בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה נט
סקאלא יום ה' טוב שבט תרט"ז לפ"ק:
ה' ישפות שלום וברכה וכ"ט סלה לכבוד אה' חתני חביבי כנפשי ולבי. הרב המאוה"ג החריף ובקי החסיד מ' ברוך מאיר כ"י האבד"ק פאטק.
מכתבו מיום ב' נתעכב הרבה והגעני בשעה זו. והנה לגופא דעובדא אשר שאלני נדון העבריין שנשא אשה טרם שנתוודע לו אם אשתו הראשונה קיבלה הג"פ אשר שלח לה השבתיו יום ו' עש"ק פ' וארא שמוטל על הב"ד להפרישו בלא ספק עד שיתוודע הדבר ולאשר הבטחתיו לעיין בפלפולו הגם כי עדיין טרידנא טובא אמנם לאשר הזכרני כעת במכתבו אמרתי להשיבו דבר מה ע"ד אשר הקשה כ"ת על שיטת הרז"ה והרמב"ן הסוברים דאין לתחומין עיקר מה"ת כלל ואף יותר מי"ב מיל ותמה עליהם כת"ה מש"ס דעירובין דנ"ה ע"ב דקאמר ר"ה יושבי צרופין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם ופריך מהא דויחנו על הירדן וגו' ואמר רבב"ח אר"י לדידי חזי לי כו' והוי ג' פרסא ע"ג פרסי ותניא כשהן ניפנין אין ניפנין לא לפניהם ולא לצידיהן אלא לאחיריהן ע"ש. ובשלמא לדעת הרי"ף והרמב"ם א"ש דהוכרח להביא הא דתניא משום דרוצה להוכיח שהלכו מן המהלך בראש דהוצרך לילך לאחוריו י"ב מיל שהוא תחום דאו' אבל לשיטת החולקים הנ"ל דנהי דנאמר דפסיקא לי' להש"ס ששמרו אז במדבר אף מה שתיקנו מדרבנן מ"מ ל"ל לאתויי הא דתניא כו' דבלא"ה הי' יכול להוכיח מהאמצעי שעכ"פ הלכו יותר מתחום שבת מדרבנן וכ' כת"ה ליישב משום דהרי בלא"ה קשה עוד להשיטות הסוברים דתחומין מדרבנן דנהי דמייתי ראיה מתחומין דרבנן ומאי ראיה והרי אמרינן בדמ"א ע"ב דכבוד הבריות דוחה תחומין דרבנן והכא שהי' צריכין לילך לפנות נימא דמשים כבוד הבריות דחו אע"כ דראיית הש"ס הכי הוא משום דסברו דהא דאין ניפנין אלא לאחוריהן לאו משום איסורא היה להם לפנות לפניהן או לצידיהן דהא בקרא אינו אוסר רק תוך המחנה ובע"כ הברייתא אשמיענו רק החומרא שהי' אז מחמירין עליהם לכבוד השכינה ולא הי' ניפנין אפי' חוץ למחנה לא לפניהן ולא לצידיהן ומטעם שכ' רש"י שם ע"ש וזה דפריך הש"ס דא"כ חומרא דאתי לידי קולא היא לעבור על תחומין דרבנן דהא מדינא הי' יכולין אותן שמהלכין בראש המחנה לילך לאחד מהצדדים לפנית סמוך לו ולא יעבור על איסור תחומין ולזה הוכרח הש"ס להביא הך ותניא כו' דבלעדי זאת לא הי' מתחיל שום פירכא דהי' דוחין משום קושיא הקודמת מד' מ"א ע"ב והא בהא תליא עכ"ד כת"ה. ודבריו נאמרו בהשכל רב ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיו מישרים אמנם אני אומר דהקושיא שהקשה מדף מ"א היה יכול להקשות גם לדברי הרי"ף והרמב"ם דנהי דתחום יותר מי"ב מיל מה"ת הוא מאי מקשה הש"ס. וכי הי' יכולין לעצור עצמן כל היום ולא לפנות ויבואו לידי סכנה:
וגם יעברו על ב"ת וי"א שהוא איסור תורה ע' תב"ש רס"י י"ג ומה"ט מוכח נמי דהך שאין נפנין אלא לאחוריהן נמי מה"ת הוא דאל"כ איסור ב"ת מי התיר להם ואף שאפשר לדחות קושיא זו מ"מ מלשון הש"ס סוף יומא דע"ה דקאמרי לאחר שסרחו אמר הקב"ה כו' עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות דכתיב ויחנו וגו' ותניא כשהן נפנין כו' משמע שאיסור תורה הוא שלא יפנו אלא לאחריהן וכוונת הש"ס בעירובין נמי מזה דא"א דיש בכה"ג איסור תחומין נהי שענשן הקב"ה לטרוח אותן בטרחת הגוף אבל איך אפשר שענשן בעונש שיעברו עי"ז איסור תחומין בכל שבת גם מה שעלה על דעת כת"ה שלשטת החולקים ע"כ מדרבנן הוא דמייתי הש"ס הוא תמוה דמאי הוכחה וקושיא מישראל במדבר לענין תחומין דרבנן. וכת"ה הביא ראיה וסמך מתוס' עירובין ד"ה ד"ה שפרצתו נראה שכיון לפי' הרש"ל שם אבל אינו ענין לכאן גם דברי מהרש"ל תמוהים שם ועיין במהרש"א ואם הי' מפורש בתורה להיתר הי' א"ל ע"פ דברי הט"ז בא"ח סס"י תקפ"ח וביו"ד רס"י קי"ז ובריש ש"ע ח"מ והבאתי ראיה לדבריו מתוס' יבמות ד"כ ע"ב ד"ה א"ה ומתוס' ב"מ דס"ד ע"ב וד"ע ע"ב אמנם הא אינו מפורש ההיתר בתורה רק שידעינן שודאי הי' ניפנין חוץ לתחום ע"כ אא"ל כד' כת"ה ובאמת הרמב"ן בנימוקיו ספ"ק דעירובין הרגיש בזה לשטתו דמאי מקשה בדנ"ה הא תחומין אף י"ב מיל מותרים מה"ת וניחא לי' דמקשה מר"ע וסייעתו דסברי תחומין דאו' ומוכח דיושבי צרופין כיושבי העיר דמי ומיני הו נשמע לרבנן. ואמנם לתרץ קושיות כת"ה לשטת הרמב"ן וסייעתו מאי מייתי הש"ס הך דותניא לקושייתו אי בעינא אמינא דאגב דהוצרך הש"ס להביא הך דותניא ביומא הנ"ל לענין שאמר הקב"ה אני מטריח אותם כו' ג"פ אגב גררא מייתי הך דותניא נמי הכא וכן מצוי בכל הש"ס לבקי קצת. אמנם ע"ד חידוד קצת י"ל בא"א דהנה הסוברים דתחום י"ב מיל הוא מה"ת כהירושלמי ע"כ ילפי מאל יצא איש ממקומו כמ"ש הרי"ף והרא"ש ספ"ק וז"ל ומי"ב מיל ולמעלה לוקה עליהם לדברי הכל כדכ' אל יצא איש ממקומו והיינו י"ב מיל כנגד מחנה שכינה ע"ש. אבל הרמב"ן בנימוקיו שם כתב וז"ל שאא"ל שהכתוב מזהירן שלא לצאת ממחנה ישראל שהוא ג' פרסאות שהמחנה כעיר גדולה דמי ומהלכין את כולה וחוצה לה בתחומי שבת כדאמרינן לקמן מתיב ר"ח ויחנו וגו' ואמר רבב"ח וכו' ותניא כשהן ניפנין כו' ומתרץ רבא דגלי מדבר קאמרת כיון דכתי' ע"פ וגו' כמאן דקביעי להו דמי לומר שהמחנה כעיר וא"ת דשיעור מקום בלבד גמרינן שהוא כמחנה ישראל ג"ז לא מחוור עכ"ל הרמב"ן נמצא דאי הוי אמרינן דדגלי מדבר כיושבי צרופין דמי שפיר הוי ילפינן מאל יצא איש ממקומו לתחום י"ב מיל שהוא מה"ת וא"כ שפיר פריך הש"ס מדגלי מדבר ושפיר מייתי הך דתניא להוכיח שהלכו לפנות י"ב מיל ואם נאמר דכיושבי צרופין דמי ודאי כ"ע הי' מודי שהוא מה"ת מהך דאל יצא איש ממקומו אבל להמסקנא דכיון דכתי' ע"פ וגו' כמאן דקביעי דמי א"כ אא"ל דאל יצא איש ממקומו קאי על מחנה ישראל דבעיר גדולה דמי ומהלך את כולה וע"כ שפיר סברי הרמב"ן וסייעתו דאין לתחומין עיקר מה"ת ודוק כי נכון הוא:
שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל. אחר כותבי מצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' ז' כ' וז"ל לפי שנ"ל ראיה ברורה מן התלמוד פ' כיצד מעברין דתלמוד שלנו נמי ס"ל כהירושלמי שהביא האלפס ספ"ק דעירובין דאסור מדאו' ע"ש ובודאי כיון להראי' הנ"ל וכ"כ בקו"א שם ואחר כמה שנים הגיע לידי ס' שעה"מ. וראיתי שבפכ"ז משבת האריך והביא ראיה זו ולענ"ד אינו קושיא על החולקים מטעם שכתבתי למעלה: