בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קנג
סקאלא יום ד' ח"י אלול תרכ"ט לפ"ק:
הנוטה כדוק שמים יכתוב ויחתום לאלתר לחיים לכבוד אה' יד"נ הרב המופלג בתורה ובחסידו' לו עשר ידות בנן של קדושים מוה' בנימין וואלף נ"י:
תמול קבלתי מכתבו וע"ד אשר השבתיו בדבר תיקון שם הוי' ב"ה שנמחק' היוד לגמרי והורתי לגרור ולתקן אף שלפ"ז יהי' נכתב השם עתה שלא כסדרו מ"מ כבר כתבתי בתשו' שדעתי להקל דא"צ גם בכתיבת השם לכתוב כסדרן דוקא אמנם יען שראיתי מקצת אחרונים מחמירין ע"כ למעשה רצוני שיסכים רב מובהק לדעתי וכ' כ"ת ששאל את הרב מההאטין ואמר שלא ראה שום אחרון מחמיר וגם אמר מסבר' שאף אם יומצא איזה אחרון מחמיר דוקא בשם שלא נכתב מעולם כסדרו אבל בנ"ד נכתב כסדרו רק אח"כ נמחק אות מאותיו' הראשונו' אין סברא להחמיר ע"כ ביקש כ"ת שאכתוב לו מי הם המחמירין בכדי שיועיל אם חילוק הרב הנ"ל מתקבל בדבריהם עכ"ד כ"ת הנני תמה מאר שהלא חיבור פתחי תשו' נתפשט בכל המקומו' ותשב"ר יודעין אותו ולמה לא ראו בס' הנ"ל בסי' ער"ו ס"ק כ' שלא הביא רק דעת המחמירין ה"ה תשו' גו"ר והחכם השואל שהיא הג' מ' שיאה ווייל בתשו' נו"ב קמא חיו"ד סי' ע"ו וס' תפאר' למשה והנה מה שהביא הפ"ת הנ"ל שכ"מ בס' תפל"מ היינו דשם כ' בסי' ער"ה דאף לאוסרי' לקדור שם הצריך תיקון מ"מ הורה בשם שהי' כתוב בשטה העליונ' ונפסק ההא ראשונ' מהשם ונשתנ' צורת האות לגמרי לחתוך שטה העליונ' עכ"ד ומדלא הורה לתקן ולכתוב ההא מחדש במקום הראשונ' ע"כ משום שיהי' שלא כסדרו וא"כ מבואר שלא כחילוק הרב הנ"ל ועיין בס' פתחי תשובה שם ס"ק ואו מפורש להיפך מחילוק הרב הנ"ל וגם חילוקו אין לו מקום כיון שעתה עכ"פ צריך לכתוב מחדש אות או אותיו' הראשונו' וכבר אותיו' האחרונו' כתובים מכבר הוי שלא כסדרו כמו בתפילין בכה"ג דהוי שלא כסדרו ע"כ חילוק הרב הנ"ל אין לו מקום אמנם לדעתי כבר מלתי אמור' לכ"ת פא"פ וגם כתבתי בכמה תשו' שאין לחוש להמחמירין לדעתי והאמת שבעל תפל"מ הי' גאון מובהק אמנם לדעתי אין מדבריו ראי' מוכרח' שי"ל דמיירי בגוונא שא"א לתקן ההא במקומה ועיין בספר יהושע סי' נ"ו ומדברי תשו' הרבה גדולי אחרונים שבזמנינו וקרובים לענין חסרון התגין בשעטנז גץ אבל בהא שכ' הרמב"ם לענין שיעור קירוב השיטין וריחוקן שסיים וכל אלו הדברים למצוה מן המובחר מודה מהר"י מינץ דהיכא שכבר נכתב אף שיש ס"ת אחרת מקרי דיעבד וכשר לקרות בה ע"ש הרי להיפך ממש מד' רו"מ ועוד שכיון שמהרא"י בפסקיו סי' צ"ג פשיט' לי' דכל היכא דכשרה הס"ת בדיעבד אף שיש ס"ת אחרת מותר לקרות בזו והביא ראי' מהש"ס ופשיט' דאין ספיקו של מהר"י מינץ כלום נגד מה דפשיט' לי' למהרא"י וגם הב"י בבדה"ב סי' ער"ג והד"מ שם לא הביאו רק דברי מהרא"י הנ"ל ולא הביאו ד' מהר"י מינץ הנ"ל כלל. ועוד אני אומר שלשטת הב"י מוכרח לומר כד' מהרא"י ודלא כמהר"י מינץ שהרי שטת הב"י בכ"מ רפ"י ליישב ד' הרמב"ם בחיבורו עם דבריו בתשו' שא"א לומר שהרמב"ם חזר בו בחיבורו ממ"ש בתשו' כמ"ש הרשב"א דא"כ משווינין להני גאוני עולם שהביא הרמב"ם בתשו' לטועים וע"כ לומר דמ"ש בחיבורו דאין קורין בס"ת פסולה מיירי ביש ס"ת אחרת ובתשו' מיירי שאין ס"ת אחרת ועיין בתשו' הרמב"ם שהועתק' בכלבו ובאבודרהם וע"כ מ"ש הב"י בסי' ער"ט בשם הריב"ר שמ"ש הרמב"ם בחיבורו היא רק דאין יוצאין בה משום כתובת ס"ת אבל לענין לקרות בה מותר אף בס"ת פסולה כחילוק הר"ן עכצ"ל נמי כמ"ש הכ"מ דהא כ' הרמב"ם בחיבורו רפ"י ואין קורין בו ברבים אלא עכצ"ל כמ"ש. והנה כיון דקיי"ל כד' מהריב"ר דהא אם נמצא הס"ת פסולה באמצע הקריא' מברך העולה לאחריו אף שקרא בס"ת פסול' וגם א"צ לקרות מחדש מה שקרא בספר הפסול וע"כ כתי' הכ"מ הנ"ל בד' הרמב"ם א"כ א"א לומר כלל כד' מהר"י מינץ הנ"ל דהא אם אין ס"ת אחרת אף אם הוא פסולה אף בדיעבד לגמרי מותר לקרות ולברך עליו לד' הרמב"ם וע"כ מ"ש הרמב"ם לענין הדינים שבפ"ז ופ"ט שהיא רק למצוה מן המובחר ואם שינה לא פסל היינו דמותר לקרות ולברך עליו אף שיש ס"ת אחרת ודלא כספיקו של מהר"י מינץ רק כפשיטותיו דמהרא"י וז"ב ודלא כד' רו"מ עוד כ' רו"מ דאף אם נימא דכשר בדיעבד כאן לא הוי דיעבד כיון שכ' הסופר כל הס"ת כך שלא הניח ריוח בין שטה לשיטה כמלא שטה מבואר בתשו' הרא"ש והובא בטוש"ע א"ח סי' תקי"ז דכיון שרגיל בכך לא מקרי דיעבד וכן הביא ראי' מתשו' מהרי"ק של"ט עכ"ד גם בזה לא כיון רו"מ יפה וההיפוך מבואר בפסקי מהרא"י הנ"ל וז"ל ואשר שאלת על הס"ת שנמצ' בה בכמה מקומות שכתובין חוץ לדף שלש אותיות מתיבה גדול' כו' וגם לפעמים מתיבה בת חמש אי שרי לקרות בה נרא' דאין להקפיד בדיעבד שכבר נכתבה הס"ת אפי' בתיבה בת חמש דלכ"ע לא יכתוב דהג"מ וכל החיבורי' כ' בלשון לא יכתוב כו' משמע דדוקא אסופר קאי שלכתחל' לא יכתוב כך וכ"כ באשרי להדי' לא יכתוב לכתחל' כו' עכ"ל הרי משמע להדי' דאף מתיבה בת חמש הי' בה עכ"פ שני פעמים חוץ לדף ג' אותיות מדכ' לפעמי' והרי בשני פעמים מקרי רגיל כמ"ש הר"ן בנדרים דמ"ו ע"א בשם הירושלמי וכן מהא דש"ס ביצה דט"ז בההיא סמיא שהבי' רו"מ ראי' לנ"ד והא שם בשני פעמי' כבר אסר לי' מר שמואל וזה ההיפך מד' מהרא"י הנ"ל א"ו דל"ד כלל לכל הנהו מתרי טעמי חדא דהא דמחמרינין על הרגיל הוא מטעם קנס ובכאן אם הסופר עשה שלא כשור' אין מקום לקנוס את בעל הס"ת לפוסל' שנית דשם עכ"פ עביד איסור' אבל בנ"ד דמבואר ברמב"ם וטוש"ע דכל הנהו הוא רק למצוה מן המובחר א"כ גם על הסופר אין מקום לקונסו על שלא נעשה מצוה מן המובחר ועיין בש"ס נזיר דכ"ג דפריך נהי דלא קעבד מצוה מן המובחר כו' וז"ב. ובזה נדחה נמי הראי' שהבי' רו"מ מתשו' מהרי"ק למעיין שם ועוד יש לדחות בכמה אנפי ונלאיתי להאריך וחוץ מכ"ז אינו דומה דיעבד של ס"ת לשאר דיעבד וז"ל תשו' מ"ב סי' נ"ו דחומר' הבאה לידי קולא היא להביא היריע' לידי גניזה ולהוריד כמה שמות הקדושי' מקדושתן וזהו בזיון וגנאי לכתבי הקודש ומדאוריית' הם קדושי' וכשרים ובקדושתן הן קיימין כשאר שמות הקודש ואם אמרו רבנן דלכתחל' לא ימעט הכתב כוונתן הי' להידור מצוה להוסיף פאר ותפארת על קדושתן לא לסלק הדף ולמעט הקדוש' עכ"ל וכ"ש לפסול ס"ת כולה דאסור להוריד' מקדושת' בדיעבד מבלי לקרות בה וכ"כ בס' ביאור מרדכי מהג' מהר"י בנעט דהא דמהרי"ק עדיף מהוכחת הט"ז סי' ער"ב שהוכיח מהרמב"ם דלא מנה הרמב"ם פיסול זה בהדי' כ' דברים הפוסלין ס"ת דמהא י"ל דדוק' כל הס"ת לא נפסל' בדיעבד אבל אם באפשרי לסלק היריע' ולכתוב אחרת ל"מ דיעבד אבל מכללא דמהרי"ק שמענו דכשר בדיעבד לגמרי ע"ש בב"מ ומבואר מזה דאדרב' אם כל הס"ת כתוב' שלא באופנים המבוארי' בבריית' דודאי דמיקרי דיעבד וכשר דלא כמ"ש רו"מ וכ"ז ברור: