אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קסה

תשובה קסד

סקאלא יום א' ער"ח תמוז תרל"א לפ"ק. לחכם אחד

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו שבא לפניו סופר וביקש אותו שיכתוב לי שאלה שיש לו שכבר כ' הסופר ההוא ס"ת ולא כתב השם י"ה שבפסוק עזי וזמרת י"ה לשם קדושה כי לא ידע שזה שם הק' כלל רק הי' סובר שהיא תיבה חול והנה רו"מ האריך מאד ואני הארכתי בכל הענינים שכ' רו"מ בכמה תשו' ואין רצוני לכפול וגם קשה עלי לכפול והנה מה שהאריך רו"מ אם יש תקנה להעביר הקולמס על השם הנ"ל ולקדשו הנה אם כ' השם סתם ולא קידשו מבואר בתשו' רדב"ז החדשו' סי' ע"ז שמותר להעביר עליו קולמס ולקדשו ולא נחלקו חכמים על ר"י רק בנתכוין לשם יהודא ע"ש אבל בספ"י בגיטין ד"ך מפ' להיפך וכ"מ מסתימ' כה"פ בפרט מד' הש"ך סי' ער"ו סק"ב אמנם לפע"ד מפ' כן בש"ס בגיטין דנ"ד ע"ב דפריך הש"ס וליעבר עלייהו קולמס ולקדשו כמאן נימא דלא כר"י כו' ע"ש ומשמע דלרבנן ניחא דל"מ הע"ק ולפמ"ש התוס' במנחות דמ"ב ע"א בתי' קמא ובתי' בתרא דהא האזכרו' שבה לא כתבתי לשמן בגיטין הנ"ל מיירי בסתמ' ואעפ"כ מוכח דלרבנן ל"מ העברת קולמס ובמה שהאריך רו"מ בד' התשב"ץ שאוסר להעביר קולמס על אותיו' השם משום מוחק ורו"מ כ' בכוונתו שמיירי בדיו שנתאדם וליתא לפע"ד ועיין בס' ברכ"י בא"ח סי' ל"ב והובא בש"ת שם סקי"ב והארכתי בתשו' אחרת בזה ולא רציתי להאריך כאן בפרט שבנ"ד אין נ"מ כיון דל"מ הע"ק בפרט בנ"ד שכ' לשם חול הוי כהא דנתכוין לכתוב יהודא ועיין בס' מח"א בהגהותיו לטיו"ד ה' ס"ת וא"כ בזה מפ' דלחכמים דפליגי על רו"מ ל"מ הע"ק לשמו ובדין מחיקת שם הזה הנה רו"מ האריך מאד ואני הארכתי ובררתי דמד' הגמ"יי רפ"ו בשם הרא"מ מבואר דשם שנכתב שלא בכוונ' מותר למחקו ויותר מפ' כן בד' התשב"ץ ח"א סי' קע"ז דאף בשם הנכתב סתם רק שלא נתכוון לקדשו מותר למחקו. אמנם הרבה פוסקים מחמירין בזה והם הרדב"ז בתשו' הנ"ל והפר"ח פ"י מיסוה"ת והמח"א פ' ס"ת והברכ"י סי' ער"ו והמלה"ק אמנם בנכתב לכוונת תיבה אחרת מפ' במ"ס פ"ה דלחכמים מוחק השם הגם שבס' א"ז סי' תקנ"ו כ' דש"ס דילן סובר דאין הלכה כחכמים בזה אין ראייתו מוכרח' ועיין תשו' הג' רח"כ סי' מ"ז ואף דגם דעת ספ"י בגיטין שם נוטה להחמיר וסיים בצ"ע וגם הרדב"ז סי' הנ"ל מספ"ל מ"מ הרדב"ז עצמו שם סס"י תקצ"ו מקיל בזה וגם מפ' בהגהמ"יי וסמ"ק ותשב"ץ וש"ך להקל נראה להקל למחוק בכדי לתקן אמנם בנ"ד כבר העיר גם רו"מ כיון שמנהג הסופרים כד' הט"ז לקדש כל השמות בתחל' הכתיבה הגם שאין לסמוך ע"ד הט"ז בשכח לקדש אח"כ כי כל הבאים אחריו חלקו עליו ובתשו' הארכתי בזה בפלפול עצום להביא ראיות ברורות לד' החולקים וכתבתי שלפע"ד גם הט"ז מודה בלא חישב לשמו כלל בעת כתיבת האזכרו' וכ"ש בחישב לשם חול בנ"ד. אמנם לענין איסור מחיקה ודאי דאסור למחוק בכה"ג ולא בכה"ג אתי דיבור ומבטל דיבור כיון דעכשיו לא הוציא בפיו שכותב לשם חול רק חישב כן לא אתי מחשב' ומבטל דיבור כמ"ש התוי"ט ריש פסחים וכ"כ בספר פני יהושע בגיטין דל"ב בתוס' ד"ה מ"ד ע"כ גם בנ"ד אסור למחוק שנית דבתשו' א' הקשיתי על הש"ס דגיטין דנ"ד בההיא דאזכרו' כתבתי שלא לשמן דפריך שיעבר קולמס כמאן דלא כרי ולרבנן מי ניחא הא אפשר למחוק ולגרור כל האזכרו' שכ' שלא לשמן ולכתוב מחדש כל האזכרו' לשמן ע"ג הגרר להני דס"ל דשם שלא נכתב לשמו מותר למחוק כיון דקיי"ל דמותר לכתוב על השם על הגרר ואף אם נאמר דלפ"מ שת"י דבכולי אזכרו' מיחזי כמנומר ה"ה בכותב כל האזכרו' על מקום הגרר מ"מ לפ"ד המקש' דלא אסיק אדעתי' מהא דמיחזי כמנומר תיקשי הא דמקשי נימא דלא כר"י ולרבנן מי ניחא הא גם לדידהו יש תקנה במחיק'. ועיין בנו"ב קמא חאה"ע סי' פ"ה מ"ש בכוונת התשב"ץ ומזה הבאתי ראי' לד' הריב"ש סי' ז' דבכה"ג שכ' השמות על מקום הגרר ודאי הוי מנומר וא"כ י"ל דגם המקש' פשיטא לי' דבכה"ג הוי מנומר וא"כ לרבנן ניחא אבל בהע"ק הוי ס"ד דלא הוי מנומר עד דמשני לי' דגם בהע"ק בכולי שמות מיחזי כמנומר אמנם לד' התשב"ץ ח"א סי' קכ"ז דבדיו ע"ג הגרר לא הוי מנומר אף בהרבה שמות דדוקא בדיו ע"ג דיו קאמר הש"ס דהוי מנומר קשה ק' הנ"ל ומזה הכרעתי בתשו' כד' הריב"ש הנ"ל והנה בתשו' הנ"ל עלה בדעתי לתרץ דמשום הכי לא פריך גם אליבא דרבנן שיגרור השמות ויכתוב מחדש ע"ג הגרר לשמן משום דכיון שהסופר באמת אינו נאמן שכ' האזכרות שלא לשמן כדאמר התם ע"כ אסור למחוק אלא שדחיתי תי' זה משום דקאמר התם שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן אינו שוה כלום משמע דאף שידעינן שאינם כתובים לשמן הוי הכי ואמאי אינו שוה כלום הא אפשר לגרור האזכרות ולכתוב השמות לשמן ע"ג הגרר אע"כ כד' הריב"ש הנ"ל כן כתבתי בתשו' הנ"ל אמנם לד' התשב"ץ עכצ"ל דהא דקאמר הש"ס כל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובין לשמן אינו שוה כלום היינו באופן שא"א לתקן ע"י מחיקה וגרירה כמו בנדון הסופר ההוא ועכשיו ראיתי בתשו' השיב משה שנדפס מחדש בתשו' בנו הג' בסי' נ"ב שכ"כ והאריך לפרש דאדרבא בהא יתיישב קו' הרשב"א שם שהק' על ר' ירמי' במה טעה וגם על הסופר דקאמר דאיכא למימר דטעי בדר' ירמי' ובפרט על הש"ע שפ' דא"נ לפסול ס"ת והוא מטעם דקאמר הש"ס כנ"ל ואיך שייך לומר דטעה בדבר פשוט ומפ' דאם אין האזכרות כתובין לשמן הוא פסול לגמרי ולפי הנ"ל א"ש דבהא טעה שסבר דגם בכה"ג מותר למחוק השמות ולכתוב ע"ג המחק או הגרר לשמן ודבריו נכונים מאד וכן הביא שם בשם גאון א' שתי' כן ע"ש באריכות גדול וא"כ גם בנ"ד אסור למחוק מה"ט והנה בנ"ד מצד שורת הדין כשרים כל הס"ת בלי תיקון כלל כי הסופר אינו נאמן לומר עכשיו שלא קידש שם י"ה כמו בהך דאזכרות לא כתבתי לשמן דא"נ ואף שבתשו' שהשבתי אח"ס העבר בדין סופר א' שאמר שלא קידש שם אלקים לא תקלל כתבתי דצריכים לחוש לד' הסופר ה"ט דשם אמר הסופר שנמשך אחר התרגום שתרגם שם זה חול כמ"ש השל"ה בשם רבותיו ובכה"ג נאמן אף שלא אמר לו בפעם הראשון שמצאו כמ"ש בהגהת רמ"א סי' קכ"ז ס"א בהגה השני' משא"כ בנ"ד דכיון דמפ' בש"ע רס"י ער"ו שבכ"פ שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לקדשו ומבואר שם ס' יוד דשם י"ה אינו נמחק א"כ במה טעה הסופר הזה ואף שלפי פי' הראשון שבכ"מ פ"י מה' יסה"ת סובר הראב"ד דשם י"ה נמחק ודאי דליכא למימר דהסופר טעה בהכי ובפרט לפי מאמרו הי' סובר דשם י"ה אינו שם קודש כלל וד"ז ידוע אף לתשב"ר וע"ה דשם י"ה היא משמותיו של הקב"ה לזאת הוי כמו אזכרות לא כתבתי לשמן דאינו נאמן אמנם אף שכ"ה שורת הדין מ"מ צריכין אנו לחוש גם על תקנת הסופר שאם נאמר שלא יתוקן כלל א"כ אם האמת כדבריו יהי' בכלל מעוות אשר לא יוכל לתקן וגדול עינו מנשוא וגם חוץ מזה לבי מהסס דאף דמבואר בש"ס דא"נ כל שלא אמר לו בפעם הראשון נרא' ברור דאם מאמין לו בלבו בכל גוונא נאמן ועיין בתוס' בקידושין סוף דס"ו ד"ה נטמאו ובש"ך סי' קכ"ז סקט"ו וכ"כ בפי' בתשו' שבו"י ח"א סי' מ"ד ואם כן אף שבעל הס"ת אינו מאמין לו מ"מ העולים לס"ת אם א' מאמין לו בלבו אסור לעלות לס"ת ההוא ולברך עליו בחומש הזה ע"כ אף ששורת הדין שא"נ לפסול הס"ת מ"מ מידי פקפוקים הנ"ל אין תקנה רק שהסופר ההוא יכתוב אלה היריעו' שבס"ת אלו מחדש ויגנוז אלו היריעו' הישנים שהשם זה עליהם ואף שכ' בתשו' מ"ב סי' נ"ו וסי' נ"ז שגניזות יריעה ג"כ יש איסור משום דהוי הורדה מקדושה הנה בתשו' א' פקפקתי ע"ד המ"ב הנ"ל אמנם ברור דאף לד' המ"ב אף אם נאמר דהורדה מקדושה אסור מה"ת דהני דרשות שבש"ס במנחות דצ"ט דרשות גמורות הן ולא אסמכתא מ"מ הורדה זו שאינו מורידו בידים אלא מבטלו ממצותו נרא' ודאי שאינו רק מדרבנן ולראי' לזה דהא הס"ח סי' תתע"ט מתיר להסיר דף מס"ת שאינו כ"כ יפה ויגנוז ויכתוב אחר יפה משום ואנוהו והובאו דבריו בתשו' ח"צ סי' מ"ה ובתשו' נטש"ע סס"י כ"ה ואף שמצות ואנוהו נרא' דאינו רק אסמכתא ואינו אלא דרבנן וע' בשאגת ארי' סס"י נון ובחי' מהרש"א בשבת דק"ד ע"ב א"ו כמ"ש ואם כן בכה"ג כיון שהסופר עצמו יודע שהיריעה כמות שהוא היא פסולה מותר לו לגונזה ולכתוב אחרת במקומה כיון שאינו אסור לאותו שיודע האמת לעשות כן בצנעא רק משום מ"ע דגם בחדרי חדרים אסור כמ"ש הבכ"ש בחי' ליבמות דפ"ז וכיון שהסרת היריעה אינו רק דרבנן הא כ' התוס' בכתובות ד"ס סוף ע"א דבדרבנן ל"ח למ"ע בחדרי חדרים וע' בט"ז בא"ח סס"י רמ"ג וכ"ש בכאן שיש לצרף ד' הראב"ד פי"א מה' שגגות וע' תשו' מהרי"ט ס"א סי' י"ד וסס"י כ"ג וס"ב חיו"ד סי' ר"א ובתשו' ח"צ החדשות סס"י א' ובדרבנן יש לצרף דעתו וראי' לזה מד' התשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שעלה על דעתו דאסור להעביר קולמס בדיו ע"ג השמות משום חשש מוחק והקשה דא"כ מאי פריך בגיטין דנ"ד וליעבר עלייהו קולמס ותי' משום שהאזכרות לא נכתבו לשמן ושרי במחיקה ע"ש וק' דא"כ תיקשי יותר דא"כ בהא דגיטין ליגרר כל השמות שנכתבו שלא לשמן ויכתבם ע"ג הגרר דהא לפמ"ש התשב"ץ שם דדיו ע"ג הגרר אף בכולי ס"ת לא הוי מנומר ע"ש אע"כ כמו שכתבתי למעלה דאף דבשמות שנכתבו שלא לשמן מותר למחוק מ"מ בהא דאזכרות שבש"ס כיון שהסופר אינו נאמן אף הוא עצמו אסור למחוק כמ"ש הבכ"ש הנ"ל וא"כ הדר"ק התשב"ץ דא"כ מאי פריך וליעבר קולמס דאגם בכה"ג יש איסור מחיקה לד' התשב"ץ ועכצ"ל דכיון דבאמת דיו ע"ג דיו לא הוי כ' לענין שבת א"כ מה"ת ודאי דאין איסור מחיקה ואף לפי מה שעלה ע"ד התשב"ץ אינו רק איסור דרבנן משום שע"י הע"ק הכתב התחתון מכוסה נרא' כמוחק השם ובכה"ג מותר להסופר עצמו להע"ק בצנעא על השמות כאמור ע"כ נראה דלצאת מידי כל פקפוק יעשה הסופר כן הגם שמצד שורת הדין אין הסופר נאמן כלל

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה