בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה פה
סקאלא יום א' יוד סיון תרכ"ח לפ"ק. שפעת שלום וברכה לכבוד יד"נ הרבני המופלג החריף מ' נפתלי נ"י איש הורוויץ.
מכתבו הגעני בעת בואי מדרכי. ומצאתי בביתי הרבה מכתבים ממק"א שהיה נחוץ לי להשיב מיד. הוכרחתי להקדים להשיב הנחוץ וכחי כשל מאד בעו"ה והיום עיינתי במכתבו והנה חוזר על הראשונות אשר שאל קודם פסח העבר בענין קמחא דפסחא שנתערב בהחטים קודם הטחינה מעט קאגירוזיס וטחן הכל יחד וכבר השבתי לרו"מ דאין מקום להחמיר לפע"ד והבאתי ד' התוס' במנחות וש"ס שם ורו"מ בא כעת לדחות דהש"ס ל"ק רק תיבלה בקצח ובש"ע סס"י תנ"ה הלשון לש המצה בקצח דהיינו דיעבד ומיירי שאין לו מצה אחרת עכ"פ והאריך והנה אף שאין מקום לחלק בין לכתחלה לדיעבד אם יש בזה חשש חימוץ בלא"ה לא ראה רו"מ דברי הרמב"ם פ"ה מה' חו"מ ה"כ שכ' וז"ל מותר ליתן התבלין והשומשמין והקצח וכיוצא בהן לתוך הבצק הרי דאפי' לכתחלה מותר רק שה"ה שם פ"ו ה"ה כ' דא"י יי"ח מצה בזה משום דהוי מצה עשירה אבל לא משום חשש חימוץ רק דהראב"ד בהשגות שם נראה דמחמיר משום חשש חימוץ ולא כמ"ש הב"י בדמתו כי כן נראה מדבריו בהשגות ה"ה וכן מבואר יותר בדבריו בהשגות רפי"ב מה' מעה"ק הי"ז. אמנם דבריו שם צע"ג כמ"ש הלח"מ שם ומ"מ אף לד' הראב"ד היא רק דוקא בתבלין משום שממהרין להחמיץ. אבל בק"ג ל"ש לומר כן בפרט שד' הראב"ד לא הובא בש"ע וכל הראשונים חלקו עליו כמ"ש הב"י סס"י תנ"ה. ומ"ש רו"מ דק"ג חמירי מקטניות שנתברר לו עפ"י בקיאים שבתערובת קמח חטים גם ק"ג מחמיץ ודומה לאורז תמהני דא"כ הוא ודאי דאין חשש כמו בעושה מצה מן החטים ומן האורז או לו יהא שהוא כולו מחטים ומ"ש רו"מ לדחות ראייתו מש"ס בב"ב דהתם יודע הלוקח שדרכו בכך משא"כ בנ"ד וגם המוכר עירב בידים והאריך ותמהני דלענין חשש חימוץ מה נ"מ ולענין שהלוקח יכול לבטל המקח גם אני כתבתי במכתבי שהלוקח יכול לבטל המקח רק שחשש חימוץ ליכא:
ב) וע"ד שאלתו באשה א' שהרחיקה נדוד מבעלה זמן רב והיא משרתת אצל נכרי בכפר סמוך לטשערנאויץ. וכ' רו"מ להמ"צ דטשערנאויטץ להתרות בהאשה שתקבל ג"פ ובאם לאו יתיר לבעלה לישא אחרת והמ"צ השיב שנתוודע לו מאיש מהומן שרוצית לקבל ג"פ ע"כ לא ישא הבעל אחרת עד שיתברר שקיבלה ג"פ מבעלה. ורו"מ האריך להשיג עליו בתרתי. חדא כיון שהיא מורדת ועוד שהיא עוברת על דת ע"כ מותר לישא אחרת והאריך ובאמת הדין עם המ"צ. וכבר הארכתי בכמה תשו' דאנן קיי"ל כתשו' מהרמ"פ הובא בחמ"ח סי' קי"ט סק"ז ובב"ש שם סק"ח דאף בעוברת ע"ד הגם שמותר לגרשה בע"כ אבל קודם שגירשה אסור לישא אחרת אם לא בהסכמת מאה רבנים מג"א. והיא כד' הג' מהר"פ הובא בתשו' נו"ב קמא חאה"ע סי' א' וכן מבואר מד' הנו"ב עצמו בנו"ב מה"ת סס"י קנ"א ובפרט שהאשה אומרית שרוצית לקבל גט. וע' בנו"ב קמא סי' צ"ב וכ"ז אפי' בודאי זינתה ונאסרה ודאי על בעלה. וכ"פ בתשו' ח"ס סי' ג' מכ"ש בנ"ד וגם מחמת שהוא מורדת ג"כ כתבתי בתשו' דמ"ש רמ"א או מתירין לישא אחרת היינו ע"י היתר מאה רבנים דוקא ובררתי שם הדברים. וגם מאן לימא לן שהיא מורדת שמא לא הרחיקה מבעלה מחמת מרד רק מחמת סיבה אחרת ואף שאינה חוזרת למקום בעלה היא מחמת שאינו שולח אחריה וע' בהגהת רמ"א סי' פ' וגם אולי הוא התחיל הקטט והוא היה הגורם וע' בנו"ב מה"ת סס"י קנ"א וסי' ז' וסי' ח' ע"כ לע"ע ודאי דאין מקום להתיר לבעל לישא אחרת עד שיתברר הדברים וגם כשלא תרצה האשה לקבל ג"פ אז נחכם בדבר:
וע"ד דיני ממונות שבין המוכר להלוקח בכל גלילותינו המנהג שאדראן עם האנדשלאג קונה ק"ג ואדראן לבד קונה רק למי שפרע. ומ"ש רו"מ מד' הגאון המנוח אבד"ק סטאניסלאב הדברים מתמיהין ואולי השומע שמע וטעה ולא רציתי להאריך יותר:
ג) וע"ד שאלתו נדון אם עפ"י דתוה"ק מחיובת הבת ליתן בנימיסיהם לאחיה הבנים שמסלקת עצמה מירושתה אחר שאינה לה חלק עפ"י דתוה"ק תמוה שלא ראה רו"מ בספרי ישרש יעקב בפ' בית שמאי בתוס' דקי"א ד"ה לאחר ל' יום שם בארתי בראיות שמחיובת לחתום ואח"כ הארכתי עוד בתשו' להוכיח כן עוד בראיות ברורות ואח"כ ראיתי ראיה מפורשת מש"ס קידושין דס"ה ע"א עש"ה את זה ראיתי להשיב לרו"מ מתוך טרדות שונות ולא יכולתי להאריך יותר מרוב הטירדא וחולשת ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה.