בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה צג
סקאלא יום ואו עש"ק ער"ח ניסן ת"ר לפ"ק. את חג המצות יחוג בדיצות כבוד אה' יד"נ הרב המופלג החריף ובקי מ' אריה ליב נ"י.
מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בנדון שנמצא חמץ משהו בא' מהתבשילין בפסח אם מותר להשתמש בהכלים הללו בפסח שבשנה השני'. והביא שבתשו' השיב משה חיכך לאיסור משום דכיון דאין לו ביטל בעת התערובת כיון שנעשה בפסח שוב לא מיבטל אח"כ וכ"ת האריך לחלוק עליו הדין עם כ"ת וכבר ראה כ"ת ד' המק"ח סי' תמ"ז סק"ה וגם תשו' הג' רע"א סי' כ"ו שמבואר שם להיתר בנדון זה:
ומ"ש כ"ת בשם תשו' מהרי"ל סי' רי"ד ולפנינו סי' קפ"ו שכ' ליישב ד' ראבי"ו דאסר בנתערב קוה"פ משום דהיתר בהיתר לא בטיל והק' מהרי"ל הא בהגיע שש בע"פ יבטל וע"ז כ' וז"ל וקצת נ"ל לחלק דאין חוזר וניער להקל ולהתבטל כיון שאינו בעין כו' ע"כ והיא כד' תשו' וה"מ הנ"ל. אמנם אנכי ראיתי בס' א"ז הגדול שבאמת תמה על המחמירין וז"ל תדע דאפי' תאמר היתר אינו בטל בהיתר מ"מ אחר ד' שעות שהוא איסור בהיתר ליבטל ע"ש בה"פ סי' רנ"ו. וגם עיני כ"ת שפיר חזי דמתשו' הר"ן סי' נ"ז ונ"ט מבואר להיפך מד' מהרי"ל שלא חשש שם לטחון החטים קוה"פ כשיש ביניהם מבוקעות משום דהיתר בהיתר לא בטיל רק משום דכיון. דבשעת היתר לא בטיל רק בשעת איסור א"כ הוי מבטל איסור לכתחלה אבל לא חשש דכיון דלא נתבטל בשעת ההיתר ובהגיע הפסח אין לו ביטול והיינו משום דכשמגיע ע"פ נתבטל בששים משום דשם תופס בפשיטות דחמץ בע"פ בטל בששים דלא כמ"ש בפירושו פכ"ש רק שכ' עוד חשש דכשמגיע פסח חוזר וניער וכ"ז דלא כמ"ש המק"ח שם סק"ח דבמחכ"ת הרב לא עיין יפה בזה בד' הר"ן ועכ"פ מבואר דלא כמ"ש מהרי"ל ובעת ראיתי תשו' מהרי"ל הבנתי תיכף שד' הר"ן הנ"ל הם כנגדו. ויותר מזה נלע"ד דאף לפי מה שדחק מהרי"ל ליישב ד' ראבי' דוקא לענין היתר בהיתר כ"כ משום דכיון דלדעתו היתר בהיתר לא בטל כמ"ש הר"ן בתשו' הנ"ל דאיסור דרכו להתבטל ולא היתר וע' בר"ן בנדרים דנ"ט ע"ב אבל באיסור בהיתר שדרכו להתבטל א במקום שאינו בטל מהדין בטל אח"כ בעת שראוי להתבטל כמו בנפלו ונתפצעו וכן בברי' שנתרסק והא דבהשביח ולבסוף פוגם דאסור אף דלד' הרשב"א נטל"פ דמותר משום ביטול ברוב צ"ל דמטעם חנ"נ הוא ואף לד' הר"א דל"א חנ"נ רק בב"ח הא ד' הרשב"א דהחתיכה אסורה אף לד' הר"א משום דכיון שנקרא עליו שם חתיכה דאיסורא ואין האיסור נפלט ממנה לגמרי וה"ה כשנעשה לפגם אח"כ אבל בתערובת משהו דל"א חנ"נ לכ"ע כמ"ש הנה"כ סי' צ"ב ליכא למימר הכי ודאי דמיתבטיל אח"כ אף שלא נתבטל בשעת התערובת משום חומר איסורו ואכמ"ל יותר סיומא דפיסקא הדין כד' כ"ת וכן אני מורה תמיד דהכלים שיש בהם בליעה מתבשיל שיש בו משהו חמץ בפסח מותר להשתמש בהם בפסח שבשנה השניי' למאי דהכריע רמ"א דבלח בלח אינו חו"נ מכ"ש בטעם בעלמא. ויש לי צע"ק בד' רמ"א שהכריע דביבש ביבש קוה"פ שנתערב חו"נ הא רמ"א פ' ביו"ד סס"י ק"ב דאם לא ניכר האיסור קודם שנתערב בטל אף בדשיל"מ וכ"כ בתשו' חו"י הביאו אחרונים בבהמה שנתערב באחרת ושחט לברתה דמותר לשחוט א' מהבהמות בו ביום אף דהוי דשיל"מ כיון שנתערב קודם שנולד האיסור והאו"ה כ"כ לענין חתיכה שלא נמלחה שנתערב באחרת הובא בפרמ"ג סי' ס"ט סקל"ה. וראיתי במק"ח שם סק"ט שהרגיש בד' האו"פ אלא שתמוה למה לא עמד ע"ד הרמ"א דא"כ אמאי ביבש ביבש חו"נ. גם מ"ש שם במק"ח סק"ח וז"ל דאטו אם נתערב קמח חטים בקמח שעורין ואח"כ נדר א' מקמח חטין לא יהיה בכלל דשיל"מ כיון שנתערב קודם שנדר ודאי דלא וכ"מ בכ"ד עכ"ל והוא תמוה דודאי מיבטל בכה"ג כד' החו"י הנ"ל. וע' בתשו' הג' רע"א סי' ס"ה וחוץ מזה דברי המק"ח תמוהים מאד דהא ודאי אף דחמירא דחטי וחמירא דשערי הוי מב"מ לרבא בע"ז דס"ו אבל קמח חטים בקמח שעורים ודאי דהוי מבשא"מ לכ"ע ועיין בש"ס ביצה דל"ח ובמבשא"מ אף בנדרים שהוא דשיל"מ בטל כמפורש במשנה נדרים דנ"ב וד' רמ"א הנ"ל א"א ליישב אא"כ נאמר דחמץ שמו עליו או מחמת חומר איסורו ולא יכולתי להאריך יותר מרוב טרדותי וחולשת כחי כי גוף הכתיבה קשה לפני מאד ויקבל חה"פ בכשרות כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה