אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קצז

תשובה קצו

סקאלא יום ג' א"ח שבועות תר"ך לפ"ק:

החיים והשלום לכבוד ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מוה' יוסף יהודא שטראזבערג מבוזנאב

מעת בואי לביתו אפפוני טרדות רבות ועצומות וגם הייתי טרוד מאד להשיב תשובות לכמה מקומת בדברים נחוצים מאד לזאת לא יכולתי לעיין במכתבו עד ימי החג העבר והצצתי בדבריו כמציץ מן החרכים ואמרתי להשיבו בקצרה כפי האפשרות וע"ד שאלתו שא' מכר פרה מבכרת לנכרי בכדי לפוטרה מבכורה והפרה נשארת אצל ישראל המוכר ואחר כך חזר ומכר הפרה לישראל אחר ומשך הלוקח הפרה לביתו וילדה בכור וכתב רו"מ דלד' הרא"ש וטור בח"מ רס"י שנ"ד דגזל פרה מעוברת וילדה דהוי שינוי מעשה וקנה הגזלן גוף הפרה א"כ ה"נ כיון שחזר ומכרה לאחר הוי גזלן וכיון שילדה אח"כ נקנתה לו וחייבת בבכורה ואף לד' הרמב"ם דס"ל דלא הוי שינוי מעשה משום דהוי שינוי החוזר דהדרא ומתעברה מ"מ ביאוש עם שינוי מעשה החוזר מבואר בתוס' ורא"ש בב"ק דס"ו ע"ב דקנה וכ"פ בש"ע סי' שנ"ג ס"ב א"כ י"ל דה"ה בשינוי רשות ושינוי מעשה כמו בנ"ד אלא שהק' ע"ד תוס' ורא"ש הנ"ל מסוכה ד"ל ע"ב גבי אוונכרי דמוכח שם דאף יאוש ושינוי מעשה החוזר ל"מ עכ"ד רו"מ ואני תמה מדוע לא שם עין לדברי התוס' שם בסוכה ד"ה וליקנוה שכ' בפי' דשינוי מעשה החוזר אף עם יאוש ל"ק כדמוכח התם ודוקא שינוי השם החוזר קונה עם יאוש ולא שינוי מעשה והרא"ש בב"ק דס"ו נמי ל"ק רק בשינוי השם החוזר ע"ש וגם הטוש"ע בסי' שנ"ג ס"ב ובסי' שס"א ס"ב נמי בשינוי השם החוזר כ"כ ולא בשינוי מעשה החוזר ובאמת יש להפליא טובא על רבותינו נו"נ והם הב"י ורש"ל והב"ח בזה שעל מ"ש הטור בסי' שנ"ג דשינוי השם שחוזר עם יאוש קונה מה"ת כ' הב"י וז"ל כ"כ הרא"ש בפ' מרובה והיא מדברי התוס' שם שכ' אהא דקאמר התם מי איכא למ"ד שינוי מעשה ל"ק ולא בעי לאוקמי בשינוי החוזר לברייתו דאיכא למ"ד דל"ק דר' יוסף ל"פ ארבה אלא ביאוש לחודי' אבל שינוי מעשה אפי' בחוזר לברייתו דאיירי בי' רבה ל"פ עליו עכ"ל וגם הב"ח שם כתב ע"ד הרא"ש דב"ק הנ"ל וז"ל והיא מדברי התוס' דס"ו ד"ה מי איכא למ"ד עכ"ל וגם הרש"ל ביש"ש פ' מרובה סי' ז' בקיצור דיניו כ' וז"ל ויאוש ושינוי רשות אחריו או שינוי מעשה גריע אחריו אפי' שינוי השם גרוע אחריו קני מדאורייתא ע"כ ונפלאתי מאד על גדולי רבותינו ז"ל הנ"ל שדבריהם הם נגד ש"ס ערוך בסוכה ונגד דברי התוס' שם והרא"ש בב"ק דס"ו דוקא בשינוי השם גריע הוא דקאמר ולא בשינוי מעשה גרוע כמ"ש התוס' שם בסוכה וכדמוכח להדיא בסוכה מש"ס גופו ומה שהביאו הב"י והב"ח מדברי התוס' בב"ק דס"ו ע"ב ד"ה מי איכא למ"ד היא תמוה מאד שמבואר מדבריהם שהבינו ממ"ש התוס' שם דר' יוסף ל"פ עליו דרבה אלא ביאוש לחודי' אבל שינוי מעשה אפי' בחוזר לברייתו כו' ל"פ עליו ע"כ מדכ' מעיקרא ביאוש לחודי' מבואר שמ"ש אח"כ אבל שינוי מעשה היינו ביאוש ושינוי מעשה אבל דבריהם צע"ג ואין כוונת התוס' כן אלא כוונתם דרבה שם קאמר תרתי דשינוי קונה וגם יאוש קונה והתוס' שם סוף דס"ה כ' דשינוי דאמר רבה היינו שינוי החוזר ומש"ה כ' התוס' דאף דר"י פליג על רבה שם וקאמר דיאוש ל"ק לא תימה מדפליג עליו ביאוש ה"ה דפליג עליו בשינוי החוזר וסובר ג"כ דל"ק דליתא דדוקא ביאוש לחודי' פליג עליו אבל בשינוי החוזר מודה לי' והיינו אף בלא יאוש כדס"ל לרבה וכן ס"ל לר' יוסף התם בריש דס"ז כמ"ש התוס' בסוכה שם רד"ה הנ"ל אבל אנן לא קיי"ל לא כרבה ולא כר"י אלא דשינוי החוזר בין שינוי מעשה ובין שינוי השם כל שחוזר לברייתו ל"ק אמנם עם יאוש עדיף שינוי השם החוזר משינוי מעשה החוזר כמ"ש התוס' בסוכה הנ"ל וכמ"ש התוס' שם בפי' ודברי רבותינו הנ"ל צע"ג (א) **(הג"ה מבן המחבר יש לתמוה על הפריש' בחו"מ שם שכ"כ בהדי' דיאוש עם שינוי מעשה החוזר קנה וע' בב"י באו"ח סי' י"א ובפריש' שם ובט"ז ומג"א ס"י שוב ראיתי בשער המלך פ"א מהל' גירושין שתמה ע"ז והביא שכן תמה ע"ז בס' כפות תמרים וצ"ע.)** אמנם דברי רו"מ תמוהים ביותר דכיון ששם עניו לסוגיא שבסוכה למה לא עיין שם בתוס' במקומו וא"כ לדברי הרמב"ם אין בנ"ד בית מיחוש אמנם גם מה שהחליט רו"מ שלד' הרמב"ם טעמי דלידה לא הוי שינוי מעשה משום דהוי שינוי מעשה החוזר אינו נלע"ד והן אמת שביש"ש פ' הגוזל קמא סי' ד' כ"כ בטעם הרמב"ם וכ"כ מל' הסמ"ע בסי' שנ"ד אבל לענ"ד אאל"כ דודאי משום דחוזר ומתעברת ולד אחר א"א לומר דהוי שינוי החוזר כמ"ש הרא"ש שם רי"פ הגוזל קמא ועוד דא"כ דא"כ מאי זה טעם לענין הולד עצמו דנמי ל"ק לד' הרמב"ם אלא טעם הרמב"ם דלענין גוף הפרה ס"ל דל"מ שינוי כלל משום דהפר' גופי' לא נשתנות כלל כמ"ש הרמב"ן במלחמות שם וכן הנמק"י בשם הרא"ה בשם רבו (והיא הרמב"ן דלא כמו שנדפס לפנינו בנמק"י כ' הרא"ש בשם רבו והמגי' הרגיש דברא"ש כ' להיפך ובאמת ט"ס היא וצ"ל הרא"ה) כמו באם היתה מלאה והטיל' גללים דודאי לא הוי שינוי מעשה לקנות בהכי ע"ש אלא שהרמב"ן סובר דלענין הולד הוי שינוי והרמב"ם סובר דגם לענין הולד לא הוי שינוי משום דגם במעי אמו נקרא בהמ' ועיין בש"ס בחולין דס"ט ובע"ז דמ"ז ובשגם שד' הרמב"ם בפ"ז מאישות דעובר ל"ח דשלבל"ע ומש"ה לא הוי לידה שינוי מעשה לא לענין הבהמ' ולא לענין העובר אמנם לד' הרא"ש והטור לכאור' יפה העיר רו"מ. אמנם נרא' דכיון דכ' רמ"א ברס"י שנ"ד בד' הי"א דהשבח היא של גנב ולא כ' דכולה היא של גנב במעוברת וילדה ול"מ לד' הש"ך שם סק"ד דרמ"א דוקא אלידה וגזיזה קאי ולא אשאר שבח דמאלי' דודאי מוכח הכי אלא אפי' לד' הב"ח וכ"ה ד' הסמ"ע רס"י שכ"ב דגם בשאר שבח כ' רמ"א הכי וכ"נ עיקר ואכמ"ל מ"מ כיון שע"כ רמ"א כאן אדברי מחבר קאי ואפ"ה לא הביא ד' הי"א רק לענין השבח ולא לענין גוף הפרה ש"מ דאין נראין לו ד' הרא"ש והטור לענין גוף הבהמ' כיון שגם ד' הרמב"ן במלחמות והנמק"י בשם הרא"ה ודעת רש"י ג"כ דל"ח שינוי לענין גוף הבהמ' ע"כ ל"ח רמ"א לד' הרא"ש והטור בזה וא"כ בנ"ד אף לד' הרמ"א פטור' מבכור' כיון שגוף הפרה היא של הנכרי ובש"ס בתמור' דכ"ה איבעיא אמר על הבכור עם יציאת רובה עולה עולה הוי או בכור הוי ומסיק דדברי הרב ודברי התלמוד כו' וע"ש בפירש"י משום דבהדי הדדי אתו ע"ש וע"כ דקדושת בכור חייל בעת יציאת רובה האי לא חל עד אחר יציאת רובו א"כ עולה קדום דכיוצא בזה אמרינן בב"ב דקל"ז דמש"ה אחריך קדים למתנת שכ"מ וע"ש בפירשב"ם וא"כ י"ל דאף לד' הרא"ש דלידה חשיב שינוי היינו אחר יציאת רובו של הולד דאז נעשה השינוי ובעת חיוב הבכור' עדיין הי' של הנכרי אמנם מדקאמר הש"ס בב"ק דס"ז דטעמ' דגנב והגזלן הקדישן הקדש משום דהוי שינוי השם דמעיקרא חולין והשת' הקדש ע"ש וכ' שם הרשב"א בחי' משום דקנייתו והקדישו באים כא' ע"ש ומבואר דבעת השינוי נקנה לגזלן וא"כ קנה הגזלן בעת יציאת רובו דאז נשתנה מחמת הלידה. אמנם נראה דאף אם נחליט כד' הרא"ש והטור דלידה הוי שינוי אף לקנות גוף הבהמ' אכתי בנ"ד ספיקא היא מחמת פלוגתת ר"ה ורבה בחולין דס"ט אי בכור למפרע קדוש או מכאן ולהבא ופליגי נמי התם בבכור שיצא שליש ראשון דרך דופן ואח"כ יצאו שני שלישים דרך רחם דלר"ה דאמר למפרע קדוש ורובא קמא ליתי' ברחם ע"כ אינו קדוש ובנ"ד נמי רובא קמא ליתא בישראל ואינו קדוש לר"ה ונחלקו בזה הראשונים הלכת' כמאן דהרמב"ם פ' כר"ה והרא"ש פ' כרבה והובאו שני הדיעות בש"ע יו"ד סי' שי"ט א"כ בנ"ד איכא ס"ס בפלוגת' דרבוותא חדא דשמא הלכה כרמב"ם דלידה לא הוי שינוי ולענין גוף הבהמ' ס"ל נמי להרמב"ן ורא"ה הכי והנמק"י כ' שגם ד' רש"י כן ואת"ל כד' הרא"ש דלידה הוי שינוי שמא הלכה בזה כרמב"ם דפ' כר"ה ואינו קדוש והוי ס"ס להקל דאינו קדוש בבכור' ועוד אני אומר דבנ"ד אף לרבה אינו קדוש אף לד' הרא"ש הנ"ל דהא קאמר הש"ס שם בטעמא דרבה משום דרובא דרך רחם נפיק והיינו דאף דרובא קמיית' לא נפיק כולי' דרך רחם מ"מ כיון דעכ"פ רובא דבכור נפיק דרך רחם קדוש אבל בנ"ד דפלג' קמיית' ליתא בישראל ופלג' בתריית' היא דנפיק בישראל גם רבה מודה דאינו קדוש וע"כ הא מלתא דלידת בכור אינו תלוי בפלוגתת ר"ה ור"י שם בחולין די"ט לענין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דהא ר"ה כאן סובר דביצא מיעוט' קמא דרך דופן ורובא דרך רחם אינו קדוש אף דבעת דנתחייב בבכורה והיינו בעת יציאת רובו נפיק אז דרך רחם מ"מ אינו קדוש אף דבהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ס"ל התם דכשר' משום דכי נפקא חיותא בשחיטה קא נפקא והיינו משום דהכא בעינן דכולי' רובא תיפוק דרך רחם וא"כ גם לרבה דפליג אר"ה היינו משום דסגי שתיפוק רובא אף רובא בתריית' דרך רחם אבל כל היכא דלא נפקא רובא כלל דרך רחם גם רבה מודה דאינו קדוש וה"ה אי לא נפק' רובא בישראל. אמנם זה העיר רו"מ יפה בנ"ד ממ"ש רמ"א באה"ע רס"י כ"ח בקידש' בגזל עכום מקודשת משום דא"צ להחזיר רק משום ק"ה והאחרונים פקפקו בדבר אמנם במשכון עכום מודי לרמ"א משום דבהיתר' אתי לידיו והוי כהפקעת הלואתו ובנ"ד דכוותי' הוא כיון שהי' הפרה ת"י הישראל המוכר בפקדון או במשכון עבור מותר המעות וא"כ זכה בה הישראל אף קודם השינוי וחייבת בבכור' עכ"ד. הנה ד"ז אם משכון או פקדון כותי הוי בכלל הפקעת הלואתו אינו ברור ולפי מ"ש החמ"ח שם באה"ע סקכ"א יש בזה פלוגת' וכ"כ התומים סס"י ע"ב סקכ"ז וע' בט"ז יו"ד סי' ק"כ סקי"א ולענ"ד שזהו טעם האוסרים שהבי' הט"ז ומ"מ אף להאומרים שהוי כהפקעת הלואתו מ"מ גם הפקעת הלואתו אינו מותר רק באופן שלא יתוודע להנכרי כמבואר בש"ס בב"ק דקי"ג ובפירש"י שם ע"ב ד"ה בהפקעת וע' בקצוה"ח סס"י קכ"ח אלא שבתשו' מהרי"ו סי' קל"ח שממנו מקור דין רמ"א באה"ע רס"י כ"ח כ' די"ל דרך איסור' איכא ולא גזל ממש והובא בקצר' בחמ"ח שם סקכ"א אלא שכ' שם בלשון דלמא וכבר כ' דעיקר הדבר אם בחפץ משכון שייך היתר דהפקעת הלואתו ג"כ אינו מוסכם ולענ"ד מוכח קצת מש"ס גופי' שם בב"ק דל"ש בזה היתר הפקעת הלואתו מדמשני התם עבד עברי גופו קנוי ואף שהעבד מוחזק בעצמו ע"ש ויש צירוף בזה ג"כ ד' היש"ש שם בב"ק סי' י"ח דד' הרמב"ם וסמ"ג דגם הפקעת הלואתו הוי גזל ממש מה"ת ומ"מ אף לד' מהרי"ו נרא' דלא החמור רק גבי קידושין משום דכיון דהפקעת הלואתו לאו גזל היא והוא רשאי ליהנות מזה והוקדש ממטי לה הנאה זו לכן מקודשת אבל אכתי לאו דידי' היא כמ"ש המג"א בסי' תרל"ז סק"ג בשם ס' יראים דאף למ"ד גזל עכום מקרי מ"מ לאו שלו היא ולא הוי לכם וה"ה בהפקעת הלואתו כמ"ש הנה"מ רס"י שמ"ח ובא"מ רס"י כ"ח והדין דכל שווין הפרה או הולד של ישראל בשעת לידה אף אם אינו של עכום פטור מבכור' דהא בישראל כ' והרי בהמת הפקר פטור מבכור' כמבואר בתוספת' דבכורת רפ"ב והארכתי בתשו' במק"א וא"כ בנ"ד נמי הכי היא ועוד דהא מבואר בש"ס ב"מ ד"ו ע"ב דקאמר ואי ס"ד תקפו כה א"מ אותו מידו נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן וע"ש בפירש"י ומבואר דכל דאית לי' לכהן צד זכי' ע"י תפיס' הוי ממונו של כהן וא"כ כ"ש דחשיב כה"ג יד נכרי באמצע אם יש לנכרי זכות בזה ע"י תפיס' וע' בתוס' בב"מ ד"ע ע"ב סד"ה אין מקבלי, ובהפקעת הלואתו אף דשרי מ"מ ודאי אי הנכרי תופסו מישראל ודאי דאין בו גזל ומכ"ש לד' ס' יראים הנ"ל וע' בתוס' בב"ק ריש דקי"ד וא"כ די בזה לפטור מבכור' גם יש לצרף הסבר' שכ' רו"מ דודאי שניהם לא נתכוונו לגזול ולהפקיע יד הנכרי לחייבה בבכור' ומה שמכר לו הזכות שיש לו בהפר' שאם ירצה העכום למכר' דאין רשות לאחר לקנות' כמ"ש המג"א ה' פסח סי' תמ"ח בשם המ"ב זה הזכות מכר לו אבל אומדן דעת היא שלא נתכוונו לגזול ולחייב' בבכור' וע' בב"ש סי' כ"ח סקל"א וכ"ש בנ"ד דאיכ' אומדנא דמוכח וע' בתוס' בע"ז דע"א סד"ה ר"א ורו"מ כ' דזה יתכן אם הלוקח ידע שמקדם מכרה לנכרי לפוטרה מבכור' אבל כשלא ידע לוקח ל"ש סברא זו ולענ"ד דאם לא ידע לוקח בלא"ה לא חייב בה לוקח כיון דעכ"פ איסורא איכא גם בהפקעת הלוואתו באופן שיתוודע לנכרי א"כ איסורא לא ניחא לי' דליקני כיון שלא ידע וע' בש"ס בנדרים דל"ה ע"א ובב"מ דצ"ו ע"ב ובתוס' שם בב"מ דקט"ו סד"ה וחייב וע' ב"ש סי' כ"ח סק"ג ואף שבס' המקנ' שם בקו"א ובחי' לש"ס שם דנ"ג האריך לתמוה ע"ד הב"ש הנ"ל וכן בס' בית מאיר ובס' אבני מלואים שם כלם תמהו ע"ד הב"ש אבל בתשו' נו"ב מה"ת חאה"ע סי' ע"ז יישב ד' הב"ש בטוב טעם א"כ הלוקח ודאי לא זכה בה וגם המוכר לא זכה בו ע"י קנין שעשה הלוקח דאשלד"ע לד' הש"ך סי' שמ"ח שהסכים לד' הנמק"י דגם בשליח ששגג אשלד"ע וכן הסכימו רוב האחרונים וא"כ השליחות בטלי ועוד י"ל דהשליחות בטל כיון שהי' בטעות שהשליח לא ידע שיש כאן איסור והריטב"א ברפ"ב דקידושין תמה כן על התוס' דאמאי סברי דבשוגג ישלד"ע הא השליחות בטל ועיין בנו"ב קמא חאה"ע סי' ע"ה ד"ה אבל ובסי' ע"ט ובסי' פ' אות כ"ו ובסי' פ"ב אות י"ח מ"ש בזה לחלק לד' התוס' ולענ"ד דד' התוס' היא רק לענין חיוב של המשלח היא דכ"כ דבשוגג ישלד"ע וההיא דנתנו לבכורת בנו בב"ק דע"ט ע"א דלד' התוס' ישלד"ע משום שהשליח הי' שוגג היינו משום דחיוב אונסין גבי גנב נמי מתורת חיוב עונש היא ולא מתורת קיום המעשה היא כמ"ש הנה"מ רס"י קפ"ב ע"ש היטב אבל לענין קיום המעש' גם התוס' מודה דאם השליח שוגג נתבטל השליחות משום שהיא שליחות וזכי' בטעות וע"ש היטב בנה"מ ועוד יש לבטל השליחות כא משום שהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וע' בנו"ב קמא חאה"ע רס"י ב' והארכתי במק"א ואכ"מ והך דב"ק דע"ט וב"מ יוד ע"ב כבר כתבנו דשם לא מיירי לעני ביטול המעש' רק לענין עונש וחיוב אונסין לזאת נלע"ד להקל דאין על הולד קדושת בכור אמנם לגודל הנחיצ' ולרוב הטירד' אינו מחליט לגמרי למעשה רק באופן שיסכים לזה עוד רב מובהק ולא יכולתי כעת להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש:

שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה