אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה נה

תשובה נד

סקאלא יום ג' ואו שבט תרי"ט לפ"ק. ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המופלג חריף ובקי כש"ת מ' יחיאל מיכל נ"י אבד"ק ניזנוב.

מכתבו קבלתי יום ו' עש"ק העבר ויען כי לא הייתי במזג הבריאות לאשר באתי יום ה' העבר מדרך רחוקה שנתעכבתי בה כעשרת ימים וגם ביני וביני השתרגו עלי טרדות שונות לכן נתעכבה תשובתי עד היום וע"ד שאלותיו בדיני עירובין. א) שבקהלתו עשו צוה"פ חדשים לעיר ונסתפק רו"מ אם לסמוך בפשיטת בנדון קניות הרשות מעכו"ם על הראשונות לאמר כיון שטלטלו מכבר שם בש"ק בודאי קנוי הרשות כדינא או נאמר דשמא קנו אז הרשות באופן שעכשיו כבר נתבטל השכירות כאשר האריך רו"מ ושאל חו"ד הנה לכאורה אף במקום ספק הי' לנו להקל ולומר דספיקא דרבין לקולא בפרט בע"ח וע' בש"ס עירובין דמ"ו וע"ש ריש ע"ב ובתוס' שבת דל"ד ד"ה שניהם ואף דכיון דקונין מעכו"ם רשות אפי' בפחות משוה פרוטה א"כ הפסד מועט הוא והוי דשיל"מ כמ"ש הש"כ יו"ד סי' ק"ב סק"ח בשם מהרי"ל אמנם הא בלא"ה כל איסורי תחומין וחצרות הוי דשיל"מ ואפ"ה מקילין בספק וכבר הרגישו בזה בתוס' עירובין סוף דמ"ה בד"ה איבע"א וכ' דבתחומין הקילו ע"ש וא"כ כ"ש לענין ע"ח דקיל מתחומין כמבואר שם בש"ס דמ"ו ריש ע"ב ובתוס' שבת הנ"ל ומ"מ בנדון זה דאיכא כמה ספיקי להחמיר ולומר דאולי נעשה בדרך שנתבטל השכירות כמ"ש האחרונים בסי' שפ"ב ובתשו' ח"צ סי' ואו ובס"ס להחמיר אף בדרבנן יש להחמיר לחד תירוצא שבתוס' עירובין דל"ה ריש ע"ב והמל"מ העיר בזה בכ"מ. וע' בספנ"י בכתובות ד"ט בתוס' ד"ה ל"צ ובתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' ס"ד והארכתי בזה בכ"מ מכ"ש בנ"ד שקרוב הדבר מאד שנתבטל השכירות לכ"ע יש להחמיר אף בדרבנן. בפרט שהוא רק כמו לכתחלה להצריך שכירות מחדש וכן נהנתי גם אני פ"ק. ב) ואשר נסתפק רו"מ אם די לשכור משופט העיר. או אף מראשי הקהל כיון דמשועבדים לעמוד על משמרת המלך לא גרעי משכירו ולקיטו הנה מלשון הפוסקים בזה נראה קצת דשכירו ולקיטו היינו שמקבלים פרס מהמלך ואולי בזה הדבר תלוי דוקא אמנם שאלתינו נפשטא לקולא מדברי הרמב"ם פ"ב מה' עירובין הי"ב שכ' וכן שכירו ושמשו כו' ואפי' היה שכירו או שמשו ישראלי כו' ע"ש וכ"כ הכלבו סי' ל"ג וכן שכירו או שמשו כו' ואפי' הי' ישראלים כו' ע"ש ונראה שהם מפרשים לקיטו שמשו כמ"ש מהרי"ט ס"א סי' צ"ד וא"כ די בשכירות מהשופט או מראשי הקהל בפרט לפי הטעם שכ' הריב"ש דגם הממונה יכול להניח מטעם האדון כליו של האדון בבית הנכרים יע"ש במהרי"ט וטעם זה מספיק נמי לשופט העיר וגם לראשי הקהל כיון שעכ"פ הם שלוחים להטפל בעבודתו של מלך כמ"ש מהרי"ט שם אמנם אף שנראה ברור בעיני כמ"ש מ"מ לכתחלה נראה דטוב לשכור ממי שהוא מקבל פרס מהמלך אפי' מעבד מעבדיו הקטנים כיון שמלשון קצת פוסקים משמע קצת דתליא בהא שמקבל פרס מהמלך וע"ש במהרי"ט. וע' בת"ש סי' שפ"ב סקכ"ה:

ג) ואשר כ' רו"מ לספק ולפקפק על מה שנהגו לתחוב מסמר למעלה על הקנים שמכאן ומכאן ומכאן ומחברין השלשלת שלמעלה עליו אי צריך דוקא לחברו בראש גובהו. כיון שהמסמר מחובר להקנים א"כ הוי כהקנה עצמו וא"כ אם יוצא מעט מהמסמר למעלה או שמחובר אליו מן הצד אכתי הוי צוה"פ מן הצד ורו"מ האריך בדברי המק"ח ואני אומר כיון שנהגו כן ברוב ערי ישראל ובס' פרמ"ג במ"ז סס"י שס"ב ובסי' שס"ג סקי"ט כ' שהוא עצהיו"ט אין לפקפק וטעמא דהא טעמא דצוה"פ שעשאה מן הצד ל"מ כ' הרא"ש משום שאז אינו דומה לפתח שהמשקוף נתון על שתי המזוזות ע"ש וא"כ כל שהמשקוף נתון על שתי המזוזת אף שבאמצע בולט קצת מהמזוזת ל"ל בה ומ"מ במקומי נהגתי עצהיו"ט שכאשר תחבו המסמורת העשוין כעין חצאי טבעות הנקראים סקאביס לתוך השלשלאות למעלה לתחוב היטב המסמורת בעומק הקנים עד שלא יהיה בולט למעלה מהשלשלת רק עובי' ראש המסמר וכיון שנתחבר היטב להשלשלת מכלל השלשלת יחשב וזה הוא עצהיו"ט:

ד) ואשר שאל בהקנים מצוה"פ שהמה סמוכים לכותלי הבתים בכ"מ והגג בולט הרבה מהכותל יותר מג' טפחים אם צריכין ליתן אבנים בין הכותל להקנים שלא יהיה רחוקים ג' טפחים מהכותל. או נימא כל שדבוק להגג אמרינן גוד אחית ע"כ שאלתו ובאמת לאו ספיקא הוא כלל דל"מ בגוונא דנ"ד דתחת הגג הבולט איכא בקיעת גדיים דאף שהגג גבוה עשרה טפחים ויותר לא אמרינן גוד אחית לענין מה שלמטה כמ"ש התוס' בשבת ריש דצ"ט ד"ה שתי גזוזטראות אלא אפי' במקום דליכא בקיעת גדיים ל"א גוד אחית לענין מה שלמטה כמ"ש התוס' שם סוף דצ"ט ד"ה זרק דף וע"ש בחי' מהרש"א ובתוס' שם דק"א ד"ה וזרק ובחי' מהרש"א שם וע' במג"א סי' שמ"ה סק"א ובתו"ש שם ופ"ת יורד וסותם נמי ליכא למימר ע' בתוס' סוף דצ"ט הנ"ל כמבואר בסי' שס"א וכן מפורש ברמ"א סס"י שס"ו דבגגין שלנו הבולטין לפני הבתים החלל שתחת הגגין הוי כרשות שלפניהן וע"ש בט"ז ובט"ז סי' שס"ה סק"ו לזאת אם הגג בולט רחוק מן המחיצות יותר מג' ט' אין תקנה רק או לעשות נקב בגג סמוך ג"ט לכותל ולהעמיד שם הקנה. וע' בט"ז סי' שס"ג סקי"ט. או לעשות מחיצה גבוה י"ט מאבנים וכדומה בין הכותל להקנה. וכן אני נוהג:

ה) ועל מה שמסתפק רו"מ במ"ש המק"ח שאם מעמיד הקנים תוך גדר המוקף מארבע רוחות לאו כלום הוא משום דכמאן דמליא דמיא אם כוונתו דוקא אם הקנה אינו גבוה דוקא מז הגדר או אף אם הוא גבוה יותר הנה מלשון המק"ח מבואר דאף אם הם גבוהים יותר מן הגדר ל"מ. כיון דביתא כמאן דמליא דמיא והא רה"י עולה עד לרקיע וע' בש"ס בגיטין דע"ט אלא שטעם המק"ח בלא"ה תמוה דהא מבואר בש"ס בשבת ד"ה דל"א ביתא כמאן דמליא דמיא רק ברה"י מקורה אבל שאינו מקורה לא אלא שכבר נתפשט המנהג להחמיר כדברי מק"ח וע' בש"ת סי' שס"ג סק"ז. (א) ו) עוד שאל רו"מ אם הגדר שהקנה סמוך לו נמוך מעשרה טפחים ועכ"פ אי נסמוך להקל אי קנה א' מהצוה"פ סמוך לכותל

**((א

) ולכאורה בש"ס עירובין דל"ב ע"ב משמע להלכה דאף ברה"י שאינו מקורה אמרינן ביתא כמאן דמלי' דמי דאהא דאמרינן התם נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מי"ט עירובו עירוב אמר רבא ל"ש אלא באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר אבל אילן העומד בתוך עיבורה של עיר אפי' למעל' מעשרה הרי זה עירוב דמתא כמאן דמליא דמי וע"ש בפרש"י ואף דהתם הוי רשות שאינו מקורה הגם דהמ"מ פ"ו מה' עירובין כ' דהרי"ף והרמב"ם לא פסקו כהא דרבא מ"מ הא הרא"ש והטור פסקו כדבריו ועכ"ל דדחו סתמא דהש"ס דשבת ד"ה מפני סוגית הש"ס גיטין דע"ט כמו שכ')** גבוה אף שהשני אצל כותל נמוך ע"כ שאלתו הנה הא ודאי דכותל או גדר הנמוך מעשרה טפחים לא מקרי כוחל לענין עירובין אמנם אם צד א' סמוך לכותל הגבוה בזה מכשיר בס' מק"ח והסכים ע' בתשו' ב"א חא"ח סי' כ"ח דאף אם קנה השני שכנגדו הוא רחוק ג"ט מהכותל ל"ל בה אמנם בנידון ששאל רו"מ ממ"נ אם הכותל אינו נמוך במשך ג"ט בלא"ה כלבוד דמי ואם יש מקום נמוך במשך ג"ט בלא"ה הו"ל כפרצה ג"ט במצדו כלפי ראשו המבואר בש"ס בעירובין ד"ה ע"א ובטוש"ע רס"י שס"ה ואף דעכ"פ נשאר כותל נמוך במקום הפרצה והו"ל עכ"פ כאיכא גידודי וע' בתשו' הר"ן סי' ע"ב. מ"מ בהך דר"א ור"א אף אי איכא גידודי ל"מ כמבואר שם בש"ס בעירובין ד"ו ע"א עש"ה. אלא דאכתי איכא לאשכוחי בשכל מקום הנמוך אינו במשך ג"ט ממקום שעומד הקנה ולצד העיר אמנם בכל המשך יש בו שיעור ג"ט ויותר וכבר כ' בזה שהמק"ח והב"א מקילין בכה"ג אם קנה שכנגדו עומד סמוך לכותל גבוה י"ט הנה כבר השבתי לו על בל ספיקותיו בעינן זה:

וע"ד הענגלישע קעכין. ודאי מהראוי למחות כי כמה מכשולות באים עי"ז אבל לא יכריז רק יפרסם שדבר זה הוא אסור אבל בתנור קטן שבתנור בית החורף כבר נהגו היתר בכל המקומות אבל מצוה לפרסם שח"ו לישראל להעמיד הקדירה אל התנור קטן אף קודם שהסיק העכו"ם התנור רק שהנכרי יעמוד הקדירה ודוקא קודם שהסיק תנור ביה"ח כמ"ש רמ"א סס"י רנ"ג:

ז) וע"ד שאלותיו בדיני בב"ח א' שאל שבשלו בשר עוף בקדירה של חלב ב"י ואח"כ נתרו בשר עוף זה בתוך קדירה שעם בשר בהמה ולא היו ס' נגדו וכ' רו"מ שהורה להתיר בהנאה גם הבשר בהמה ל"מ אי איכא ס' בבשר בהמה נגד החלב דאף אי היה גם הבשר הראשון בשר בהמה מותר הבשר השרי בהנאה מטעם שכ' הפרמ"ג במ"ז סי' פ"ז סק"ב אמנם בנ"ד שהבשר הראשון היה בשר עוף מותר הבשר בהמה בהנאה אף אי לא היה בו ס' נגד החלב מטעם דלענין איסור הנאה הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא וכ' רו"מ שהציע הדברים לפני חכם מחכמי דורינו ולא הוטב הוראתו זאת בעיניו. ולפע"ד ברור שיפה הורה רו"מ בלי ספק. ואף שטעם רו"מ יש לדחות קצת ולומר דכיון דעכ"פ גם בשר עוף בחלב אסור באכילה לא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא גם לענין הנאה וע' בפי' המשניות להרמב"ם בכריתות פ"ג במשנה דיש אוכל אכילה אחת וקצרתי מ"מ מטעם אחר מותר בהנאה דהא לענין איסור תורה הוי בשר עוף כמו ירקות והוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא אלא שחז"ל אסרו בשר עוף בחלב ומדרבנן אסור ולא הוי נ"ט בר' נ"ט וכיון שאינו אלא בב"ח דרבנן מותר בהנאה. ח) וע"ד שאלתו האחרונה שחתכו טאלפין מלח בסכין חולב ואח"כ חתכו ממקום ההוא בסכין בשר דק דק מלח הרבה ומלחו בו בשר וכ' רו"מ דכיון דיש דעות בסי' ס"ט דיש ס' נגד המלח ועכ"פ שלשים יש בודאי א"כ עכ"פ ודאי יש ס' בהבשר נגד הנטילה דהא לא נעשה המלח חולב רק כ"נ וא"כ לא נאסר רק כ"נ והמלח שמלחו בו הבשר הי' מהכ"נ וגם מלמטה מהכ"נ א"כ יש בהבשר ס' נגד הכ"נ והאריך לפלפל אי מלח לאחר שנידק דק דק הוי לח בלח או יבש ביבש והנה בזה כ' בתשו' במק"א לפלפל אי הוי לח בלח אך אינו ענין לכאן ולא רציתי להאריך אלא שאני רואה שרו"מ נמשך אחר דברי הפרמ"ג בסי' ס"ט במ"ז סקכ"א ובאמת אין זה ספק כלל דדבר זה מהנמנע שיהיו ס' בבשר נגד המלח ואף שלשים פעמים לא יהיה בשום אופן וזיל שאל לנשי ומה שיש דעות אי יש ס' בח' ונגד דם ומלח לענין ח' שנתבשלה בלא הדחה אחרונה הוא נגד לחלוחית הנשאר על הבשר לאחר שנטף ממנה הדם והמלח בכל שיעור המליחה. אבל נגד כל המלח שמלחו בו לא יהיה בשום אופן אפילו שלשים בח' ואין זה ספק כלל וכמדומה לי שבס' יהושע בפסקיו שבסוף ספרו תמה בזה על הפרמ"ג ודבריו אמיתים. אמנם אף אם הי' ח' גדולה ומלחו אותה במלח הרבה כמה פעמים יותר מהכדי נטילה שבודאי יש ס' בהבשר נגד הנטילה אעפ"כ יש לעיין דבכל פעם שחותך המלח בסכין נאסר הסכין מהבלוע וחוזר ונבלע במלח בכל פעם כ"נ ואף אי יש ס' בבשר נגד כל הסכין של חלב מ"מ הא בכל פעם נאסר המלח כ"נ וכ"נ ונבלע בסכין. וחוזר ואוסר המלח אמנם לפ"ז גם בהך דמי לימוניש בסי' צ"ו ס"ד ק' קושיא זו וכבר עמד ע"ז שם בס' מנ"י כלל ס"א סקכ"ו ומה שתי' שם. הוא תמוה וע' בפרמ"ג בש"ד בסי' צ"ו סק"כ ובס' חו"ד שם תירץ משום דבלוע כחוש א"י בלא רוטב ובכל כלי הולכין אחר רוב תשמישו ואינו בשמן דבריו תמוהין דהא רמ"א פ' בא"ח סי' תנ"א ס"ו דאין הולכין אח"ר תשמישו. אלא שזה ל"ק דהא הרמ"א לא החמיר רק לכתחלה שם אבל בלא"ה הדבר תמוה דאף המחבר בש"ע שם שהקיל הוא מטעמא שכ' הרמ"ע בתשו' משום שהכלי אב"י ואף בחמץ בפסח אינו אסור רק מדרבנן והם אמרו לילך אח"ר תשמישו והובאו דבריו במק"ח שם בסי' תנ"א סק"ה אבל אם הוא ב"י פשיטא דאף אם נשתמש בו רק פ"א בדרך שנאסר אסור ואין הולכין אחר רוב תשמישו וכ"כ הח"י שם בסי' תנ"א וא"כ תי' החו"ד הנ"ל תמוה י ומטעם זה דרכי להחמיר במקום שאין הפ"מ במה שדרך המורים להקל בחתך צנון או מלח בסכין חולבת ואח"כ חתך באותו מקום בסכין של בשר ומקילין להכשיר הסכין מטעם שאין בלוע יוצא בלא רוטב מהמלח לסכין כמ"ש הפרמ"ג בא"ח סי' תמ"ז לענין חמץ וע' בלב"ש בח"ד ס"מ ולפע"ד ל"ד דחמץ ודאי הוי כחוש משא"כ בסכין של איסור או של בשר או חלב כיון דד"ח אף שאב"י משוי לשבח א"כ ודאי לפעמים נבלע בו שמן וחורפי' אף באב"י הוי מה"ת כמ"ש האחרונים ואין הולכין בכה"ג אחר רוב תשמישו ואף שהח"ד כ' בסימן צ"ז סק"ה וסקט"ו בסי' ק"ה דמאוכל לכלי אף בלוע שמן א"י בלא רוטב. מ"מ מדברי כל האחרונים זולתו ל"מ כן וגם דבריו סותרים למ"ש הוא בעצמו בסס"י צ"ו סק"ו סק"ז אלא שבעיקר הדבר נראה דכיון שפ' רמ"א בסי' צ"ח סס"ד דאיסור שנפל לקדירה א' שני פעמים א"צ רק פ"א ס' כנגדו אף דלענין חתיכת איסור ל"ש הטעמים שכ' התה"ד סי' קפ"ג לענין חתיכת כף בקדירה ב"פ וע"כ הוא מה"ט משום דמה"ת אף שני איסורים ממש כל שטעמים חלוקין אף אם הם משם א' מבטלין זא"ז. אף דמדרבנן כל שהם משם א' בעינן ב"פ ס' וע' בתב"ש סי' ל"ג ססק"ה וע' בפרמ"ג בשער התערובת ח"ג פ"ה ובחו"ד סי' צ"ב סקט"ו ובסי' צ"ח סק"ח ובתשו' אבני מלואים סי' ד' מ"מ כיון דאין שם איסור חדש מקילין בכה"ג וע' פרמ"ג בש"ד סק"ו אלא דאכתי ל"ד דכאן כל חתך שבמק"א בטאלפין הו"ל נפילה לקדירה אחרת שבסי' צ"ח הנ"ל וכן בימי לימונים נמי כה"ג הוא. ואף שי"ל דכיון שאח"כ נתערבו יחד ולא נודע באיסור רק עד אחר שנתערבו הוי לענין זה כמו לקדירה אחת מ"מ מדברי הפרמ"ג בש"ד הנ"ל בהתשו' שם מבואר להחמיר בכה"ג אמנם בנ"ד שיש בלא"ה צד להקל כיון שאינו דרך בישול כמ"ש בח"ד שם סס"י צ"ו ואף דכאן יבשלו אח"כ הבשר וע' פרמ"ג בש"ד ססק"ט מ"מ לענין המלא ל"ל בה והבן. וסניף להקל הוי בהדי סניף דלעיל ואעפ"כ למעשה לדעתי אין להתיר רק באם הי' הסכין חולב אב"י דאיכא נמי ד' מהר"ם להקל או אפי' שהיה ב"י כמבואר בשאלת רו"מ אם עכ"פ ידוע שלא שימשו בו תוך מעל"ע בשמן כמו חמאה בכה"ג המקיל לא הפסיד הא אי שימשו בו תוך מעל"ע בשמן אין להקל לפע"ד את זה ראיתי להשיב לרו"מ מתוך טרדות שונות ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה:

שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה