אחר דרבנן ע"כ שטבל היא וא"כ ויעשר ראשון דלוי היא ואינו שלו ומתני' הנ"ל דפ"ק דתרומת מיירי בלוי שמפריש על טבל שלו כמ"ש הרמב"ם בפיה"מ שם והנה בתשו' מהרי"ט ס"א סי' פ"ה הרעיש מאד על המפרישין מעשר ראשון וממנו מפרישין תרומת מעשר וכתב דחושש להם מעון מיתה דהו"ל התורם את שאינו שלו דהא מעשר ראשון דלוי היא ועליו להפריש תרומת מעשר והא דתנן בפ"ה דדמאי הרוצה להפריש מעשר ותרומת מעשר כא' (א) **(הג"ה מבן המחבר הנה התיו"ט שם בד"ה נוטל א' משלשים ושלש ושליש כ' וז"ל שחולק המאה לג' חלקים ומכל חלק נוטל עשירות העשירות ושלש העשירות הן אחד מל"ג ושליש וזה קל יותר משאם יקח ג' חלקים ממאה שיצטרך לחלק הצבור למאה חלקים וכו'. ובס' יין הרקח תמה עליו תמי' נשגבה דהא השתא איכא טרחא יותר דמחלק תחלה הצבור לג' חלקים ואח"כ יצטרך לחלק כל חלק למאה חלקים וצ"ע. וזה כביר כתבתי דלענ"ד לק"מ והיינו דבחלוקה הזאת לא יצטרך לחלוק בס"ה רק כ"ג פעמים דהיינו מקודם כל צבור לג' חלקים, ואח"כ יחלוק חלק אחד לעשרה חלקים ואח"כ יחלוק הא' מהעשרה חלקים גם כן לעשרה חלקים ושלשה חלקים מהחלוק' האחרונ' הן אחד מל"ג ושליש. ובאמת דלא יצטרך אח"כ לחלק הב' חלקים רק יטיל מהחלק שחלק באחרונ' ט' חלקים ויהי' תרומה ותרומת מעשר על הב' ודוק אולם בעת עיינתי בזה דעדיין קשה לפ"ז דהא הי' יכול לעשות כן לחלוק כל הצבור לעשר' וחלק א' מעשרה חלקים הנ"ל יחלוק ג"כ לעשרה ויקח שלשה חלקים להיות תרומה ותרומת מעשר וא"כ לא יצטרך לחלוק רק עשרים פעמים. לכן מסתבר יותר דהפי' הוא כפשוטו דנוטל חלק אחד משלשים ושלשה ושליש וכן מפו' בהראב"ד ספ"ג מהל' תרומות ומהתימ' על התיו"ט שלא הביאו וצ"ע.)** וכבר כתב הר"ש שם דאתיא כא"א בן גמלא בספ"ג דגיטין ובכ"ד דיש לישראל רשות להפריש גם ת"מ ולא קיי"ל כוותי' ומהרי"ט מוקי למתני' דמיירי בתבואת כהן ולוי התורמים ע"ש והאמת היא שבחנם התפלא מהרי"ט דבהא קיי"ל כאאב"ג וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ג דתרומת הי"ב וע"ש בהשגת הראב"ד ה"ך ומ"מ דוקא לענין זה דרשות ביד הישראל להפריש ת"מ כדילפינן לאאב"ג מקרא בספ"ג דגיטין בכ"ד אבל ודאי דאין רשות להישראל להפריש מזה על טבל שלו לפוטרו מת"ג כיון שהמעשר אינו שלו אלא שלכאור' י"ל דכיון דעל פי הדין המעשר ראשון של דמאי היא של הישראל מצד המע"ה כנ"ל אף דכשמפריש על טבל אחר דרבנן עכצ"ל דנקטינן בסברא דהע"ה לא עישר דאל"כ הוי מן הפיטור על החיוב וכיון שלא עישר א"כ המעשר ראשון שמפריש עתה דלוי היא מ"מ י"ל כיון דמ"מ עתה מצד הדין דהמע"ה היא של הישראל שפיר יכול הישראל להפריש ממנו ת"ג על טבל שלו וכן משמע לכאורה מדברי הר"ש בפ"ה דדמאי מ"ב הנ"ל שכתב וז"ל וכ"ת הא ע"כ היכא בודאי מיירי ולא בדמאי מדמפריש ת"ג ואם כן היאך ישראל מפריש תרומת מעשר והלא מעשר ראשון דלוי הוי ועליו להפריש דלמא אאב"ג הוא כו' ע"ש משמע דבדמאי אף להני דלא ס"ל כאאב"ג רשות להישראל להפריש תרומת מעשר וכ"מ מהש"ס דיומא וסוטה הנ"ל דחז"ל תקנו שהישראל יפריש מדמאי מעשר ראשון וממנו יפריש תרומת מעשר ונותן הת"מ לכהן והמעשר שלו ומשמע דלכ"ע הוא ואף להני דפליגי אאאב"ג וע"כ אף דהא דמפרישין ממנו מעשר בכדי להפריש ממנו ת"מ הוא מחששא דשמא הע"ה לא הפריש ממנו וא"כ לפ"ז המעשר דלוי הוא ואיך אפשר להישראל להפריש ממנו ת"מ ועכצ"ל לכאור' כמ"ש דכיון דעכ"פ עכשיו לפי הספק המעשר ראשון של הישראל הוא מצד המע"ה שפיר יש רשות להישראל להפריש ממנו ת"מ לכ"ע מ"מ דעת לנבון ניקל לחלק דדוק' לענין להפריש ממעשר זה ת"מ הוא דקתני חז"ל בדמאי שיש כח להישראל כיון דאף אי דלוי הוא יש מקום לומר דרשות לישראל להפריש מטעם זכי' וע' בתה"ד סי' קפ"ח. אף דבודאי ל"מ להני דפליגי אאב"ג וע' בט"ז וש"ך יו"ד סוף סי' שכ"ח ובקצה"ח סי' רמ"ג סק"ח ואכמ"ל ועי"ל בכמה אנפי אבל לא להפריש מזה תרומה גדולה לפטור טבל דרבנן שלו הטביל לת"ג ועוד אף אי לא נימא הכי מ"מ שפיר י"ל כיון דחידוש הוא מצד גזה"כ לד' הר"ש וכמ"ש המל"מ שפיר י"ל דלא כתבה רחמנא רק ללוי שהוא רשאי להפריש ממעשר שלו על טבל שלו אבל לא לישראל אף אם הוא שלו ע"פ הדין כיון דחידוש הוא וגזה"כ כן נלע"ד ברור ונכון ליישב ד' הר"ש הנ"ל: