בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה צח
סקאלא. מוצש"ק אח"פ תרל"א לפ"ק. ה' ישפות שלום וברכה. לכבוד אה' יד"נ הרב המופלג בתורה ובחסידות. איש חמידות בנן של קדושים. ירא ושלם כ"ש מ' בנימן וואלף נ"י בק' אזוראן.
ר"ד אתו הסליחה על עיכוב תשובתי על מכתבו. כי בעתים הללו רבו והשתרגו עלי מאד להשיב כמה תשובת בדברים הנחוצים למעשה וכחי אינו עמדי כמאז גם אנכי בעו"ה עמוס התלאות ועיני צופיות לרחמי שמים במהרה ושאלתו אינה נחוצה למעשה כי מה דהוה הוו רק להתלמד על להבא ועתה באתי להשיבו בקצרה ע"ד שאלתו בנמצא בפסח העבר לחם חמץ בבאר השייכה למרחץ וקרוב לודאי שנשתהה מעל"ע שם כאשר כ' כ"ת בציור הענין. ושאל הבלן אם מותר לשאוב לו מים מבאר הנ"ל בימי הפסח לצורך רחיצה בימי הפסח ונפל מחלוקת בין הלומדים דשם יש שאסרו ויש שהתירו ושאל כ"ת חוו"ד. זאת תשובתי הנה בהגה"ת רמ"א סס"י ת"נ כ' דיש מתירין להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהם וסיים וכן המנהג והטעם מבואר בד"מ שם בשם המרדכי משום שאינו נהנה מאיסור הבלוע ע"ש. וא"כ לכאורה ה"ה בנ"ד אלא שבס' מק"ח שם כתב דזה דוקא בחמין שאינן ראויין לשתיה וקיצר שם בטעמו. ואבאר כוונתו והוא עפ"י ד' המג"א סי' תמ"ו סק"ס שמבואר מדבריו דכשם שחמץ במשהו לענין איסור אכילה והנאה ה"ה לענין איסור ב"י ומש"ה כ' המק"ח בריש סי' תמ"ז דמש"ה נהגו לשרוף הכל ואסור למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו משום דמחיוב להשביתו לתקן איסור דב"י ע"ש. והנה חמץ הבלוע בכלי אינו באיסור בל יראה כמבואר בהגהת רמ"א רס"י תמ"ז ובש"ע רס"י תנ"א וע"ש במג"א סק"א וא"כ אם יחמם בכלי חמץ יצא הבלוע לחוץ ויש בזה איסור ב"י ועיין בח"י רס"י תמ"ב ע"כ כ' דמיירי הכא דוקא בחמין שאין ראוין לשתיה דאין בכה"ג איסור ב"י כמ"ש בטעמו זהו כוונתו אמנם אין דבריו מוכרחין ועיין בח"י הנ"ל אמנם גם לד' המק"ח בנ"ד דבלא"ה לא ישפכו המים לחוץ מהבאר כי א"א לנקות הבאר לגמרי כמ"ש כ"ת וא"כ במאי יתוסף איסור ב"י בחימום המים בפרט שבלא"ה בתשו' ח"צ סי' פ"ו האריך לחלוק ע"ד המג"א שלא גזרו חז"ל דחמץ במשהו רק לענין אכילה והנאה ולא לענין איסור ב"י וכן האריך בתשו' הגרע"א סי' י"ט וא"כ ליתא לטעמו של המק"ח. אמנם נראה דלדינא דברי המק"ח נכונים ולא מטעמו אלא מטעם אחר דהא אסור ליגע בחמץ שמא יבא לאכלו כמבואר בש"ע סי' תמ"ו ס"ד ובמג"א שם סק"ה ועיין במג"א סי' ת"נ סק"י ולכאורה היה אפשר לומר דשאני בנ"ד שאין כאן רק תערובת משהו שהוא רק מדרבנן מש"ה ל"ג שמא ישתה מהמים דהוי גזירה לגזירה ולכאורה יש ראיה לזה ממשנה מפורשת בפ"ק דפסחים ד"י ע"ב דר"י ס"ל דאינו בודק משש ולמעלה משום שמא יבא לאכלו וחכמים דפליגי עליו היינו מטעמא דמפרש בש"ס התם משום שהוא עצמו מחזיר עליו לשרפו ומזה הוציאו הפוסקים דבעת שאינו מחזיר עליו לשרפו גם רבנן מודי לר"י דאסור ליגע משום שמא יאכלינו ועיין בתה"ד סי' קל"ה והרי ר"י עצמו מודה דשורפו בשעה ששית שהוא זמן הביעור ואף דגם בשעה ששית אסור מדרבנן וש"מ דכיון דליכא רק איסור דרבנן ל"ג שמא יאכלנו. אמנם באמת הא ליתא דכיון דגזרינן בנגיעת חמץ אטו אכילה אף בדרבנן גזרינן וראיה מפורשת ריש פכ"ה דאף בבשר חיה ועוף אסור להעלות על השלחן שאוכל גבינה דשמא יאכל בב"ח ומבואר שם בש"ס דאביי דקיי"ל כוותי' קאמר דאף למ"ד בשר עוף דרבנן גזרינן כה"ג ועיין בט"ז יו"ד רס"י פ"ח ובפרמ"ג שם ועכצ"ל דהא דר"י אינו חושש בשעה ששית כיון שהוא רק דרבנן משום דגם לר"י ס"ל לחלק דשאני התם כיון דהוא עצמו מחזיר עליו לשרפו אלא דרבנן הקילו מטעם זה והתירו אף בתוך הפסח דל"ח לאכילה בכה"ג ור"י לא הקיל מטעם זה רק בשעות דרבנן אבל כל דאינו מחזיר עליו לשרפו אף בדרבנן גזרינן כמו בהך דר"פ כ"ה וא"כ בנ"ד נמי אף שאינו רק תערובת משהו אסור ליגע בהמים שמא יבא לשתות מהם וכ"ש לפמ"ש הצל"ח שם בפסחים דלר"י דוקא בשעה ששית מותר משום שהוא שעת הביעור אבל בשעה חמישית אסור אף שהוא רק איסור דרבנן וקל דהא גם חכמים הקילו בשעה חמישית דלא אסרוהו בהנאה מכ"ש בתערובות משהו וכבר נתבאר דכל דלא מחזיר עליו לשרפו גם רבנן מודי לר"י. והנה יש בנ"ד עוד סניף לאיסור דבתשו' ח"צ סימן הנ"ל מביא בשם הראב"ד בס' תמים דעים סי' ל"ג דבשר יבש שיש בו חשש חמץ אף שאסור לאכלו בפסח מ"מ מותר להשהותו דבאמת קיי"ל דבזמן מועט ל"ח לתקלה שמא יאכלנו ועיין בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ז והא דאסור להשהות בפסח תרנגולת שנמצא בו חטה הוא משום שנפסד בשהי' לזאת חיישינן שמא יאכלנה בפסח משא"כ בשר יבש ע"ש בח"צ ובזה נכון ליתן טעם מ"ט ל"ג להשהות כלים חמוצים בפסח ולפי הנ"ל א"ש וא"כ בבאר הזאת מן הדין א"צ לשאוב המים ממנה ולשופכם כיון שאין מתקלקלים בבאר ל"ג לתקלה בזמן מועט אבל אסור לשאוב ולהשתמש ממנה דידוע שמים שבתלוש כל שעומד יותר בתלוש מתקלקל שפיר יש לחוש לתקלה ול"ח חז"ל בין קלקול מועט לקלקול מרובה וזה סניף להחמיר לטעם הראשון לזאת חו"ד שבאם אין המים ראוין לשתיה כבר כ' רמ"א שנהגו להקל להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהם וה"ה בנ"ד אבל אם הם ראוין לשתיה כמו שנראה מד' כ"ת אסור לשאוב מהם ולרחוץ בהם ובפרט שכבר הורה זקן בס' מק"ח כנ"ל ובלא"ה דעת מהרש"ל ביש"ש פכ"ה סי' מ"ו דאף בקדירה הבליעה מבב"ח אסור להחם בה מים לרחוץ רק מים עם אפר שאינם ראוים לשתיה אבל לא מים הראוין לשתיה ע"ש והובאו דבריו בט"ז יו"ד סי' צ"ד סק"ד וא"כ כ"ש בחמץ בפסח ועיין בס' מנ"י כלל פ"ה סקט"ו ויותר מזה לא יכולתי להאריך לעת הזאת ושלום הצלחתו יוגדל בכל מילי מיטב כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה:
שלמה במוהר"י זללה"ה.