אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה סט

תשובה סח

סקאלא יום ב' כ"ב אייר תרכ"ו לפ"ק:

שפעת שלום וכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מוה' יחיאל מיכל נ"י אבד"ק ניזנוב.

תמול קבלתי מכתבו. ע"ד שאלתו בנדון הבא לפניו שאיש א' שלח קו"פ העבר אל כ"ת שיכתוב לו שט"מ על חמצו וע"י סיבה לא כתב כ"ת בהשט"מ השורים שיש להאיש הנ"ל אצל ישראל אחר רחוק ממנו כמה פרסאות ששותין שם בראה ונזכר כ"ת בזה בע"פ אחר חצות היום ונבהל ונסע רו"מ למקום האיש וכתב לו שט"מ על השורים ובנדון הבראה הסכים מתחלה שיאמר בפני שלשה שלא ניחא ליה לקנות הבראה שיתהוה בכל יום יען אין להישראל הזה זכות רק אחר שיתהוה בראה א"כ יכול לסלק א"ע טרם שיבא לעולם ואחר כך נתיישב כי אולי יש להישראל זכות בגוף המאלץ רק שא"י ליטול חלקו עד אחר שיתהוה בראה וגם הלא יש בראה בעין אז בע"פ אחר חצות ולזה ל"מ סילוק. ע"כ צוה רו"מ שימכור אז לנכרי אחר חצות כל החמץ שיש לו בעין בהגראלניא של הישראל שהבהמות עומדין שם אצלו והאריך רו"מ בדברי הפרי מגדים סימן תמ"ג דאם מכר חמץ אחר חצות אינו עובר על בל יראה ממכירה ואילך דכיון שיש ידים זוכת יוכל להקנות ע"כ צוה כ"ת שהישראל ההוא ימכור כל חמצו שיש לו בהגראלניא הנ"ל ויקנהו להנכרי בקנין סטומתא דהיינו בקבלת מקצת מעות ובת"כ כדרך התגרים והאריך באריכות רב בענין זה דיכול למכור חמץ אף אחר זמן איסורו ושאל חות דעתי והנה האמת הוא שלא רציתי לעיין בפלפולו כי היטב חרה לי ונשתומתי על המראה על שהורה למכור חמץ בע"פ אחר חצות היום וחש לחשש איסור בל יראה אשר הרבה פוסקים הסכימו דבכל ענין כיון שכבר ביטל אינו עובר על בל יראה מה"ת ולא נתיישב שעושה איסור תורה במכירה. דכל איסורי הנאה אסור למכרם מה"ת כמבואר במשנה פכ"ש ובש"ס שם דאמר ר"א כ"מ שנא' לא יאכל כו' איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה והיינו היתר מכירה כדכ' או מכר לנכרי ומבואר דאיסורי הנאה אסור למוכרם מה"ת וכ"ה לחזקי' דדריש מלא יאכל כמ"ש רש"י שם בד"ה לא יאכל וכן מפו' בש"ג שם דאם מכר לנכרי איסורי הנאה לוקה וכ"כ המל"מ בפ"ה מה' יסודי התורה ה"ח בריש דבריו שם אלא שהרמב"ם סובר דאין לוקין על הנאה אבל לכ"ע מכירה לנכרי בכלל הנאה ובאיסור הנאה מה"ת גם איסור מכירה מה"ת היא וכ"כ התוס' בע"ז דס"ב בד"ה בדימיהן ואפי' אם הי' ודאי עובר על ב"י ח"ו ליתן עצה מקולקלת כזו למכור חמץ בע"פ אחר חצות היום ולא אמר כן שום בן תורה מעולם והפרמ"ג שם כ' שעבר ומכר וכן כה"פ המדברים מכי צא בזה ע' תשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ג ותשו' נטע שעשועים סי' ג' אבל ח"ו להנצל ליפול אל הפחת ואף אם לא הי' מקום להנצל מלאו ב"י רק ע"י מכירה לנכרי ח"ו להורות לעבור על לאו במעשה בכדי להנצל מלאו בשוא"ת וכדאמר לי' ר' יהושיע לר"א במשנה בזבחים ד"פ כשנתת עברת על ב"ת ועשית מעשה בידך כשלא נתת עברת על ב"ת ולא עשית מעשה בידך וע"ש בפרש"י וע' בש"ס עירובין ד"ק סע"א ובפרט דכאן אם חשש לאיסור בל יראה הו"ל להורות לשפוך כל הבראה שיתהוה ואם בעל החמץ לא ישמע לו אין על כת"ה אשמה ואף שכ"ת כ' שלא הי' באפשרי להגיע לשם קוה"פ בעת שא"י לשפכו אנוס הוא ואינו עובר כמ"ש הכ"מ בפ"י מה' חמץ ה"ו וע"ש. ועוד דהא דעת ר"י בתוס' פסחים דכ"ט דהמשהה חמץ ודעתו לבערו אינו עובר באותה שהי' בבל יראה ניתק לעשה וע' במג"א סי' תמ"ו סק"ב וגם תמהתי למה לא חשש רו"מ לעשה דתשבותו כיון שמכרו לנכרי כבר עבר על עשה דתשבותו חוץ מלאו דאיסור הנאה וא"ל דכיון שכ' רו"מ שלא הי' יכול להגיע לשם עד חוה"פ ב"כ וב"כ הי' הבהמות שותין חמץ ועובר ג"כ על הנאה ז"א דבעוד שלא הי' יכול להגיע לשם הוא או שלוחו אנוס הוא ועוד דבלא"ה הא כבר מכר הבהמות לנכרי כהוראת כ"ת ואף דאסור להאכיל חמץ בפסח אף לבהמות אחרים או הפקר הנה אף שזה מירושלמי ודריש מקרא דלא יאכל חמץ אפי' לבהמות הפקר מ"מ היא רק מדרבנן כמ"ש בתשו' פ"י ס"א חא"ח סי' י"ב וע"ש מ"ש מדברי רש"י רפ"ק דפסחים ד"ה ריש ע"ב ואף דלהאכיל לבהמות נכרי אסור אף בכל אה"נ זהו דוקא בפני הנכרים וכאן היה הנכרי הקונה שלא במקום הבהמות וע' בתוס' פסחים דכ"ב ריש ע"ב ועוד בלא"ה כיון שהוא אינו נותן לפניהם ליכא איסורא כמ"ש המג"א סי' תמ"ה סק"ב הכלל לא ידעתי מה הי' דעת כ"ת בעצה זו ובעיקר הדבר אי חל המכירה בחמץ לאחר שש כבר הארכתי מאד זה בכמה תשו' ובררתי הדברים כשמלה שבחמץ לאחר זמ"א דהכל מצווין עליו לשורפו הכ"מ שאין לו בעלים ואין בר מכירה לענין דאין המוכר יכול להקנות אותו בקנין כסף או קנין סטימתא דבכל קנינים הכל צריך להיות ד"א מקנה כ"ז ל"מ באה"נ בפרט בחמץ רק אם עשה הנכרי קנין משיכה בו או קנין חצר להאומרים דחצרו של נכרי קונה לו מהני דקנהו מהפקר דאה"נ בפרט חמץ בפסח הוי הפקר הכל כהוראת הג' בעל נו"ב בתשובותיו בנו"ב קמא סי"ט י"ט ובתנינא סי' ס"ג וכ"כ בתשו' נטע שעשועים סי' ז' ואף בזה החמיר במק"ח סס"י ת"מ אבל בקנין כסף או בקנין סטימתא או בק"ס ודאי דא"י למכרו ודלא כמ"ש בתשו' ב"א ובתשו' בר"א באריכות ולא רציתי לכפול הדברים בפרט כי אני טרוד מאד ואעפ"כ עובר בלאו אם מכרו כיון דהתורה אסרה המכירה לר"א מדגלי היתר מכירה בנבילה ולחזקי' מלא יאכל כמ"ש רש"י א"כ אף שאינו מכור התורה אסרה מכירה זו כמו דאמר רבא ריש תמורה והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וכמו שכ' בנו"ב קמא סי' הנ"ל להאומרים דאין זכי' באה"נ אפ"ה שפיר פסק הרמב"ם דאם קנה חמץ בפסח לוקה דלענין ב"י אוקמי התורה ברשותו וכ"ה לענין איסור מכירה. אמנם לענין גוף הנדון הארכתי בתשו' בכיוצא בזה דנראה דזהו רק חיוב היא אקרקפתא דגברא המחזיק הגראלניא לזון את הבהמות כהבראה שיתהוה וא"כ בדיעבד מהני שיאמר שפוטר אותו מחיוב שלו וע' במק"ח סס"י תמ"ב וע' בט"ז סס"י ת"ן לענין הארנדיש ובס' מק"ח שם ובס' מח"י שם וע"ז יש לסמוך בדיעבד בפרט שכאן בעל הגראלניא ודאי מכר כל החמץ שבגראלני' לנכרי א"כ לא גרע ממי שהפקיד חמצו אצל חבירו דרשאי הנפקד למכרו שלא יעבור עליו המפקיד כמבואר בסי' תמ"ג ס"ב וע"ש במק"ח סק"ה ע"כ בדיעבד אין חשש לדעתי נמצא שהוראת רו"מ ראשונה הי' נכון והוראתו השנית היתה בשגיאה גדולה ומרוב טרדותי לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה