בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה סו
סקאלא יום ו' עש"ק ר"ח אייר תרכ"ד לפ"ק. תרווייהו רבנן הודם כזית רענן לכבוד אה' ידידי המופלג החריף ובקי מ' אלטר מהרא' וכבוד ידידי ימח' המופלג החריף ובקי מ' אהרן יהודא אריק נ"י בק' סרימליב.
מכתבם קבלתי ויען כי אפפוני טרדות רבות וכתי כשול אשיב בקצרה ע"ד שאלתם שהמנהג מקדם בעירכם שא' מופלג קונה כל החמץ מהיחידים שבק' והוא מוכרם לנכרי בער"פ ובע"פ העבר מכר האיש לנכרי קטן בקומה והוא בן ט"ו שנה ונפשם בשאלתם על החמץ לאחה"פ וגם אי יאות למיעבד הכי לכתחלה. והנה שורש דברי המחמירים הוא משום שבדיניהם עדיין אין לו יד לקנות כל שלא הגיע לכ"ד שנים כידוע. עיני החריף מ' אהרן יהודא שפיר חזי בתשו' צ"צ סי' ס"א ובתשו' עה"ג סי' ק"ב שמבואר מדבריהם דכל שקונה בדינינו אף שאינו קונה בדיניהם שפיר מועיל להפקיע קדושת בכורה ואף שי"ל דהתם משום דכל שיד נכרי באמצע פוטר מבכורה ובכ"ד יד נכרי באמצע פוטר דל"ק כו' כל מקנך תזכר כמ"ש התוס' בב"מ ד"מ מ"מ גם בחמץ בקנין כ"ד סגי כמ"ש המ"ב סי' נ"ט ואף שי"ל דשאני בהא דמ"ב די"ל טעמא דגמר ומקני כמ"ש התוס' בע"א דע"א סד"ה ר"א ואף שבמק"ח סי' תמ"ח סק"ה פקפק הנה לא ראה אז דברי תשו' מהר"מ ני"ץ סי' ל"ה דהגוי ג"כ גמר ומקנה כי יודע שיוחזרו ויקנו ממנו ויתנו לו ריוח ולכאורה בנ"ד ל"ל הכי מ"מ י"ל דגם בנ"ד מועיל אף במקום שאינו מכירה מעליא מצד הקונה כדאמר בש"ס ב"ב דאף אי מזכה לעובר ל"ק בעובר שלו קנה משום דגמר ומקני ע"ש בדקמ"ב ופירשב"ם שם ד"ה קרובה. ועוד דהמ"ב לא מה"ט אתי אלא מטעם דברי הר"ן ריש פסחים ומה שפקפק עליו בס' מק"ח שם אין פקפוק למעיין ועוד דהצ"צ והעה"ג לא מה"ט אתי עלה בזה אלא דכל שהקנין מועיל בדינינו אף שא"מ בדיניהם הוי קנין גמור וכ"כ בתשו' מהר"מ מיכן סס"י ה' וכ"מ מדברי המק"ח בסי' ת"מ להדיא וכ"כ בס' מח"י סי' תמ"ח בפי' ע"ש באריכות ויותר מזה כ' בתשו' המיוחסת סי' רכ"ה לענין בכורה דאזלינן רק בתר תורה ולא אחר המנהג והארכתי בתשו' במק"א בביאור תשו' זו וע' בס' מח"א ה' קנין מעות סי' ח' סי' ט' וגם כיון שכ' התוס' בע"ר הנ"ל דאנן סהדי דישראל גמר ומקני וא"כ כ"ש בחמץ וכיון שכן נגד הנכרי אמרינן כך דינינו ודינא הוא וע"ש בתשו' המיוחסת וקצרתי א"כ מטעם זה אין מקום פקפוק. אמנם מה שיש לדבר בזה הנה בתשו' ח"ס יו"ד סי' שי"ז השיב על א' שמכר בהמה מבכרת לנכרי קטן בן ט' והביא ד' הרמב"ם פ"י מה' מלכים שכ' ולעולם אין עונשין מהן לא קטן כו' לפי שאינן בני מצוה וכתב דהרמב"ם מיירי בקטן מאד שעדיין לא הגיע לכלל דעת אבל בקטן שהגיע לכלל דעת הוי בנכרי כגדול דשיעורין לא ניתנו לב"נ כמ"ש הרמב"ם שם ע"כ העלה דאם הנכרי קטן הוא בר דעת שלם שפיר הוי כגדול וקונה מה"ת ולי אין דבריו מתקבלים בפרט בלשון הרמב"ם דאף דסתם קטן ותינוק דקתני בג' משניות ספ"ג דטהרות ע"כ בקטן מאד מיירי שאין בו דעת לישאל דקטן שיש בו ד"ל ספיקו טמא ברה"י כדקתני בסוכה דמ"ב מ"מ לא הו"ל להרמב"ם לסתום בהא לשטתו קטן דקתני במתני' ריש חולין ע"כ לאו בקטן לגמרי הוא כמ"ש הכ"מ פ"ד משחיטה ה"ה. ועיין בש"ס ברכות דט"ו ומגלה די"ט וגם קטנה סתמא דנקט הרמב"ם פ"ב מסוטה ה"ד ע"כ ביש בה ד"ל מיירי דאל"כ ספיקו טהור וע' בפיה"מ להרמב"ם פ"ג מטהרות מ"ו ובזה א"ש ד' הירושלמי פ"ק דסוטה ה"ב דקאמר דהא דדשאב"לד דספיקו טהור ילפינן מסוטה וקאמר מיליהון דרבנן פליגי דמר"ז ר"י בשם ר"י קטנה שזינתה אין לה רצון ליאסר על בעלה והא תנינן כל שאבד"ל ספיקו טהור הא אם יבד"ל ספיקו טמא ברם הכא אעפ"י שיבד"ל ספיקו טהור והפ"מ נדחק דמה ספק יש כאן ולפי הנ"ל י"ל דה"ק דכיון דקטנה אין לה רצון א"כ מנ"ל למעוטי מסוטה דשאב"לד דהתם הא דמיעט קטנה הוא משום שאין לה רצון אבל הרמב"ם דכ' בפירושו דילפינן מסוטה כנ"ל מש"ה לא פסק כהנך רבנן ומיושב קושיות ה"ה מה שתמה עליו בפ"ג מהא"ב מהירושלמי ועיין בחי' מהרי"ט כתובות ד"ט מה שפי' בדברי הירושלמי הנ"ל לד' הרמב"ם ושהרמב"ם הוציא דבריו מהירושלמי ועכ"פ קטנה דקתני היינו קטנה שיב"ד ומכ"ש לפמ"ש הפ"מ ברפ"ב דסוטה בשם הג' מהרש"ל דקטנה דנקט הירושלמי ורמב"ם מיירי בהגיע לכלל שנים אלא שלא הביאה סימנים ע"ש וא"כ לא ניתן להאמר דהרמב"ם דנקט קטן בה' מלכים מיירי דוקא בקטן מאד שאב"ד. ועוד דהא הרמב"ם סיים לפי שאינן בני מצות ולשון זה תנינן במתני' ר"פ בן סורר אקטן דאו' ועדיין יש לדחות ולומר דאף דסתם קטן יקטנה דישראל נקנו אשלא הגיע לשנים וסימנים מ"מ קטן דנכרי דנקט הרמב"ם י"ל דנקט סתמא ופירושו דלא אתי לכלל דעת דוקא כיון דדינא הכי לד' הח"ס מש"ה נקט קטן סתמא מ"מ בע"ז דנ"ז דקתני גדולים כו' קטנים כו' ואלו הן גדולים כו' יודעים קטנים א"י כו' משמע דסתמא גדולים גדולים ממש קטנים קטנים ממש כמו בכ"ד ועוד נראה ראיה מהא דקאמר ר"ה בכתובות די"א ג"ק מטבילין אותו ע"ד ב"ד וכיון דנקט קטן אגר וא"כ שיעור קטנותו כישראל הוא ומשמע דאף דכבר בא לכלל דעת אפי"ה אין מטבילין אותו רק ע"ד ב"ד ול"ל דעת ב"ד כיון שמעיקרא נכרי הי' וכבר בא לכלל גדלות אף שרש"י פי' שם שאמו הביאתו להתגייר וכתב שם בחי' הריטב"א שכוונתו משום דאין מגיירין גר קטן שאין בו דעת הבא מעצמו להתגייר וע"ש בש"מ ובב"י יו"ד סי' רס"ה מה שכתב בד' בה"ג ובחיבורי ליבמות דע"ח וש"מ דבקטן שאב"ד מיירי היינו דר"ה סתמא קאמר ולכך פרש"י הכי אבל ע"כ ר"ה נמי מיירי בקטן שכבר בא לכלל דעת ובא מעצמו להתגייר דסתמא קאמר וכ"כ הריטב"א שם בפירש וכ"כ הש"מ שם ואעפ"כ קאמר ר"ה דבעינן ע"ד ב"ד דוקא ור"י קאמר דהגדילו יכולין למחות ועוד דהתוס' ר"פ בן סורר הקשו דאי קטן ל"ל זכי' מה"ת איך מיל גר קטן מה"ת ע"ש ומאי קושיא והא משכחת שיתגייר פחות מבן יג"ש וכבר בא לכלל דעת דבכה"ג שפיר הוי גר מה"ת כיון דבעת שבא להתגייר והי' נכרי גדול הוא. וא"ל דטעמא דכיון דעי"ז באין לעשותו גר ובעת שנעשה גר דינו כישראל ואז נעשה קטן מש"ה אף שבתחלה קודם שנתגייר הוי גדול אפ"ה ל"מ דדינו כקטן ז"א. דהא התוס' שם בכתובות ובסנהדרין הקשו דמה יועיל ע"ד ב"ד משום זכי' והא נכרי הוא ול"ל זכי' ותי' שם דכיון דבהך זכי' נעשה ישראל דינו כישראל ע"ש וכיון שע"כ אף דמעיקרא לאו בר זכי' אזלינן בתר בסוף ואית לי' זכי' מכ"ש אי מעיקרא הוי גדול אף דבסוף לא הוי גדול דאזלינן בתר מעיקרא כדמוכח בש"ס שבת דצ"ט ע"ב דיותר אזלינן בתר מעיקרא מדאזלינן בתר בסוף ע"ש היטב. אלא דלפמ"ש התוס' שם ד"ב ד"ה רחבה אין משם ראיה אמנם יש ראיה דהא התוס' שם בסנהדרין כתב דמש"ה אזלינן בתר בסוף כיון
**((א
) ואני מצאתי ראיה ברורה לדברי המק"ח מדברי הרשב"א בפ' השולח הביאו הב"י באה"ע סי' קל"ד עיין בט"ז שם סק"ד ועיין בתוס' גיטין דס"ד ד"ה שאני.)** דזכייתו וידו באים כא' וכ"כ בחי' הריטב"א בכתובות שם. והרי במשנה דקידושין דכ"ב ס"ל לחכמים בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו משום דל"ל גיטו וידו באים כא' וע"ש בש"ס ומש"ה ע"י עצמו לא דידו כיד רבו. ואפ"ה קתני התם ברישא דנקנה בשטר ומשמע אף ע"י עצמו והגם ששטת הר"ן שם דגם רשב"א אית לי' גיטו וידו באים כא' אבל רש"י ותוס' לא ס"ל הכי וש"מ דאף דלא אזלינן בתר בסוף אזלינן בתר מעיקרא מכ"ש לדידן דאזלינן בתר בסוף נמי כ"ש דאזלינן בתר מעיקרא האמנם לפמ"ש התוס' שם בסנהדרין דגם בגר גדול צ"ל דזכייתו וידו באים כא' אין זה ראיה דא"כ ממ"נ בהיותו נכרי אף שהוא גדול ל"ל זכי' וצ"ל זכייתו וידו באים כא' ועכשיו קטן הוא אבל דברי התוס' אלו צע"ג דא"כ לחכמים דהם רשב"א בקידושין שם דל"ל גיטו וידו בכ"א איך משכחת גר מה"ת כלל אע"כ דבגר גדול ל"צ לומר כן וכ"מ להדיא מדבריהם בכתובות שם ויותר מד' הריטב"א שם דל"ק להו רק. על גר קטן אבל גר גדול מנפשי' מצי זכי' וא"כ קם ראיה הנ"ל דמוכח דנכרי וישראל אידי ואידי חד שיעורא וכל שלא הגיע לכלל גדלות בישראל היינו בן י"ג שנים וסימנים אף בנכרי הוי הרי. ואף דשיעור גדלות היא בכלל שיעורין כמ"ש הרא"ש בתשו' ריש כלל ט"ז וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' נ"א. ועיין בש"ס בנדה דמ"ה ע"א והרמב"ם פ' שם דלא נאמרו שיעורין לב"נ ע' בה' מלכים מ"מ שיעור דגדלות ע"כ זו"ז שוין. והנה אי הוי אמרינן כד' הח"ס דגם בזה אין נכרי שיעור גדלותו שוה לישראל שהוא בכלל שיעורין הי' אפשר לומר איפכא דנכרי לא הוי גדול עד שיהי' בן כ' שנה שאז הוא בן דעת שלם כמו שאחז"ל בגיטין דס"ה וב"ב דקנ"ה והכי קיי"ל כש"ע ח"מ סי' רל"ה דע"כ הכי שיערו שאז הוי בן דעת שלם ולא קודם לכן. ובזה הי' אפשר ליישב קושיות הרא"מ ר"פ חי' עמ"ש רש"י בת ק' כבת כ' לחטא שהחי אינה בת עונשין דהא בב"ר שלמטה הוא בת עונשין מקודם על ז' מצות ב"כ ולפי הנ"ל א"ש. אמנם הא מצינו שעשו מכר בכורתו ליעקב ואז לא הי' רק בן ט"ו שנים ביום שמת אברהם אלא שלפמ"ש התוס' בסנהדרין ריש דס"ט דדורות הראשונים הגיע לגדלות בהיותם בן ח' או בן ט' אין ראיה ובזה הי' מיושב מה שהקשו הראשונים על שנענשו ער ואונן אף שלא הי' רק בן ח' שנים כדאי' בס"ע אלא שא"כ נסתר הדרשה דבת ק' כבת כ' והיא בב"ר ר"פ חי' וע"ש ברא"מ ואכמ"ל אלא שהעיקר כמ"ש למעלה דב"נ שיעור גדלותו כישראל וכ"מ מדברי הרא"מ ר"פ חי'. ומדברי הפנים יפות ס"פ לך דאף קודם מ"ת היה כן שיעור גדלות. וכיון שכן אף שהנער הנכרי בנ"ד הוא בן ט"ו שנה. מ"מ הא לענין גדלות בעינן נמי הבאת סימנים וה"ה לענין מו"מ כדאי' בב"ב ד' הנ"ל ובח"מ סי' רל"ה ס"ח. וכאן א"י אם הביא סימנים. ואף שהתוס' בב"ב דקי"ד ריש ע"ב הקשו דל"ל בדיקה הא איכא חזקה דרבא. וע"ש מה שתירצו כבר עמדו ע"ד התוס' אלו בס' מח"א ה' אישות סי' א'. ובנו"ב קמא חאה"ע סי' ס"א ובחח"מ סי' ד' ואם שלפמ"ש המח"א והנו"ב חאה"ע ס"ל להתוס' דחזקה דרבא אלים להוציא ממון. מ"מ הם בעצמם כ' שרבים חולקים וכ"מ מדברי הרמב"ם והש"ע חו"מ הנ"ל בפרט לפמ"ש הנו"ב בחח"מ גם התוס' מודי וע' בס' בית מאיר סי' קע"ב אמנם האמת בפי' דברי התוס' הנ"ל בקושייתם נראה כמ"ש הג' מוהר"צ מברלין בתשובתו שבתשו' בית אפרים סי' מ"ג שכוונתם להקשות אמ"ש לעיל שאם בדקנו ומצאו שערות חיישינן שמא לבנות היה או לא היה בהם גומת והיה שומת ועתה הושחרו ונעשית תחתיהם גומת והם כדמות סימנים ולמה לחוש כ"כ הא איכא חזקה דרבא וכן פי' דבריהם בתשו' נט"ש סי' ס"ז. וא"כ גם התוס' מודים דחזקה דרבא ל"מ לענין ממון כמו שהאריכו הגדולים הנ"ל בהוכחת ברורת. וכיון שיש לספקו בקטן יש לפקפק לכאורה על מכירת החמץ דאף דהפעוטת מקחן מקח במטלטלין זהו מתק"ח ול"מ לד' הע"ש והסמ"ע בסי' ס"ו דשום קנין דרבנן ל"מ בנכרי דל"מ בנכרי קטן. אלא אפי' לד' הש"כ שם סקפ"ה דכל דתיקן רבנן כו' ועכצ"ל דל"ד למ"ש ר"ת ספ"ק דגיטין דמע"ש ליתא בנכרי משום דהתם הוי הלכתא בל"ט והבו דלא לוסיף אכתי מכ"ש בקניית קטן דתיקנו משום כדי חייו ומש"ה ביש לו אפיטרופס לא תקנו כ"ש בנכרי דאין מצוון להחיותו. (א) ואף שפ' הרמב"ם ובש"ע סי' רל"ה ס"ז דקטן שקנה קרקע תעמיד בידו הא כ' טעמא שזכין לאדם שלא בפניו וזהו ל"ש בנכרי דל"ת רבנן זכי' וע' בקצוה"ח שם סי' רל"ה וסי' ער"ה וד' המח"א ה' זכי' סי' ה' דבמטלטלין ל"ק הרמב"ם הכי. וגם בלא"ה כיון שלא תקנה חמץ רק ע"י אג"ק או ע"י חצר לכל מר כדאית לי' ל"מ בקטן כיון שלא בא הדבר הנקנה ליד הקטן ואף במתנה ל"מ בכה"ג כמ"ש הר"ן בגיטין פ' התקבל וע' בש"ע סי' רמ"ג סי"ט ובסמ"ע שם סקל"ג ובש"ע סי' רל"ה ס"ו ובסמ"ע שם. ונראה דמה"ט כ' הרמב"ם וש"ע שם ס"ז והחזיק בקרקע דאז מהני משום שירד לקרקע הוי כמו משיכה במטלטלין אבל קנין אחר ל"מ בקטן כיון שאינו תחת ידו כמו במטלטלין כנ"ל וחוץ מזה לפמ"ש הסמ"ע סקכ"ט דאף חזקה ל"מ עד שיתן דמים לטעם זה בעינן שיתן כל הדמים דוקא. ואף שכותבין שהמותר זקף עליו במלוה מ"מ כיון שהקטן לאו בר חיוב הוא ואף דבמה שחייב מכח מו"מ לאחר שהגיע לעונת הפעוטות חייב לשלם כדאי' בש"ע סי' צ"ו זהו הכל מתק"ח משום כדי חייו וליתא בנכרי. וכיון שכן אומדנא דמוכח הוא דלא מכר לו ע"ד כן שלא יקבל רק מקצת דמים והשאר פטור ואם אינו משלם בטל המקח וע' בנה"מ סי' ק"צ סק"ז והארכתי בתשו' במק"א ואכ"מ. ואדרבה כיון שהאיש המוכר בא בכו"ה מאנשי העיר יש לפקפק מטעם אחר כיון שלא נתחייב הקטן לשלם יש עוות בהשליחות ובטל השליחות וחוץ מזה אלכתחלה בודאי יש לפקפק כיון דהקטן ודאי יכול לחזור בו אף לד' הרמב"ם כמ"ש ה"ה שם בפ"כ מה' מכירה הי"א והסמ"ע סי' רל"ה סק"ב. וסקכ"ט וברור הוא כמו הגדילו יכולין למחות בכתובות די"א. א"כ יש חשש שמא יחזור בו ויבטל המכירה למפרע ועמ"ש בחיבורי ליבמות דס"ז ובאחרונים בא"ח סי' תמ"א. האמנם לפמ"ש הבכ"ש בפסחים דמכירת חמץ הוא רק להפקיע איסור דרבנן דמה"ת בביטול בעלמא סגי וכיון שכן ל"ח שמא יחזור בו כמ"ש בחיבורי שם. אלא שא"כ בלא"ה אין כאן בית מיחוש מצל הנ"ל דהא בדרבנן סמכינן אחזקה דרבא. וע' במג"א רס"י ל"ט ובסי' נ"ה סק"ז ובסי' קצ"ט סק"ז. ובתשו' מהרי"ט ס"ב חאה"ע סי' מ"א. אלא שכבר הארכתי בתשו' לתמוה על הבכ"ש והעליתי דחמץ הנמכר אינו בכלל הביטול. והבאתי דברי תשו' פ"י ס"א חא"ח סי' י"ד. אמנם לענין לאחה"פ שהוא רק חשש דרבנן ודאי מועיל חזקה דרבא ע"כ תרי הצדדים לא אישתבשי דלכתחלה לא יאות למיעבד הכי כמ"ש למעלה ואעפ"כ אין מקום לתפוס על ידידינו המופלג החסיד מ' חיים גבריאל שהוא היה המוכר דלש"ש נתכוין כמו שראיתי הוצעת מכתבו וגם לפ"ד הח"ס הנ"ל מותר אף לכתחלה בזה אם הנכרי הוא בר דעת שלם אמנם עתה אין שום מקום לפקפק כלל דהא בדרבנן ודאי סמכינן בכל מילי אחזקה דרבא בפרט לד' המח"א והנו"ב דאף בדאו' הא דל"ס אחזקה דרבא הוא משום שאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו וכ"נ מדברי הט"ז באה"ע רס"י קנ"ו. ע"כ עתה אין מקום לפקפק והחמץ הלזה מותר באכילה ושתי' לכל ישראל אף למהדרין מן המהדרין ויען כי כחי כשל מאד ואני עוסק ברפואות לכן לא יכולתי להאריך יותר. ושלום כנפשכם ונפש הדוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.
וע"ד השאלה בנדון שא' קנה מפאבריקאנט נכרי מלבוב כמה מדות אריק וקודם ביאת האריק מכרו לנכרי בע"פ קודם זמן איסורו כדינא ואח"כ הביאו האריק בע"פ אחז"א והעמידו העגלן בבית גוי א' ועמד שם כל ימי הפסח ועתה שואל מה דינו שאלתו סתומה ואם היה העגלה של נכרי אין מקום שאלה דמותר אבל אם היה העגלן ישראל זהו השאלה כיון שהעגלן חייב באחריות. אמנם כבר נשאלתי על כיוצא בזה זה כמה שנים שהובא בתוה"פ. והשבתי דהעיקר כנראה מתוך דברי הרמב"ם שכתב ואם לא קיבל עליו אחריות כו' ומותר לאכלו אחה"פ ש"מ דבקע"א אסור באכילה אחה"פ אבל בהנאה כבר הביא הא"ר בשם ראב"ן דאסור באכילה ומותר בהנאה בקע"א. וכ"כ בספנ"י בפסחים דל"א. וכתבתי שם לפלפל דהמק"ח כ' דהיכא די"ל דתפיס ליה אזוזי חמיר יותר דהוי כמשכון וה"נ בעגלן די"ל דתפיס ליה אאגרי' ודחיתי ד"ז וגם כתבתי לפלפל די"ל דאומן קונה בשבח כלי וידוע דהכא איכא שבחא ששוה יותר כאן מה ששוה בלבוב ודחיתי ג"כ. חדא דהרבה פוסקים ס"ל דאין אקבש"כ וגם אף להסוברים אקבש"כ ל"ק רק כנגד השכר ובטל ברוב והוא מב"מ. וגם הבאתי שם ראיה דגם הרמב"ן בנימוקי פסחים סובר כד' הראב"ן הנ"ל ובפרט ביי"ש שלנו דאיכא בלא"ה קצת צד להקל ע"כ העליתו שם להתיר בהנאה למכרו לנכרים לשתות בביתו ואם היא סך רב שיש הפסד להשהותו למכרו לנכרים שישתו בביתו דוקא התרתי שמה שימכור לנכרי שיקח לביתו מעורב תחלה ברוב כשר וימכרנו לנכרי. ולא רציתי גם לא יכולתי כעת להעתיק כל הפלפול העצום שכתבתי באריכות וכ"ש בנ"ד שמכרו לבית נכרי בע"פ אחז"א ועמד כל ימי הפסח בבית כ רי דיש עוד כמה צדדים להקל כמ"ש כ"ת ודאי דיש להקל כנ"ל. שלמה הנ"ל: