אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה קד

תשובה קג

סקאלא יום ג' שבנו תרל"א. החיים והשלום יחדיו יהיה תמים לכבוד הרבני המופלג החריף ובקי מ' מרדכי זאב הלוי טערקיל נ"י בק' ביטשאטש.

ע"ד שאלתו בדין או"ב ששחט האם בערב יום טוב אם מותר לשחוט הבת ביום טוב אי אמרינן בכה"ג מגו דאיתקצאי ביה"ש כו' והביא ד' הפרמ"ג בפתיחה שנוטה לאיסור. והביא ראיה מד' המהרש"א בביצה ד"ו בתוס' ד"ה וכי מה וכ' דאף שכ' התוס' ריש ד"ד דל"א מגו דאיתקצאי משום יום שעבר שם אינו מוקצה רק מחמת איסור דרבנן משא"כ בהא ושאל חו"ד הנה ד' הפרמ"ג מגומגמים מאד דהא גם בהא דמהרש"א אינו רק איסור דרבנן כל שלא שהה ח' ימים וכמ"ש התוס' בכמה דוכתי. אלא שנראה שאגב שיטפא כ"כ הפרמ"ג. ורצונו להביא מד' התוס' בעצמם שם ד"ו סד"ה וכי מה דשם אי לא כלו חדשיו אסור מה"ת ומזה למד הפרמ"ג נדון שלו. אמנם יפה כיון רו"מ והביא ראיה להיתר מד' הרמב"ם פי"ב מה' שחיטה הי"ד והט"ו. וד' הפרמ"ג בחילוק הנ"ל הגם שכ"כ נמי בס' שעה"מ פ"א מה' יו"ט הכ"ד הוא תמוה דאכתי מה יענו למה שהביאו התוס' בסוכה ד"י ע"ב ראיה מהא דלגין בעירובין דל"ו אף דשם הוא מוקצה מחמת איסור טבל דאו'. והשעה"מ בעצמו הביא ד' התוס' אלו שם אלא שנראה דמש"ה ל"ק לי' מד' התוס' הנ"ל משום דאף דאיסור טבל היא דאו' מ"מ הפרשת תרומה בשבת אינו רק איסור דרבנן וא"כ אינו מוקצה רק מחמת איסור דרבנן. אבל א"כ בלא"ה דברי התוס' תמוהים דמאי ראיה מהא דלגין הא קאמר הש"ס בשבת דמ"ג דטבל מוכן הוא אצל שבת דאם עבר ותיקנו מתוקן וע"ש בתוס' ובתוס' ביצה דל"א ע"ב ובאמת השעה"מ תמה ע"ד התוס' הנ"ל בזה והניח בקושיא. אמנם נראה דסבר' התוס' הוא כיון כבר אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ודאי אינו עומד להפריש שנית. והוי כגרוגרות וצמוקים או כבע"ח שמתו או כקערה ועששית דאף ר"ש מודה משום דאסח דעתי' לגמרי. וא"כ שוב הוי מוקצה מחמת איסור טבל דאו'. אלא נראה בד' התוס' דהא דכ' בסוכה וביצה דל"א מגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר אלא בגונא דודאי אתי ההיתר ממילא אחר ביה"ש כמו בהאי דלגין ובהאי דאתרוג בשמיני דלכאורה בלא"ה אין לומר בזה מגו דאיתקצאי כיון דממילא יותר האיסור אחר ביה"ש והוא לכאורה ק"ו מהא דקיי"ל בביצה ריש דכ"ז דבגמרו ביד"א אין לומר בזה מגו דאיתקצאי כיון דממילא יותר האיסור עי"א וא"כ מה התם כיון דבידו לסלק המוקצה ל"א מגו דאיתקצאי כ"ש היכא שהמוקצה יסתלק מעצמו אחר ביה"ש וע' במל"מ פ"ד מה' אישות ה"ז בד"ה ולפמ"ש ע"ש. אלא דהתוס' כ' בשבת דמ"ג בד"ה בעודן דל"מ גמרו ביד"א רק באופן שאם היה צריך להו ביה"ש היה מסלק המוקצה וכאן א"א לו לסלק המוקצה ביה"ש ועכ"פ בכה"ג דהמוקצה מסתלק מעצמו אחר ביה"ש היא דכתב התוס' בביצה וסוכה דל"א מגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר. אבל בהא דתוס' בביצה ד"ו ובמהרש"א שם דבביה"ש אסור משום ס' כפל א"כ אינו ודאי שיסולק האיסור דאם נפל הוא לא יהיה לו היתר לעולם בכה"ג אמרינן מגו דאיתקצאי אף מחמת יום שעבר מש"ה בנ"ד דודאי יסולק איסור או"ב אחר ביה"ש ל"א מגו דאיתקצאי ויש להתיר כפשטות דברי הרמב"ם וכמו שהוכיח רו"מ:

וע"ד מ"ש רו"מ ליישב מה שהנחתי בספרי ישי"ע ר"פ אלמנה לכה"ג בקושיא ע"ד התוס' שם ד"ה אלמנה מהש"ס דע"ז דט"ז. ורו"מ כ' לחלק בין עבד לבהמה דדוקא גבי עבד דהעבד עצמו עושה איסור באכילת תרומה מש"ה אף אי ק"פ כקה"ג דמי כ' התוס' דאסור העבד לאכול בתרומה מחמת קה"ג. אבל בבהמה דל"ש איסור לגבי הבהמה עצמה מש"ה אי שכירות קניא שפיר מאכילה כרשיני תרומה. והביא רו"מ ראיה לדבריו דאל"כ ק' על הש"ס בע"ז דלמה להש"ס להוכיח מהמשנה דכרשיני תרומה דשכירות ל"ק ולא הוכיח מקרא דתושב כהן ושכיר לא יאכל קודש והיינו דע"ע אסור לאכול בתרומה וש"מ דשכירות ל"ק א"ו כחילוקו עכת"ד רו"מ. ואני אומר דיותר היה לו לרו"מ להוכיח משום דאל"כ תיקשי על הש"ס דע"ז דהוכיח מהא דכרשיני תרומה דשכירות ל"ק הא התוס' שם בע"ז הק' דהא גבי אונאה מרבינן נמי שכירות משום דשכירות ליומא ממכר הוא ותירצו דשם דוקא מרבינן שכירות מממכר יתירא ואכתי תיקשי מנ"ל להש"ס להוכיח מהא דכרשיני תרומה דשכירות ל"ק והא דאונאה גזה"כ הוא ושמא להיפך דשכירות קניא כמו באונאה והא דכרשיני תרומה היא דגבי תרומה גזה"כ מדכ' תושב כהן ושכיר דע"כ בתרומה שכירות ל"ק ומזה ילפינן להא דכרשיני תרומה א"ו דאין למילף בהמה מעבד מטעם חילוק רו"מ ומש"ה ע"כ מהא דכרשיני תרומה מוכח דבכ"מ שכירות ל"ק ובאונאה גזה"כ הוא אמנם האמת הוא שרו"מ הביא ראיה לסתור דאם נאמר כדבריו א"כ תיקשי באמת כיון דשכירות ל"ק ל"ל קרא דתושב ושכיר אף בלא קרא ידעינן דאסורין בתרומה משום דשכירות ל"ק וא"ל דמכאן ילפינן דשכירות ל"ק דהא לפ"ד רו"מ א"א למילף מעבד לבהמה. א"ו דליתא לחילוקו וגם אין טעם כלל לחילוקו דמה נ"מ אם האיסור לעבד האוכל או לאדם המאכיל לבהמה. אמנם ליישב קושייתי שבספרי נראה עפ"י מ"ש בתשו' שבס"ס אבני מילואים סי' י"ז דבעבד קנין הגוף שלו הוא קנין האיסור שבו שמותר בשפחה ואסור בב"ח וגם פטור ממ"ע שהז"ג כמו נשים. אבל בבהמה גם הקנין הגוף שלה הוא קנין ממון לחוד ע"ש. ומש"ה א"ש דבעבד הוא דכ' התוס' דאף אי אמרינן ק"פ כקה"ג דמי. מ"מ זהו כיון שיש לכהן בו ק"פ שוב גם קנין הגוף שלו לממון הוי של הכהן. אבל לא קה"ג של איסור שבו. מש"ה אסור בתרומה משום קה"ג של איסור אבל בבהמה שאין בה קה"ג של איסור רק קה"ג של ממון מש"ה אי אמרינן ק"פ כקה"ג דמי גם קה"ג של ממון הוא של הכהן ומש"ה שפיר הוכיח הש"ס מהא דכרשיני תרומה דשכירות ל"ק ומש"ה א"ש דהוצרך קרא דאין ע"ע אוכל בתרומה אף דשכירות ל"ק משום דאמרינן בש"ס דקדושין דט"ז דע"ע גופו קנוי והיינו משום דמותר בשפחה כמ"ש הרשב"א והריטב"א בחי' שם וא"כ שפיר הוא דיאכל מה"ט בתרומה מש"ה איצטריך קרא דתושב ושכיר דאפ"ה אינו אוכל בתרומה משום דאעפ"כ לא קני לי' גופא לגמרי כמ"ש בש"ס ר"פ הערל ד"ע רע"ב כמ"ש הראשונים ז"ל שם משום דלכמה דברים אין ידו כיד רבו וע"ש בחי' הרשב"א וריטב"א וע"ש בתוס' ד"ע רע"ב ד"ה אלמא כ"ז נכון וברור ויותר מזה לא יכולתי להאריך מחמת תשות כחי ומרוב טרדותי העצומים. ושלום כנפשו ונפש הדו"ש:

שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה