בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קס
סקאלא יום ו' עש"ק ער"ח אלול תר"ל לפ"ק:
כו"ח טובה לכבוד אהובי ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' יוסף כ"י מ"צ בק' קאסיב:
מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו על יריעה מס"ת שנעשה סדק מעל"ע בהקלף בין פני האלף שהיא היוד שע"ג ובין הגג שתחתיו והיא בשם הק' אד וגם נמחקה כל הדיו מהיוד למטה מהסדק ומשך הסופר הגג להלן מן הסדק וכ' שם יוד עליו ואחר התיקון הנ"ל הציץ וראה שנכנס עדיין קצת מן הסדק לראש היוד ואינו מוקף גויל שם אך הסופר מסופק עתה יען כי תחלה עשה היוד ואח"כ הוסיף דיו בראשה ליפותה לכן יש לו מקום ספק דשמא בעת שעשה היוד בתחלה לא הי' ראשה מגיע להסדק רק אח"כ כשהוסיף דיו להעבותה וליפותה עי"ז נגעה בהסדק ושאל כ"ת חו"ד והנה עינו כ"ת שפיר חזו בתשו' נו"ב מה"ת סי' קס"ט שפ' באם נמצא נקב בגג של יוד שבשם הוי' ב"ה וא"י אם נעשה קודם הכתיבה או אח"כ דיש להכשיר בלא תיקון משום ס"ס דשמא אח"כ נעשה וכשר כדאי' בש"ע א"ח סי' ל"ב סט"ז ואת"ל שנעשה מתחלה שמא העיקר כתי' קמא שבב"י שם הובא שם בט"ז סקי"ד דלא פסלינן באינו מוקף גויל רק כשנוג' לאות אחר אבל בנקב לא אלא שכ"ת כ' דלא היקל בש"ע בנעשה אחר כתיבה רק בנקב כההיא דבש"ס בויו דויהרג אבל בנעשה אינו מוקף גויל ע"י כתיבה לא והאריך בזה הנה בתשו' כתבתי סניף די"ל דגם תי' בתרא שבב"י שמחלק בין נעשה קודם הכתיבה או אח"כ דוקא בנקב הוא דמחלק אבל בנגיעה לא אמנם לא כתבתי רק לסניף בעלמא כיון דמפ' בתשו' מ"ב סס"י נ"ב ובב"ש סי' קכ"ה סקכ"ט ובנו"ב סס"י הנ"ל דאף בדיבוק דינא הכי אמנם כ"ז אינו ענין לנ"ד דהא בנ"ד אף שנעשה הריעותא ע"י כתיבה מ"מ אין כאן נגיעה אות לאות רק שאינו מוקף גויל עתה מחמת הסדק אלא שנראה שכ"ת בא לחלק בין נעשה מעצמו או ע"י מעשה אדם בכוונה וחילוקו אינו מתקבל כלל ומה שהביא ראי' מד' התוס' בגיטין ד"כ ד"ה ל"צ דמעורה שהוכיח מזה דא"צ בגט מוקף גויל ור"י דחק לדחות ומה ראי' שמא כוונת הש"ס דעשה מעורה אחר הכתיבה וא"ל דהתוס' לא ס"ל כתי' בתרא רק כתי' קמא דא"כ הי' להם להוכיח הוכחתם מקושיות הש"ס דפריך ות"ל דספר א' כו' ולמה לא פריך כיון דקאמרי הנייר שלי שוב לא הוי מוקף גויל ולתי' קמא פסול בכה"ג דזה הוי כמו נגיעת אות לאות כיון דלא נשאר נייר כלל בין האותיו' כמ"ש בנו"ב קמא סי' ע"ה ובסידור דה"ח ה' קה"ת והו"ל להוכיח מזה דבגט א"צ מ"ג א"ו דס"ל לתוס' כתי' ב' ומש"ה אין הוכיח דהא הבעל בשעת נתינה אחר הכתיבה הוא דאמר כן וא"כ מאי הוכיחו מדברי התרצן שמא מיירי דנעשה מעורה אחר הכתיבה ומזה הוכיח כ"ת חילוקו והנה דברי חכמה הן אמנם כבר נאמרו עם הספר בספר ישועות יעקב סי' קכ"ה ותי' דאף שאמר הנייר שלי מכל מקום אף אם נאמר דבגט צריך מ"ג ע"כ דבלא מ"ג לא הוי צורת אות דהא בגט א"צ כתיבה תמה כמ"ש שם התוס' ובכאן על כל פנים נראה צורת האות שפיר לא איכפת לן ומכל מקום אין להוכיח מד' התוס' כתי' קמא משום דודאי אם נאמר דגם בגט צריך מ"ג ע"כ דכשאינו מ"ג ל"ח אות דהא בגט א"צ כ"ת וא"כ ודאי דלפי זה אף אם נעשה אינו מ"ג אחר הכתיב' פסול אבל להסכמ' רה"פ דבגט א"צ מ"ג ודוקא בסתו"מ בעינן מ"ג משום כ"ת כמ"ש התוס' אחר כך שפיר תי' בתרא יש לו מקום די"ל דוכתבתם כ"ת אשעת כתיבה היא דקפיד רחמנא ובזה נדחין ד' כ"ת דהא אם נאמר דבגט צריך מ"ג ודאי דאין לחלק בין נעשה אינו מ"ג מתחלה או לא וא"כ הוכחתו מהא דהוכיחו התוס' מן התרצן ליתא כלל דאי אפשר לדחו' הוכחתם דמיירי במעור' אחר כך דהא אם נאמר דבעינן בגט מ"ג אין חילוק אלא שלפי זה תיק' כמו שהק' כ"ת דאמאי לא הביאו ראי' מן המקשן ועכצ"ל כמ"ש בישי"ע וקיימתי מסבראי ונסתרו ד' כ"ת ומה שהביא כ"ת ראי' לחילוקו מד' הסמ"ק דסבירא לי' דאם נפל טפת דיו על האות אחר שנגמר האות מסיר הטיפ' ואין זה חק תוכת ואפי' הכי פ' באם כ' ה' במקום ד' דלא מהני למחוק רגל השמאל ויהי' ד' משום דהוי חק תוכת ולכאור' דבריו סותרים וכבר עמד בזה בס' ג"פ סי' קכ"ה סקל"ב וכ' כ"ת שהג"פ תי' כחילוקו דיש חילוק בין אם נפל דיו מעצמו ובין אם כ' בכוונ' ה' במקום ד' ואם כן אף דאנן לא קיי"ל כהסמ"ק מכל מקום לענין מ"ג גם לדידן יש לחלק בהכי עכ"ד כ"ת ולא כיון יפה דאאל"כ בד' הסמ"ק דהא הסמ"ק למד דינו מירושלמי כדסיים הסמ"ק ופירושו כמ"ש הב"י דלמד כן מירושלמי ברכו' דקתני עירב האותיו' כו' מ"ד כשר מלמט' היינו דכיון דכבר נגמר האות אף שאחר כך נדבק' אין זה חק תוכו' אם גרר והפריד עיין שם בב"י אור חיים סי' ל"ב הרי אף שהוא עירבן בשעת כתיב' מלמטן לא הוי חק תוכו' כיון שכבר נגמר האות קודם העירוב והג"פ עצמו הביא שם כן ועכצ"ל בכוונ' תי' הג"פ דשאני בהא דכ' ה' במקום ד' שכ' לכוונ' אות ה' מש"ה הסמ"ק מודה ודלא כד' כ"ת לזאת לפע"ד אם הסופר מסופק כמו שהציע כ"ת בציור השאל' הס"ת כשרה בלי תיקון אמנם כ"ז היא דוקא אי מספקא לי' שמא כבר סילק ידו מן הכתיב' והפסוק ואחר כך הוסיף דיו בראש' עד שנגע להסדק בכהאי גוונא כשר לתי' בתרא של הב"י ושכ"ה ד' הרמב"ם אבל אם ודאי לו שלא סילק ידו מהכתיב' אף אי מספ"ל שמא אם לא הי' מעבה ראשה כ"כ לא הי' נוגע להגג ואף שברור לו שנעש' ראשה כבר קודם העיבוי מכל מקום בכהאי גוונא אף לתי' בתרא לא מהני דהא מבואר בשלחן ערוך אור חיים סט"ז דהא דמחלק בין אם נכתב בכשרו' ואחר ניקב דכשר וכ' שם אבל אם מתחל' כשנכתב הי' שם נקב ונפסק בו כו' פסול ומשמע שם דאף אם הי' בו שיעור אות קודם שהגיע להנקב פסול ועיין שם במגן אברהם וש"מ דכל שהי' הנקב קודם הכתיב' אף שעתה הוא בסוף האות אף שאם לא הי' מושך האות עד הנקב הי' בו שיעור אות והי' מ"ג מכל מקום כיון שמשך האות עד הנקב ועתה אינו מ"ג פסול ולא הכשיב כתי' בתרא רק באופן שנעשה הנקב אחר הכתיב' כמו שהוכיח מד' הרמב"ם ספ"א וה"ה בנדן דידן אם משך אחר כך עד הנקב אבל אם לא סילק ידו מהכתיב' ובפ"א נעשה הכל עד שפגע בהסדק פסול לתי' בתרא ואף שבספר אהע"ו שם סי' ל"ב כ' דד' הרמב"ם שהוא כתי' בתרא של הב"י הוא כד' הרשב"א עפ"י הירושלמי ולד' הרשב"א על פי הירושלמי אף שלא סילק ידו כל שהדיבוק היא בסוף האות כשר כיון שנגמר האות קודם שנדבק וכן כ' הפר"ח באה"ע סי' קכ"ה ס"ו והשיג שם על תשו' הרמ"ע אבל מדברי הב"י בשלחן ערוך מבואר להיפך וכ"מ מדבריו בבית יוסף באור חיים שם שדחה ד' הרשב"א לגמרי ואף על פי כן נרא' עיקר שתופס להלכ' כתי' בתרא שכ"ה ד' הרמב"ם א"ו דסבירא לי' דד' הרמב"ם אינו כד' הרשב"א אלא דתליא באם נעשה אינו מ"ג אחר הכתיב' ע"כ לא מיתכשר לד' הרמב"ם בלא גריר' אלא באופן שכבר הגבי' ידו מעל הקלף כחילוק שחילק המ"ע הובא בפר"ח שם רק שהרמ"ע חושש לד' הרשב"א דאף גרירה לא מהני והוסיף להחמיר בדברי הרשב"א דכל שלא סילק ידו אף גרירה לא מהני ולא קיי"ל כוותי' בתרתי חדא דאף לדברי הרשב"א כל שנדבק בסוף האות אף שלא סילק ידו מועיל גרירה וגם לא קיי"ל כהרשב"א דאף אם נדבקו האותיות זה לזה אף קודם שנגמרה מועיל גרירה כמ"ש הפרח ודלא כהאע"ו כי כן הכריע הבית יוסף בשלחן ערוך אבל בלא גרירה אין להקל כל שלא הגבי' ידו מן האות עד שנעשה אינו מ"ג אף שדברי הרשב"א להקל אף בכהאי גוונא אין לסמוך עליו רק באופן שכבר הגבי' ידו וגמר כל הכתיבה בכשרות ואחר כך נעשה אינו מ"ג על ידי נקב כמבואר בשלחן ערוך אור חיים הנ"ל והנה לפי האמור אמר נכדי החתן החריף כ"מ דוב בעריל דבר נכון ליישב קו' כ"ת שהיא קו' הישי"ע על התוס' והרא"ש שהוכיחו מהא דקאמר לא צריך דמעורה דבגט אין צריך מ"ג והקשו דמנ"ל דשמא מיירי באופן שעשה מעורה אחר כך דבכהאי גוונא כשר לתי' בתרא של הבית יוסף ולפי המתבאר דאינו כשר לתי' בתרא רק באופן שסילקו ידו מהכתיבה אם כן אי אפשר לאוקמי בכהאי גוונא דאם כן היה פסול משום וכתב ונתן שאינו מחוסר רק כתיבה ונתינה וזה מחוסר כתיבה ועירוי ונתינה ובפרט דלפי מה שכתב בתשו' מהר"א ששון והובא בספר ישועת יעקב שם דכיון דבשעת הנתינה שייר לעצמו בין שטה לשטה ודאי הי' דעתו גם בשעת הכתיבה כן והוי ב' וג' ספרים ע"ש וכיון שכן ע"כ הי' דעתו גם בשעת הכתיבה שיערה הסופר השיטין אחר הכתיבה ואם כן בכהאי גוונא הוי ודאי מחוסר עירוי כמ"ש הר"ן בשם רה"ג דאם בשעת הכתיבה הי' דעתו לקצוץ ממנו אחר כך ודאי פסול הגם שלפי מה שכתב הטורי זהב סי' קכ"ה סק"ה דלא פסלינן משום מחוסר בין כתיב' לנתינ' רק במאי דהי' יכול לעשו' קודם הכתיב' משא"כ במה שאין שייך קודם הכתיב' ע"ש ובזה הי' מיושב קו' הפ"י דכ"א ע"ב בתוס' ד"ה יצא עש"ה ולפ"ז הי' נסתר תי' זה אלא שבאמ' חילוק הט"ז תמוה מן הש"ס ר"פ כיסוי הדם עש"ה א"ו צ"ל דהא דמותר לגרור הנגיעו' ולא הוי מחוסר גריר' משום דאף דגריר' לא הוי בכלל כתיב' דמה"ט לא הוי שלא כסדרן ועיין תשו' מוהר"י לובלין סי' ס"ח מ"מ כיון שהגריר' בא לתקן הכתב שיהי' כתב כשר ע"י הגריר' בכלל הכתב היא ושפיר הוי וכ' ונתן משא"כ אי הוי הפיסול משום ב' וג' ספרים אם אחר כך מכשיר ע"י העירוי ל"מ משום הדרש וכ' ונתן וכנ"ל עכ"ד נכדי שיחי' הנ"ל ויפה אמר והנה הא ודאי אף שהרשב"א הקיל בלא גריר' אף כשלא סילק ידו כיון שנעש' בדבק אחר שנגמר האות כמ"ש הפר"ח ולכאור' א"כ בנ"ד אף שודאי לא הגבי' ידו עד שנגע בהסדק מ"מ אכתי יש ס"ס להקל דשמא העיקר כתי' קמא ואת"ל דאין חילוק בין נגיע' לנקב אכתי יש ספק דשמא לא נגע בהסדק ער אחר שגמר היוד שע"ג האלף בכשרו' ואחר כך כשהעב' ראש האלף ליפות' הגיע עד הנקב ובכה"ג כשר לד' הרשב"א דהא מצרפינן ד' הרשב"א להקל בא"ח סי' קמ"ג במג"א ססק"ז בשם הב"ח סי' ל"ב וכ"ה בט"ז סי' ל"ב סקי"ח ועיין בסי' דה"ח בדין נמצא טעות בשעת הקריא' אלא שאאל"כ דהא מוכח מד' הש"ע סי' ל"ב סט"ז דאם הי' הנקב קודם הכתיב' אף שהי' הנקב בסוף האות פסול ול"א דהוי ס"ס שמא כתי' קמא ואת"ל דאין חילוק בין נקב לנגיע' מ"מ שמא כד' הרשב"א א"ו דלא מצרפינן דעת הרשב"א לספק רק לענין שלא להוציא אחרת אבל לקרו' בה לכתחל' בפרט במקום שיש ס"ת אחרת לא מצרפינן ד' הרשב"א לספק כלל ועוד דכיון דלא הוי ס"ס אלא כששני הספיקו' שקולין כמ"ש התוס' בכתוב' ד"ט בד"ה ואיבע"א ובנ"ד בספק השני יש שני ספיקו' להחמיר חדא דשמא תיכף בשעת עשיית היוד פגע בהסדק ואת"ל שבגמר העשי' פגע שם שמא הלכה כרה"פ דפליגי ע"ד הרשב"א ובכה"ג לא הוי ס"ס כדמוכח מדברי התוס' שם בד"ה או למיתיב וע"ש בספ"י ובספר ש"ש ש"א פי"ט ונרא' שזה טעמו של הג' מליסא בסי' דה"ח שכ' באם ספק מתי נעש' הנגיע' צריך להוציא אחרת ול"א דהוי ס"ס דשמא נעש' הנגיע' אחר כך והלכ' כתי' בתרא שבב"י ואת"ל שנעש' הנגיע' מקודם שמא הלכ' כדברי הרמב"ם דמותר לקרו' ולברך בס"ת פסול' דהא לענין שלא להוציא אחרת מצרפינן דברי הרמב"ם לספק כמבואר שם א"ו דמש"ה לא הוי ס"ס דבספק הראשון יש ס"ס להחמיר דשמא נעש' הנגיע' מתחל' ואת"ל שנעש' אחר כך שמא הלכה כתי' קמא ובכה"ג לא הוי ס"ס כנ"ל וא"כ כ"ש בנ"ד מהני טעמי דאמרן ועוד יש סניף להחמיר דהא הנו"ב מה"ת סס"י קס"ט כ' דאם הנגיעה בשם נעשה אח"כ אסור לגרור הנגיעה דשמא הלכה כתי' בתרא ואסור לגרור בחנם והנה אף דהא ודאי דלד' הרשב"א אם נעשה נגיעה בשם אף בסוף האות כשר לדעתו ואף שטעמו משום דיש לו תיקון בגרירה מש"ה כשר גם קודם הגרירה דכל הראוי לבילה ואם כן באותיות שבשם כיון דאסור לגרור בחנם ולדעתו כשר גם קודם הגרירה א"כ אינו ראוי לגרירה דז"א דממ"נ אם פסול בלא גרירה א"כ מותר לגרור ושוב הוי ראוי לגרירה וע' בס' פמ"ג בא"ח סי' ל"ב במ"ז סקי"ח ובס' אהע"ו שם בסוף דבריו אבל בנ"ד גם לד' הרשב"א לא הוי ראוי לגרירה דשמא הלכה כתי' קמא שבב"י ול"ש לומר ממ"נ דאלו אתי אליהו כמ"ש התוס' ביבמות דל"ה ד"ה תיגלי דבסד"ד ל"ש לומר כן כמ"ש המל"מ פ"ט מה' אישות ה"ו ע"ש בסוף דבריו ואף דבספרי ישי"ע ליבמות בדמ"א ברש"י ד"ה הרי קטנה פקפקתי ע"ד המל"מ והסכמתי לד' הג' בעל בית מאיר בתשו' צה"ב מ"מ בנ"ד בלא"ה ל"ש לומר כן דמ"מ אינו ראוי לבילה יהי' אף מחמת ספק ועיין בספרי הנ"ל בהשמטות ס"פ ר"ג עש"ה ואף שבתשו' במק"א השגתי ע"ד הנו"ב הנ"ל והעלתי דאף במקום ספק רשאי לגרר קצת אות מהשם ולתקן דגריר' בקצת אות מהשם באופן שנשאר צורת האות שלם לא הוי רק איסור דרבנן כמ"ש הנו"ב בעצמו שם וחזקתי דבריו וא"כ הוי רק ספק דרבנן ולקולא ועוד כתבתי שאר טעמים להקל מ"מ בנ"ד סניף להחמיר הוי סיומא דהך פיסקא הנלע"ד דבאם הסופר מסופק דשמא גמר היוד שע"ג האלף ולא פגע בהנקב ואחד שהגבי' ידו חזר והעבה ראש היוד ואז פגע בהנקב בזה האופן כשרה הס"ת בלא תיקון לפע"ד אבל אם זה ודאי לו שלא הגבי' ידו עד שפגע בהנקב אף שמסופק שמא מתחל' עשה היוד קודם שפגע בהנקב אלא שלא הגבי' ידו והעב' ראש היוד עד שפגע בהנקב א"א להכשיר להס"ת בלא תיקון והנה לפי מה שצדדתי בתשו' דבמקום ספק מותר לגרר קצת מאות השם עד שיהי' מ"ג דלא כהנו"ב הי' אפשר כאן לצדד שבאופן זה יגרור קצת מראש היוד עד שיהי' מ"ג אלא שכיון דכאן יש קצת ספק מכח ד' הרשב"א אף שלאו ספק גמור הוא כמ"ש מ"מ מסתפינא להקל כ"כ ואין לה תיקון כ"א בסילוק היריע' ואם כ"ת רוצה לסמוך על קצת המחברים לקדור השם עם שלשה תיבות של חול ולהניח מטלית ולכתוב השם עם הג' תיבות על המטלי' הגם שמעולם לא רציתי להורת כן להלכ' וע' בתשו' שבו"י ח"א סי' פ"א ותשו' כנ"י סי' ל"ו וע' תשו' שיבת ציון סי' מ"ד שאביו הגאון ז"ל בעל ני"ב לא הורה בענין הקדירה לא איסור ולא היתר. אמנם אם כ"ת רוצה לסמוך על המתירים הקדירה באופן הנ"ל יש לו על מה לסמוך ובמה שחשש כ"ת לפי אופן הראשון משום שאותיו' השם יהי' נכתבים שלא כסדרן כבר הארכתי בכמה תשו' והעליתי שבדיעבד אין לחוש בפרט בשאר שמות שחוץ משם הוי' ב"ה מפ' בהרבה תשו' להקל דלא כמ"ש השואל בנו"ב קמא סי' ע"ו להחמיר אף בנטפלין לשם אלק"י וליתא ועיין בנו"ב מה"ת סס"י ק"ע ובסי' קע"א ולא יכולתי להאריך יותר מרוב טרדות וחולשת כחי ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה:
שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.