בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה רז
סקאלא יום ב' ב' טבת תר"ל.
חיים ושלום וכו' סלה לכבוד ה"ר המופלג החריף ובקי מוה' מאיר כ"ץ רפאפורט בק' דאמבראונע:
מכתבו הגיע לידי שבוע העברה ולאשר הייתי טרוד מאד להשיב כמה תשו' נחוצות לשעה לזאת לא יכולתי אף לקרות מכתבו עד היום ואם אמנם כי גם היום טרידנ' טובא עכ"ז הנני מעיין במכתבו ומשיב ע"ד שאלתו בא' שמכר פרתו המבכרת לנכרי בכדי לפוטר' מבכור' וקיבל מהלוקח מקצת כסף גם משך הלוקח הבהמ' לרשותו ואח"כ אמר לו מלמד א' שלא עשה כראוי רק הי' צריך לקבל מהלוקח כל דמי המכיר' והלך לבית הלוקח לתבעו שיתן לו המותר ודחהו מיום אל יום וביני ביני ילדה בכור והנה רו"מ האריך מאוד בתשובתו להראות חריפתו ובקיאתו ואני איני מופנה לזה גם בעוני כשל כחי מאד לזאת אשיב עפ"י סדר קונטרסו פסקי פסקי בכדי לקצר כפי האפשריות. א) האריך והביא קושיא דאמאי ל"מ בדיעבד קנין כסף לבד בבכור הא הוי ס"ס שמא כהרמב"ם דאף לר"י נכרי קונה בכסף או במשיכ' וס' השני שמא כד' רש"י דפ' כר"ל ולדידי' נכרי קונה רק בכסף והאריך לתרץ משום דכיון דלענין ממון ל"מ ס"ס להוציא ממילא נשאר הבכור ברשות ישראל ועומד בקדושת בכורה והאריך בזה מאד ואני תמה הלא דברים אלו הם ד' הריוט"א בביאורו לה' בכורת להרמב"ן פ"ב. ב) הק' על תי' זה עפמ"ש הש"ך בח"מ סי' צ"א סקי"ב דכל היכא דזה הממון ודאי תיפוק מרשותו ל"ש אוקי ממונא בחזקת מרי' א"כ גם כאן אין הבכור שלו רק היא או של נכרי הקונה או של הכהן והנה חוץ ממה שדחה בעצמו דהא מכר גם הפרה עצמה ושפיר יש חזקת ממון אלא שאין תירוצו מספיק לתרץ ד' מהראי' בפסקיו סי' ק"ל והובא בט"ז וש"ך סס"י ש"ך. אמנם בלא"ה אין התחל' לקו' זו דהא הספק בענין המכיר' נולד אז קודם שילדה ואז אין לכהן שום זכות בהבכור קודם שנולד ואז שפיר יש חזקת ממון. ג) הק' קו' הנ"ל אות א' דעכ"פ קנין משיכה לבד תועיל משום ס"ס כנ"ל ותי' הנ"ל ל"ש במשיכ' דהא הנכרי הלוקח מוחזק וא"ל דאכתי כיון דיכול הנכרי הלוקח לחזור והוא מוחזק בהמעות דהא נכרי לית לי' חזקת ממון ומוציאין ממנו ברובא כמ"ש הראשונים פ"ק דכתובות וה"ה בס"ס ואני אומר דתירוצו ליתא כלל דכיון דהישראל המוכר א"י לחזור אף שהקונ' הנכרי יכול לחזור מקרי יד נכרי באמצע ופוטר מבכור' דהא מהרא"י סי' הנ"ל הביא בשם התוס' פא"נ דאף אי יש להנכרי צד זכי' בגזל פטור מבכור' אף שלא נמצא כן בתוס' שלפנינו מ"מ גם בתוס' שלפנינו שם ד"ע סד"ה אין מקבלין כ' וז"ל ובכל דהו יד נכרי באמצע פטור דל"ק בי' כל מקנך תזכר דמשמע שתהא מכל וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל כו' ע"ש ועוד דהא קיי"ל בפ"ק דפסחים דבהמת ארנונא פטור' מבכור' אף דמצי לסלק בזוזי כ"ש בנ"ד דהנכרי מצי לסלק בזוזי להישראל ולוקח הבהמ' לעצמו בע"כ של הישראל ואף שמהרא"י סי' הנ"ל כ' דשאני בהמות ארנונא דעיקר דינו על גוף הבהמ' גם בכאן הוי הכי ועדיף מיני' דזוכה בבהמ' בע"כ של ישראל וע' תשו' מ"ב סי' ל"ה ותשו' צ"ץ סי' ס"ב וסי' ס"ד. אמנם הדחי' שדחה את התי' שלו היא התי' על הקושיא דכיון דל"ל חזקת ממון לנכרי א"כ אף בס"ס מוקמינן לה בחזקת מ"ק שהיא הישראל ואף שבס' ש"ש ש"ד דכ"ד דס"ס מועיל נגד חזקת מ"ק דלא כמהריב"ל וכ"כ בס' קצוה"ח סי' ר"פ ליתא והעיקר כד' מהריב"ל כדמוכח להדיא ר"פ הפרה דקאמר דזה כלל גדול בדין דחכמים היא אף בדאיכ' רובא כנגדו אף דרבנן וסומכס ל"פ בחזקת ממון אלא בחזקת מ"ק כמ"ש התוס' שם ובב"מ ד"ק וע"כ כמ"ש. ד) דחה מה שכ' למעל' דנכרי ל"ל חזקת ממון דכיון דגזל נכרי אסור מה"ת לד' הרמב"ם דא"כ גם נכרי יש לו חזקת ממון ולא מהני והרשב"א והקדמונים פ"ק דכתובת ל"ק רק לענין אבדה ברוב נכרים דאף דגזל עכום אסור מה"ת מ"מ עשה דוהשיב את הגזיל' ליתא בנכרי כמ"ש הנו"ב והכפ"ת ומש"ה אין מחייב להחזיר אבדתו משא"כ בנ"ד להוציא המעות מת"י הנכרי בע"כ דהוי גזלה וגזל נכרי אסור לד' הרמב"ם כמו בישראל ול"מ ס"ס כמו בישראל והאריך בזה. ובזה טעה כמה טעות א' דל"ל להביא ד' הכפ"ת והנו"ב והא אבדת נכרי פשוט בש"ס דאבידתו מותרת והכפ"ת והנו"ב חידשו דאין עשה בהשבת גזלה שנית טעה בדברי הקדמונים ספ"ק דכתובת דהם לא כ"כ על להחזיר לו אבידתו דהא גבי אבידה אדרבא חזקות ממון גבי ישראל המוציא היא ושם הקושיא היא מרוב ישראל דאמאי ברוב ישראל מוציאין האביד' מיד מוצאו המוחזק בו ומחזירין לאותו שנמצא מושלך הא אין הולכין בממון אחה"ר וע"ז צ"ל כתי' התוס' דמוציא אבדה אין לו חזקת ממון גמור כיון ששלא מדעת הבעלים בא לידו אבל התי' הנ"ל של הקדמונים היא על מה דקאמר שם רוב נכרים נכרי לנזקין כגון דנגח תורא דידי' לתורא דידן והקשו דאמאי ברוב נכרים מוציאין ממנו נזק שלם הא אין הולכין בממון אחה"ר וע"ז תי' הקדמונים הנ"ל כיון דאנו אמרי' שהיא נכרי משום רובא ונכרי ל"ל חזקת ממון הרי אף בגזל אמרי' הכי דהא מוציאין ממנו בע"כ נזק שלם ורו"מ טעה בזה טעותא רבה שלישית דכבר הרגיש בקושיא זו על הקדמונים מדעת הרמב"ם הנ"ל הריו"ט אלגזי שם ומש"ה סיים דע"כ הרמב"ם והקדמונים הנ"ל פליגי אבל מד' ה"ה פט"ז מהא"ב הכ"ו ל"מ כן לכן נלע"ד דלק"מ דהא אף שכ' התוס' בר"פ המניח דכ"ז ריש ע"ב דטעמ' דאין הולכין בממון אחה"ר היא משום דיש נגד זה חזקת ממון וע' בתוס' ב"ב דכ"ג ריש ע"ב אבל עכ"ז אכתי טעמא מאי הא בכל התור' רובא וחזקה רובא עדיף וכבר העידו בזה המחברים האחרונים. אמנם נעלם מעיניהם שכבר הרגיש בזה התה"ד סס"י שמ"ט וז"ל ונרא' דהא דקיי"ל אין הולכין בממון אחה"ר היכא דאיכא חזקת ממון נגד הרוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרי' רובא וחזקה רובא עדיף דשאני חזקת ממון דאית בי' טעמא דהמוצי' מחבירו עליו הראי' ורובא לא מקרי ראי' עכ"ל ומש"ה בנכרי אף דגזלו אסור מה"ת מ"מ חזקת ממון דידי' לא אלים כ"כ כמו חזקת ממון דישראל והמוציא מחבירו אחז"ל ולא מנכרי שאינו חבירו ע"כ שפיר מוציאין ממנו עפ"י רובא או ס"ס שהיא מטעם רובא דרובא וחזק' רובא עדיף. ה) הקשה רו"מ ע"ד הרמב"ם שפ' דגזלת נכרי היא בלאו דלא תגזול א"כ אמאי הוי גזל ניתק לעשה הא הלאו כולל יותר מן העשה דהשבת הגזל' אינו בגזלת נכרי כמ"ש הכפ"ת והנו"ב ובכה"ג לא הוי ניתק לעשה כמ"ש הרמב"ם ריש ה' תמור' וכ' שהיא קושיא עצומה מאד (א) **(הג"ה מבן המחבר וכבר קדמו בזה בספר ישועות יעקב באה"ע סי' כ"ח ע"ש.)** ואני אומר דקו' זו אינו רק לד' רש"ל שסובר דלהרמב"ם גזלת נכרי היא בלאו אבל כה"פ לא ס"ל הכי אלא אף לד' הרמב"ם אינו בלאו. אמנם אף לד' מהרש"ל נלע"ד דלק"מ דל"ק הרמב"ם בה' תמורה האי כללא רק במימר שאינו ניתוק גמור אבל לא בניתוק גמור כמ"ש התוס' בחולין דפ"א ע"א ובתמור' ד"ד ע"ב ובזה סרו כמה קו' וראיות שבתשו' שאגת ארי' בדיני חמץ ואכמ"ל ועיין בס' שעה"מ פ"א מגזל' מ"ש ע"ד הכפ"ת הנ"ל. ו) הביא ד' הח"צ סי' כ"ו שתי' ע"מ שהק' היש"ש על הרמב"ם שס"ל לפ"ד דלאו דגזלה אף לגזול נכרי והא כל התורה לישראל נאמרה וכ' רו"מ בשם הח"צ לתרץ דהתורה הזהירה את הישראל שלא ירגילו א"ע במדות מגינות ואם יגזול נכרי ירגיל א"ע לגזול גם מישראל וכ' רו"מ לתרץ מה שנתקשה כמה שנים ע"ד מהר"י בסאן שהק' בספק ממונא קילא לנתבע והא ס' גזל ס' איסורא הוא וספיקא לחומרא ותי' מהרי"ב משום דאם נוציא ממון מהנתבע לתובע מספק הי' ס' גזל ביד התובע ע"כ אא"ל בממון ס' איסורא לחומרא והק' רו"מ דא"כ בנכרי וישראל שבאו לפנינו לדין והנכרי תובע לישראל ויהי' ספיקא דדינא נאמר שהישראל מחויב לשלם מספק שלא יעבור על ס' איסור גזל דמאי איכפת לן בס' איסור של הנכרי ולד' הח"צ הנ"ל מיושב כיון דאיסור גזל מנכרי היא רק משום לתא דגזל ישראל א"א להחמיר יותר בנכרי מבישראל והאריך בזה מאד ומזה בא לנ"ד וכל דבריו ליתנייהו ולא זו העיר ולא זו הדרך בכוונת הח"צ דהח"צ דחה תמיהת רש"ל הנ"ל דכי לנגזל אזהר רחמנא לגזלן היא דאזהר רחמנא שלא לגזול משום דעול גזל היא מתועב ומגונה בעיני המקום היא ולא משום דחס רחמנא אממונא דנגזל רק אזהר שלא נעשה דבר מתועב ומגונה ומש"ה אין חילוק בין לגזול מישראל או מנכרי אבל לא עלה ע"ד הח"צ לומר דהתורה הזהירה בלאו על גזל נכרי משום שלא ירגיל עצמו לגזול מישראל וגם קושיתו ע"ד מהרי"ב אין לה מקום כלל דהא גם נכרי מצוה על הגזל ונהרג עליו ואף על פחות משו"פ ואנו מוזהרין על לפני עור כמו המושיט אמ"ה לב"נ ואף שלכאורה אכתי תיק' דהא אינו רק ס' איסור ולד' הרמב"ם סד"א לחומרא היא רק מדרבנן וא"כ הישראל אסור מדרבנן ולא הנכרי אבל ז"א לפמ"ש הג' בעל פמ"ג בספרו תיבת גומא דאף לד' הרמב"ם נכרי אסור בספק באיסורין דידי' מה"ת ע"ש בטעמו וע' תשו' בר"א חיו"ד סי' כ"ו ע"כ אדרבא ס' גזל חמור לנכרי מלישראל ועיי"ל בכמה אנפי אמנם ד' המהרי"ב אין עולים להלכה וע' ש"ך יו"ד סוף ה' רבית וקצרתי וע' בקוה"ס שבס"ס קצוה"ח ח"א כלל א' אות ואו:
ז) אשר כ' טעם להקל במכירת בכור לנכרי ע"י קנין סיטומתא אף שקנין סיטומתא היא רק קנין דרבנן משום דאף אי נימא דקנין דרבנן ל"מ לשל תורה מ"מ עכ"פ הוי הפקר מה"ת דהפקר ב"ד הפקר מה"ת היא וכ"כ בס' ג"פ סי' ק"כ ובהמת הפקר פטור מבכורה כדאי' בתוספתא והאריך בזה מאד כבר כתבתי כן בתשו' זה שנים רבות ותמהתי שם על הג' בעל טורי אבן בר"ה שכ' בפשיטות דבהמת הפקר חייבת בבכורה ואח"כ נדפס תשו' ח"ס וראיתי שקדמנו בזה בסי' שט"ז ועוד הארכתי בתשו' בכמה טעמים דקנין סיטומתא פוטר מבכורה וע' בתשו' נטע שעשועים סי' ל' והארכתי שם להסיר כל הפקפוקים אמנם רו"מ האריך בזה בכמה דברים שלא עלו לפני לרצון ולא רציתי להאריך כאן. ח) מ"ש רו"מ דבנ"ד יש חשש עייל ונפיק אזוזי וכ' דבמכירה לפטור מבכורה הוי כמוכר מפני רעתה דל"א לן בעייל ונפיק אזוזי והביא ראי' מש"ס דע"ז דע"א דאייתי ראי' מדאמר להו רב להנהו סבויתא וא"א משיכה בנכרי קונה כו' ע"ש ומאי ראי' הא י"ל דמש"ה אמר להם רב לקבל המעות בראשונה דשמא יהי' עיילי ונפקי אזוזי ויתבטל המקח א"ו דבזה אם נאמר דיתבטל המקח יהי' יי"נ ויאסור בהנאה ע"כ ל"א בעייל ונפיק אזוזי ומזה הביא לנ"ד וכ' שהיא ראי' עצומה והאריך ובאמת אין זה ראי' כלל מכמה טעמים חדא דלא מקרי עייל ונפיק אזוזי רק באופן המבואר בש"ע ח"מ סי' ק"צ סט"ו וזה ל"ש בהנהו סבויתא דזהו מסחרם תמיד לקנות ולמכור יין ועוד דהי' לרב ללמוד אותם שלא יהי' עיילי ונפקי אזוזי וע"ש בתוס' ריש ע"ב שלישית העולה על כולם דהא רב אמר להו ואי לא נקיטא בהדיהו זוזי אתפינהו והדר שקילי מנייהו וא"כ אי משיכה בנכרי קונה ל"ל כולי האי ילמדם שיזקפו עליהם במלוה ושוב ל"א לן בעייל ונפיק אזוזי וראיתי אח"כ בד' רו"מ שכ' דשמא הפי' בהא דאמר רב אוזיפינהו היינו שיזקפו דמי המכר במלוה ולא השגיח דא"כ מה אמר והדר שקילו מנייהו דע"כ היינו דלישקיל מינייהו קודם המדידה דעל אח"כ מהנ"מ לרב לומר כן וז"ב אלא שיותר הו"ל לרו"מ לאתוי מדברי תוס' שם סד"ה רב אשי וע' מ"ש בס' טיב גיטין בביאורו לס' גט ראשון סקי"ז אלא שכ"ז אם הי' מוכר רק העובר אבל עיקר מכירתו הי' הפרה א"כ מה בכך שיפסיד הולד בהתבטל המכירה. ט) על כל זה שהאריך רו"מ לפלפל בסוגי' דע"א הנ"ל בפלפול עצום לפי דעתו לא רציתי להאריך ולהשיב ותמהתי עליו שהעלה דברים כאלו על ספר ואעפ"כ אשיב בקיצור על יסדותיו מה שהק' על הש"ס דנ"ט דשרי למישקל דמי' מההיא נכרי דנסכי' משום דמיקלא קלי' והא הנכרי יכול לומר הש"ל א"י מקום לקושיא זו דזה שייך בגזלן או שומר שנתנסך היין ע"י אחר אבל היא מקבל דמים מהנכרי עבור הניסוך שעשה הנכרי והזיקו מה שייך על גוף הניסוך לומר הש"ל וע' בתוס' בגיטין ריש דנ"ג גם מ"ש דמש"ה לא מצי אמר הש"ל משום דקני לי' נכרי ביאוש אינו כלום דהא הנכרי לא עשה בו שום קנין רק דנסכי' ואף אם נאמר דא"א לנסך בלא הגבהה וע"ש בתוס' מ"מ הא הנכרי לא נתכוין לקנותו והפקר ודאי אין אדם זוכה בלא כוונה כדאי' בש"ס ביבמות דנ"ב בכ"ש נכרי וע' בקצוה"ח סי' ער"ה סק"ד ובנה"מ סי' ר' סקי"ד וסקט"ו ואכמ"ל ובפרט דלענין לאסור היין מחמת מגע עכום נאסר לכ"ע בנגע בגופו של יין ושכשך אף בלא הגבהה וגם מה שבנה יסודותיו מחמת קושית הב"י סי' קל"ב שהק' אמאי במדד על שלא פסק דמיו אסורים הא מותר לשקול דמים מההיא נכרי דנסכי' הנה רבינו הב"י לא ראה ד' הריטב"א בע"ז דנ"ה שם שכ' וז"ל מיהו ה"מ (דשרי למישקל מנכרי דנסכי') בדנסכי' שלא מדעתו של הישראל אבל אם נגע בו מדעתו ודאי אסור למישקל דמי' מיני' כו' והיינו מאי דקאמר להו רב להנהו סבויתא כו' ולא רציתי להאריך יותר כי החכם עיניו בראשו ומזה ידין על השאר בזה. י) מ"ש רו"מ בסוף דבריו דאף אי ל"ק הנכרי הפרה מ"מ כיון שהאכילה משלה הוי כמו שיש לו חלק בה ופטור מבכורה והביא סמך מהגהמ"ר דב"מ הובא בש"ך ח"מ סי' ר"ן תמהני ששכח דברי רמ"א בהג"ה וד' הט"ז והש"ך במקומו סס"י ש"כ וע"ש בפסקי מהרא"י סי' ק"ל. ולהלכה בנ"ד הנה הי' כאן קנין כסף דמקצת כסף קונה בתורת כסף וגם הי' קנין משיכה וגם קנין סטומתא ופשיטא דאין לו קדושת בכור רק שרו"מ בא לפקפק משום עייל ונפיק אזוזי והנה ל"מ לפי ציור השאלה שבריש מכתבו שלא הי' מדיבור מפורש אימתי נתן לו מעות המותר דודאי לא הוי עייל ונפיק אזוזי וע' בש"ע ח"מ סי' ק"צ סט"ו ואף לפמ"ש רו"מ תוך מכתבו שאמר לו המוכר בשעת המכיר' שיתן לו תשלום כל דמי המכיר' תוך ימים אחדים מ"מ כל שלא ידעינן דלא זבין אלא בשביל דצריך לדמי אף שקבע לו זמן לנתינת מותר מעות ותבע אותם אז ולא נתן לו אינו בטל המקח כדמשמע מדברי הש"ע הנ"ל וע' בט"ז יו"ד סס"י רל"ו וע' בס' מח"א ה' קנין מעות סי' ד' ודבריו צע"ק. ובנה"מ סי' ק"צ סק"ז נראה מה שהבין בכוונתו וגם דבריו צ"ע ובס' תו"ג סי' ק"כ סק"ה כ' בכוונת המח"א דבאם אמר ליתן המעות מיד ולא נתן אז בטל המקח ובאמת המח"א בהכי מיירי אך שכתב שם שכ"כ בספרו נה"מ ושם חולק בע"א מ"מ לדינא דבריו נכונים דבאינו דוחה לומר לך ומחר אתן אלא אומר שלא יתן כלל ודאי דבטל המקח בכל ענין והארכתי בזה בתשו'. אמנם בנ"ד לא הוי הכי אלא שדחהו שיתן למחר וליומא אוחרא לא בטל המקח כנ"ל ואין להולד קדושת בכור. אמנם זה ודאי דוקא בלא התנה כן בדרך תנאי אבל אם הי' בדרך תנאי שהתנה עמו בשעת המכיר' שיתן לו המעות ביום פ' ולא נתן לו בטל המקח כמ"ש הש"ך שם בנה"ך בסי' רל"ו ואף אם לא הי' התנאי כדרך משפטי התנאים מבואר בעט"צ ובנה"מ ריש סי' ר"ז דהמנהג דבמכירת מטלטלין לא בעינן משפטי תנאים ועכ"פ ספק בכור הוי ויותר מזה לא יכולתי כעת להאריך אם יצטרך רו"מ מעתה לשאול אותי איזה שאלה הנחוצה באמת למעשה יכול לכתוב. אמנם לא יאריך בפלפולים כאלה כי אין לי פנאי לזה גם אין כחי עמדי ואף טורח הכתיב' לבדה קשה עלי ואני מוטרד מכל הצדדים וגם תש כחי מאד וה' יעזרני ויאמץ כחי לעבודתו ותורתו הק' ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה.