בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה פז
סקאלא יום א' ל"ג בעומר תרי"ח לפ"ק. ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי שלשלת היוחסין כש"ת יהודא אהרן נ"י איש הורוויץ אבד"ק סאניוואץ:
מכתבו קבלתי יום ד' העבר לעתותי ערב ויען כי השתרגו אזיעלי כמה שאלות בענינים שונים ממק"א הנחוצים לשעה והוצרכתי לגמור תשו' להשיב לכ"א על הב"ד ההולכת מכאן יום ו' העבר לכן לא יכולתי לשום עין במכתב כ"ת ואם כי גם היום טרידנא טובא עכ"ז למען אהבתו ולרוב הפצרתו אמרתי להשיבו בלי איחור ושורש שאלתו בנדון היי"ש הנעשה קוה"פ העבר על פסח וביום א' ש"פ העבר הוציאו קול שאסור לשתותו בפסח מחמת חימוץ וכ"ת הכשירו והאריך במכתבו להטעם טעמי ההיתר והאמת שלשון כ"ת במכתבו מגומגם קצת לא יכולתי לעמוד בבירור על ציור השאלה. אמנם כן אנכי הרואה מכותלי מכתבו שעובדא הכי הוי שעשו היי"ש בהיורה וכובע שבשלו בהם חמץ ועשו בהם יי"ש חמץ רק שכ"ת כ' שליבנו את היורה והכובע כדינא והשופפרת הדבוק להנובע עשו חדשה רק השופפרת ההולך כ"פ בעיגול הנקרא וונענטש שמדבקין להשופפרת הדבוק להכובע לא נתלבן ליבון גמור שאחר שהיתוך העופרת שעליו בכמה מקומות לקחו אותם מעל האש ע"כ תורף השאלה. והנה ראשית דברי כ"ת נראה שבראשונה נסתפק יען שהט"ז כתב בסי' תנ"א והמג"א שם בשם הלבוש דכלי שהי' בתוכו יי"ש ל"מ הגעלה משום דהוי כבית שו"ח או גרע מיניה וע"ז כ' כ"ת דבדיעבד כתב הפרמ"ג שמותר זה נכון וכ"כ בש"ע של הג' מלאדי בסס"ג וכן בדין דגם בבית שו"ח כתב הט"ז דבמקום דל"א סומכין אהגעלה אבל לא היה צריך לזה דאם נתלבן עכ"פ ליבון קל מהני אף בכה"ג דעדיף בזה מהגעלה כמ"ש רמ"א כט"ז גבי מדוכה ואם לא נתלבן גם ליבון קל בלא"ה ל"מ כלום אלא שנראה שכ"ת דן לליבון שנתלבן הווענטש לליבון קל מחמת שהיס"ב וזה לא מהני אף כמו הגעלה רק אם יס"ב בעבר השני שנראה מזה שכבר שלט בו הליבון כ"כ שהאש שנתנו בו מבפנים ליבנו היטב. עד שיס"ב בנגיעתו מעבר השני. ובאמת ליבון כזה הוא מועיל קצת יותר מהגעלה כמו הך ליבון שקש נשרף עליו מחוץ כמבואר שלהי ע"ז במרדכי. וכ"מ במג"א ססקכ"ז עש"ה וכ"כ בש"ע הנ"ל ס' יוד. ט"ו. י"ט. ל"ח. מ"ה. ודבריו נכונים כמבואר במרדכי ומג"א הנ"ל. שליבון קל הוא שישים גחלים מבפנים עד שיס"ב במקום שמעבר השני נגד המקום הגחלים רק שהעולם נוהגים להחמיר שיהיה קש או חוט נשרף מבחוץ אבל אם לא החזיקו באש עד שהיס"ב משני עבריו אינו כלום וגרע מהגעלה. והפרמ"ג כ' כ"פ שני מדרגות בליבון קל דאם קש נשרף עליו מבחוץ עדיף מהגעלה ואם היס"ב הוי כהגעלה. ולענ"ד ליתא כדכתיבנא. וע' במג"א סי' תק"ט סק"י והנה בנ"ד אם ידוע שכאשר היה הווענטש על האש נתחמם כ"כ עד שגם מבפנים היה יס"ב בלי ספק לכאורה הוי כהגעלה עכ"פ ועדיף מינה דמועיל אף לבית שו"ח וה"ה לכלי הבלוע מיי"ש כמ"ש. והא ודאי דכלי זו אף שלא בלע רק ע"י הזיעה לא הוי תשמישו ע"י אור דליבעי ליבון גמור דלא גרע מכיסוי שמכסין בה קדירה דדי בהגעלה כמבואר בטוש"ע ס' י"ד וע"ש בב"י וכ"כ הפרמ"ג בא"א סק"ט לענין כיסוי מיי"ש אלא שלכאורה כיון דהווענטש הזה נתחבר ונעשה כלי ע"י דיבוק בעופרת או בדיל והעופרת או בדיל ניתך באש כמ"ש כ"ת אינו נכשר בליבון משום די"ל דחייס עליו ואינו מלבנו יפה כמ"ש הב"ח גבי מדוכה הובא במג"א סקל"ב והחזיק דברי אותו גדול שבתה"ד וכ"ש בהא אלא שבדיעבד היה מקום להתיר בכה"ג כיון שאינו אלא משום גזירה כמ"ש הפרמ"ג במ"ז סק"ב ובכללים סוף הסי' לענין כלי קרן לאחר הגעלה ובא"א סקי"ט אלא שלפי הנראה ממכתב כ"ת שתיכף בעת שהותך העופרת הסירו הווענטש מעל האש א"כ קרוב שלא הי' אף ליבון קל דדוקא בכלים שחיפם בבדיל כ' המג"א סקכ"ז בשם הרא"מ דהוי ליבון קל משום דהאומנים נותנים הכלים על האש בצד החיצון עד שהעופרת ניתך בצד הפנימי א"כ הכלי יס"ב בצד פנימי נגד האש ובכה"ג הוי ליבון קל כמ"ש. אבל בנ"ד שהעופרת ניתך בצד החיצון באותו צד שהחזיקו לצד האש. אולי לא היה יס"ב בצד השני דהיינו בצד הפנימי כלל. בפרט שגם ע"ד הרא"מ הנ"ל פקפק הפר"ח שלפעמים אינו עולה הרתיחה בכל הכלי בשעת הציפוי. ע"כ לא הוי במקום הגעלה. וגם האריז"ל החמיר בזה כמו שהובא בספרים ומכ"ש בנ"ד ומכ"ש לפי מה שנראה קצת ממכתב כ"ת שלא הניחו כל השופופרת לתוך האש אלא קצתו הניח לתוך האש וכ"ת צידד להקל דאעפ"כ עולה ליבון בכולו משום דחם מקצתו חם כולו ואין זה כלום. דהא אף בכלי מתכות שלא נשתמש איסור רק במקצתו לד' הרשב"א והרא"ה דנאסר כולו משום דחם מקצתו חם בכולו ואפ"ה סובר הרשב"א דלענין הכשר לא מהני עד שיכשרנו כולו בין בהגעלה בין בליבון. והרא"ה חולק עליו בהגעלה ומודה ליה בליבון אבל אם נבלע איסור בכולו כ"ע מודי דלא עלה לו הכשר עד שיכשירנו כולו וע' באחרונים ביו"ד סי' קכ"א ע"כ אף אם היה עושה ליבון גדול בקצתו לא מהני ול"מ להכשיר את כולו בכך. ובאמת לא משכחת לה שילבן כל הווענטש אלא אם הכניסו כולו לתוך תנור מלא אש. דכיון שהולך בעקמימיות בכמה עיגולים עיגול ע"ג עיגול. אה הניח עיגול א' ע"ג האש עיגולים שע"ג העיגול התחתון לא נתלבנו כלל ועיקר. ואף אם נתלבן אותו המונח על האש ליבון גדול ל"מ להכשיר הנשאר אף אם היה יס"ב. ולא עוד אלא אפי' הניחו כולו תוך האש כיון שלא היה האש או שלהבת ממלא כל חללו כמובן נראה דליבון זה ל"מ ול"מ. ול"מ אי לא עשה רק ליבון קל דודאי לא מהני. דכיון דלא הוי רק כהגעלה. והגעלה בעינן דוקא בצד שנשתמש בו האיסור וכמבואר בש"ס שילהי ע"ז דקאמר מה בלעו בניצוצות כך פלטו בניצוצות ופרש"י דכיון דלא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור כך בשעת פליטה אע"פ שלא הכניסה לתוך יורה אחרת כו' ע"ש ומזה הוציא מהרי"ל בדרושותיו שכל כלי שתשמישו הי' להכניס בכ"ר לשאוב בתוכו חמץ רותח אינו נכשר בזה שימלאנו מים וירתיחנו אצל האש כיון שצד החיצון לא נגעל וגם דרך שם בלע חמץ וככ"פ וכ"כ הב"ח רס"י תנ"ב לסייע מזה לדינו של מהרי"ל וכ"כ הט"ז והמג"א סס"י תנ"ב ומזה הטעם פ' הרא"ש והטור בכלי שיש בה טלאי שאם קדמה הבליעה לטלאי אינה ככשרת בהבעלה משום שהטלאי מפסיק בין הבליעה למי הגעלה ובלוע שתחת הטלאי אינו נפלט ע"י הגעלה והיינו מטעם הנ"ל דאף שההגעלה מפלטת מעל"ע כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' שע"א והביאו הב"י מכל מקום ההגעלה צריך להיות במקום בליעתו וכתשמישו כך הכשרו וכיון שתשמישו היה בפנים ודרך שם בלע האיסור ועתה הטלאי מפסיק מבפנים בין פנימת הכלי שדרך שם היה בליעתו ובין מי ההגעלה אין הגעלה עולה לו ומסולק ק' הפר"ח אשר הק' על הרא"ש וטור וכ"כ האחרונים. ואף הרשב"א ל"ק רק בקדמה טלאי להבליעה כמ"ש המג"א סקכ"ז. ומה"ט כ' הפרמ"ג במ"ז סק"ד דקדירה של מתכות וכיוצא שנשתמש בה חמץ או שאר איסור בפנים ותחבה ליורה רותחת עד שפתה ולא נכנסו המים בפנים. אף שגם בפנים היה יס"ב בכלי ל"מ ול"מ משום דלא הוגעלה בפנים במקום תשמישה וכ"כ שם בסקי"ח דז"פ. וה"ה בנ"ד בליבון קל לא מהני רק במילוי גחלים או שלהבת בפנים הכלי במקום שנשתמש בחמץ או באיסור עד שיס"ב בחוץ נגד הגחלים היא דהוי ודאי כמו הגעלה ועדיף מינה אבל להיפך אף שהיס"ב גם בפנים לא הוי אף כהגעלה כיון דגם הגעלה בכיוצא בזה ל"מ ול"מ וזה ברור אלא אף אם עשה ליבון גדול עד שניצוצות ניתזין הימנו נראה ג"כ דכל שלא היה האש או השלהבת בצד הפנימי במקום שנבלע החמץ לא מהני. דהא קאמרינן בש"ס פסחים ד"ל ע"ב זה הסיקן מבפנים וזה הסיקן מבחוץ. וכן אמרו שם האי בוכיא היסקו מבחוץ היא ואסור. והיינו דלא מהני היסקו מבחוץ שתעלה לליבון כיון שהחמץ כבלע בדרך פנימיות הכלי וכ"כ הרשב"א בתה"א ב"ד שע"ד וכ"כ הטא"ת רס"י תנ"א וז"ל וכוביא כו' היסקו מבחוץ ואסור לאפות בו בפסח דכיון שאין נותנין האש בפנים אינו הפליט החמץ הבלוע בו ע"כ. והיינו משום שהחמץ נבלע בו דרך פנימייתו. וכ"כ הגאון מלאדי שם בש"ע שם ס"ח בביאור וכ"כ הפרמ"ג במ"ז סק"ד וסקי"ח וז"ל בסק"ד אבל הסיקו בחוץ אף דיעבד אסור כפי תשמישו הכשרו שבולע חמץ בפנים אף שהסיקו תמיד בחוץ. וכ"ה בגמרא ולבוש בוכיא היסיקו בחוץ ואסור בויו וכלי מתכות דוקא מלא גחלים בפנים הא בחוץ אף שהיסיקו (כצ"ל במקום שתשמישו) תמיד כך ונתלבן עד שיהיה ניצוצות נתזין אסור דיעבד. וכ"ה בטור וע' לקמן סעיף (נ"ל שר"ל בסעיף י"ג לענין טלאי דג"כ מה"ט היא כנ"ל ועמ"ש לקמן) וה"ה מתכות שדי (כצ"ל במקום שדי) בהגעלה אם תחב ליורה עד שפתו ואח"כ אותו המקצת ולא באו המים בפנים אפ"ה לא מהני אף דיעבד אסור עכ"ל. ומפשטות דבריו מבואר דאם היסיקו מבחוץ אף היסק גדול שנצוצות ניתזין ממנו גם בפנים לא מהני. כיון דהגחלים והשלהבת אינם מבפנים במקום תשמישו אמנם בא"א שם סק"י כ' וז"ל וצריך ליבון בפנים ומלואת גומרי ע' בטור קדירה של מתכות צריך למלאות גחלים בפנים דוקא כמו כוביא ס"ב. ודיעבד אם ליבנו בחוץ ולא בפנים ושימש בו צ"ע אם ניצוצות ניתזין בפנים אם לאסור התבשיל ע"כ ולכאורה יש להביא ראיה דבכה"ג מועיל מדברי הב"ח סי"ב גבי טלאי שכ' וז"ל ונראה דמ"מ בקדמה בליעת האיסור לטלאי אין להתיר בהנחת גחלים אבל בליבון המחבת כולה שרי אפי' קדם האיסור לטלאי כי האש שורף כל דבר כו' ע"ש. וכ"כ המג"א סקכ"ז ולכאורה כיון דטעם דבקדם בליעה לטלאי ל"מ הגעלה היא משום דהכשרו אינו שוב דרך תשמישו כיון שהטלאי מפסקת כמ"ש הרא"ש והטור וא"כ מה"ט גם ליבון ל"מ כמבואר בפסחים ד"ל ובכ"מ הנ"ל דאם היסיקו מבחוץ אסור כיון שנבלע דרך פנימיותו. ומזה היה אפשר להביא ראיה דשם בש"ס דוקא אסור בהיסיקו מבחוץ היינו אם אין ניצוצות נתזין מבפנים אבל אם ניצוצות נתזין מבפנים ג"כ מותר אף שהגחלים אינם רק מבחוץ וזה נראה להעמיס בכוונת הפרמ"ג במ"ז סקי"ח בהג"ה שם. אלא שי"ל דדוקא בליבון שהאש הוא מבחוץ מכל הצדדים כגון שהכניסו לתנור ולא אש אף שאין האש מבפנים בזה מועיל אם ניצוצות נתזין גם מבפנים דאז נעשה ככלי עבה. דהא הפר"ח תמה שם על טעם הרא"ש וטור דאמאי ל"מ הגעלת בכה"ג בקדם הבליע לטלאי הא עכ"פ גם מצד האחר יפליט ע"ש בסקי"ג אלא דדעת הרא"ש והטור דאפ"ה ל"מ כמ"ש האחרונים דהגעלה מבחוץ ל"מ שאינו דרך תשמישו והגעלה מבפנים ל"מ כיון שהטלאי מפסיק בין מקום תשמישו למקום מי הגעלה וע' בש"ע של הג' הנ"ל סל"ח בהג"ה וזה בהגעלה אבל בליבון מהני בכה"ג וזה אפשר להעמיס בכוונת הב"ח דכ' דבהנחה גחלים ל"מ אלא בליבון המחבת כולה ולכאורה ק' אמאי ל"מ בהנחת גחלים כ"כ עד שיהיה ניצוצות נתזין ולפי הנ"ל א"ש דכוונתו דל"מ הנחת גחלים מצד הטלאי או מצד החיצון לבד אף שיהיה הנצוצות נתזין משני הצדדים רק אם הכניסו לתנור מלא אש בכה"ג סובר דמועיל אף בקדמה בליעה לטלאי נמצא דלדינא לפ"ז בהיסיקו מבחוץ אף בנצוצות נתזין בפנים ל"מ ומכל מקום עכ"פ בליבון קל ודאי דל"מ בכה"ג באם אין האש או הלהב רק מבחוץ אף שקש נשרף עליו גם מבפנים ומשום דהגעלה בכה"ג ל"מ כנ"ל לזאת בנ"ד דלא אפשר שהאש או הלהב יהיה בכל פנימיות הווענטש בכל העיגולים ל"מ הך ליבון לא שמי' לפענ"ד. אמנם למעשה בנ"ד כיון שכתב כ"ת שהכל ליבון כראוי רק הווענטש לא ליבן כראוי א"כ אם יש ששים בהיי"ש נגד הווענטש כיון שהיי"ש נעשה קודם פסח כבר נתבטל קודם פסח בששים ואינו חוזר וניעור. ואף שבכל פעם שהולך היי"ש דרך הווענטש אין בכל פעם לבד ס' נגד הווענטש דאין במה שבתוך הכלי ס' נגד הכל מכל מקום כיון שהוא קודם פסח שעדיין היתר הוא ול"ש לומר חנ"נ הכל מצטרף לבטל בס' כמ"ש המג"א בסי' תמ"ז סקל"ח לענין מי הזתים ועוד דאף בשאר איסורים כיון שהוא לח בלח במקום הפ"מ ל"א בי' חנ"נ כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' צ"ב ס"ד. וגם ההיתר הראשון שכבר נאסר חוזר להיתרו אם הוא לח בלח וניתוסף עליו היתר עד שיש ס' כנגד גוף האיסור כמבואר ברמ"א ס' צ"ט ס"ה ובש"ך שם ס"ק י"ד ובאחרונים וכ"כ בנדון כיוצא בזה ממש בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' נ"ח לענין אם עשו יי"ש כשר ביורה וכלים שעשו בו יי"ש מחרצנים וזגים של יי"נ ועיקר החשש שחשש הגאון ז"ל הנ"ל מחמת הקנים שבכובע שנאסרו מכח היי"ש של היי"נ כמבואר שם וכ' וז"ל ואמרתי אעפ"כ יש למצוא היתר כי הזיעה עולה תמיד בזאח"ז ובצירף יחד כל הזיעה שעלתה שנוטל לתוך כלי העומדת למטה לקבל הזיעה יהיה בין הכל ששים נגד הקנים וכיון שיש בין הכל ששים נגד הקנים חוזר הכל להיתר דאף בחתיכה קיי"ל אפשר לסוחטו אסור כמבואר בסי' ק"ו מכל מקום בלח שפיר חוזר להיתרו כמבואר שם וגם לזה צריכים אנו לצרף הקולא דבלח ל"א נ"נ כמבואר בהגהת רמ"א שם שכתב דלדידן דאמרינן בכל איסורים חנ"נ אין חילוק בין לח ליבש וע"ש בש"ך סק"ג ואם הדבר כן יש להתיר מה שכבר נעשה שאין לך הפסד גדול יותר מזה כו' ע"ש בנו"ב ומכל מקום בנ"ד בחמץ קוה"פ דעדיין הוא היתר אף שלא במקום הפ"מ ל"ש לומר חנ"נ כנ"ל מש"ה הכל מצטרף לבטל בט' החמץ הבלוע שבתוך הקנים ואף שהפרמ"ג בסי' תנ"א במ"ז סקכ"ז כ' דיי"ש לטעמי' עביד כתבלין ולא בטיל בס' ונסתייע לזה מתשו' א"צ סס"י כ' אמת שכ"מ שם מלשון הח"צ אמנם כיון שהנו"ב הנ"ל כתב בפשיטות דבטל י"ל דלא חלק על הח"צ ואינו דומה טעם יי"ש שבכני ליי"ש ממש כמובן דלא כדמשמע מדברי הפרמ"ג שם ועוי"ל דכאן הוא מב"מ יי"ש ביי"ש אף שהיי"ש הכשר נעשה ממין אחר ממין היי"ש של יי"נ או חמץ מכל מקום הוי מב"מ ובכה"ג אף דעביד לטעמי' בטיל בס' ובפרי מגדים שם נסתפק בזה בכה"ג דעביד לטעמי' שנתערב במינו עיין שם ויש לומר דהנו"ב נטה בזה להקל ואף שהנו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ו כתב שקשה להחליט אי יי"ש של פסח הוי מב"מ עם יי"ש של חמץ וא"כ ה"ה יי"ש מתבואה עם יי"ש מחרצנים וזגים ודאי חלוקים קצת בטעם כמו יי"ש מפלאמין או דבש עם יי"ש מחמץ מ"מ י"ל כיון דעכ"פ לא הוי שינוי טעם גמור כמ"ש הנו"ב שם לא הוי בזה חומרא דעביד לטעמי' כמובן ואין שייך לקנסו משום דביטל איסור לכתחלה דז"א דלא נתכוין לבטל ועוד דהא הוי שוגג דאומר מותר כמ"ש הט"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ט וכל האחרונים מודים לדבריו לדינא ול"מ אם היה בכל כלי שהיה בו היי"ש מתחלה ס' נגד הווענטש אף ששפכוהו אח"כ לכלים קטנים דמותר כיון שכבר נתבטל ואף אי מתחלה היה בכלים קטנים שלא הי' בכל א' וא' כדי לבטל הבלוע אם שפכו אח"כ היי"ש קודם הפסח וכלים גדולים שבכל כלי וכלי יי"ש יש לבטל בס' החמץ הבלוע בווענטש ג"כ מותר כיון דל"ש חנ"נ ואפשר לסוחטו אם ריבה עליו קודם פסח כמ"ש למעלה. אמנם אם היה היי"ש בכלים קטנים מתחלה ועד סוף באופן שאין בכל כלי וכלי בפני עצמה ששים לבטל הבלוע שבווענטש. הנה אם נאמר דהיי"ש חמץ הבלוע בווענטש הוי מב"מ עם היי"ש של פסח ויש עכ"פ בכ"א מהכלים רוב לבטל הבלוע בווענטש ומן התורה ברובא בטל ואין כאן רק חשש איסור דרבנן א"כ כיון שיש עכ"פ בכל היי"ש שבכל הכלים ששים לבטל הבלוע הכל מצטרף לבטל אם הוא של אדם א' במקום הפ"מ כמבואר בש"ע סס"י קי"א ואף שהרמ"א שם כתב דאין לאכלו רק אחר שיערבנו הוא רק לכתחלה וע"ש בט"ז ולכתחלה יש לעשות כן גם עכשיו אבל מדינא כבר נצטרף היי"ש שבכל הכלים לבטל כשהיה מתחלה של אדם א' אף שקו"פ מכר לכמה אנשים וז"ב לפע"ד. אמנם אם נימא דהבלוע מיי"ש חמץ הוי מבשא"מ עם היי"ש פסח ועיין בנו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ו הנ"ל דא"כ ל"א בכה"ג דהכל מצטרף לבטל כיון שהוא איסור תורה ועוד שהוא מבשא"מ ואיכא למיקם אטעמא כמ"ש השיך סי' צ"ב סק"ח ובסי' ק"ה סק"ל ומ"מ אם יש ס' בודאי בשני כלים או בשלשה א"כ ודאי אין טעם החמץ רק ביי"ש שבכלי א' אד בשניים אי איכא הרבה חביות שחביות הא' או השנים מתבטלין ברוב ג"כ מותר לכאורה כמ"ש הש"ך שם סי' ק"ה סק"ל כיון דל"ש לומר כאן תי' הש"ך שם משום חנ"נ ואף שהבליעה הוא מבשא"מ מ"מ הא יש עכ"פ ששים בין הכל לבטל ועיין ש"כ סימן צ"ב סקי"א ובפמ"ג שם בש"ד סקט"ז ובמ"ז בסי' ק"ט סק"ב ואין כאן חשיבות דחביות בחביות ועיין רס"י ק"י ובפר"ח שם ובסי' קל"ד ס"ב דהא לא נאסר היי"ש שבהם רק מחמת בלוע ואינה אסורה מחמת עצמה אלא שא"כ הו"ל תערובת יבש ביבש כלי יי"ש בלוע מחמץ בין כלים יי"ש פסח וא"כ חוזר וניער בפסח ואם היה נודע קוה"פ היה תקנה לערבן ביחד כיון דקודם הפסח נתבטלו יבש ביבש מותר לערבן ולעשותן תערובת לח בלח כמ"ש המג"א סי' תמ"ז סקי"א ואף שיש בלוע של מבשא"מ הא יש ס' נגד הבלוע וכנ"ל. אבל עכשיו שלא עירבן קוה"פ א"כ חוזר וניער בפסח וזה נראה טעם האיסור בסי' תמ"ז ס"ח גבי זתים דכיון שנאסרו קצתן אינם בטלים ברוב בשאר הזיתים משום דבפסח חוזר וניער כמ"ש המק"ח שם סקט"ז ובספרו חו"ד בסס"י צ"ו ואף שמדברי המג"א בסי' תנ"א סק"ל נראה קצת דחתיכה שנאסרה ע"י בליעה שנתערבה ברוב קוה"פ אינו חוזר וביער כמ"ש המק"ח שם סק"י ולפ"ז אין חשש גם בנ"ד ועיין במק"ח סי' תמ"ז סקט"ז מכל מקום כיון שהח"י שם פ' בסי' תנ"א בפי' דגם בכה"ג חוזר וניער וגם בדברי המג"א יש לפרש שאינו חולק עליו כמ"ש האחרונים יש להחמיר. ועוד דהא כאן לא נודע התערובת קוה"פ כיון שלא ידעו שיש כאן חשש חימוץ לא ידעו מתערובת חמץ כלל וא"כ לא נתבטל קוה"פ כלל דביטול ברוב תלוי בידיעה דוקא כמ"ש הש"ך בסס"י קי"ט סקי"ב וכן עיקר והפר"ח בסס"י צ"ט האריך בזה וכ"כ האחרונים לענין חה"ל ובאמת אף בלח בלח שנתבטל קוה"פ דקיי"ל דאינו חוזר וניער יש לפקפק בלא נודע והמק"ח סי' תמ"ז סק"ט העיר בזה ואף שמסיק דאף בלא נודע אינו חוזר וניער אין טעמי מוכרח ובפרט מ"ש שם בשם האי"ה הוא תמיה מאד ואעפ"כ נהוג עלמא דאף בלא נודע אינו חו"נ בלח בלח. אמנם נראה טעמא דבלח בלח ונתבטל בס' הוי כמאן דליתא לאיסורא כלל משא"כ לענין תערובת יבש ביבש דאיתא לאיסורא ודאי תלי בידיעה ועיין בכ"מ ספ"א מה' אה"ט ובמל"מ פי"א מה' מטמאי מו"מ ה"ד ובנו"ב מה"ת חיו"ד סי' מ"ה וסי' נ"ד והדברים ארוכים ואכ"מ עכ"פ יש בכה"ג די להחמיר לומר חו"נ אף למה שהבין במק"ח בסי' תנ"א סק"י בד' המל"מ שם. והנה לענין היי"ש הנמכר קוה"פ למק"א וכפי מכתב כ"ת נשאר רוב יי"ש במקומו שפיר י"ל כל דפריש מרובא פריש כמ"ש התוס' בפסחים ד"ט ע"ב ואף בדשיל"מ אמרינן כל דפריש כמ"ש הר"ן בפ"ק ובספ"ג דיו"ט והאחרונים סי' תקי"ג וכ"כ הפר"ח סי' תל"ט והמ"כ ח"ג פ"ה ומדברי המק"ח בסי' תמ"ז ס"ט מבואר דאף בתערובת יבש ביבש תוך הפסח אם פי' י"ל כל דפריש ואף שהח"י סי' תל"ט סק"ו מחמיר למעשה ומשמע אף אם פי' קוה"פ זהו בחמץ גמור ובאופן שלא נתבטל קוה"פ משא"כ הכא ואף דקיי"ל להחמיר ביו"ד סי' ק"י אף בפי' ממילא כמ"ש הש"ך שם סקל"ו מ"מ אם פי' קודם שנודע מותר לכ"ע כמ"ש הש"ך שם סקל"ג ובנ"ד בשעת שמכר לאחרים לא נודע עדיין שום חשש איסור כלל דהא אומר מותר היה וגם היה עדיין שעת היתר ואף דבכיוצא בזה בעלמא במה שיש לחלק בין נודע התערובת ללא נודע להקל או להחמיר כמו לענין חוזר וניער או לענין ביטול ביו"ד סי' צ"ט וש"ך סס"י ק"ט או להיפך לענין ס"ס או סד"ר ע"י גלגול בש"ך יו"ד בדיני ס"ס דין א' ובאחרונים יש לצדד הרבה אי לא נודע דאומר מותר מקרי לא נודע ועיין בלב"ש בחידושי דינים שלו ד"כ כ"ו ל"ד ויש לעיין בזה מש"ס כריתות די"ט ומירושלמי הובא בר"ש פ"ב דערלה משנה ג' ואכ"מ מ"מ לענין זה דליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע נראה דודאי מקרי לא נודע ועיין בפרמ"ג יו"ד בסי' ק"י בש"ד סקל"ג וז"ב לפע"ד אמנם לענין היי"ש ש"פ שנשאר אצל המוכר אי נימא שהבליעה שבווענטש מיי"ש חמץ הוי מבשא"מ עם היי"ש ש"פ אם לא היה בכל כלי בפ"ע ששים לבטל הבליעה שבווענטש צ"ע לכאורה מטעם הנ"ל אלא שלכאורה אין נ"מ דהא אנו דנין רק להכשירו על הפסח הבא כי עכשיו כבר עבר פסח ולענין פסח הבא עכשיו הוא קוה"פ וא"כ יכול לערבו היינו לשפכו בכלי א' עד שיהיה בודאי ששים לבטל הבליעה כמ"ש המג"א סי' תמ"ז סקי"א וכנ"ל וא"ל דכיון דבפסח העבר היה חו"נ כדין תערובת יבש ביבש וכנ"ל א"כ נאסר גם להשהותו וא"כ יש לאסרו גם לאחה"פ ואף שאף הכלי יי"ש שהיה אסור מטעם חמץ הנבלע בו לא היה בו טעם חמץ רק מפליטת הטעם שבווענטש ובכה"ג בלא"ה אין איסור בשהייתו כמ"ש הח"י רס"י תמ"ב דז"א דכל טעמי ההיתר שבח"י לא שייכי הכא שאינו טעם משהו וגם נטברנ"ט לא שייך ביי"ש ואף שהח"י כתב שם דאף בטעם גמור כל שהוא רק טעמו ולא ממשו יש לצדד דאינו עובר בב"י כבר חלקו עליו האחרונים הבאים אחריו אמנם גם לדברי הח"י על כל פנים אסור להשהותו ובעבר ושהה אין להתירו רק בהנאה ולא באכילה כמ"ש האחרונים אלא שכאן כיון דשפיר נתבטל קוה"פ אלא שבפסח חו"נ אף שמדברי הט"ז סי' תמ"ז סקי"ח מבואר דבכה"ג אסור אף להשהותו וכ"מ מדברי הפר"ח סי' תמ"ב ורס"י תס"ז אבל מדברי המג"א בסי' תמ"ז סקי"א מבואר דסבירא ליה דמשום חו"נ אין איסור להשהות ותלי לה רק בפלוגתת הרשב"א והרא"ש ביו"ד סימן ק"ט ובמקום הפסד יש לסמוך אד' הרא"ש כמ"ש המג"א וכאן הוי הפ"מ כמ"ש כ"ת ומכל מקום אף לדעת הט"ז איך איסור השהי' רק לכתחלה. אבל בעבר ושהה מותר כמ"ש הט"ז גופי' וכן בנ"ד שפיר יש תקנה אף בכה"ג לערבו עכשיו בכלי א' באופן שיהיה ס' נגד החמץ הבלוע. אמנם לפע"ד דכ"ז הוא אם היי"ש חמץ הבלוע בהווענטש היה עשוי כולו מתבואה מחמשת המוכין הבאים לידי חימוץ א"כ היי"ש כולו חמץ דאף שיש ביורה תערובת מים ואולי יותר מים מתבואה מכל מקום הזיעה שעולה שהוא היי"ש הוא רק מתבואה ולא מהמים כי המים אין בהם כח ותמצית שיתהוה מהם יי"ש א"כ הזיעה הבלוע בהווענטש הוא כולו חמץ וכ"כ בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' נ"ח הנ"ל אבל אם נעשה היי"ש ממיני קטניות כמו קאגירוזיש או מבארבאליש כמו שעושין מהם יי"ש במדינה זו אף שנותנים בהגיגית מאלץ משעורים והוא מעמיד ומחמץ הנבלל שבהגיגית שיוכל להתהוות מהם יי"ש מכל מקום ידוע שקמח הקאגוריזיש או הבארבאליש הוא מרובה הרבה על המאלץ עד שהמאלץ היא חלק ששית או חמישית נגד הקאגרוזיש או הבארבאליש ואם שאין לדון את היי"ש לתערובת חמץ אלא לכולו חמץ כמו שהסכימו רה"פ בסי' תמ"ב דאם המעמיד הוא חמץ חמיר מתערובת חמץ דהוי כאלו הוא בעיני' וע"ש במג"א סק"ט ובח"י שם ולענ"ד ראיה ברורה לדבריהם מן הש"ס פ"ק דחולין ד"ו ע"א עש"ה מכל מקום זה לענין גוף היי"ש אבל אם נתערב יי"ש זה ביי"ש של פסח קודם הפסח א"צ לשער נגד כולו כיון דנעשה ג"כ מדבר שאינו מחומץ ואף בדבר המעמיד ומחמץ אין המחמץ מחמץ אלא לפי חשבון כדאיתא במשנה פ"ק דתמורה די"ב וע"ש בפרש"י ועיין במק"ח סי' תמ"ב סק"ו וא"כ בנ"ד אם היי"ש החמץ נעשה מקאגירוזיש או מבארבאליש ודאי יש בהיי"ש ס' נגד החמץ שנבלע בווענטש לפי ערך דאף דאין לחשוב שיש בו רק בלוע חלק חמישית או ששית מחמץ כפי ערך המאלץ המעורב בהקאגוריזיש או בארבאליש דמצד הסברא מתהוה יי"ש יותר מהמאלץ לפי ערך ממה שמתהוה מהקאגיריזיש או מהבארבאליש דהמאלץ יש בו כח יותר עכ"ז נראה דעכ"פ ודאי אינו מתהוה עכ"פ רק ערך שליש מהמאלץ והרוב מתהוה מהקאגירזיש או מהבארבאליש א"כ א"צ רק עשרים פעמים לבטל היי"ש בערך (א) וא"כ ודאי יש ביי"ש של פסח כשיעור ביטול אם היי"ש מחמץ נעשה באופן הנ"ל כללא דפיסקא אם יש ביי"ש של פסח שיעור ששים לבטל הבלוע מחמץ שבתוך הווענטש ע"ד שנתבאר למעלה באריכות בכל אופן ואופן אזי אם היורה והכובע נתלבנו כדינא יש להתיר בהפ"מ מעתה היי"ש של פסח לשתות בפסח הבע"ל באופן שנתבאר למעלה והאמנם לפמ"ש הנו"ב מה"ת הנ"ל הי' אפשר לצדד היתר גם אם היורה לא נתלבן כדינא באופן המבואר שם אלא שיש לדבר בזה הרבה בכמה אופנים ולא רציתי לדבר בזה ולהאריך הרבה אחר שכת"ה כ' שהיורה עם הכובע נתלבנו ליבון היותר חזק לזאת כבר גליתי דעתי כפי שכתבתי. אמנם מחמת חומר איסור חמץ בפרט שכבר נתפרסם בהרבה מקומות חשש חמץ על היי"ש הנ"ל כאשר הגיע לאזני כבר לזאת למעשה איני מתיר רק באופן שיסכים עוד א' מחכמי הדור המפורסמים ואז גם אני מצטרף למעשה באופן שכתבתי למעלה ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל.
ב) וע"ד שאלתו השניי' בנדון הג"פ שכ' המסדר שם המגרש זאב המכונה יואלף דמתקרי וועלוול ובאמת שם המגרש לס"ת זאב וחותם זאב וואלף ונקרא בפ"כ וועלוול כבר נשאלתי ע"ז זה לא כביר מהרב דק' דראההא והשבתי לו בקצרה שאף בדיעבד איני מסכים להכשירו ולמעשה בזה יש לכתוב זאב המכונה וועלוול או לכתוב זאב וואלף דמתקרי זאב והמכונה וועלוועל או לכתוב זאב וואלף דמתקרי זאב ודמתקרי וועלוול כי בשם שכותבין בגט לשם העיקר היא שם זאב וואלף ושם וואלף הוא שם לעז ושם וועלוול הוא ג"כ שם לעז ע"כ לכאורה יש לכתוב דמתקרי. אלא שכיון ששם וועלוול לא ניתן לו מלידה אלא מחמת גיעגיע אח"כ י"ל דנכון יותר עליו המכונה ועיין בתשו' רמ"א סי' פ"ד והוא להיפך מדברי הב"ח בחבורו ובתשו' וכבר האריכו בזה האחרונים ולא אאריך בזה כי דברים אלו אין להם שורש בש"ס. אמנם כ"א מאלו השלשה דרכים יש להם ע"מ שיסמוכו אבל דרך שדרך בה המסדר הוא דרך עקום ואין לו מקום והמשדד עמקים דברו הטוב עלינו יקום בב"א ושלומו יוגדל כנפשו ונפש הדו"ש באהבה שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל.