בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה עב
סקאלא יום ב' כ"ח ניסן תרכ"ב לפ"ק שפעת שלום לכבוד אה' חתני חביבי הרב המאוה"ג ה ובקי המפורסם לשבח מ' ברוך מאיר נ"י האבד"ק אוסטציא.
השתא קבלתי מכתבו ע"י הציר ולרוב הטירדא לא יכולתי כמעט לקרותו והציר אץ עלי ויען שהשאלה נחוצה הנני מוכרח להשיבו בלי עיון כלל ע"ד שאלתו שמחזיקי הגראלניא בכפר הארישוויא מכרו החמץ שבהגראלניא לנכרי קוה"פ ונכתב בהשט"מ שקבלו אדראף סך כו"כ והם שכחו באמת לקבל אדראף מנכרי הקונה רק מסרו לו השטר ונזכרו אח"פ מזה. והנה מה שאומרים עכשיו שאמרו אח"פ להנכרי שניכו לו הסך האדראף מהמעות שהיה חייבים לו משכר פעולה שעבד אצלם כבר. וכתב כ"ת שלכאורה זה תלוי בשני הדעות אם חוב קונה במקום כסף כמבואר בש"ע ח"מ סי' ד"ר ס"י. ומבואר בתשו' מ"ב ובאחרונים בנדון הקנינים כסף ומשיכה שיש ג"כ מחלוקת הפוסקים איזה קנין מהני בנכרי ובדיעבד בחמץ שלאה"פ סמכינן אחד מהם. הנה יפה כ' כ"ת שבנ"ד אין מקום לזה כיון שלא אמרו לו כלום בשעת המכירה מזה אלא שכ"ת כ' שיש להתיר משום שכבר כתבו בהשטר שקבלו מהערל אדראף אף שבאמת לא קבלו ממנו כלום מ"מ נגמר הקנין ע"י אודיתא ומבואר בקצוה"ח שקונה אפי' לענין איסור ואף שהמק"ח בסי' תמ"ח חולק עליו אולם נראה דזה דוקא אי מקנה לו החמץ גופו ע"י אודיתא דאז הוי גוף האיסור ובזה סברת המק"ח דבאיסורא לא מהני אודיתא משא"כ בנ"ד החמץ מכר לו במחיר כסף ואגש"ק ובתורת קנין חצר והעיקר האודיתא היא על הכסף וזה מהני לכ"ע ואע"פ שעי"ז יצמח ג"כ תועלת לקנין החמץ לא איכפת לן ובזה לא פליג המק"ח אך עדיין חשש כ"ת על היתר זה כיון דהקצוה"ח התנה שם דבעינן דוקא בקנין אודיתא בפני עדים וכאן לא הי' עדים רק שהמחזיקי הגראלניא הם שחתמו על השטר ולדעת הקצוה"ח לא מהני אך כיון שהנה"מ שם חולק על הקצוה"ח כ' כ"ת שלענין חמץ שעה"פ יש לסמוך כל הנה"מ עכ"ד. הנה ע"ז אין מקום סמיכה כי דברי הקצוה"ח ברורים ומוכרחים ובקונ' משו"נ חיזק דבריו ע"ש. (א) אמנם תמהני על כת"ה דלא קאמר הקצות החשן רק באודיתא בע"פ אבל כאן שחתמו את עצמו על הודאה זו ודאי מועיל דכת"י לענין קנין כשטר בעדים דמי וע' בתוס' בגיטין ד"ג ד"ה שלשה ועיין בש"ך בסימן מ' סק"ה וז"פ
**((א
) וזה כביר הבאתי ראי' מפורשת להקצה"ח ודלא כהנה"מ מדברי הרשב"א שהביא הב"י בח"מ סי' רנ"ב אלא שלשונו שם מגומגם קצת וכצ"ע לענ"ד ואם לא הי' עדים ושניהם מודים כו' עש"ה ודוק.)** ע"כ מועיל להיות אודיתא אף לקצוה"ח. אמנם בגוף הדבר אי מהני אודיתא בשקר להיות קנין לענין איסור כבר נחלקו בזה הקצוה"ח והמק"ח וכ"ת כ' דאף המק"ח לא החמיר רק כשהאודיתא היא על גוף המקח אבל כאן שהוא רק על הכסף מהני לכ"ע הנה הקצוה"ח בעצמו בסי' קצ"ד הביא בשם התוס' בב"ק דק"ד שכ' דל"מ לענין פדיון מע"ש בהקנה לו המעות אג"ק בדלית לי' קרקע אף שהודה והיא ממש כנ"ד ושם קיל יותר דעכשיו פודה במעות רק שהמעות עצמם לא ניקנו לו רק ע"י אודיתא ול"מ להתוס' ב"ק הנ"ל ואף שהקצוה"ח רצה לרפאות על נקלה דשם לא כ' התוס' רק דלא הוי קנין דאו' וכיון דמדאו' בביטל בעלמא סגי ע"כ מועיל אף קנין דרבנן האמת שמדברי הבכ"ש בפסחים דכ"ג מבואר ג"כ הכי שכ' דמש"ה מועיל במכירת חמץ מכירה ע"י הערמה משום שאינו אלא איסור דרבנן אבל בר"ן ריש פסחים מבואר שאם אינו גומר בלבו שיש לו לגמרי אינו מועיל כלום אף מה"ת וידוע שחמץ מסך רב כזה ודאי אינו מבטל בלבו לגמרי וכ"כ בתשו' מ"ב סי' נ"ח ובחנם תמה עליו בתשו' נו"ב קמא סי' י"ח וי"ט שדברי המ"ב הם דברי הר"ן וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' ע' וכ"כ בתשו' פ"י ח"א חא"ח סי' י"ד באריכות מדברי הרשב"א הנ"ל ומפ' כן ד' הירושלמי דקאמר טעמא משום הערמה היינו הערמה שבלבו שמכוין לחזור ולזכות בו אח"פ וחיזק דברי המ"ב הנ"ל ובאמת כן מבואר בש"ס דילן בנדרים דמ"ד דקאמר מפני הרמאין דמפקירין והדרין בהון וע"ש בר"ן דמ"ג ע"ב וע' בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תל"ו. ואמנם חוץ מזה כיון שמכר היי"ש קודם הביטול שבשעת שריפת החמץ א"כ ודאי לא הי' בכלל הביטול אף שעכשיו נתגלה שאין המכר כלום מ"מ הוא הי' סבור שמכרו ואין דעתו ובטל מה שכבר מכר וכ"כ שם בתשו' פ"י סברא זו ובנו"ב שם סי' י"ח עלה בדעתו ג"כ לומר כן ודחה דכיון דאמר כל חמירא דאיתא ברשותי א"כ כיון שבאמת הוא ברשותו ה"ז נכלל בזה ע"ש ותמהני שהסברא ברורה כמ"ש וראיה ברורה לזה מש"ס נדרים שם דמ"ג דקאמר דגם לר' יוסי דל"מ הפקר עד דאתי לרשות זוכה מ"מ מותר בהפקירו קודם לנדרו משום דכל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר וכיוצא בזה נאמר בש"ס נזיר די"ב כי משוי שליח במילתא דקיימי קמי' ע"ש וע' בתשו' מהרי"ט ס"ב חח"מ סס"י כ"ג ובמל"מ רפ"ט מה"א וכ"ש בנ"ד שסברו שמכרו ואינו ברשותו כלל. אמנם ביי"ש הנה דעת הפ"י שם סס"י י"ד וסס"י ט"ו דאינו רק חשש נוקשה ואף שע"ז לבר קשה לסמוך נגד ד' רה פ וע' תשו' ח"צ סי' כ' מ"מ יי"ש שננו שעיקרו נעשית מקטניות רק שיש בו תערובת חמץ מאלץ מ"מ שהרוב יי"ש הוא והקטניות א"כ מה"ת היי"ש שנעשה מחמץ בטל ברוב כדין מב"מ ואף שנימא שיש קצת שינוי טעם בין היי"ש שנעשה מהקטניות ובין הנעשה מחמץ מ"מ כיון שאינו שינוי טעם גמור כל שהוא מב"מ בשמא הוי מב"מ ובטל מה"ת וע' בפרי תואר סק"ה באריכות ובתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ו ואף שהמאלץ היא מעמיד מ"מ רה"פ הסכימו דמעמיד ג"כ אינו רק מדרבנן וראיתי בדרך העברה בתשו' ח"ס שכ' דאף שעכשיו היא מב"מ מ"מ בעת הבישול הוי מבשא"מ ואין לדבריו הבנה כיון דקוה"פ היתר הוא ועכשיו היא מב"מ אחר הבישול שנעשה יי"ש משניהם קוה"פ וע' במג"א סי' תמ"ז סקל"ח א"כ בטל מה"ת ועוד ראיתי בתשו' הנ"ל שכ' דכיון דבשעת שנעשה יי"ש בא לעולם ע"י תערובת אינו מבטל מה"ת כמ"ש המרדכי פ' הזרוע מהא דיבמה שרקקה דם וזב שראה קרי ע"ש ולפע"ד ליתא דלהאומרים שיי"ש הנעשה ממאלצ היא חמץ מה"ת הוא מטעם דהוי כהמחהו לגוף החמץ וזיעה כממש אבל אין כאן ברי' חדשה אלא שהחמץ מכבר היא עדיין בעין וע' במל"מ פ"א מה' מ"מ הי"ד וע' בש"ס ביצה ד"ד ע"ב ועוד דכיון דקודם הפסח הי' היי"ש כולו היתר וכשהגיע הפסח הוא, דנאסר היי"ש מהחמץ א"כ אדרבה בכה"ג בטל אף בדברים שאין מתבטלים וע' בט"ז בא"ח סי' שכ' סק"ג ובמג"א שם סק"ה וכ"פ רמ"א ביו"ד סס"י ק"ב ודוחק לחלק בין שם לנדון זה וגם בתשו' חו"י סי' קל"ג הובא בפרמ"ג שם רס"י ק"ב מבואר כמ"ש וכ"מ בפי' מדברי הכו"פ שם סק"ח וע' בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' ח' ובהג"ה שם ושם סס"י נ"ד נ"ה:
א וראיה לזה מש"ס דנ"ח דקאמר דאי זוז"ג מותר אז ולד וביצה טריפה מותרים משום זוז"ג וע"ש בתוס' דס"ט ד"ה תלתא וק' לפמ"ש הר"ן בפ"ג דע"ז דזוז"ג מטעם ביטול הוא ומש"ה כ' הפוסקים דבאיסור משהו לא מישתרי זוז"ג וע' ט"ז וש"כ יו"ד סי' קמ"ב ובמג"א סי' תמ"ה א"כ אמאי מהני בביצה ובולד זוז"ג והא כיון שבא לעולם כך ל"מ ביטול וזוז"ג ולפי הנ"ל א"ש דכל זמן שלא נוצר הולד והביצה אין איסור בהש"ז של טריפה דפירשא בעלמא הוא כמ"ש התוס' בחולין דס"ד רע"ב ואח"כ הוא דנאסר מגזה"כ ולהכי בטיל שפיר אלא שקמה כחומה קו' הכו"פ שם ממשנה סוף מעילה מפרוטה בכיס זה הקדש וכן תיקשי מהא דתמורה ד"ל בשני שותפים דכשנגד הכלב אסור ולישתרי כולהו משום דבטיל ברוב לדברי רמיא הנ"ל וע"כ לומר דבכה"ג הוי כבא לעולם ע"י תערובת כדברי הח"ס הנ"ל וכ"מ לכאורה מד' המקנה דס"ד ע"ב שסובר כן עש"ה אבל לפע"ד נראה כמ"ש וקושיות הנ"ל לק"מ דשם כיון שכולם בכנסו בספק מחיר כלב זה כמו זה אף שרק א' מהן היא מחיר כלב מ"מ יכול לחול ע"ז כמו ע"ז וכן בפרוטה בכיס זה הקדש הוי מין במינו גמור ולא בטיל לכ"ע אף מן התורה כמו שכתב הר"ן בנדרים דנ"ב מש"ה. וכן ראיתו בתשו' ב"א חיו"ד סי' ע' ע"ש ודבריו נכונים וברורים ובזה י"ל גם דברי המקנה הנ"ל למעיין בדבריו ונדחו בזה דברי המק"ח סי' תמ"ח סק"ג ע"ש ועכ"פ בנדון יי"ש שלנו אין איסור תורה וכיון שכן מועיל קנין אודיתא אף לדברי התוס' ב"ק הנ"ל. אלא שהיתר זה אינו מועיל רק לענין היי"ש שנתהוה קודם פסח מכרו לנכרי. אבל לענין היי"ש שנתהוה בפסח מתערובת מאלץ ל"מ זה דהא המאלצ היה חמץ מה"ת ולד' התוס' ב"ק קנין אודיתא אינו מועיל בשל תורה. וגם לענין הקמחים חמוצים שהם עדיין בעין אלא שי"ל דבמכירות חמץ מהני לכ"ע קנין כ"ד מטעם שכ' המ"ב סי' נ"ט עפ"י דברי הר"ן. אף שבמק"ח סי' תמ"ח סק"ה חולק עליו ע"ש אין דבריו מוכרחים. וע' בתשו' מהר"מ מינ"ץ סי' ל"ה ומ"מ אף לדברי המק"ח מועיל המכירה לענין להפקיע איסור תורה מטעם הר"ן ולענין איסור דרבנן שפיר מועיל קנין אודיתא ועוד יש צד להתיר בנ"ד דכיון שהקונה היה א' מן הפועלים בהגראלניא אם עמד החמץ שם במקום שהשכירו לו א"כ נקנה שכירות הגראלניא להשוכר הערל בלא כסף רק במה שנשתמש בו קוה"פ אחר השכירות דשכירות קרקע נקנה בחזקת תשמישי כמ"ש המח"א ריש ה' שכירות וכיון שכן נקנה לו החמץ מתורת חצר. וע' בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ג שהקיל בכה"ג אם עמד בצידו. ובס' קצוה"ח סי' הנ"ל ובמק"ח סי' תמ"ח הקילו דבחצר המשתמרת קונה נכרי אף באינו עומד בצידו וע' בנה"מ בפתיחה לסי' ר' ואף שבנה"מ סי' קצ"ב פ' דבחזקת תשמישין לא נקנה לו חצר המושכר שיהיה קונה על ידו דבר אחר מתורת קנין חצר. מ"מ במח"א מבואר שקונה אף לזה ע"ש שהביא ראיה ברורה והנה"מ עצמו כ' שלא ראה אז ס' מח"א. ואף שלא העמיד כלים שלו מ"מ כיון שהשתמש בו בכלים שהשכירו לו והכלים ודאי דקנה בהגבהה א"כ שפיר קנה גם הגראלניא בשכירות בחזקת תשמישין ויש כאן מקום להאריך אלא לקצר אני צריך. ועוד י"ל דכיון שנהגו הסוחרים לקנות עפ"י שליש צעטליך שעושין ביניהם מועיל מצד קנין סטומתא וע' בתשו' הרא"ש כלל י"ג סימן כ' בכיוצא בזה ולא יכולתי להאריך יותר ומכל מקום לא מלאני לבי להקל לענין היי"ש שנתהוה אחר השכירה וכן לענין הקמחים של חמץ רק לערבם ברוב של היתר וע' בתשו' פ"י הנ"ל אבל היי"ש שמקודם נלע"ד להתיר בעין ומכל מקום לא יסמוך כ"ת עלי רק אחר שיעיין בדברי היטב ויסכים עמדי כי מחמת הטירדא והנחיצה אני כותב בלי עיון רק מה שעלה בלבי בהשקפה ראשונה. ושלום כנפשו ונפש חותנו אוהבו בלונ"ח. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל.